הקדמה
פטן, או כפי שנקראה בעבר לליטאפור (Lalitapur), "עיר היופי" בנפאלית, היא העיר העתיקה ביותר בעמק קטמנדו והיא נמצאת על מישור גבוה 5 ק"מ דרומית לבירה קטמנדו, מעבר לנהר באגמאטי. את הדרך אפשר לעשות באוטובוס מקומי, מונית או אופניים. למרות שקטמנדו הבירה התפשטה לכל עבר וכיום שתי הערים דבוקות זו לזו עדיין יש לפטן צביון ייחודי. פטן שקטה יותר מקטמנדו, נוטה יותר לבודהיזם ומפורסמת בזכות האומנים ובעלי המלאכה הרבים החיים כאן ואחראים לייצור כמעט כל כלי המתכת של נפאל וכמה מהמקדשים היותר מפוארים במדינה דוגמת מקדש היטי (Hiti) ומקדש באהאל (Bahal) השווקים בפטן עמוסים בתכשיטים ועבודות יד ובשכונות רבות, שכל אחת אופיינית לקאסטה (מעמד) אחרת של אומנים, אפשר לראות את בעלי המלאכה עובדים בחנויות קטנות. שליש מתושבי פטן כיום הם איכרים נווארים החיים בפרברי העיר ליד שדות אותם הם מעבדים. מאנג`ושרי( Manjushri )נחשב למייבש האגם הגדול שכיסה בעבר את עמק קטמנדו ולפי אותה אגדה הוא גם ייסד את מאנג`ופטן (Manjupatan) - פטן הקדמונית - מייד אחרי שקידש את סוואיאמבהו. אגדה אחרת, גורסת שהשליט ההודי (Ashoka) ביקר בעמק במאה ה-3 לספירה וייסד את העיר.
אפשרות זו אמינה יותר והראיה לכך הן ארבע סטופות אשוקיות הניצבים בארבע נקודות חשובות מסביבי לפטן. אמינה יותר משתי הראשונות היא האגדה שגורסת כי מי שיסד את פטן ב-299 לספירה היה המלך ארידבה (Arideva ) ימי הזוהר של פטן היו במאה השביעית לספירה עת היא שמשה כבירת התרבות והאומנות של נפאל ואזור ההימלאיה. הקשרים החזקים של פטן עם המרכזים הבודהיסטים בבנגל ( Bengal )וביהאר ( Bihar) היו בעלי תפקיד חשוב בהתפשטות הבודהיזם לטיבט וגם מסבירים את העובדה שכאשר נכבשו ערים אלה על ידי המוסלמים במאה ה-12 רבים מהמלומדים מצאו מקלט בפטן והכינו את הרקע לתחייה מחודשת תחת שלטון מלכי המאלה (Malla). פטן הייתה חלק מממלכת העמק המאוחדת עד לשלהי המאה ה-15 ואחר כך נהנתה, כמו קטמנדו ובאקטאפור , ממעמד של מדינה ריבונית. ב-1769 כבש Prithvi Narayan Shah את כל העמק והפך את קטמנדו לבירתו. כיום פטן היא העיר השניה בגודלה בנפאל ונחשבת לבירה ה"בינלאומית" של נפאל, נציגות האו"ם ועוד מספר ארגונים קטנים מתרכזים בפרברים המערביים ותושבים רבים בעיר עובדים במפקדת USAID שנמצא מעבר לנהר. כיכר דורבר בפטן אולי אינה גדולה כמו זו של קטמנדו אך המקום מעודן יותר, כנראה בזכות האומנים המוכשרים שחיים בעיר, ומתוייר הרבה פחות. הרעיון הכללי דומה לזה שבקטמנדו: ארמון מלכותי מרשים מצד אחד של הכיכר ומגוון מקדשים מצדו השני.
מקדשים בפטן
הארמון המלכותי נבנה במחצית השניה של המאה ה-17 , לכן מרבית הארכיטקטורה בו היא מתקופה זו, אך עבר שפוצים משמעותיים לאחר הפלישה ב-1769 ורעידת האדמה ב-1934. כיום הארמון נמצא בצד המזרחי של הכיכר ומורכב משלושה אגפים עיקריים שלכל אחד חצר מרכזית וכניסה נפרדת. במרכז האגף הדרומי ביותר, Sundari Chowk , נמצאת אחת האמבטיות הגדולות בעולם הידועה בשם Tusha Hiti ממאה ה-17. באולם האמבטיה יש יותר מ-70 פסלים של אלים ואלות הינדיים שרובם עשויים אבן וחלק קטן מהם מצופים זהב. האמבטיה עצמה מעוצבת כיוני Yoni, סמל הנשיות המינית, ומוקפת נחשים. פסלי האל האנומאן (Hanuman) והעתק של מקדש קרישנה מאנדיר ( Krishna Mandir ) שבחוץ מקשטים את האולם. החצר בחוץ מכוסה בעבודות עץ מקושטות - דלתות, חלונות, מגינים ודמויות של אלים בתוך גומחות. האגף המרכזי Mul Chowk שימש בעבר כאגף המגורים של משפחת המלוכה והוא האגף העתיק ביותר בארמון. יש בו מספר מקדשים לאלה טאליו (Taleju)- האלה המגנה על משפחת המלוכה. במרכז אגף זה נמצא מקדש ליאנטאג`ו (Yantaju)אלה אחות של טאליו. בצד הדרומי של אולם זה נמצאת דלת מצופה זהב, שלצדה פסלים של אלות הנהרות ההודים גאנגה (Ganga )הרוכבת על צב ויאמונה( Yamuna) הרוכבת על יצור מיתולוגי שהוא הכלאה בין פיל לקרוקודיל. הדלת מובילה אל מקדש פרטי בשם Taleju Mandir. מאחור נמצא מקדש Taleju Bhavani Mandir על שלושת נדבכיו. הבניין הגבוה ביותר כאן הוא מקדש דגו טאלה Degu Talle המתנשא, על שבע קומותיו, צפונית למול צ`וק.
המקדש הוקם בשנת 1640 על ידי המלך סידי נארסינג מאלה (Siddhi Narsingh Malla )שבתקופת שלטונו נבנה רוב הארמון והכיכר. המקדש סגור כל השנה ורק בחורף, בזמן פסטיבל טיהאאר (Tihaar) אחד הכוהנים מחליף את הגאנג`ה במקטרת המלך המנוח. חצר האגף הצפוני נקראת Lumjyal Chowk בפי הנווארים על שם שער הזהב היפה שבכניסה והיא מובילה גם למוזיאון של פטן. מסגרת של נחשים מקיפה את הדלת ובקצה העליון הם יוצרים כתר. בחלון הזהב שמעל מופיעים אלים רבים. בחצר המרובעת נמצא מקדש קטן עשוי טיח לבן המוקדש לנאראיאן( Narayan). במוזיאון של פטן יש אוסף עצום של יותר מ-850 פסלי ברונזה, כס המלכות מצופה זהב של מלכי המאלה, מסכות טקסיות מנחושת, תגליפי עץ, תצלומי ארכיון ועל הגג נמצא פסל של סאניצ`אר (Sanichar), אחד מתשע אלי הכוכבים, האוחז בידו קלשון ואמור להגן על המבנה ממזל רע ומכות ברק. בפינות המבנה נמצאים מגדלי פעמון ומרפסות עץ משקיפות על החצר שמתחת. מאחורי המוזיאון נמצאת החצר בה נערך מדי שנה בחודש אפריל פסטיבל לאליט ( Lalit) ששם דגש על המורשת התרבותית של פטן ונחגג במוזיקה,ריקודים, אוכל והצגת עבודות יד. המוזיאון פתוח כל יום למעט שלישי בין השעות 10:30 עד 16:30 צפונית לכיכר דורבר נמצאים מספר אתרים מעניינים. המקדש המוזהב Hiranyavarna הוא אחד המקדשים הקטנים העשירים ביותר בנפאל. זוהי פגודה המורכבת משלוש קומות שתופסת צד אחד בחצר של Kwa Bahal, מנזר בודהיסטי נווארי מהמאה ה-15 שעדיין פעיל ומהווה כיום את המרכז הרוחני של העיר העתיקה של פטן.
בבוקר מתקיימים כאן טקסי פוג`ה. חזית המקדש מצופה פליז ומכוסה תבליטים של בודהה וטאראס (Taras) ובמרכז החצר ניצב מקדש קטן ומעניין. על שני המבנים תלויות עניבות פליז הנקראות פאטאקה( Pataka ) שתפקידן לעזור לאלים לרדת לאדמה כשהם באים לענות לתפילות המאמינים. בחצר, בתוך חדרונים, מפוזרים פסלי בודהה ובודהיסטאווה. המקדש לאוהבים Radha Krishna Mandir, נמצא מזרחית למקדש הזהב והוא נושא חביב על גלפי עץ האלגום הרבים שבעיר. Kumbeshwar Mahadev הוא המקדש העתיק ביותר בפטן - נבנה בשנת 1392 לאל שיווה ובתוכו לינגה Linga - מזבחי אבן ופליז. המקדש נקרא על שם התואר שנוסף לשיווה כאל כלי החרס. במרכז מקור המים שבמקום, שעל פי האמונה מחובר לאגם גוסאיקונד (Gosaikund) הקדוש, מוצבת מדי שנה בזמן פסטיבל ג`אנאי פורמינה (Janai Purnima) שנערך במקום, לינגה לה זובחים אלפי מאמינים. מקדש קטן בשם באנגאלאמוקהי (Bangalamukhi) ניצב בחצר של מקדש קומבהשוואר ומשמש מקום עליה לרגל לנשים הבאות לקבל ברכת נישואים ומבקשות צאצאים. צפונית מזרחית לקומבשוואר, בקצה העיר נמצאת הסטופה הצפונית (Northern Stupa) שהיא היחידה כיום מבין המבנים מתקופת אשוקה שנאטם בגבס. המבנה הוא בן 2200 שנים וכיוון שהחפירות הארכיאולוגיות בו אסורות כיום כנראה שלא נדע לעולם איזה אוצרות קבר כאן השליט.
מהסטופה הדרך מוליכה דרומה לכיוון כיכר דורבר ומי שיפנה לכיוון צפון יעבור דרך אדמות חקלאיות ויגיע לסאנקהאמול גאט (Sankhamul Ghat )הסכר בו נפגשים נהרות הבאגמאטי ומאנוהארה (Manohara) שכמו מפגשי נהרות אחרים נחשב למבשר טובות ולכן משמש כאתר שריפת הגופות של פטן. דרומית ומזרחית לכיכר דורבר נמצאים שאר האתרים המעניינים של פטן. רחוב אומני המתכת והסוחרים של פטן מקביל לשוק מנגאל (Mangal) מכיוון דרום. כנראה שחזית מקדש בישקאווארמה (Bishwakarma Mandir) נוצרה כאן. לשם המקדש יש משמעות של כפולה: אל האומנים וגם חברי קאסטת הנפחים שידועה גם בשם קאמי (Kami). דרומה עוד יותר ניצב המקדש איבאהה באהאל (Ibaha Bahal )שנוסד ב-1427 שמתפקד כיום במקדש ובית ספר בודהיסטי. כ-300 מטרים דרומית לכיכר דורבר נמצא מקדש Machhendranath Mandir. זוהי למעשה פגודה מהמאה ה-17 מקושטת ביתדות מגולפות וטוראנה, מגן משולש, יפה. האטרקציה במקדש היא הפסל של האל מאצ`הנדראנאת האדום (Rato Machhendranath). האל מופיע בצורות שונות לעמים שונים. כ-500 מטרים דרומית מזרחית לכיכר דורבר נמצא מקדש אלף הבודהות, (Mahabuddha) השונה ממרבית המקדשים הנפאלים. הוא בנוי מרצפות טרקוטה שעל כל אחת ציור אחר של בודהה ולמעשה זהו חיקוי של מקדש מאהאבודהי (Mahabodhi) שבבודגאיה (Bodhgaya) שבנפאל בו שהה במשך מספר שנים בונה המקדש, ארכיטקט מקומי בן המאה ה-17.
כמו מבנים רבים באזור מקדש זה נחרב לחלוטין ברעידת האדמה של 1934 ושוחזר, לא בצורה המקצועית ביותר, מההריסות שנותרו במקום. המקדש עמוס בתושבים מקומיים וכדאי ללכת בעקבות השילוט לבניין סמוך המשקיף עליו. ג`ולאקהל (Jaulakhel) הוא הרובע הטיבטי של פטן. אחת האטרקציות של ביקור במקום היא צפייה באריגת שטיחים שמתרכזת סביב מרכז האריגה והמכירות weaving and sales centre שנמצא ק"מ אחד דרומית לסטופה המערבית. הטיבטים נמצאים כאן מתחילת הכיבוש הסיני על טיבט ב-1959. שנה מאוחר יותר הקים כאן הצלב האדום הבינלאומי מחנה מעבר שהועבר לפיקוח הצלב האדום השוויצרי שהקים כאן את האיגוד השוויצרי לתמיכה טכנית SATA שמטרתו הייתה לעזור לטיבטים על בסיס ארוך טווח ולעודד את ייצור השטיחים ואומניות אחרות. ב-1964 מחנה המעבר נרשם כחברה ועד היום המקום זוכה לפריחה כלכלית שהולידה דור חדש של סוחרים טיבטים שמתגוררים כיום מזרחית למרכז המכירות. המרכז פתוח כל יום למעט שבת בשעות 08:00 עד 12:00 ו-13:00 עד 20:00, משרד המכירות נסגר ב-17:00 גן החיות היחידי בנפאל נמצא צפונית לרובע הטיבטי בחלק הדרום מערבי של פטן. בגן החיות אפשר לראות קרנפים, נמרים, ברדלסים, קופים וציפורים. המקום פתוח כל יום, למעט יום שני, בשעות 10:00-18:00 אבל אחרי השעה 17:00 אי אפשר להיכנס כך שמומלץ להגיע לפני.
בחוץ יעוטו עליכם קוראים בכף היד המתיימרים להגיד לכם לאיזה חיה תהפכו בגלגול הבא. מפטן יוצאות דרכים למספר ערים ואתרים מעניינים בסביבה, למרבית המקומות אפשר להגיע גם מקטמנדו אבל שהיה של לילה או שניים בפטן בהחלט מומלצת וגם מקלה על ההגעה, שלא לדבר על הצורך בשנוי אוירה מקטמנדו הסואנת. קירטיפור (Kirtipur), "עיר של הדר" בנפאלית , נמצאת על רכס הרים כ-5 ק"מ דרומית מערבית לקטמנדו ובמרחק קטן עוד יותר מפטן. בעבר שמשה העיר כמבצר שחלש על נוף העמק ולפני 200 שנה העיר נהרסה באכזריות. העיר נבנתה במאה ה-12 וזכתה לעצמאות ב-1767 כאשר נכבשה, לאחר מצור של שישה חודשים על ידי המלך גורקה (Gorkha), שאמנם הבטיח לתושבי העיר חנינה מלאה אך הלכה למעשה הוא השפיל אותם עד עפר כשצווה לכרות את אפם ושפתיהם של כל הזכרים בעיר למעט נגני כלי נשיפה. כיום העיר אינה נחשבת ליעד תיירות פופולרי - המיקום הגבוה שלה הקשה על התפתחותה - אך מי שמרחיק לכת עד לפה מגלה שנעים להסתובב ברחובות העיר ובהחלט יש מה לראות. מרבית המסחר בעיר מתקיים בשוק החדש Naya Bazaar שלמרגלות הקצה הדרומי של הגבעה. האטרקציה היחידה בשוק הוא מקדש בסגנון תאילנדי העונה לשם Nagara Mandapa Kirti Vihara שבנייתו הושלמה ב-1989 בעזרת כסף שנתרם על ידי מלך תאילנד.
המקדש אינו מקושט כמעט למעט המזבח שעמוס לעייפה בפסלי בודהה ובודהיסטווה. בחוץ יש פסל לכבוד ragyananda Mahastho Viraya, הפטריארך של כל הבודהיסטים מזרם התרוואדה (Thervada) החיים בפטן. באולם נפרד נמצאות רפליקות של 4 המקומות הקדושים לבודהיזם: לומביני (Lumbini)- מקום הולדתו של הבודהה, בודגאיה (Bodhgaya)- שם זכה להארה, סארנאת (Sarnath)- בה החל להורות את תורתו וקושינאגאר( Kushinagar) - שם סיים את חייו. רבים מהתושבים משתייכים לתת קאסטה (מעמד) נווארית של עובדי אדמה הנקראת ג`יאפו (Jyapu) ושאר התושבים עובדים בקטמנדו או מייצרים מלאכת יד בבתיהם. אוניברסיטת טריבהוואן (Tribhuwan), הגדולה בנפאל ובה 5000 סטודנטים, נבנתה על אדמות תושבי העיר. העיר מתחלקת לאזור צפון מערבי שרובו מאוכלס על ידי הינדים ואזור דרום מזרחי שרובו מאוכלס על ידי בודהיסטים. אומה מאהשוואר מאנדיר (Uma-Maheshwar Mandir) הוא מקדש הינדי עליו מגינים פסלי פילים שנמצא בחלק הצפוני של העיר אליו כדאי להגיע בעיקר בשביל הנוף הנשקף ממנו: קטמנדו, מקדש סוואימבהו (Swayambhu) והפסגות הלבנות המרוחקות של ג`וגאל הימאל (Jugal Himal). סטופת צ`ילאנדו (Chilandeo Stupa), שלפי האמונה נבנתה על ידי אשוקה (Ashoka), חולשת על הגבעה הדרומית ובנויה לבנים חשופות המעניקות לה מראה אותנטי. מדרום מתנשאת פסגת צ`אמפאדבי (Champadevi) שמהווה את קצה עמק קטמנדו.
אפשר להגיע לכאן מקירטיפור בטיול של כ-4 שעות לכל כיוון בדרך שמתחילה מהשוק הישן ופונה מערבה לכיוון מאצ`הגאון (Machhegaun) ולרכס בהאסמסור (Bhasmesur) שגובהו יותר מ-2500 מטרים. הרכס קרוי על שם שד שעל פי המיתולוגיה ההינדית קיבל מוישנו את היכולת להפוך כל דבר בו הוא נוגע לאפר. בשלב מסוים השד השתמש ביכולת זו עד שהפכה למטרד ווישנו החכם שם לכך קץ כאשר התחפש לבתולה נאה ופיתה את השד לרקוד ריקוד שבסופו השד נגע במצחו וכמובן הפך לאפר. רחובות העיר אינם מרוצפים ומרבית התושבים בה הם בעלי הכנסה נמוכה כך שהקרבה הפיזית לקטמנדו עדיין לא הביאה לכאן את הקידמה המיוחלת למרות שניצניה הגיעו גם לכאן - כיום כבר יש חשמל ושירותי בריאות בעיר. אפשר להגיע לכאן במיניבוסים או באופניים וכדאי לקחת בחשבון שהאוכל כאן מקומי באופיו ולכן מאוד בסיסי. בכניסה לבאג (נמר בנפאלית) בהאיראב מאנדיר (Bagh Bhairab Mandir), שנמצא על רכס מכוסה עשבים שוטים אליו מוביל השביל היוצא מהאוניברסיטה, תדרשו לתת תרומה. המקום מתפקד כיום כמוזיאון מלחמה וכקתדרלה לבהיאראב בדמות הנמר שלו.
מחוץ למבנה נמצא אוסף כלי מלחמה מתקופת המצור ומוסיקאים מקומיים מבצעים את טקס הבהאג`אן (bhajan) בשעות הבוקר המוקדמות, כשבימי שלישי ושבת מקריבים לו חיות שונות. באותה חצר נמצא גם פסל של האלה אינדריאני( Indrayani )שנחשבת לאחת מאלות עמק קטמנדו. הפסטיבל הגדול ביותר מתקיים כאן בסוף נובמבר/תחילת דצמבר כאשר בובות של אינדריאיני וגאנש (Ganesh) נישאות ברחובות על אפיריון וצמד יונים משוחרר לאוויר. דרך Dakshain Kali, המתחילה בקטמנדו ונמשכת כ-18 ק"מ, עוברת דרך מספר יערות ונקודות מנוחה נחמדות הצופות על העמק מגובה של 300 מטרים ומסתיימת באתר ההקרבה הקדוש והמפורסם דאקשין קאלי. מדי שבוע מסיימים כאן את חייהם תרנגולות,עזים וחזירים. האתר נמצא בתחתיתו של גיא תלול ומכוסה יער ומאפשר לכל אחד- גם לתיירים חמושים במצלמות המגיעים למקום באוטובוסים מדי שבת ושלישי - צפייה בטקסים נפאליים דתיים. כדי להימנע מההמולה מומלץ להגיע בימים אחרים או בשעות אחר הצהרים. במקום ישנו שוק קטן בו אפשר לקנות אוכל, משקאות ואביזרים למלאכת ההקרבה. ממש מתחת לשוק נמצא מקדש הניצב במקום בו נפגשים שני נהרות - סימן לטוב על פי האמונה המקומית, ובנוי כבית מטבחיים מכוסה כיפת פליז.
שורת פסלונים ,ביניהם האלה קאלי , מסמנת את האזור הקדוש. מקדש נוסף הממוקם גבוה מעל הגיא מספק תצפית טובה על כל האזור. משפחות מקומיות שבאות להקריב כאן קורבנות מנצלות את הבניינים המקושטים שמסביב כדי לבשל את מה שנשאר מהקורבנות בחיק הטבע. את הדרך הזו אפשר לעשות באחד האוטובוסים המקומיים שיוצא מקטמנדו בערך כל שעה אך הם מאוד עמוסים. אופציה מוצלחת יותר היא סיור מודרך שכל סוכן נסיעות בקטמנדו ישמח לארגן לכם, מדי שלישי ושבת, ולעצמאים מביניכם יש אפשרות לשכור מונית או אופני הרים - מה שיאפשר לכם לעצור כל אימת שתחפצו. לצ`ובאר (Chobar), אחד האתרים שבדרך, מובילים מספר שבילים מהדרך הראשית וככל שעולים בגובה נופי העמק הצפוני נהיים יותר משכנעים. הכפר הקטן מצטופף סביב מקדש Adinath Mandir המיוחד שחזיתו מקושטת בסירים, מחבתות וקנקנים, מתנות לאל המקדש לוקשוואר (Lokeshwar) שאמורות להבטיח לנשואים טריים זוגיות ארוכה או לאלה שזה עתה מתו חיים נוחים בעולם הבא, כל אחד ואמונתו. כנראה שבעבר הכלים האלה נחשבו לשיא הקדמה והענקתם לאל הייתה דרך להביע הערכה כלפיו על ידי הענקת מנחות שנחשבו אז ליוקרתיות. העיר הקטנה פארפינג (Pharhping) ממוקמת גם היא על הדרך לדאקשין קאלי. לעיר עצמה אין שום ייחוד אך במרחק של כ-15 דקות הליכה ממנה נמצא מקדש Pharping Bajra Jogini, אחד מארבעת המקדשים הטנטאריים של העמק המוקדשים לישות הנשית הזועמת של בודהה.
ניתן להיכנס אליו ולראות בו את שתי הדמויות הצוהלות של באג`רה ג`וגיני (Bajra Jogini) סש נאראיאן (Sesh Narayan) הוא מקדש נוסף על אותה דרך. זהו מקום שקט ורגוע שנחשב קדוש הן לבודהיסטים והן להינדים. ההינדים סוגדים כאן לאל וישנו, אותו הם מחשיבים ליוצר היקום מהאוקיינוס הקוסמי שכיסה את העמק. על פי אמונתם הנחש סש (הקרוי גם Ananta) הוא ה"תזכורת" שהותיר וישנו לאותו אוקיינוס, והוא מיוצג כאן על ידי ארבע בריכות המים שלצד הדרך. מכאן מוליכות מדרגות למקדש לנאראיאן. הבודהיסטים לעומתם, קוראים למקום יאנגלשו (Yangleshu) ולפי אמונתם זהו המקום בו הגורו Padma Sambhava, מנהיג פלג Nyingma-pa של הבודהיזם הטיבטי, נאבק בקהל טורדני והפך אותם לאבנים. זה היה מאורע משמעותי בחייו של קדוש זה שנאבק באותה עת כדי להפיץ את תורת הבודהיזם הטאנטרי אותה הוא הביא מנפאל והראיה לכך היא הגומפה הסמוכה למקדש נאראיאן. כאמור, על פי האגדה כאשר מאנג`ושרי ניקז וייבש את עמק קטמנדו מהאגם שכיסה אותו, ערוץ צ`ובאר היה אחד המקומות בהם הוא הלם עם חרבו בכדי לשחרר את המים. עם קצת דמיון מי שמביט על נהר הבאגמאטי בנקודה זו בה הוא חוצה את העמק יוכל להבין את מקור הסיפור - המקום נראה כאילו נחתך במכת חרב אחת נקייה.
לאורך הגדה המערבית מתפתל מסלול עד לכניסה הראשית למערת צ`ובאר (Chobar Gupha) אותה מקשרים ההינדים עם האל שיווה ובודהיסטים טיבטים עם הגורו הקדוש פאדמה סאמבהאווה ( Padma Sambhava). זוהי המערה השלישית בגודלה באסיה והמקומיים גורסים שהיא קשורה לאדינאת מאנדיר הסמוך, למקדש שאנטיפור (Shantipur) ב-Swatambhu וגם לטיבט או ורנאסי. אפשר, כמובן, לשכור מדריך מקומי ולהיכנס פנימה אם כי כדאי להתכונן מנטלית לזחילה ולהליכה כפופה רוב הזמן. מקדש ג`אל ביניאק (Jal Binayak), מהמאה ה-17 עומד היכן שהבאגמאטי מגיח מהערוץ. המקדש עומד על בליטת סלע והוא מוקדש לאל לגאנש (Ganesh) וככזה הוא עמוס בפעמונים. גבוה מעל הנהר ניצב גשר להולכי רגל שנבנה ב-1907 ומשקיף על המקדש ועל התהום. הדרך מטפסת מעלה כ-2 ק"מ לאגם Taudaha - האגם הגדול ביותר בעמק קטמנדו. על פי האגדה מאנג`ושרי (Manjushri ) ניקז את העמק מהמים שהציפו אותו ואגם זה הוא השריד היחיד שנשאר בעמק כשהוא משמש בית לנחשים. האמונה הרווחת בקרב המקומיים היא שהמלך הערמומי קארקאטוקה (Karkatoka) עדיין חי בתחתית האגם כשהוא כרוך סביב מצבור אוצרות. כיום האגם נחשב לקדוש וככזה הוא סגור בפני ציידים ודייגים.
טיולים מחוץ לעיר
שתי דרכים יוצאות מפטן דרומה וכדאי לעשות אותן באופניים בכדי ליהנות מהנוף הכפרי היפה. הראשונה היא הדרך לעיר בונגאמאטי (Bungamati) שברובה אינה סלולה ומובילה ישירות לבית הקיץ של האל ראטו מאצ`הנדרנאת (Rato Machhendranath). העיר ממוקמת על גבעה ומורכבת מבתים לבנים עם גגות סכך. מרבית התושבים נווארים וכל הרחובות מוליכים לכיכר המרכזית- shikra of Machhendranath או בשמה הישן בונגה דאו Bunga Deo, כלומר האל של בונגה. על פי האגדה המקומית בונגאמאטי היא המקום בו מאצ`הנדרנאת, שהגיע למקום בגלגול של דבורה על מנת להציל את העמק מבצורת, נולד בתור מגן העמק ומוריד הגשם שלו. מדי קיץ, עת מסתיים פסטיבל ראטו מאצ`הנדרנאת, מובאת המסכה האדומה של האל למקדש בונגאמאטי שם היא נמצאת במשך שישה חודשים. פעם בשתיים עשרה שנים המסכה מבלה כאן גם את החורף ואחר כך מועברת לפטן. ק"מ אחד צפונה נמצאת קהוקאנה (Khokana) שאמנם דומה לבונגאמאטי אך לא אטרקטיבית כמוה. היא מפורסמת באזור בזכות שמן החרדל שלה ובמקדש דמוי פאגודה בשם Shekali Mai Mandir שבנוי משלושה נדבכים ומוקדש לאלת הטבע המקומית. הדרך לצ`אפאגואן (Chapagaun), הנמצאת 9 ק"מ דרומית לקטמנדו היא הדרך השנייה שיוצאת מפטן דרומה.
זוהי עיר קטנה ולמעשה העניין המרכזי כאן הוא מקדש באג`רה באראהי מאנדיר (Bajra Barahi Mandir )מהמאה ה-17 שנחבא לו ביער קטן כ-500 מטרים מזרחית לעיר. המקדש נבנה לאלה טאנטרית וככזה הוא מייצג את הכוח היצירתי הנשי של האלוהות. המקדש שירת מאמינים במשך יותר מאלף שנים ולמרות שהוא לא משומר היטב יש במקום אוירה מיוחדת. הצילום במקום אסור! הדרך ממשיכה דרומה למקדש Tika Bhairab Mandir בו מוצג ציור קיר צבעוני של הבהאיראב. הקצה הדרום מזרחי של העמק הוא הקדמוני והירוק ביותר בו. יש בו יערות בתוליים שבמרבית המקומות נפגעו כבר מהקדמה והתיעוש. נקודת התחלה לשני טיולים באזור היא גודאבארי (Godavari), הממוקמת 10 ק"מ דרומית מזרחית לפטן. הטיול הראשון מוביל לפסגת הר Phulchoki, "הר הפרחים" בנפאלית והנקודה הגבוהה ביותר באזור בגובה 2760 מטרים המספקת נוף על כל העמק. בהר אפשר לראות סחלבים, קורידאליסים (corydalis)וכמובן את שושנת האלפים ה-rhododendron. הזמן הטוב ביותר לראות את הפריחה הם החודשים מרץ ואפריל.
מלבד צמחיה עשירה אפשר לראות כאן גם מעל 100 זני ציפורים ועוד יותר מכך פרפרים שנמשכים לפרחים בזמן האביב. להר אפשר להגיע במיניבוס מפטן. הטיול השני הוא לגן הבוטני המלכותי. הגנים כאן אינם מצטיינים אומנם בגודלם אך המראות בהם עוברים שבילי הגן מחפים על כך. כדאי לבקר בבית הסחלבים ובבקתת השרכים. בכניסה כדאי להצטייד במפה כיוון שקשה מאוד למצוא הכוונה ושלוט כפי שמצפים למצוא במקום דומה במדינות מערביות. לגן הבוטני אפשר להגיע באוטובוסים שיוצאים מקטמנדו. ששעות פתיחה: כל יום בין השעות 10:00 עד 17:00. מאגר המים גודאברי קונדה (Godavari Kunda)נמצא 300 מטרים אחרי הגן הבוטני ואחת לשתיים עשרה שנים הוא מארח בחודשים יולי-אוגוסט את פסטיבל הקומבה מלה (Kumba Mella) שלאחרונה נערך כאן בשנת 1991. דרך אלטרנטיבית ליציאה מהגן היא מצדו האחורי המערבי. מי שיתמיד ללכת בשביל יעבור את מקדש בישאנקו נאראיאן (Bishanku Narayan )שמעבר לו נמצאת מערה אליה עולים לרגל מאמיני ואישנאבה (Vaishnava).
