עפתי לתרמילאים

האם הקוקה הוא סם?

הכתובת הקליטה 'La Hoja de Coca no es Droga'- עלה הקוקה הוא לא סם, מופיעה בליווי עלה קוקה מצויר ענקי על חולצות שנמכרות לתיירים בפרו ובוליביה, ומאחוריה עומדת אחת הבעיות הקשות והמורכבות של בוליביה בעשורים האחרונים. שרון קרני מסבירה על חשיבות הצמח לתרבות ולכלכלה בבוליביה.
שרון קרני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: האם הקוקה הוא סם?
jkraft5/Depositphoto ©

חשיבותו של צמח הקוקה בבוליביה

כשאנשי ההגירה בשדות התעופה בארצות הברית רואים דרכון בוליביאני הם מיד מסווגים את הנוסע כמבריח סמים פעיל ומעבירים אותו בדיקה בטחונית משופרת. בהתחשב במקומה המכובד של בוליביה בין מגדלי הקוקה בעולם (שניה בגידול עלים אחרי פרו, שניה בייצור הסם אחרי קולומביה - וכמו שיהיה מי שיגיד - אפילו בזה הם לא מצליחים להיות מקום ראשון...) זה נראה לי די מובן. כמו הזהב, הגז והקפה, גם הקוקאין מיוצר כאן בכמויות אדירות ונצרך במדינות המפותחות; שימוש עצמי בסמים הוא זניח בבוליביה - סוף סוף בעיה אחת שאין להם. כדי להבין את הכעס הבוליביאני על היחס לקוקה כפוטנציאל נרקוטי ותו לא צריך לזכור שחוץ מהפקת קוקאין יש לעלה הזה הרבה שימושים עתיקים חיוביים שנוטים להשכח בלהט המלחמה בסמים. עבור רוב רובם של הבוליביאנים עלה הקוקה הוא באמת לא סם ואילו היו אבותיהם האינדיאנים יודעים מה נעשה בעלה הקדוש שלהם היו מתהפכים בקברם בזעם.

צמח הקוקה גדל באזורים נמוכים, חמים וגשומים, והוא חלק חשוב מהמסורת של תושבי ההרים השכנים. השימוש המקובל בעלים היבשים בבוליביה וברכס האנדים בכלל הוא להחזקה ממושכת בפה תוך לעיסה איטית. זהו נוהג עתיק יומין וכבר בתקופת הכיבוש הספרדי (ועוד הרבה לפניו) היו עובדי הכפיה במכרות הכסף של אורורו ופוטוסי לועסים. גם היום, כמיליון חקלאים וכורים בוליביאנים לועסים קוקה באחורי פיהם העייף כל שעות היום. הלעיסה המונוטונית מפיקה מהעלה את מרכיביו הכימיים המרפאים ונותנת אפקט של קהות חושים משכיחת רעב, קור ועייפות. הצמח מרגיע גם סימפטומים של מחלת גבהים ולכן מטיילים רבים שותים תה קוקה- עלי קוקה יבשים במים רותחים, טעם מריר למדי, אבל לפעמים זה באמת עוזר. לאנשים שעובדים כל שעות היום בשדה או במכרה, ואין להם לא זמן לעצור לאכול ולא כסף ליותר מארוחה אחת או שתיים ביום, קהות החושים של הקוקה מבורכת. גם רועי האלפקות באנדים הקרים והגבוהים, שמבלים את היום בהליכה עם העדר על צלעות ההר, לועסים קוקה במקום ארוחת צהריים. הם נושאים את העלים בפאוץ` קטן ביחד עם אפר קינואה או חומרים אחרים שמוסיפים לעלים לריכוך הטעם המריר והאצת ההשפעה המרגיעה.

כיון שהלעיסה מקובלת ונפוצה השתמשו בה בעבר, ובאזורים היותר נידחים גם היום, כקנה מידה לדברים אחרים. למשל, שאלת מה זמן ההליכה בין כפר לכפר באנדים - ענו לך "שתי קוקאדות", כלומר: בדרך מספיקים ללעוס שני פקטים של עלים, וזה נותן הערכה כלשהי של המרחק. אומדן זמן מוזר זה תלוי גם בקצב ההליכה וגם בקצב הלעיסה והוא כנראה לא מאוד מדויק, אבל הוא הספיק (ועד היום כל תפיסת הזמן היא עניין די משונה באמריקה הלטינית, אבל אני לא בטוחה שיש קשר...). השימוש בקוקה היה גם בטקסים חברתיים כשחבילות קטנות של עלים הוחלפו בין אנשים כביטוי למנהגי עזרה הדדית. בטקסים דתיים העלים הקדושים נטמנים בבורות קטנים בליווי תפילה קצרצרה ונשארים שם מתנה לאפוס, רוחות פסגות ההרים. טקסים קטנים ופשוטים של טמינת עלים בקרקע קודש לרוחות לפני יציאה לדרך ארוכה או ביצוע משימה חשובה עדיין נוהגים בכל רחבי רכס האנדים. קריאת עתיד בעלי הקוקה מקובלת ואנשי ההרים שלא מאמינים בשום אופן בקריאה בקפה, בכף היד או בקלפים, מאמינים בלב שלם בקריאה בעלי הקוקה. הקורא שואל את היושב לפניו לשמו, מחזיק את העלים ביד קמוצה, מניח להם לצנוח על הקרקע וקורא בהם את העתיד שמכינים האלים ללקוח.

גידול הקוקה בבוליביה עבר לצד הלא נכון של החוק והפך לבעיה חריפה בעיקר בשנות ה-80, עם המשבר הכלכלי שהביא כל מה שמביאים משברים כלכליים בכל מקום בעולם: אבטלה, אינפלציה ושמחות אחרות. האופציה לגידול חקלאי שנותן יבול 4 (!) פעמים בשנה ורווח בדולר שאינו נתון לטלטלות המטבע המקומי משך רבים, ואלפי הקטרים של יער נכרתו או הוצתו כדי לפנות קרקע לגידול הקוקה לתעשיית עיבוד הקוקאין. בחגיגה השתתפו לא רק המגדלים אלא גם המובילים, המאבטחים, המעבדים ושאר בעלי משרות אפלות.

 ההשפעות הסביבתיות של הקפיצה בגידול הקוקה היו הרסניות: חיסול מאסיבי של שטחי יער (בחבל צ`פארה Chapare במחוז קוצ`במבה נכרתו כ-15 אלף הקטרים של יער בראשית), שימוש גרוע בחומרי הדברה והזרמת כימיקלים מעיבוד הקוקאין לנהרות. באזור היונגאס (Yungas) היה גידול הקוקה מושרש, ידוע ומוכר ונעשה בעיקר בשיטות מסורתיות. הקרקע שם הדלדלה כיון שאדמת יער מבורא היא אדמה דלה שאין בה מעבר לשלוש שנות פוריות אחרי שהעצים נכרתים. בעית שחיקת הקרקע ביונגאס היתה שולית לעומת המצב העגום בצ`פארה, שם ניסו חקלאים נטולי ידע מסורתי את כוחם בגידול הקוקה והשתמשו שימוש נלהב ומופרז בחומרי הדברה כימיים חזקים. המצב העגום בצ`פארה היה פחות נורא מבעיות הזיהום הכימי מתעשיית הקוקאין. הכימיקלים המשמשים להכנת הסם מהעלים החפים - ליים, סודיום קרבונאט, חומצה גופריתית וקרוסין (שנמכר בשקט בשקט בלה פז תמורת כדולר לליטר) - מגיעים מארה"ב לקולומביה ומשם לבוליביה. למרבה הצער והאירוניה כמויות עצומות של הכימיקלים האלה הושלכו לנהרות לא רק על ידי ה"תעשיינים" אלא גם על ידי כוחות הסיור הבוליביאנים שרצו להחרים אותם בדרך בלתי הפיכה - יאללה למים.

מכל הייצוא החקלאי הבוליביאני - קפה, סוכר, פירות - ההכנסות הגבוהות ביותר הן מייצוא לא חוקי של עלי קוקה. אבל כמו שהוסבר לי בעדינות, הסתדרות מבריחי הקוקה מפגרת בפרסום הרבעון הסטטיסטי שלה ולכן קשה למצוא נתונים מדוקיים על גובה ההכנסות... מכירה חוקית נעשית עבור חברת קוקה קולה שמדגישה כל פעם מחדש שהמרכיבים הממכרים בעלה לא מוכנסים למשקה אבל מרכיבים אחרים כן, בשביל הטעם. בשנה שעברה במהומות פברואר 2003 נפרץ מפעל קוקה קולה בלה פז על ידי מגדלי קוקה (Cocaleros) זועמים שלא ברור לי מה הם ביקשו בדיוק. בתגובה ביטלה קוקה קולה תרומה של כמה מיליוני דולרים לפרוייקטים חקלאיים בחבל היונגאס. חבל!

לתחילת הכתבה

צריכת קוקה בהווה


החל מ-1983 ועד היום הממשלה הבוליביאנית מתכננת תוכניות ארוכות טווח שונות ומשונות לצמצום והשמדת גידול הקוקה הבלתי חוקי והמוציא לבוליביה מוניטין גרוע בקהילה הבינלאומית. כל התוכניות נתקלות באופן קבוע וצפוי בתמיכה פוליטית וכספית של ארה"ב (שהיא, כמה ציני, צרכנית הקוקאין הגדולה ביותר) ובהתנגדות עזה וקשה מצד המגדלים, שבהרבה מקרים פונים לגידול הקוקה מתוך צורך כלכלי קשה ולא מתוך זלזול בחוק דווקא (ואכן תוכניות חדשות למניעת כריתת יערות רואות בגורם העיקרי לבעיה עוני וחוסר ברירה, ומציעות לחקלאים רווח כלכלי עבור אי-כריתת העצים). סכומי ענק מוקדשים בבוליביה ללחימה ביצוא הקוקה תוך קביעה של מכסות לגידול חוקי. חוק שנוי מאוד במחלוקת מ-1988 התיר 12 אלף הקטרים בחבל היונגאס לגידול הצמח בהנחה שכמות זו תספיק לצריכה המקומית המסורתית, וקבע ששדות לא חוקיים - כלומר כל השדות בחבל צ`פארה - יושמדו ללא פיצוי. לטובת איכות הסביבה הוחלט שהשמדת השדות תיעשה באמצעים ידניים ומכניים ולא כימיים. החוק והתכניות שלפניו ואחריו עוררו מהומות (כוללל מחסומי דרכים, הרוגים וכל השאר) בכל פעם מחדש, וגם במהומות של אוקטובר האחרון היה מעורב מאוד אבו מוראלס Evo Morales, נציג מגדלי הקוקה החוקיים בקונגרס (שאף זכה לסיסמת גרפיטי משלו, "אבו, אל תסכסך".). כמו לפני מאות שנים, גם היום אפשר למצוא בכל שוק בבוליביה עלי קוקה למכירה לפי משקל לשימוש עצמי מסורתי - לעיסה והכנת תה.

בלה פז יש גם שוק אחד סיטונאי, ויה פטימה (Via Fatima) (אפשר להגיע בטרנזיט של תחבורה ציבורית, 1.5 בוליביאנו, או כמובן במונית). שם מותר למכור כמויות גדולות של עשרות קילו ומכל כפרי הסביבה מגיעים לכאן המגדלים. יש גם פיקוח לוודא שרק מי שרשום כמגדל או סוחר חוקי מוכר וקונה. קילו קוקה (שזה כמות בנפח ענק, כי העלים הם יבשים וקלים מאוד) עולה כ-3.5 דולר, לעומת פחות מרבע דולר לקילו עגבניות או גזר. את החשבון מה יותר משתלם לגדל אפילו מתמטיקאית קטנה כמוני יכולה לעשות ;) תה קוקה כדאי לנסות (בתי קפה מגישים אותו עם תיון ולא עם עלים). העלים ממחוז לה פז הם יותר קטנים ומרירים לעומת העלים הגדולים והחוורים של קו`צבמבה (שלפי החוק לא אמורים להתקיים, אבל אפשר כמובן למצוא אותם בשוק בכל זאת) לתיוני קוקה טעם יותר עדין (אבל אפקט יותר חלש במניעת מחלת גבהים).

קניית כמות קטנה של עלים ללעיסה, להכנת תה עזרה ראשונה נגד מחלת גבהים וסתם לחיזוק הכוחות בהליכות ארוכות היא חוקית לחלוטין, אבל כיון שאפשר למצוא קוקה בכל מקום, אין סיבה להסתובב עם שקיות עליכם בנסיעות ויותר כדאי לקנות כשצריך, בעיקר כדי להמנע מאי הבנות עם שוטרים או חיילים חסרי סבלנות או חסרי כסף שמחפשים הזדמנות לבקש שוחד מתיירים שלא רוצים להסתבך ולא מכירים את החוק. להביא הביתה לארץ זה כבר לא על אחריותי... :)

על תולדות הקוקה אפשר ללמוד במוזיאון הקוקה בלה פז.
כתובת: רחוב לינארס 906
ימי פעילות: ימי שני-שבת מ 10:00 עד 18:00
טלפון: 2-2311998
 אתר אינטרנט: http://www.cocamuseum.com/main.htm 

 לסקרנים ובעלי אמונה - קריאה בעלי קוקה בלה פז: 10 בוליביאנו (כדולר וחצי) בסביבות מפגש רחובות סגרנגה-לינארס (Sagarnaga-Linares) (לא בימי ראשון), שווה לחכות כמה דקות בתור, פגישה מעניינת עם הרוחות האנדיות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על לה פז