מקוסקו לטרק האינקה טרייל
כתבה זו נפתחת בצער מר בהתחשב בעובדה שכבר הייתה כתובה לה למחצה, אלא שמאז השכלתי להפיל את הפנקס ממרומי הצוק הנשקף אל המאצ`ו פיצ`ו, וכך נפלו להם חמישה עמודים של כתיבה תמה אל התהום. ולכן אתחיל שוב לשחזר את נסיעת האוטובוס המפוארת שלי אל קוסקו שכללה לה שלוש ארוחות פאר, שני סרטים (באנגלית! באנגלית!) ומשחק בינגו אחד שכמעט וניצחתי בו.
הגעתי לקוסקו בבוקרו של יום גשום, רענן כמו ציפור שיר ומוכן לעיר החדשה. התמקמתי לי במלון קטן יחד עם בארט הבריטי אותו פגשתי באוטובוס, ויצאתי לתור את העיר. בארט סיים זה עתה להשתתף במשלחת התנדבותית בצ`ילה, שבה היה גם הנסיך וויליאם (הרווק המבוקש ביותר באירופה!) והוא סיפר לי שיש לו נטיות לנחור בלילה ושהוא כבר לא בקשר עם בריטני ספירס (לכל מי שמתלונן שאני לא מספק מספיק רכילות!).
הטיול בחוצות קוסקו הדהים אותי. אחרי כפרי הבוץ ודרכי העפר של בוליביה, נתגלתה לעיניי לפתע עיר שכמו נתלשה מטוסקנה, איטליה, עם כנסיות עתיקות יפהפיות ובניה קולוניאלית מרשימה. הרחובות גדושים במיני טיפוסים - חלקם לבושים בלבוש כפרי טיפוסי עם המון צבעים בוהקים וחלקם בלבוש מערבי מחויט.
קוסקו היוותה למעשה מרכז ניהולי-דתי של ממלכת האינקה, וממנה נשלטה האימפריה שהשתרעה לה מגבול אקוודור-קולומביה עד מרכז צ`ילה. הספרדים בהנהגת פיזרו שהגיעו לפרו ב-1532 הופתעו לגלות עיר עם ארכיטקטורה מפוארת ועושר רב שעלתה על רוב בירות אירופה במאה ה-16. פיזרו ניצל מלחמת אזרחים שנערכה בתוך האימפריה ושבה את קיסר הדרום- אטאוולפה. הוא דרש בעבור שחרורו חדר מלא זהב ומשקיבל את הכופר, הרג את הקיסר השבוי.
שרידי האינקה ברחו להרים מסביב לקוסקו ושם הקימו עיר בשם וילקבמבה. הם המשיכו להטריד את הספרדים במשך 40 שנה עד שחוסלו סופית. למרות חיסול האימפריה, רוח האינקה עוד מפעמת במקומיים. מלבד אינספור סוכנויות תיירות, מלונות וכו`, המשתמשים בשם "אינקה", השפה המדוברת ביותר בקרב האינדיאנים היא עדיין קצ`ואה, שפת האינקה, וספרדית היא שפה שנייה לרובם.
הרבה מהאיכרים עוד משתמשים בלוח השנה המורכב של האינקה לקביעת מועדי היבול ובלוח האסטרונומי להכרת השמיים. הכיף בקוסקו הוא שמלבד ההיסטוריה המרתקת של העיר יש בה הרבה אתרי תיירות כגון דיסקוטקים משובחים, בתי קפה חמודים בהם ניתן לצפות בסרטי קולנוע, כיכרות ופארקים ציבוריים, ונוף יפהפה.
אחרי יומיים של רוגע בקוסקו שכללו הרבה אוכל טוב, סרטים ושינה, יצאתי לטרק האינקה טרייל אל עבר המאצ`ו פיצ`ו. המאצ`ו פיצ`ו הוא אחד מאתרי ה"חובה" המפורסמים ביותר ביבשת. למעשה מדובר בעיר אינקה קטנה ויפה שכאורה "נאבדה", והתגלתה רק ב-1911 על ידי ארכיאולוג אמריקאי. ולמה נאבדה במירכאות? משום שישנן עדויות רבות במסמכים ספרדיים על כך שהעיר הייתה מוכרת וידועה לכובשים שפשוט לא נתנו לה תשומת לב. בנוסף לכך, כאשר הגיע בירהם האמריקאי לעיר ב-1911, הוא מצא שם לא מעט משפחות איכריים מקומיות שחיו בין ההריסות מזה מאות שנים.
העיר ממוקמת בקצה "העמק הקדוש" שלאורכו זורם נהר אורובמבה, והוא מנוקד באינספור מצודות ואתרי אינקה חרבים. ישנן מספר דרכים להגיע למאצ`ו פיצ`ו: ניתן לעשות יום סיור שבמהלכו נוסעים ברכבת עד לאתר וחוזרים בערב, וניתן לערוך טרק לאורך דרך אינקה עתיקה בין מספר מצודות, טרק האורך בין יומיים לארבעה ימים. אנחנו בחרנו באופצייה השניה שבסופה מגיעים אל המאצ`ו פיצ`ו.
יצאתי לי בבוקר יום ראשון קר וקפוא באוטובוס מקומי בדרך לכפר בשם Ollantay. הנסיעה הייתה ארוכה ומטלטלת, ובמהלכה נשקפו מהחלון נופים הרריים מדהימים וחוות קטנות עם לאמות ופרות. עם ההגעה לכפר מצאתי את עצמי במרכזו של השוק השבועי, שנערך בפלזה המרכזית של הכפר. כל המקומיים היו לבושים בלבוש צבעוני מדהים, רכונים על דוכני פירות, דגים וכו`. הייתי התייר היחידי בשוק ומשכתי יחסית הרבה תשומת לב מהמוכרות השונות, כך שלא יכולתי לסרב להצעה לקנות מספר עגבניות עץ (פרי משגע שכל קשר בינו לבין עגבניות מקרי לחלוטין) ואננסים. כמו כן קניתי לי מקל הליכה מבמבוק (טרק או לא?!). משם המשכתי במונית מקומית עם עוד 15 מקומיים עד לנקודה בפסי הרכבת הקרויה ק"מ 82. שם מסתיים לו הכביש ולמעשה מתחיל הטרק.
טרק האינקה טרייל
אחרי תשלום כניסה לשמורה בסך 25$, פתחתי בהליכה לאורך נהר האורובמבה בשביל עפר מסומן היטב. הרחק מאחורי הבחנתי בקבוצת תיירים בריטיים שיצאו בטיול מאורגן, והתחלתי להפנים לאט לאט את העובדה שאנחנו לא נהיה לבד בטרק הזה.
אחרי שעתיים הליכה הגעתי למקום שבו מצטלב השביל שלי עם השביל שמגיע מתחנת הרכבת, שם קבעתי עם מספר חברים שהגיעו מקוסקו ברכבת הבוקר. בצומת לא הייתה נפש חיה מלבד רועה מקומי שאמר לי שראה חבורה של מספר ישראלים שהמשיכו במורד הטרק לפני כשעה. פתחתי בהליכה מהירה במעלה ההר על מנת להדביק את החבר`ה.
אחרי כשלוש שעות הליכה במעלה הואדי ומספר תישאולים נוספים, הסתבר לי שאני התייר הראשון שעובר שם בשביל. התמקמתי על כר אחו ירוק לצד הנחל והתעוררתי רק כעבור שעתיים.... מהחבר`ה שהגיעו במורד הואדי. המשכנו את היום הראשון במעלה דרך האינקה. השביל היה מורכב בעיקר ממדרגות והעלייה הייתה אינסופית. לבסוף התמקמנו לשנת לילה בקרחת יער קטנה בתוך יער גשם תלול בגובה 3,600 מטר. היה זה יום שישי ואנחנו ערכנו קידוש קטן ושתינו שוקו חם עם רום על מנת להתחמם.
בבוקר התעוררנו מהמולה רבה, והופתעתי לגלות שיירות של תיירים עם מוצ`ילות עוברות על פנינו כמו מין עלייה לרגל שכזו. וכך נראה היום השני שלנו - עלייה לפס הראשון, ירידה לעמק ועלייה לפאס השני, כשלאורך כל הדרך קבוצות תיירים, כאשר על כל תייר יש סבל שסוחב מוצ`ילה, אוהל, גזיה ועוד. הסבלים הם מקומיים שמדלגים לאורך הדרך בסנדלי גומי ומשקל אדיר כמו עזי הרים ללא מאמץ.
לאורך הדרך ישנם מספר אתרי אינקה מרשימים. רובם שוחזרו על ידי ממשלת פרו ונראים שונים מאוד מהצורה בה נמצאו לפני 90 שנה. גם הדרך הייתה מרוצפת בקטעים חדשים עם בטון ואבנים מודרניות. יחד עם זאת ניתן להבחין בבניית האינקה, בסיתות האבנים המדויק שלהם ובקווים הישרים ובארכיטקטורה המרשימה ששרדה בצורה יפה באזור עתיר רעידות אדמה.
בצהרי היום השלישי, אחרי הליכה אינטנסיבית שכללה בעיקר עליות, הגענו אל התחנה האחרונה לפני המאצ`ו פיצ`ו - Laiany Ulayna - מוצב דרך יפה הנשקף אל נוף הררי מדהים. העברנו שם את הלילה בחברת עשרות תיירים אירופאים נוספים, שחגגו את סוף הטרק באינספור בקבוקי בירה, מחיאות כפיים ושירה, כאילו טיפסו את האוורסט.
השכמנו קום, באזור 3:00 בבוקר. ארזנו את האוהלים ויצאנו לעבר העיר האבודה. היה ירח מלא בחוץ והנוף היה מדהים. אחרי כשעתיים הליכה הגענו למקום הקרוי "שער השמש", הצופה על כל המאצו פיצ`ו. התמקמנו שם עם שוקו חם ולחמניות, וחיכינו לעלות החמה. לאט לאט נחשף מעלינו מראה מדהים. על אף עננות רבה שהסתירה את העיר ניתן היה להבחין במבנים הרבים ובהר Wayna Picchu המשקיף על כל העיר. כשהגיעו מאחורינו התיירים הבריטים והחלו לפתוח בקבוקי שמפניה ולהשפריץ, ברחנו משם במורד השביל אל העיר.
מאצ`ו פיצ`ו בנויה על מעין אוכף ומשקיפה מכל צד אל נופים מהממים. העיר עצמה אכלסה כ-300 איש, וכוללת מקדשים, מרחצאות ואתרי פולחן רבים. בעזרת מדריך באנגלית שקנינו עוד בקוסקו, עברנו בין המבנים המרשימים, ופגשנו גם בצוות הסרטה של תוכנית הבוקר של NBC, מצלם שם עוד תוכנית יומית. החבר`ה האלה הטיסו לשם 10 טון ציוד והיו באתר במשך 4 ימים בשביל 15 דקות בתוכנית בוקר יומית בארה"ב!
אחרי שבילינו חצי יום בהסתובבות באתר ובמקדשים השונים, שבנו לעיר התענוגות שלנו ברכבת אחר הצהרים, שמחים ומרוצים. אחרי עוד יומיים של תענוגות בקוסקו, שכללו בעיקר השלמת פערים בתחום הקולנועי, יצאתי עם איי לטרק סוסים- האזנגטה. הטרק היה למעשה טיול מסודר ומאורגן, וככזה סבל מהחסרונות הצפויים שבהם אין לך שליטה על הלו"ז, אוכל או מסלול. מאידך, הוא היווה נופש נחמד שכן אין צורך לדאוג לכלום. התחלנו בנסיעה מטרידה ומטלטלת של 7 שעות עד לכפר אזנגטה, השוכן למרגלות ההר. משם רכבנו על חבורת סוסים מפוקפקת לעבר ההר. אני זכיתי בסוס ג`ינג`י שזכה לשם "פור פבור" (בבקשה), כי כל הזמן התחננתי לפניו שידהר והוא סירב בעקשנות.
מצאתי את עצמי תמיד בסוף הקבוצה דבוק לישבן של בלנקה, אימו הלבנה של פור פבור, שאותה הוא סירב לנטוש.לאט לאט התרגלתי לעובדה שלא אהיה מהמובילים והתחלתי ליהנות מהנוף המדהים שנפרש מתחתינו ומהפסגות המושלגות שהקיפו אותנו. בבוקרו של היום השני הגענו ללגונה קפואה ששוכנת למרגלות קרחון, שם היה לי את אחד הצחוקים הגדולים כשאחד מחברי הקבוצה השנייה התעקש לעמוד על הקרחון ומצא עצמו טבול במי קרח עד החזה (אני יודע שלא יפה לצחוק על אחרים - אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בזה).
המשכנו מהלגונה ברכיבה דרך שלג דקיק ומעצבן עד שהגענו לאתר של מעיינות חמים, שם העברנו את אחר הצהרים בשכשוך בבריכה עם פופקורן ותה חם - זה נקרא פינוק! סיימנו את הטרק בכפר אחרי עוד יום נחמד של דהירת שטח (אפילו פור פבור הקשיב לתחנוני והסכים להרים קצת רגליים). החזרה לקוסקו הייתה קשה וארוכה ברכב מעיק, אך שווה את זה. זהו, כעת אני יושב לי במרפסת של בית קפה המשקיפה אל פלזה דה ארמס והקתדרלה, אחרי ארוחת בוקר דשנה. צפות אצלי הרבה התלבטויות בקשר להמשך הטיול (קולומביה? לא קולומביה?) ואני מבטיח לעדכן בהמשך. דבר אחד אני יכול להגיד - יהיה קשה לעזוב את העיר הזאת... עד כאן קוסקו.
