מקור שמה של סנטיאגו
אזור הפירנאים תמיד היה מתויר ומטויל, כן, כן, אפילו בימי הביניים, מיליונים רבים של עולי רגל עברו כאן. האזור "עלה על המפה" כבר מזמנים קדומים, והפך לצמת מרכזית של מסחר, מעבר של אישים מרכזיים, רעיונות וחפצי אמנות, בשל סנטיאגו. סנטיאגו, או הקדוש יאגו מוכר גם במבחר שמות נוספים -יעקב , ז`אק, חיימה, ג`יימס ועוד. בכל שפה הוגים את השם מעט אחרת, אך שמו ידוע ברבים. מי הוא אותו יאגו-ז`אק-ג`יימס, שהפך את ספרד לכה פופולרית? יעקב, היה אחד מתלמידיו הקרובים והאהובים של ישו, וככזה, מיד לאחר צליבתו של המושיע הנוצרי, הפך למיסיונר גדול. מספרים כי יעקב הפליג והגיע עד "קצה הארץ", מקום שנקרא עד עצם היום הזה בכינוי הלטיני Cape Finisterre, כיוון שבימים הקדומים, היה לגבי האנשים באמת קצה העולם. יעקב הגיע אל מה שאנו מכנים כיום חצי האי האיברי, וכאן שוטט וניצר ללא ליאות את כל מי שניקרה על דרכו. בסופו של דבר, כשהשלים את משימתו, שב אל ארץ הקודש, ושם נתפס על ידי מלך יהודה, הורדוס, וכך איבד את ראשו... לנצח... מכאן, האגדה או הסיפור של הקדוש המרטיר מסתבך ומתערפל. הגרסאות רבות, אך המשותף לכולן הוא אותו הרעיון המרכזי. גופתו של יעקב הקדוש הגיעה בדרך לא דרך, בנס גדול , שוב אל אדמת ספרד. הגופה, שנשטפה אל חופי גליסיה, ספונה בתוך סירת אבן, התגלתה על ידי אנשי המקום. למרות התנגדותה של המלכה המקומית שהיתה עובדת אלילים מושבעת, נלקחה הגופה והובאה לקבורה. יעקב הקדוש נקבר במקום לא ידוע, וכל המקרה נשכח עד מהרה. מאות שנים לאחר מכן, הרבה אחרי שהמוסלמים כבשו את ספרד (בשנת 711 ), התהלך נזיר בודד באזור ההוא בגליסיה, כשלפתע, ראה מעל שדה נטוש כוכב מוזר ויוצא דופן. הוא מיד הבין כי מדובר בנס אלוהי כלשהו, ורץ לקרוא לממונים עליו. בשדה הנטוש, מתחת לכוכב המוזר התגלה קברו של סנטיאגו. מאז מכונה המקום, סנטיאגו דה קומפוסטלה. כנראה שמשמעות השם "קומפוסטלה" נובע משיבוש של שתי המילים הלטיניות "קמפו"- שדה, ו"אסטייה"- כוכב.
תחילתה של מסורת העלייה לרגל
מרגע זה ואילך, הדרך להפיכת סנטיאגו לקדוש חשוב היתה קצרה. אנשי הכנסיה יחד עם המלך אלפונסו השני, מלך אסטוריאס (791-824), הכריזו עליו כקדוש הפטרון של ספרד כולה, ומעל לקבר נבנו כנסיה ומנזר. ימיו של סנטיאגו חודשו כקדם, הוא "גויס" והפך ל"מאטאמורוס"- הורג המוסלמים. למרות שכבר מאות בשנים היה מת לחלוטין, סיפורים מיתיים על דמותו, רכובה על סוס אביר, והורגת מוסלמים על ימין ועל שמאל, הופצו ברבים. המיתוס החדש היה כה מועיל, עד כי ראשי הכנסיה הכריזו על סנטיאגו דה קומפוסטלה, כמקום קדוש, אתר לעליה לרגל. כך החלו להגיע מיליונים של מאמינים מרחבי אירופה אל גליסיה שבספרד. ככל שחלפו השנים, המאבקים של הנוצרים עם המוסלמים התרחבו, וקיבלו משמעות גדולה. המוסלמים, שכבשו את ארץ הקודש וירושלים שוב ושוב , למרות כל מסעות הצלב הנוצריים הגבירו את הצורך במיתוס של דמות כמו הקדוש יאגו. מיליונים יצאו כל שנה, עם הפשרת השלגים מערים וכפרים באירופה, ויצאו אל הדרך הלא פשוטה אל העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה שבגליסיה, שם טמון הקדוש. מצוידים במקל הליכה, נעליים טובות, ושכמיה חומה ועבה שמקושטת בצדפים (סמלו של הקדוש) הם נהרו אל אחת הדרכים לספרד. כל הדרכים עברו מן הסתם והתנקזו אל שרשרת הרי הפירנאים, והפכו לדרך אחת מרכזית בעיירה פואנטה דל ריינה. אבירים אמיצים שנשבעו להודות לקדוש אם ישובו בחיים ממשימותיהם, כמרים ונזירים אדוקים, מלכים גדולים, ופשוטי עם שניצלו את הדרך הקדושה כדי להשתחרר מאדוניהם ולחפש עתיד חדש, כל אלה יחד עם מאות ואלפים של רוכלים, להטוטנים וטרובדורים שהתפרנסו מהעליה לרגל, הילכו בדרכים. לאורך דרכי העליה לרגל נבנו מנזרים, וכנסיות יפהפיות ששימשו את עולי הרגל גם ללינה וחניה בדרך.
תקופה זו של המאה האחת עשרה, כונתה גם הרומנסק, בשל החייאת ערכים ורעיונות עתיקים (רומיים), ורנסנס בכל תחומי החיים חל בה. בניה בקנה מידה גדול חודש, וגם שבו לפסל ולעשות תבליטים, שעד היום ניתן לראות בכנסיות הרומנסקיות המסיביות הללו. גם השירה זכתה לעדנה חדשה, ואומרים שהשירה הטרובדורית נולדה בדרכי העליה לרגל. ללא ספק חל שינוי עמוק במעמד האישה. נשים רבות, שבעליהן יצאו למלא את החובות הקדושות-לעלות לרגל, או להילחם במוסלמים , הפכו בבת אחת מבנות מעמד נחות, לבעלות הבית והאחוזה, ולמנהלות הענינים. שלא כמו היום, מסעות שכאלה ארכו חדשים רבים, והיה ספק גדול אם בכלל הבעל ישוב הביתה, כך שהכוח החדש לו זכתה האישה היה מכובד ביותר והיקנה לה מעמד אחר. אין פלא כי בתקופה זו, בה האישה הפכה לחשובה, תפס פולחן מריה מקום שונה. כנסיות רבות שמוכרות עד היום בשמן "נוטרה דאם"- "גבירתנו", נבנו לכבוד המדונה, והיא עלתה בדרגת חשיבותה, כמתווכת בין המאמין לישו בנה.
לטובת עולי הרגל הרבים, באמצעיהם המצומצמים, נכתבו "מדריכי טיולים" מיוחדים ובהם תיאור נרחב על נקודות בדרך, על אופי האנשים בכל כפר וכנסיה שעוברים במסע, ועוד מידע חשוב שכזה.גם מפות רבות פורסמו, כדי להדריך את רבבות עולי הרגל אל המקום הנכון. גם בימינו רבות היצירות שנעשו על בסיס התופעה שעדיין נמשכת במלוא עוצמתה. פאולו קואלו כתב ספר על עלייתו לרגל לסנטיאגו, וגם האמן הקטלוני לואי בונואל עשה סרט בהשראת העליה לרגל הזו , שנקרא "שביל החלב", בהשראת הכינוי לדרך לסנטיאגו. כל עולי הרגל כיוונו עצמם לחגיגות לכבוד סנטיאגו שמתרחשות גם כיום בעיר העצומה והדינמית ב-25 ביולי. אפילו במאה העשרים ואחת, מי שיטייל באזור דרכי העליה לרגל, יגלה שהן עדיין מסומנות בצדפים, סמלי הקדוש, ושהן עמוסות מאמינים , באותו לבוש מסורתי של השכמיה והצדפים. למרות ששמונה מאות קילומטרים מפרידים בין הפירנאים לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, עדיין הולכים העולים לרגל ברגל, מכסימום, תראו אותם מדוושים במרץ על אופניים... העיר הוכרזה בשנים האחרונות כאתר לשימור, כמקום בעל חשיבות עליונה על ידי אונסקו, וגם לפני הכרזה רשמית זו היא נשמרה בצביונה העתיק, על סמטאותיה הצרות והקתדרלה המפוארת בה טמון הקדוש .
