טוסקנה היפה
טוסקנה- מה כבר לא נכתב עליה? טוסקנה היפה, גבעות ירוקות רכות מתקמרות אל האופק, מגדלי פעמונים, שורות של ברושים, חוות ובל נשכח את בירתה המדהימה, פירנצה. ובכן, הכל נכון ואף יותר מכך (איזה קיטש, אני לא מאמינה שאני כותבת בהתלהבות על גבעות ירוקות...). לטוסקנה צריך להקדיש זמן, אי אפשר לספוג הכל במספר ימים. אני ביקרתי בטוסקנה ארבע פעמים, ועדיין לא ראיתי כלום. בין המקומות שראיתי היו פירנצה (כמובן, איך לא?) פיזה ולוקה, סיינה ויום טיול באזורים כפריים, נסיעה בדרכים המדהימות וביקור בעיירה Montpulciano ובמבצר Sant Atimo. אפשר לכתוב, ואכן נכתבו ספרים על טוסקנה, על הברושים הנהדרים ועל כל גווני הירוק האפשריים. אני אקצר ואתמקד ב-highlights, אתם מוזמנים לשאול שאלות ולקבל מידע מפורט יותר על כל אחד מהמקומות המצוינים בכתבה.
פירנצה הבירה
מפירנצה יצאו כל הגדולים והחשובים. זוהי בירת רוח ותרבות, בירת שלטונם של בני משפחת מדיצ`י. מכאן גלה דנטה, כאן נקבר מיכאלאנג`לו, כתב מקיאבלי ופעל גלילאו גלילי. תרבות, מדע והיסטוריה. יש הרבה מה לראות בפירנצה: התחילו בדואומו (Duomo)- הקתדרלה המרכזית הענקית והיפהפיה, הביטו בה היטב מבחוץ, התרשמו מגודל הכיפה, התבוננו בדלתות, הכנסו פנימה והסתכלו בציור יום הדין המרהיב על פנים הכיפה ותרגישו כאילו אתם עצמכם בשאול. מרשים. ניתן לטפס ולהשקיף על העיר מהכיפה, אנחנו ויתרנו. עברנו לכיכר הסניורינה (Piazza della Signoria), שם מצויים העתקים מרשימים מפסליו של מיכאלאנג`לו, דויד ומשה, ונגן גיטרה אחד מוכשר שהנעים את השהיה בפיאצה. לאורך ה-Palazzo degli Uffizi הסמוך (בו מצוי המוזיאון המפורסם) ישנם פסלים של פרנסיה המכובדים של פירנצה, אמני רחוב והמון מוכרי תמונות. הקדישו קצת זמן להתבוננות והתרשמות, זה מדהים כמה מהגדולים של כל הזמנים היו כאן. הרחוב נפתח אל הנהר ומשם לגשר ה-Ponte Vecchio המפורסם ועמוס חנויות התכשיטים. שווה לעשות סיבוב על הגשר ושימו לב למנעולים עם שמות האוהבים אשר תלויים משני צידיו.
ב-Via Ricasoli סמוך לדואומו מצויה הגלריה Galleria dell academia, בה מצוי הפסל המקורי של דויד. מרשים מאוד (אם כי הכניסה מעט יקרה), בייחוד הפיסול המושלם של הידיים וההבעה (גאון, גאון המיכאלאנג`לו הזה). כשאתם עומדים עם הפנים לדויד שימו לב לתמונה התלויה מעל הדלת בקצה המסדרון שמשמאלכם- אנתוני הופקינס ערום עם זקפה נושא את העולם על גבו? או שמא אני צריכה להחליף מספר בעדשות? כך או כך הציור מגניב להפליא. חשוב לציין שני דברים: א) בכתבה הופיעו ממש האתרים הבסיסיים והחשובים בפירנצה. לעיר יש עוד כל כך הרבה מה להציע. ב) לכתבה לא מצורפות תמונות מפירנצה כי מסתבר שביום הטיול לשם סבלתי מ-very bad hair day, דבר מסוכן לבעלות תלתלים, ולמען שלוות הנפש של קוראי אחסוך מכם תמונות קשות אלו.
פיזה ולוקה
בשל העובדה שטיסות Raynair מצפון איטליה יוצאות משדה התעופה בפיזה, העיר ושכנתה היפה לוקה זוכות לביקורים קצרים אך תכופים. לוקה היא עיר/עיירה טוסקאנית טיפוסית, מקסימה ושלווה עם הרבה בניה אדומה, גגות רעפים ומרפסות יפהפיות. הדואומו בלוקה מתאפיין בשני סיפורים ביזארים, שיכולים לקרות רק באיטליה ובישראל. הסיפור הראשון- את הכניסה לדואומו מעטרות ומפארות שלוש קשתות אבן בנויות כהלכה... או שלא. שתי קשתות הינן בגודל שווה ואילו השלישית קטנה וצרה יותר. מה מסתבר? לפי התכנון המקורי שלושת הקשתות היו צריכות להיות שוות בגודלן, אבל לאחר שבנו את השתיים הראשונות גילו לפתע שנגמר המקום, אז בנו את הקשת השלישית קטנה ופחוסה. וזה בארץ שמצויים בה כמה משיאי האדריכלות של כל הזמנים... הסיפור השני- בכנסיה מצוי פסל של ישו, שמאמינים שהגיע אליה בכוחות עצמו מארץ ישראל... נו באמת... ישו המטרק? (כל מילה נוספת מיותרת).
בלוקה מצויה גם האטרקציה המרכזית, אחת המוזרות ביותר (מאז המלצת הלונלי פלנט ללכת לראות גלגל מים באורנגבד, הודו), שהיא מגדל שעליו צומח עץ. לא עלינו, לא צילמנו, אולי אתם תמצאו את זה יותר אטרקטיבי ממני, אבל זה לא היה my cup of espresso. לא נשמע מבטיח עד כה, אבל מה שכן, בלוקה ישנה פיאצה מרכזית מיוחדת- Piazza Anfiteatro, שצורתה אליפטית (פעם הפיאצה היתה מעין ארנה רומאית, שהוסבה עם השנים לפיאצה). נחמד להסתובב ולהקיף אותה מבפנים ומבחוץ. בנוסף, חומות העיר העתיקה בלוקה הוסבו לטיילת מגניבה, הרבה מרחבים ירוקים ונוף של לוקה עצמה. שווה ביקור, חצי יום של יופי פשוט.
לעומת לוקה, אציין שפיזה היתה ממש אכזבה. למעשה, חוץ מהמגדל הנטוי עצמו, הדואומו הסמוך אליו והנוף הנשקף מגדות הנהר, לא מצאתי שום דבר מעניין או מרשים בעיר עצמה. אבל המגדל, איזה מגדל... יפה יפה. לא טיפסתי בשל האמונה הנפוצה כי סטודנט המטפס על מגדל נטוי לא ישלים את לימודי התואר שלו (אני ממש מתדרדרת עם האמונות הטפלות שלי), אבל כמובן שהצטלמתי כמו כל עשרות התיירים היפנים, בשלל קומפוזיציות שחוקות להפליא- אני ישרה והמגדל נוטה, המגדל ואני נוטים, המגדל ישר ואני נוטה, אני דוחפת את המגדל... איזה קיטש מגניב, ממש הרגשה של תיירת מפונקת. היה שווה להגיע, ולו רק בשביל לראות השטויות שמוכרים לתיירים בדוכנים בדרך למגדל (והשיא לדעתי- כוס קפה נטויה, מזכרת עליה אמא שלי בוודאי היתה אומרת: "נו, עד שהילדה מביאה איזו מתנה גם היא עקומה...."). אם אתם כבר במגדל תנו קפיצה לדואומו הסמוך, לא מרשים כמו אחיו בפירנצה ומילאנו אבל שווה הצצה, ביחוד הדלתות היפות.
אזורים כפריים
אם רוצים לטייל ולהרגיש באמת על שום מה ולמה טוסקנה כל כך מיוחדת, חייבים לצאת מהערים הגדולות בעלות גגות הרעפים ומגדלי הפעמונים ולנסוע בכבישים, בדרכים הצדדיות שחושפות גבעות ירוקות (אפילו בתור מישהי, שתוואי הנוף האהוב עליה הוא פסגות חשופות ומשוננות, הגבעות הירוקות הקסימו אותי). בדרום טוסקנה שוכנת העיירה Montepulciano, אשר בנויה על צלע הר. משאירים את הרכב למטה בחניה ומתחילים לטפס ברחובות המתפתלים. משני צידי הרחוב מגוון חנויות המציעות יינות (בעיקר קיאנטי), גבינות (בעיקר פיקורינו), נקניקים (בעיקר לא כשר), ממרחים (בעיקר פסטו) וכמובן, אתם מוזמנים לטעום ולהנות (בחינם! כן כן, ישראלית שכמותי...). הביטו לצדדים, לסמטאות המתפצלות מהרחוב התלול ומסתיימות במדרגות המובילות לגבעה ירוקה. למעלה מצפים לכם פיאצה, מבצר, כנסיה ונוף מרהיב. ממונטפילצ`אנו ניתן להמשיך בכביש לעיירה Pienza הסמוכה אשר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו. אנחנו דילגנו (אולי זאת היתה טעות?) והמשכנו למבצר סינט אנטימו. הדרך למבצר מרהיבה, טוסקנה בהתגלמותה. כמובן שבשל לחץ פיזי מתון נאלצו חברי לטיול לעצור תחת כל ברוש רענן לצילום וקריאות התפעלות. המנזר עצמו יפה מבחוץ אבל מבפנים, לפי הגדרת המדריך, "פנים המבנה מפתיע בפשטותו- קירות אבן חשופים". אני נשארתי באוטו לשלפ-שטונדה, הספיק לי מגדל שעליו עץ... לקינוח נסענו עוד קצת דרומה ל- Orvieto, הממוקמת בצפון מחוז אומבריה (אבל למה להתקטנן?). הכניסה לעיר לא מבטיחה במיוחד, די מזכיר את חדרה עילית, אבל אפשר להמשיך עם האוטו עד הדואומו הנהדר של העיירה, אחד היפים שראיתי. מרהיב. שווה הגיע ולהסתובב ברחובות היוצאים מכיכר הדואומו.
סיינה
הביקור בסיינה החל בדכדוך אפור, תקופה רעה, סוף מבחנים, פרידה מחברים, הרבה מטענים שליליים. הירוק שנשקף מחלונות הרכבת בדרך לסיינה שיפר בהדרגה את מצב הרוח, שמש שהאירה ביציאה מתחנת הרכבת המיסה לאיטה שרידים של עצבות, וחבר אחד נפלא, אלון, עזר לגרש באופן אקטיבי כל שריד לדכדוך. מרכז סיינה סגור לתנועת כלי רכב (סיינה הינה העיר הראשונה באירופה שסגרה את מרכז העיר לתנועת כלי רכב), התחבורה הציבורית תביא אתכם קרוב לחומות העיר העתיקה. אפילו נסיעת אוטובוס קצרה בסיינה יפה: העיר עצמה ממוקמת על שלוש גבעות, ומהעבר השני שלהן נפרס נוף טוסקאני ירוק וגבעתי במרחק נגיעה. סמטאות העיר העתיקה תלולות ומתפתלות ושפע הגגות האדומים מזכירים את הגגות של שכונת נחלאות בירושלים. סיינה היא אחת מהערים אשר נוסדו במקור על ידי רומוס (מהתאומים רומוס ורמולוס והזאבה, שייסדו את רומא) ופסל הזאבה המניקה את התאומים מצוי בכל פינה.
הפיאצה המרכזית בסיינה, Piazza del Campo, היא פיאצה מזמינה ומגניבה. יש לה צורת מניפה והיא משובצת מטיילים ויונים, שתופסים שנ"צ על רקע בתים בכל גווני האדום, מגדל שעון גבוה אחד ומזרקה הנקראת "המזרקה העליזה", עמוסה בתיירים מצטלמים ויונים שותות. לא לוותר בשום פנים ואופן על התפרקדות קלה בכיכר ובהיה במגדל השעון. הדואומו של סיינה בנוי בסגנון גותי ומרשים מאוד מבפנים (כניסה: 3 יורו). בייחוד מרשימים פסיפסי השיש שעל הרצפה והפרסקאות בספריית פיקולומיני. כנסיה נוספת בצידה השני של סיינה, ליד piazza san domenico, מוקדשת לקדושה סנטה קתרינה (זאת מסיני), שהיא הקדושה המגינה של איטליה. בכנסיה מצוי ראשה (האמיתי) של סנטה קתרינה. מחליא, אבל יש נוף יפה מחצר הכנסיה.
בשבילנו, האטרקציה העיקרית בביקור בסיינה היתה לראות משחק של מכבי. מכבי, סיינה, בסיינה- איזו התרגשות. כבר בצהריים פגשנו קבוצות קבוצות של אוהדים לבושי צהוב עם ריח של דיוטי פרי. עד המשחק הספקנו לשמוע בערך 10 פעמים את המשפט "אתם גרים באיטליה, אבל אל תשכחו איפה הלב... מי שלא קופץ אדום...". בשעת המשחק הנקובה התייצבנו אלון ואני ביציעון שהוקצה לאוהדי מכבי. את שאר האולם מילאו אוהדיה הנלהבים של סיינה. כמובן שצבעתי את הפנים בכחול וצהוב (צריך לפצות במשהו על הפורים שהיה דל השנה, לא?!) והסתובבתי לי מרוצה וצועקת במלוא גרון מ-כ-בי, מ-כ-בי... אלון שבר שיאים בקפיצה לגובה עם כל סל. אוהדי מכבי זכו לשמירה צמודה מאוד של המשטרה המקומית (קרביניירי), שמילאו את הכניסה ליציע.
המשחק נפתח: אנחנו רוקדים, משתוללים, כל סל הקהל על הרגליים, איזה כיף! עברית, דגל ישראל, איך התגעגעתי. במערכה השלישית כבר היו 20 נקודות הפרש לטובתינו, אחח... אין כמו לנצח את סיינה בסיינה בשביל לחמם לב יהודי קטן ורחוק מהבית. לקראת סוף המשחק האווירה הפכה זחוחה, צעקנו "צהוב עולה" ו"מכבי מכבי" עד שהגרון נצרד. בשניה האחרונה דרק שארפ קלע שלשה, שחתמה את הנצחון והקפיצה את הקהל. צהוב עולה זה מכבי, דובדבן מתוק לסיום... ואז, הוקפנו על ידי הקרבניירי המקומיים, שהיו מצויידים באמצעים לפיזור הפגנות, ונאסר עלינו לצאת עד שכל אוהדי סיינה המאוכזבים התפזרו לדרכם. אנחנו המשכנו לשיר ולמחוא כפיים, אחר כך הוצאנו תחת אבטחה שלא הייתה מביישת אוטובוס ילדים בדרך לבית הספר בניצנים, דול רגלי באמצע סיינה, ופוזרנו לבתי מלונינו. מילה טובה לקרבינירי: סחתיין על ההערכות המבצעית, לא נרשמו אבדות לכוחותינו. איזה לילה, הוא הא מה קרה, סיינה אכלה אותה...
המדריך למטייל בגלקסיה- טוסקנה
- לאכול בפחות מ-5 יורו: הפעם זה לשתות. יין קיאנטי מקומי ומשובח, קנו בקבוק אך הגבילו את צריכת היין של הנהג.
- לישון בזול: בסיינה, שהיא נקודה טובה ליציאה לטיול בדרום טוסקנה, יש אכסניית נוער לא רעה בכלל ב-13 יורו ללילה- אוטובוס קו 10 מתחנת הרכבת המרכזית, לבקש להגיע להוסטלו.
- לא לפספס: שלפ-שטונדה בפיאצה דל קאמפו בסיינה, וסיינה בכלל.
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי: מוזיאון האופיצי בפירנצה- התור פשוט מפחיד, צריך להזמין כרטיסים מראש.
- לחובבי הצילום- אל תתפתו לצלם על גבי פילמים זולים. לצערי, בכניסה למונטפולצ`יאנו נגמרו לי הפילמים, והדבר היחיד שמצאתי הוא פילם מסוג קו-אופ 100. איזו אכזבה, כל התמונות יצאו בגוון ירוק לא טבעי. הצטיידו מראש במספיק פילמים איכותיים לכל הברושים הנהדרים.
- בשביל הקטע- קחו אתכם את הספר "תחת שמי טוסקנה" מאת פרנסיס מייס, ותמצאו את עצמכם מהנהנים בהסכמה בקטעים שהיא מתארת את הנופים.
