רוב התיירים שמגיעים לצ'ינקווה טרה (Cinque Terre), אזור חמשת הכפרים המפורסם שבחבל ליגוריה באיטליה, מסתערים על החמישיה הזאת, במקום לעשות איתה אהבה, שזו הדרך האיטלקית. הם מגיעים לסמן וי על הכפרים במרתון של יום אחד, אבל לנו זה נשמע כמו החמצה רצינית. לכן, טעמנו מהריביירה היפהפייה הזו במנות קטנות.
במשך עשרה ימים יכולנו לבהות בנופים מהתצפיות הכי שוות, לשבת בלי שעון בבתי הקפה שבלב העיירות, להתענג על הג'לטו (גלידה) המפורסם של האזור בטעם פיסטוק או על יין קינוח, לאכול ברוסקטה עם אנשובי או עם עגבניות שנמזג עליהן שמן זית מקומי, לשתות אפרול שאור השקיעה משתקף בו בחמישים גוונים של אדום, או לנוח על ספסל במקום סודי וריק. רק בדרך הזו יכולנו לגלות את "מפרץ המשוררים" הקסום בכפר פורטו ונרה (שאינו חלק מהחמישייה) ואת האיים שסביבו, שמסת התיירים לא מגיעה אליהם.
כרטיס ביקור לכפרים והמלצות אוכל
הכירו את העיירה מונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare). יתרונה הגדול הוא ברצועת חוף שלמה לצינון בקיץ, לא מקטע פה ושם, כמו בכפרים האחרים. הטיילת שלה חביבה, אבל בחרנו לדגום אותה רק מכיוון הים. הרחוב הראשי שלה, ויה רומא, הוא עתיר חנויות, מסעדות וברי יין, שתראו כמותם בכל חמשת הכפרים. מקומיים ממליצים לטעום את הפוק'צה הכי טובה בצ'ינקווה טרה במאפיית il Massimo della focaccia.
ורנאצה (Vernazza) היא עיירה משגעת, וחייבים להגיע אליה גם דרך הים. היא מלאה בסמטאות ציוריות, וכיכר מרקוני היא הלב הפועם. למי שלא אוהב להזיע ולהרגיש את שרירי הרגליים תמורת בונוס של נוף, בכרטיס היומי המשולב יש הסעה מתחנת הרכבת לתצפית מהמבצר קסטלו דוריה (Castello Doria).
מקום איטלקי טיפוסי לאכול בו בסגנון חור בקיר הוא Burgus bar בפיאצה מרקוני, שבו כמה ספסלי ישיבה שמשקיפים על החוף הקטן. תמצאו כאן מבחר מאפים לארוחת בוקר, כריכים ומבחר צנצנות ומארזי תוצרת מקומית.
קורניליה (Corniglia) הוא הכפר היחיד שאינו נגיש להגעה מהים. קורניליה נראית כאילו עוד רגע היא תקרוס לים, מהצוק שעליו היא שוכנת. כדי לחסוך זמן והתנשפות בעלייה של 365 מדרגות, מומלץ לקחת את המיניבוס שיוצא ליד תחנת הרכבת. בבר היין KMO, שבו יש חצר קטנה, תוכלו ליהנות מתפריט מגוון עם מנות בעלות של בין 6-14 יורו.
הכפר שהכי אהבנו הוא מנרולה (Manarola) הפוטוגוני. גם פה יש מאותה סוגה: סמטאות, בתים בשלל צבעים, טיילת קצרה, ואת המסעדה שמדורגת כמאסט ומספר אחת בצ'ינקווה טרה, על-ידי כל אתרי האוכל הנחשבים.
טרטוריה בילי (Trattoria dal billy) בת ה-14 התגלתה כמאסטר-פיס אנין שמגלם פשטות, אותנטיות וטריות, במחירים שומטי לסת (למשל, קינוחים בפחות מעשרה יורו). הדגים הטריים, אנטיפסטי עם 12 טעימות, הפסטה עבודת יד, והקינוחים שמבוססים על מתכונים משפחתיים - כולם וואו, והמנות נדיבות. חובה להזמין שולחן מראש - מומלץ במרפסת העליונה, צמוד למסעדה בפנים.
החנות ובר הכי שווה לצילומי אינסטגרם ולנשנושי אפרטיף במנורלה היא הקנטינה נסון דורמה (nessun dorma) שמשמעו "לא ינום ולא ישן". המרפסת המאורכת יושבת מול המצוק הצבעוני של מנרולה, והיא מקום מושלם גם מבחינת שרות. תמצאו כאן מבחר קוקטיילים יצירתיים, סלטים, כריכים ורומנטיקה באוויר.
- שימו לב: הכניסה למקום בהרשמה באפליקציית המסעדה (שימו לב: המקום סגור בחורף).
ריומג'ורה (Riomaggiore): סירות הדייגים פה מצטלמות נהדר. קחו את ויה סניוריני כדי להגיע לתצפית על העיירה מלמעלה. נושקת למעגן ספינות הדייג תמצאו את המסעדה המיניאטורית ובר היין A pie de ma, שאנשים מחכים לידה כדי לתפוס שולחן. במבחר כעשרים סוגי יין, בירות מקומיות, קפה, קינוחים וברוסקטה טעימה (שימו לב: המקום סגור בחורף).
בהמלצת המקומיים החלטנו לפסוח על מונטרוסו (Monterosso), ולהעדיף כפר שהוא לא ברצועת החוף של החמישייה - פורטו ונרה (Portovenere)
כינויו של הכפר נולד כתוצאה מכך שמשוררים, סופרים ואמנים ידועים במאה ה-19 וה-20 בילו פה את החופשות שלהם, ביניהם ד.ה. לורנס, שגר בבית על החוף בפורטו וונרה. את המשורר פרסי שלי שגר באזור, נהג ידידו הלורד והמשורר הידוע ג'ורג ביירון לבקר בשחייה, והוא נהג למדוט פה ולספר שהמפרץ נתן השראה ליצירותיו.
באי פלמריה גרים רק כמה עשרות תושבים, ובעבר הוא היה בסיס צבאי. יש אפשרות להפליג במיוחד אליו, כעשר דקות מפורטו וונרה ולבלות פה יום בין צוקים, מערות וחופים מסולעים ויש גם מסלולי הליכה מעגליים.
האיים טינו וטינטו, בולטים בזכות צוקים נישאים ויער סבוך ומחטני. בטינו יש מנזר בנדיקטי ומגדלור והוא שייך לחיל הים, לכן אין אליו גישה למעט כשיש תהלוכה לפטרון המקומי במהלך חודש ספטמבר. בטינטו יש הריסות של מנזר מהמאה השישית והוא נודע בזן נדיר של לטאות.
מה לעשות בפורטו וונרה? הכפר היפה הזה, שלחופו מרינה קטנה, מזמין לטייל ברחוב ויה קפליני ולהגיע לכנסיית סן פייטרו, שמשובצת בפסים ובשייש שחור. מתחתיה ישנה מערה שנקראת ע"ש לורד ביירון, ולכבודו מתנהלת תחרות שחייה במפרץ מדי חודש אוגוסט. מהטירה שפה יש תצפית מומלצת.
כדאי לשבת באחת המסעדות בפורטו וונרה ולטעום צדפות ופירות ים, או פסטה ברוטב פסטו מקומי ועוגת בוקלטו מסורתית בטעם משמש. מומלץ להכנס לחנויות שמוכרות קרמיקה צבעונית ומזכרות.
דרכי הגעה לצ'ינקווה טרה
רכבת
זו הדרך הכי נוחה לטעמנו לטייל בחמשת הכפרים. רצוי לקנות כרטיס רכבות יומי, שמאפשר (הופ אין, הופ אאוט) ירידה בכל כפר שתבחרו וחזרה, מפות של מסלולי ההליכה, וכניסה חינמית לשבילים שעליהם יש תשלום בנפרד. הכרטיס כולל גם שימוש בשאטלים שהתגלו כחיוניים, כדי לחסוך עליות וטיפוס במדרגות בכפרים עצמם.
עלות הכרטיס היומי כ-18 יורו ומנסיון, לא משתלם לקנות כל פעם כרטיס לכפר מסויים בחמישה יורו. לוח הזמנים נח וזמין מחמש בבוקר עד חצות, רק שימו לב שבשעות המאוחרות, יש רכבות שלא מגיעות לעיירה לבנטו או ללה ספציה, שנמצאות בתחילת-סוף המסלול. את הכרטיס ניתן לקנות בכל תחנת רכבת.
הפלגה
לראות את הצ'ינקווה טרה דרך הים זו המלצת חובה, ולו רק בשביל זווית הצילום הייחודית שאין כמותה מתוך הכפרים. תוכלו להפליג במעבורת שמקשרת בין הכפרים, או לצאת להפלגה פרטית בסירה לקראת שקיעה (אלטרנטיבה מועדפת כדי להימנע מפקק אנושי בשיא העונה). במהלך הפלגה פרטית, עם יין וטעימות של מאכלים טיפוסיים, ניהננו במיוחד מהאפשרות לרדת לטיול של שעה בורנזה. בהפלגה כזו אפשר לתאם עם הקפטיין, עצירות לשחייה במפרצים קסומים, שנורקלים ושיזוף בחופים פראיים.
הליכה
לחובבי הטרקים, יש כ-80 ק"מ של מסלולים בצ'ינקווה טרה, וההליכה בהם מומלצת למי שיש לו כושר וחשק לעליות ומורדות תלולים. תמצאו כאן טרסות כרמים, מטעי זיתים ונוף שמקופל ונגלה בהדרגה.
איך עוד אפשר לטייל פה? מכיוון שהצ'ינקווה טרה, היא פארק ימי מוגן, אפשר להצטרף לסיורי תצפית על לויתנים ודולפינים, צלילות, וגם לסיורי אופניים מאתגרים ולהדרכות בדגש קולינרי שכולל כמובן יין.
שימו לב: לא מומלץ ובלתי נגיש להגיע לכפרים ברכב, ויש קנסות כי החנייה מיועדת לתושבי הכפרים.
טיפים שיעשו את ההבדל
מתי כדאי לטייל? בחודש אפריל, בתקופה שלפני הפסחא, היה זמן אידילי לטייל בה, כי עדיין לא הגיעו נחילי התיירים, שיכולים להפוך את הטיול בה לסיוט דביק ויקר. שיא העונה הוא מיוני עד ספטמבר. בחורף מזג האוויר סוער.
איפה מומלץ ללון? ניתן לשכור חדרים או מלון משפחתי, אבל ממש לא מומלץ, משיקולי עלות ונוחות. אני התמקמתי בעיירה לבנטו (Levanto), שהמרחק בינה לכפר הראשון בחמישיה הוא חמש דקות ברכבת. יש בה עשרות אופציות לינה, היא רגועה יותר יחסית לטירוף של חמשת הכפרים, יש בה רצועת חוף מאוד גדולה עם שלושה חופים מוסדרים, עם מלתחות ושופינג נהדר. עוד עוגן ללינה והתניידות יומית לכפרים היא העיר לה ספציה (La Spezia), שהיא קצה המסלול של הרכבת שמתחילה את המסלול שלה מלבנטו, דרך חמשת הכפרים ומגיעה עד אליה.
המלצה למדריך מקומי: ג'יאנלוקה פזיני, מדריך טיולים שמומחה לצ'ינקווה טרה וגר בריו מג'ורה, שם גם יש לו חדרים להשכרה. פזיני לקח אותנו למקומות ששמורים ליודעי דבר כמו בר יין, מעדניה ויצרן קרמיקה.
הכתבה באדיבות גילי מצא, עיתונאית-צלמת, בעלת הבלוג "לטייל עם גילי", בו תמצאו סיפורים וצילומים אמנותיים מיעדים מסקרנים וחוויות אישיות, של מי שהתמחתה בטיולים לבד.
