הגעה
טיסת שכר למינכן + רכב שכור. הטיסה הלוך לא היתה מלאה ובחזור אף פחות מכך למרות איחוד של שתי טיסות חזרה לישראל. דרך אגב, נוסעי הטיסה המוקדמת יותר לא קיבלו הודעה על איחוד הטיסות כך שהגיעו לשדה התעופה 3 שעות מוקדם יותר שלא לצורך. בדיעבד הם גילו שהטיסה בוטלה עוד לפני ההמראה למינכן אך הסוכן לא עידכן אותם. הנסיעה משדה התעופה של מינכן לזולדן לוקחת 4 שעות ברוטו (כלומר, עם הפסקות קלות למנוחה). אנחנו נעזרנו בהדפסה מהאינטרנט של מסלול הנסיעה כולל מרחקים. מומלץ!
העיר
עיר קטנה יחסית: רחוב ראשי אחד ועוד מספר רחובות צדדיים. אנחנו שהינו בצימר על בסיס לינה וארוחת בוקר. הצימר היה מרוחק דקת הליכה מהתחנה של אוטובוס הסקי. אולם הליכה ממרכז העיר לוקחת כ 25 דקות. מסיבה זו השתמשנו ברכב להגיע למרכז העיירה בערבים. הצימר היה מצויד ב ski room ואני מניח שלכל הצימרים יש כזה. הערה למזמינים: תקופה זו היא high season והזמנה מראש הכרחית. אנחנו הזמנו חודשיים מראש וגילינו שמקום הוא בעייה רצינית (כפי שהזהירה קריסטין בין דפי הפורום). כשביקרנו במרכז המידע נאמר לנו שהעיירה היא sold out לחלוטין. אוטובוס סקי פועל גם מהעיר הסמוכה (Langfeld).
ציוד והדרכה
הגענו ב 18:00 ביום שבת ורצינו להצטרף לקבוצה ביום ראשון. עקב כך בחרנו בבית ספר לסקי הקטן ביותר (Vacancia) מאחר והוא הציע חבילה משולבת של הדרכה והשכרת ציוד, כך שלא נאלצנו לפנות ל 2 מקומות שונים בבוקר וגם חסכנו בעלות. (220 יורו ל 6 ימי השכרה + 4 ימי הדרכה של 4 שעות כ"א). החיסרון הוא הנגישות: לחנות הנפוצה להשכרה (sport rimel) יש נוכחות בכל תחנה באתר, כך שהם יכולים לתקן / להחליף במקום. בנוסף, יש להם רמות שונות של ציוד סקי (בהתאם למחיר כמובן). הציוד של Vacancia היה בסדר (מגלשי carving של rosignol) אבל נראה פחות מקצועי מהאלטרנטיבה. ההדרכה עצמה היתה ברמה גבוהה ביותר. כריס וקלודיה (הם התחלפו באמצע השבוע) היו לדעתי טובים יותר מהמדריכים שהיו לנו בקלאב-מד בצרפת ובאיטליה. הם גם ידעו אנגלית ברמה גבוהה כך שהתקשורת עימם היתה יותר אפקטיבית. הובטח לנו שכמות האנשים בקבוצה לא תעלה על 10. בימים האחרונים היינו 2-3. בתי ספר נוספים (גדולים יותר) הם Solden-hochsolden ו- Yellow power. ב 1/1/03 לא התקיימה הדרכה וגם לא היו הרבה גולשים (הנגאובר...). יום מצוין לגלישה עצמאית!
האתר
לאתר שני קרחונים המאפשרים גלישה כל השנה. הם מחוברים (משנת 1996) ע"י מנהרה קצרה יחסית אשר גולשים בה. העלייה לאתר מתבצעת ע"י קרון של 8 איש אשר מגיע למקום ששמו `גיגיוך` ושם למעשה מתחיל האתר. הקרחון עצמו נמצא במרחק של מספר מעליות. יש מסלול אדום/שחור אשר מוביל לזולדן עצמה. אבל לא היה שלג בזולדן כך שסוף המסלול היה החלקה על בוץ וקרח. מעטים השתמשו בו, כך שלכל צורך מעשי העיר היתה מופרדת מהאתר. עקב זאת המעלית סבלה מעומס והתור אליה (הלוך או חזור) לקח לעיתים חצי שעה! בעייה דומה יש גם בתחנת `גיגיוך` כאשר כולם מגיעים להפסקת צהריים (לחזור לעיר זה לא ריאלי) והעומס רב. אנשים ישבו על הרצפה והמדרגות לאכול צהריים כאשר ירד שלג בחוץ. ועוד משהו בנוגע למסעדה הנ"ל וזולדן בכלל: שלטי `אסור לעשן` הם המלצה בלבד. לא נדיר לראות אדם עומד ליד שלט כזה ומעשן. במסעדות אחרות אפילו אין אזורים ללא עישון. המעליות באתר היו עמוסות אך במידה סבירה. הן ברמה גבוהה ורובן עם כיסויים(bubble) נגד מזג אויר רע. בימים הראשונים באתר ירד שלג ואיכות השלג להחלקה היתה גבוהה. לאחר מכן היו ימי שמש שגרמו למעט קרח על המסלולים. לא ראיתי תותחי שלג פועלים, כנראה בגלל טמפרטורה גבוהה מדי (נעה בין 0 בעיר למינוס 6 על הקרחון). גם הגלישה על הקרחון ביום האחרון הזכירה גלישה על שדה חרוש. המדריכה אמרה שהשנה יש מטר שלג במסלולים הנמוכים לעומת 3 מטר בשנה שעברה. לעומת זאת בשנה שעברה הטמפרטורה על הקרחון היתה מינוס 25 מעלות! והיה צורך במסכה מיוחדת לגלישה.
אפרה סקי
זו בהחלט חוויה לשמוע 100 איש ממלאים כל פינה בפאב ובחוץ עד למדרכה ושרים `מיינה ליבה` (אהובתי). לאנשים שאוהבים לשתות יש הרבה אפשרויות, גם בזולדן וגם ב`גיגיוך` ישר אחרי הסקי. ב`גיגיוך` יש גם כל יום שישי הופעות על במה החל מ 13:00. פעם בשבוע יש Night Ski. תמורת 9 יורו מקבלים ski pass לילי שמאפשר לקחת מעלית (בעמידה) לחלק אחר של האתר ושם לצפות במופע ראווה של בית הספר לסקי solden-hochsolden וזיקוקי דינור (מומלץ!) וכן לעשות סקי למטה לעיירה. המסלול הוא אדום, אך ארוך, מלא בקרח ולא מומלץ למתחילים. בכל מקרה, מי שחושב על Night Ski מומלץ שינוח היטב באותו יום ויגלוש את המסלול ביום פעם אחת לפחות. המסעדות הן תענוג קולינארי. במדגם לא מייצג של 7 מסעדות כמעט ולא היו `נפילות`. מחיר ארוחה הוא בסביבות 20 יורו לאדם. מנה עיקרית - כ 13 יורו. מי שמכיר שניצל וינאי רק מהארץ, מומלץ שינסה את הדבר האמיתי. בכלל, המסעדות הישראליות לא מתקרבות לרמת האוכל שם. לא ניתן שלא להזכיר את הסילבסטר. לי זה הזכיר שילוב של יום העצמאות שלנו ומרי אזרחי. הרחובות מלאים באנשים, רובם עם בירה ביד או שמפנייה וכוסות. אנשים זורקים נפצים לרחוב או משלחים זיקוקים לשמיים. חלקם גם שולחים זיקוקים `בצורה אופקית` כך שהם כמעט פוגעים באנשים אחרים. בחצות כל קבוצה של אנשים סופרת לאחור בעצמה ואז שופכים את המשקה על החברים... בחצות וחצי הרחוב נראה כמו שדה קרב, אבל למחרת בבוקר הכל שוב היה נקי כאילו לא ארע דבר.
