מסלול בצפון קולומביה הבריטית

צפון קולומביה הבריטית הוא אזור רחב ידים שחלקו הדרומי מיושב יחסית. בחלקו, מצפון לכביש מס. 16, הוא ארץ בתולה ופראית, שרגל אדם בקושי דרכה בו, והוא משתרע עד לחוג הארקטי. כבישים מעטים עוברים בו, והידוע מכולם הוא הדרך האלסקית (Alaska Highway), ההולכת צפונה ואחר כך פונה מערבה, מרחק אלפי קילומטרים, עד לגבול עם אלסקה. בחודשי הקיץ הדרך עמוסה בטריילרים של תושבי ארה``ב, שבחרו בדרך זו להגיע לחלק הנידח יותר של ארצם.
עליזה אוקו
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסלול בצפון קולומביה הבריטית

ארץ הקריבו

המסלול המתואר כאן מתייחס לחלקו הדרומי של אזור צפון קולומביה הבריטית, עד כביש מס. 16. יוצאים מואנקובר מזרחה עד להופ ומשם פונים צפונה בערוץ הפרייזר (ראה ואנקובר וסביבתה). מעבר לערוץ הפרייזר ממשיכה הדרך לצפון דרך ערוצו של נהר התומפסון, יובלו העיקרי של הפרייזר. זהו נהר ארוך ופראי שהארוזיה כרסמה את דפנותיו ההרריים, ורק קטעים ממנו מכוסי יער. בצומת Cache Creek עוזבים את ערוץ הנהר (הפונה מזרחה לכיוון Kamloops) וממשיכים צפונה בכביש מס. 97, (המכונה Cariboo Highway), בתוך אזור נעים של מישורים, גבעות ואגמים, בהם יושבים כפרים ועיירות קטנות.

באזור זה, המכונה ארץ הקריבו (איל הצפון) מוצעות אפשרויות נופש בלי סוף: בכל מקום ישנם בתי הארחה, קמפינג בפארקים על חופי אגמים, דייג ושייט. האגם הירוק (Green Lake) ואגם לה-אש (Lac La Hache) הם שני אגמים שבצידם פארקים נעימים, והמים פה בוהקים וורודים, כי הנוף נטול הרים וכמעט חשוף מעצים. העיר הקטנה William Lake יושבת על מספר גבעות, לחופו של אגם באותו שם. למרות מיקומה המרוחק, זו עיירה מתורבתת ויפה להפליא, עם הרבה בתים על חוף האגם שחצרותיהן המדושאות נושקות למים.

מחוץ לעיר צומת שממנה מתפצל כביש מס. 20 ההולך מערבה. זהו הכביש המוביל לבלה קולה (Bella Coola) הנמצאת 440 ק"מ מכאן, הישוב היחיד על החוף המערבי בין אזור ואנקובר ופורט רופרט. בלה קולה הוא נמל קטן ונידח, היושב בקצה ארץ שוממה וענקית, ארץ הרי החוף (Coast Mountains) עטורי הקרחונים, שבמרכזה אחת משמורות הטבע הגדולות ביותר בקולומביה הבריטית:Tweedsmuir Provincial Park. חלקים מכביש מס. 20 משובשים או לא סלולים, והדרך היחידה לצאת מבלה קולה (מלבד חזרה לאחור) היא במעבורת, שכן המעבורת הנוסעת בנתיב הימי המפורסם שבין פורט רופרט וואנקובר - עוצרת כאן. לחובבי טבע אמיתיים, שלא נרתעים מקשיי הדרך מחכה חוויה ראשונית: שבילי הליכה בעמק ולפסגות ההרים, צפיה בעופות המים של האוקיינוס השקט, שקט ושלווה והנוף הבלתי מתוייר ביותר בחלק זה של העולם.

מווילאמס לייק הדרך ממשיכה צפונה, מישורית, עד קוונסנל (Quensnel). כאן ישנה פניה מזרחה בכביש מס. 26 אל תוך ההרים, אל עיר הכורים המשוחזרת בארקרוויל (Barkerville). בארקרוויל היא עיר היסטורית מוכרזת, היושבת בפארק על שמה, והביקור פה אינו ביקור מוזיאוני אלא הפקה שלמה, עם כל אביזרי התפאורה התקופתיים של החיים בתקופת "קדחת הזהב". בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 גרו ועבדו פה המוני מתיישבים שבאו לחפש את מזלם, והצריפים בהם גרו, הכנסיה, בית הספר ומבנים שונים ששרתו אותם שופצו. אורחות חייהם וסיפורים אישיים מעניינים על מזל ביש והתעשרויות מדהימות מוצגים ברחוב, על ידי שחקנים מקצועיים, להנאתם של המבקרים. יש פה הדגמה של כריית זהב, וניתן אף לשוטט על גדת הנחל ולנסות את מזלכם בשטיפת זהב. יש גם חנויות ומסעדונת לרעבים. בארקרוויל היא מקום מענג למבוגרים וילדים כאחד, והבקור בה יכול להמשך שעות אחדות. מקומות לינה למי שמגיע או מסיים בערב מצויים בעיירה הסמוכה וולס (Wells), שגם היא משופעת במבני עץ ישנים ודהויים מאותם ימים, כולל מלון ברמה גבוהה בנוסח הימים ההם, השוכן בבית עץ משופץ.

לתחילת הכתבה

פרינס ג'ורג' והאיזור

מאה ק"מ צפונה מקוונסנל נמצאת העיר הגדולה היחידה באזור - פרינס ג`ורג` (Prince George). זוהי עיר גדולה למדי במונחי האזור הזה - יש בה מרכז גדול עם מבחר בתי עסק ושרותים, אזור פתוח גדול שבו שוכנת האוניברסיטה של פרינס ג`ורג`, פארק גדול ומרכז ספורט עם בריכת שחיה מקורה. מפרינס ג`ורג` הכביש מתפצל: כביש מס. 97 ממשיך צפונה. פניה ימינה לכוון דרום - מזרח בכביש מס. 16 מובילה לפארק הרוקיס ולג`ספר (ראה "הרי הרוקי"), ופניה שמאלה להמשכו הצפון - מערבי מגיע בסופו של דבר לפרינס רופרט, על שפת האוקיינוס. דרך זו מכונה Yellowhead Highway. נמשיך בכביש מס. 16 מערב ונגיע לוונדרהוף (Vanderhoof), עיירה גדולה בתוך גבעות מוריקות, לחופו של נהר. מספר מוטלים יושבים ממש על גדת הנהר, מול העיירה. זה מקום טוב לעצור בו ללילה אם לא מגיעים לטלקווה.

מכאן המרחק קצר לאזור האגמים, המשתרע מכאן ועד להרי החוף. ככל שמצפינים הנוף נעשה גבעתי וחשוף יותר ויותר. האגמים באזור זה מוארכים כאצבעות, כשנהר מקשר ביניהם, ולעיתים רוחבם אינו עולה בהרבה על נהר רחב. השמים הנקיים של הסביבה משתקפים בשלמות במי האגמים ומעניקים להם איכות מיוחדת. אגמים רבים, מהם בצד הדרך ומהם במרחק קצר ממנה, עומדים פה מוכנים להנאת מטיילים, דייגים ומפקנקים למיניהם. עוברים את אגם פרייזר (Fraser Lake) ובצומת העיירה לייק ברנס (Lake Burns) פונים שמאלה אל אגם פרנסואז (Francois Lake), הגדול בין כל האגמים כאן, בו יש מתקני נופש וקמפינג. מכאן יש גישה, בדרכי עפר, לאגמים נוספים.

הדרך פונה צפונה והתחנה הבאה היא העיירה טלקווה (Telkwa), היושבת לחוף נהר בלקלי (Bulkley River). עיירה נחמדה זו היא הבסיס לטיול של כארבע שעות באזור. המסלול הוא מעגלי. מומלץ להשאר ללון במוטל דוגלס המקסים, היושב ממש לחוף הנהר (Douglas Motel, Telkwa). יש פה מספר בקתות עץ עם חדרים גדולים ופינות ישיבה נוחות, ג`קוזי מרכזי וגינה יפה. המארחים הם זוג מבוגר נחמד ולבבי ונעים סתם לשבת ולשמוע על החיים באזור נידח כל כך. הטיול המתואר כאן מכניס את הנוסע אל לב אזור כפרי, בעל יופי עדין, שהחיים בו מתנהלים הרחק מכל תרבות עירונית. אגם נחמד, סוסים ופרות רועים באחו, סלמונים קופצים בנהר ומפלים נופלים מצלעות ההרים, כל זה על רקע ההרים המלווים את המסלול. מתחילים את הטיול בפארק הנחמד, ממש בשולי העיירה - Lake Malcure Provincial Park, וממשיכים לנסוע בדרכים כפריות, בין שדות מרעה לפרות וסוסים.

מגיעים אל נהר הבלקלי הסוער, וחוצים אותו בנקודה בה הוא יוצא מתוך ערוץ צר אל מרחב פתוח עם מפל גובה. כאן, במקום שהסלמונים מתקשים לעבור, הותקנו מספר מלכודות שהשימוש בהן מותר - לפי מכסות - לתושבים האינדיאנים בלבד. המוני אנשים נאספים כאן לראות את הסלמונים עוברים במעברי הבטון בעלי השיפוע הנוח, שהוקמו כאן על מנת לפתות אותם לעבור דרכם. זהו אחד המקומות בהם מתחילים לתפוש את `רוח המקום`. ומשהו בנושא הסלמונים: הסלמונים נולדים בערוצי נחלים קטנים בכל האזור הממוזג הצפוני ומיד מתחילים לשחות אל הים הפתוח, היכן שישארו לחיות ולגדול. כשיגיעו לבגרות יתחילו במסעם הארוך - לעיתים אלפי קילומטרים - אל המקום המדויק בו נולדו, כדי להתרבות שם. המסע, הנערך נגד הזרם ובמעלה נהרות, נחלים ומפלים, ללא מזון, הוא אחד מהמסעות ההרואיים ביותר בטבע. במהלך המסע צורתם וצבעם משתנים, וכשהם מגיעים לבסוף אל מקום לידתם נותר בהם רק כוח להתרבות - ואז למות. נחלים בעלי זרם חזק ומפלים, המקשים על מעבר הסלמונים, הם גם המקומות החביבים במיוחד על הדובים, הבאים הנה לתקופת זלילה.

מכאן פונים אל ההרים לראות את מפלי התאומים (Twin Falls), הנופלים מגובה עצום בתוך שמורת יער אפלולית בשם Babine Mountains Recreational Area. מכאן חוזרים לטלקווה. צפונה לטלקווה נמצאת סמית`רס (Smithers), עיירת סקי בנוסח שוויצריה, המושכת לכאן המוני מטיילים גם מחוץ לעונת החורף בגלל שפע הדגה בנחלים, פעילויות מים שונות - רפטינג, קנו וקיאק - וההרים הסובבים אותה, האידיאליים לטרקים למיניהם. בקהילה חיים ויוצרים אמנים המציגים כאן את מעשה ידיהם - תכשיטי כסף, גילופי עץ, ציורים וקדרות. על אם הדרך עומד מבנה עגול מוזר בתוך עצים. זהו `האיגלו של אדם` (Adams Igloo), מין גן חיות זעיר של חיות מפוחלצות ומוסד ידוע בפני עצמו. כל החיות ניצודו ע"י אדם וממשיכו, הבעלים הנוכחי, שהוא צייד מורשה. פעם בשנה הוא טס לצפון הרחוק ושוהה שם שבוע לבדו, בלב היערות וההרים, וצד את בעלי החיים שרשיונו מתיר לו לצוד. יש שם דובים, זאבים, שועלים ונמיות, וגם צפורים שונות ומשונות. כל אלה מפוחלצים ברמה גבוהה ומוצגים בתנוחות טבעיות להפליא, להנאת המבקרים. פריקי לגמרי אבל מקסים.

מכאן ממשיכים צפונה לניו-הייזלטון (New Hazelton), המתגאה בהיותה "בירת עמודי הטוטם של העולם", עם כחמישים מיצירות העץ הנפלאות האלה פזורים בכפרים אינדיאנים בסביבתה. משמאל לכביש ממוקם מרכז מבקרים, ומימינו יוצר נהר בלקלי קניון עמוק מאד ומרשים (Bulkley River Gorge). חוצים את הגשר מעל הנהר ונכנסים לכפר אינדיאני משוחזר - Ksan Historical Village. הכפר מציג את תרבות החיים והמיתולוגיה של התושבים המקוריים של המקום, קבוצת קסאן, ואחת ממטרותיו היא שימור המורשת והאמנות שלו. להקת אמנים מבצעת קטעי ריקוד ומציגה את המסכות והתלבושות האופייניות. המוזיאום המצוין מציג אף הוא פריטים מעניינים וכן יש פה קבוצת אמנים העוסקת בגילוף של עמודי טוטם, פסלים וקשוטי קיר. קבוצה נוספת יוצרת תכשיטים בסגנון קסאן - תכשיטי כסף בקווים נקיים וברמה גבוהה. בחנות שבשטח הכפר ניתן לקנות מוצרים אלה.

למי שמתעניין בתרבות זו ומעוניין להרחיב את הטיול בכיוון זה - יש מספר כפרים אידיאניים בסביבה ומידע אפשר לקבל במרכז המידע שעל הכביש הראשי בניו- הייזלטון. האטרקציה השניה היא הייזלטון הישנה (Old Hazelton), עיר חלוצית אותנטית שנשתמרה ושופצה, מספר ק"מ אחרי קסאן. כאן אפשר לטייל ברחובות כפי שהיו לפני מאה שנה, להציץ במוזיאום, לראות מכונות עתיקות שהשתמרו ולגשת לנהר לצפות בספינת נהרות העוגנת שם. בקיצור, בקולומביה הבריטית גם מאה שנה זו היסטוריה, וגם אם הסביבה לא השתנתה בהרבה, הטיול הוא נחמד. אחרי ניו- הייזלטון הדרך פונה מזרחה ומגיעה לצומת שממנה מתפצל כביש מס. 37, המכונה Stuart-Cassiar Highway. כביש זה הוא אחד משתי הדרכים היבשתיות היחידות לאלסקה, והוא עובר בכמה מחלקיה השוממים והיפים ביותר של קולומביה הבריטית. עד לפני שנים ספורות הכביש היה לא סלול בחלקו, ולא הומלץ לנסוע בו. מחמת מיעוט האוכלוסיה והשרותים, וגם בגלל סכנת קרח על הכביש, גם היום הנסיעה בו כרוכה בזהירות רבה. כביש מס. 16 ממשיך לכיוון העיירה טרס (Terrace) ובדרך חולף על פני הפסגות היפהפיות של הר `שבע האחיות` (Seven Sisters Mountain).

לתחילת הכתבה

פארק הלבה

מיד אחרי טרס ישנה פניה לכביש צדדי העולה צפונה, לאחד מהפארקים המעניינים ביותר בקולומביה הבריטית. זהו פארק הלבה (Lava Bed Provincial Park), אשר נמצא בתחום מחייתם של בני הניסג`ה. הדרך לפארק עוברת ליד אגם יפה (Lava Lake) שפניו מבריקות. הנוף סביב משתנה והופך הררי, הכביש הסלול הופך לדרך עפר ותחושת הנידחות של המקום גוברת והולכת.

האזור ההררי של קנדה, כמו המשכו בארה"ב ובדרום אמריקה, הוא חלק מרכס געשי סביב האוקיינוס השקט. הפעילות הוולקנית של אזור זה, בעיקר באסיה, הקנתה לו את התואר `טבעת האש`. פארק הלבה משמר אזור געשי עם שדות לבה קפואה, שבצידם זורם נחל יפה עם מפלים, והוא אחד מאזורי המחיה של דובים שחורים - וגם גריזלים - הבאים לכאן לצוד סלמונים. למעשה, שמירת אזורי הרביה של הסלמונים מפני פגיעה בהם הוא מטרתו העיקרית של הפארק. עוברים קטע יער סמיך באופן מפתיע ולבסוף מגיעים ללב הפארק - אזור מדהים של משטחי לבה מעורבלים ונוקשים שהזמן שחק, צבעם האדמדם עם כיסוי של חזזית צהובה מתבלט על רקע ההרים הכחלחלים ברקע. מותר לעלות על שדה הלבה ולחוות מקרוב את החומר המוזר שיצא מבטן האדמה. למעשה, אין פה נפש חיה, רק שמים כחולים, דממה גמורה ונוף של כוכב אחר.

לא רחוק מכאן ישנו נחל קטן שאליו מגיעים הסלמונים להתרבות בסוף הקיץ (זהירות! אין להוציא אוכל מחוץ למכונית מחשש שדובים ימשכו למקום). הם נדחפים בערוץ הצר של הנחל, שמצע חלוקי האבנים בתחתיתו הוא אידיאלי להשרצה. מותשים מהדרך בת מאות הקילומטרים ועשרות המפלים שעברו בדרכם לכאן, נואשים להתרבות לפני מותם, הם ממלאים במאותיהם את הנחל הקטן. זה מראה שלא ישכח, אחד מאותם רגעים בהם האדם עומד נפעם מול עוצמתם של החיים. כשעוזבים את משטחי הלבה בדרך חזרה עוברים דרך מוזיאום קטן, בו מוצגת ההיסטוריה והתרבות של הניסגה (Nisga), הקבוצה האינדיאנית שמאכלסת את האזור. הניסג`ה הם המפעילים של הפארק והנהנים מהכנסותיו, וגאוותם על שימור המקום וביחוד על שימור בית הגידול של הסלמונים, התנאי ההכרחי להמשך קיומם. מיד אחרי המוזיאום מתחיל קטע יער ירוק ויפהפה, שבתוכו זורם נחל עם מפלים. בייחוד מרהיב ביופיו מפל ווטר (Vetter Falls), היושב בחיק היער, מוקף עצים ענקיים, צמחיה מגוונת ומרבצי חצץ. המים נובעים מתוך גושי הלבה דמויי הכוורת ונעלמים לתוכם במרחק מה מכאן. יש פה גם בריכות בצבע טורקיז נפלא. מקום קסום, שקשה להאמין שהוא מתקיים כאן בצד השממה הגמורה של שדות הלבה.

לתחילת הכתבה

לכיוון פרינס רופרט

כשמגיעים בחזרה לכביש מס. 16 פונים מערבה לכוון פרינס רופרט. כאן מתחיל קטע הדרך היפה ביותר בטיול, כשהכביש נכנס אל תוך פיורד צר וארוך מאד, שסיומו מאה וארבעים קילומטר מכאן, בחופי האוקיינוס. שעה וחצי של נסיעה לאורך מים בוהקים, כשהרים סוגרים משני העברים, והמראות הנהדרים מתחלפים עם כל פניה של הכביש. נפלא ! להגיע לטרס לפחות שעתיים לפני שקיעת השמש. פרינס רופרט (Prince Rupert) הוא הנמל הראשי של צפון קולומביה הבריטית, נמל לאומי חשוב וגם עיר צעירה, יפה, חמה ותוססת. זו עיר צעירה שנוסדה, בשנת 1910, בכוח חזונו של אדם אחד, צ`רלס הייז, שפסלו עומד במרכז העיר. עוד פרטים מעניינים על תולדותיה של העיר, כמו גם מפה ושאר פרטים נחוצים, ניתן לקבל במרכז המידע הגדול והמעולה ממזרח למרכז המסחרי. פרינס רופרט בנויה על אי (Kaien Island), הסמוך כל כך ליבשה שכלל לא מרגישים את החציה אליו. מסביב, במפרץ הרחב, זרועים איים רבים המגינים עליו מהים. תנאים אלה, בצרוף האקלים הנוח, הפכו את הנמל עמוק המים הזה ליעד מרכזי בסחר שבין קנדה לאסיה, ולנמל הדייג הגדול ביותר בחוף המערבי.

 מרכז העיר יושב גבוה מעל פני המים אולם - משום שתיירות לא היתה בראש מעייניהם של מקימי העיר - הגישה לים חסומה ברציפים ובמסילת רכבת. על החסר הזה מפצה בשלמות הנמל הקטן של Cow Bay. מגיעים למפרץ, השוכן ממזרח למרכז העיר, בירידה על צלע גבעה שממנה נשקף נוף הים והנמל. למרגלות הגבעה מספר רחובות עם בתי עץ עתיקים ההולכים ומתחדשים בתהליך הפיכתה של העיר למרכז תיירותי. הנמל הקטן חבוק בתוך המפרץ, מלא סירות דייג ויאכטות בכל הגדלים והצבעים. מעל הנמל כמה מסעדות הומות אדם, המגישות מבחר דגים ופירות- ים, והאווירה העליזה של המקום מדבקת. כשמטיילים על הגשר הקטן רואים מצד שמאל מלון קטן וביתי השוכן בבתי עץ דהויי צבע, כמו כל הבתים סביבו. לא זו בלבד שהוא מקסים ומשפחתי, אלא גם בנוי על מזח עץ על המים, ממש חלק מהנמל, וחלונות החדרים צופים אל הים (Eagle Bluff B&B).

מול פורט רופרט, כמאה קילומטרים בתוך הים שוכנת קבוצת איים בשם `איי המלכה שרלוט` (Queen Charlotte Islands). איים אלו, שכמה מהם גדולים מאד, משתרעים לאורך כשליש מהחוף המערבי של קולומביה הבריטית, ויחד עם האי ואנקובר ואיים רבים אחרים הם מהווים הגנה מושלמת מפני הים הפתוח. המעבר הימי הרחב שבין איי המלכה שרלוט לבין היבשת נקרא Queen Charlotte Sound. איי המלכה שרלוט הם גן-עדן לחובבי טבע אמיתיים: יש בהם שתי שמורות טבע עם פיתוח מינימלי, וניתן לצאת שם לטבע לצפות בבעלי החיים הרבים. במפרצים רחבים, אליהם מגיעים דובים ובעלי- כנף רבים, הותקנו מחסות המאפשרים צפיה מקרוב יחסית בבעלי חיים אלה. שני האיים הצפוניים מאוכלסים בדלילות ע"י אינדיאנים והאיים הדרומיים אינם מאוכלסים כלל. על אפשרויות הביקור באיים ניתן לקבל מידע בפורט רופרט. פורט רופרט היא הנמל הצפוני ביותר בקולומביה הבריטית. מעבורות יוצאות ממנה לשני כיוונים - לאלסקה ולאי ואנקובר.

לתחילת הכתבה

דרום מזרח אלסקה

יש לזכור שחלקה הדרום מזרחי של אלסקה הוא למעשה חלק מרצועת החוף הפסיפי. בינו לבין קנדה מפריד רכס הרי החוף, שפה הוא גבוה ומכוסה קרחונים. הפתח היחיד במחסום זה הוא בצפון רצועת החוף, והקשר היבשתי היחיד אל מרכז אלסקה הוא דרך קנדה. מפורט רופרט הקשר הימי לאלסקה קל ותכוף - אלסקה נמצאת ממש מעבר לפינה. העיר המעניינת קצ`יקאן (Ketchikan) היא המרכז העירוני של עשרות איים צפופים בדרום מזרח אלסקה והיא סמוכה לפארק הנפלא `מיסטי פיורד` (Misty Fjords National Monument), הצמוד לגבול קנדה - ארה"ב. הפיורדים בפארק עמוקים וצרים, ודפנותיהם האנכיות - שעליהן צמחיה ומפלים - מטפסים לגובה מאות מטרים. ניתן לקחת מעבורת לקצ`יקאן וממנה לצאת לטיולים בספינות קטנות או במטוסים ימיים או שלוב של השניים. אחד ממארגני הטיולים מסוג זה הוא Alaska Cruisers, שמפעילו הוא דייל פילמן, מורה לאמנות, ביולוג ימי, דייג, טייס וקפטן(!) טל. 6044-225-907, או 1905-228-800. מובן שצריך ויזה תקפה בעת חצית הגבול.

מעבורת לואנקובר: מעבורות נעות בקביעות בין פורט רופרט לבין פורט הארדי שבצפון האי ואנקובר (ראה "ויקטוריה והאי ואנקובר"), בחודשים יוני - אוקטובר. התכיפות - כל יומיים, שעת היציאה 07:30 בבוקר וההגעה - 22:30 בלילה. המעבורת עוברת במיצרים הצרים שבין האיים ליבשת, בנופים מרהיבים, בנתיב הימי הנקרא Inside Passage. הפלגה זו היא אחת הנסיעות המבוקשות ביותר בקולומביה הבריטית (וסיום נפלא ומהיר לטיול בצפון), ולכן נוסעים העולים עם רכבם למעבורת חייבים להזמין מקום מראש (שמשמעו, בחודשי הקיץ, 4-3 חודשים), כך שאין זו הפלגה שניתן להחליט עליה בספונטניות. בעת ההזמנה יש למסור את כל הפרטים על הרכב והנוסעים. קונפירמיישן של הנסיעה יתקבל רק לאחר תשלום מלא. ישנה אפשרות להזמין קבינה - זה יקר ולא ממש הכרחי (בין התבוננות במים ובנופים, זריחה ושקיעה, ארוחה פה ושם - היום עובר מהר). מספרי טל. להזמנות: ויקטוריה 3431-386-250, פרינס רופרט 9627-624-250, בכל מקום אחר ב: 3779-223-888. טל. למידע בלבד בואנקובר: 0277-277-604.

בערך באמצע הדרך הספינה נכנסת פנימה אל תוך המיצר הצר שבסופו יושבת בלה קולה (ראה לעיל). עצירה קצרה, בה מורידים או אוספים אדם אחד או שניים, צפצוף עמום ושוב יוצאים לדרך. לקראת סוף ההפלגה, בשעה 22:30 (!) בלילה, השמש שוקעת, שקיעה בתצוגה מרהיבה, מעל איי המיצר. כשמגיעים לפורט הארדי אין ברירה אלא להשאר לישון במקום, מאחר ובשעה זו אין כבר מעבורות לואנקובר. למחרת ניתן לנסוע לננאיימו ומשם לקחת מעבורת לואנקובר, או להשאר על האי להמשך טיול. אפשרות נוספת ונעימה - אם יש זמן - לקחת מעבורת מפורט קמבל שבאי ואנקובר לפוואל ריבר בחוף השמש ולהגיע לואנקובר תוך כדי טיול אטי ומתוק לאורך החוף.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על בריטיש קולומביה