הקדמה: על ההחלטה לטייל עם קרוואן
כבר במהלך הטיול שלנו בקרוואן לקולומביה הבריטית ולהרי הרוקי בקנדה בשנת 2004, התחיל להתגבש אצל אשתי ואצלי הרעיון לצאת למסע הקרוואנים האולטימטיבי: לנסוע בדרך היבשה מארצות הברית, דרך כל קולומביה הבריטית וטריטוריית יוקון בקנדה - לאלסקה. שנים רבות נמצאה אלסקה ברשימת היעדים המועדפים שלנו, אבל ככל שלמדנו ואספנו מידע יותר ויותר על יעד נכסף זה, הבנו יותר שעבורנו הטיול לאלסקה עומד להיות שונה ומיוחד מכל מסעותינו בעבר. כמעט כל התיירות העולמית לאלסקה מתבצעת בשתי דרכים:
1. דרך הים: הרוב המכריע של התיירות מגיע לאלסקה דרך הים, על גבי ספינות הטיול הענקיות, בתי מלון צפים ומפוארים המגרדים את קו החוף במשך 5-7 ימים ומציגים לתיירים אלסקה סטרילית ומרוחקת. ישנם גם המטיילים הרציניים והמיומנים, הממוקדים בטיולי שטח ובמפגש בלתי אמצעי עם החי והצומח ואתרי הטבע והנוף המרהיבים, עושים שימוש נרחב בקווי המעבורות המשייטות לאורך חופי אלסקה ומקשרים בין ישובי החוף, שלחלקם הקשר הימי הוא הקשר היחידי עם העולם החיצון. המעבורת מאפשרת ירידה בישובים אלה ומהם יציאה למיטב מסלולי ההליכה, מסעות הקיאקים, הקנו וטיסות הפנים. אין ספק שדרך זו פותחת אפשרויות אין ספור, במדינה שאין בה כמעט מערכת כבישים ולתנועה היבשתית יש מגבלות רבות.
2. דרך האוויר: אלה שזמנם קצוב והמבקשים לקיים טיול חוויתי, הממוקד באתרי התיירות העיקריים של אלסקה, יגיעו בטיסה לאנקורג` באלסקה ומשם יצאו ברכב או בקרוואן בדרכי היבשה למוקדי התיירות החשובים. ניתן לשדרג את חווית הטיול בדרך זו על ידי שילוב הפלגות, טיסות פנים במטוסים קלים ומטוסים ימיים ויציאה לטיולים ייחודיים באמצעות מארגני טיולים וחברות מתמחות בטיולי טבע ונוף.
למרות הנ"ל, אנחנו הרגשנו שאנחנו רוצים לראות ולחוות אחרת. רצינו להגיע לאלסקה בדרך היבשתית הארוכה, שאינה דומה לכל דרך אחרת, לאורכו של ה -; Alaska Highway האגדי, דרך נופי צפון קולומביה הבריטית ודרך מרחביה האינסופיים של טריטוריית יוקון שבצפון קנדה, הנושקים בצפון הרחוק לאוקיינוס הארקטי, נופים שצמחו בתודעתנו עוד בילדותנו, דרך ספריו של ג`ק לונדון, על ימי הבהלה לזהב, על נהרות אדירים, יערות אין סופיים, מרחבים לבנים וכלבי מזחלות. ככל שגיבשנו את מתווה הטיול היה לנו ברור שאת אלפי הקילומטרים המתוכננים לחציה, בחלקם קטעים ארוכים בלתי סלולים, נעשה בקרוואן. אין תחליף לאמצעי חוויתי זה לתחושת הביטחון, לנוחות ולמרחב הגמישות העצום שבתכנון וארגון המסע.
ההכנות הראשוניות
כבר בשלבי התכנון הראשונים התברר שבגלל מגבלות השכרת הקרוואן והמעבר בין קנדה לארה"ב, אין אפשרות להשכיר את הקרוואן בקנדה ולהשאירו באלסקה, השייכת לארה"ב. נאלצנו להשכיר את הקרוואן במדינת וושינגטון, בצפון ארה"ב, על מנת שנוכל להחזירו בסוף הטיול באלסקה. לטיול הצטרפו זוג חברים טובים אשר איתם בילינו בטיולים משותפים בכל רחבי העולם במשך למעלה מ- 20 שנה. למרות היותנו רק 4 מבוגרים, בחרנו לא לחסוך והזמנו קרוואן בגודל 30 רגל, מאובזר בכל הציוד הנדרש לשהייה בדרכים של למעלה מ- 30 יום. העסקה נסגרה באמצעות אחד מהסוכנים בארץ של חברת הקרוונים הגדולה בארה"ב בשם Cruise America, קבלה בסניף החברה בעיירה Everette שבמדינת וושינגטון, וההחזרה באנקורג` שבאלסקה. את גודל אכזבתנו מהחברה האמריקאית ומאופן טיפולו המתחמק של הסוכן בארץ, אפרט בהמשך.
תוך כדי עיון, הן בספרי מדריכי הטיול והן באתר חברת השכרת הקרוואנים באינטרנט, הסתבר שלאורך אזורי מסלול המסע ישנם לא מעט דרכים בעייתיות, שחברת ההשכרה אוסרת נסיעה לאורכן בקרוואן. ביקשנו מהסוכן רשימה מסודרת של דרכים אלו ובנינו את מסלול הטיול, בין היתר, במגבלות אלו. התגלית החשובה והמשמעותית ביותר בהקשר לתכנון הטיול הייתה גילוי המדריך הנהדר והשימושי, ה- Milepost. רכשנו אותו ב- Amazon והוא היווה את הבסיס העיקרי לתכנון מסלולי הטיול, אתרי הביקור, מקומות החניה, האכילה, אתרי הקמפינג, הקניות, ההצטיידות וההתקשרות עם חברות הטיולים באוויר ובים. מועד הנסיעה נגזר מבחינתנו מגורם אחד עיקרי: מועד נדידת דגי הסלמון בתחילת חודש יולי. היינו נחושים שלא נחזור מאלסקה ללא צפיה בדובי הגריזלי עומדים בראש מפל מים בנהר גועש, אורבים ותופסים את דגי הסלמון בעודם מזנקים באוויר במעלה הזרם. קבענו לקלוט את הקרוואן ב- 21.6.07 למשך 30 יום.
לתחילת הכתבה
הקרוואן והאכזבה
עם הגעתנו למרכז קבלת הקרוואנים הבנו מיד שהפעם הסתבכנו עם חברה מחורבנת. היה לנו בעבר ניסיון מצוין עם חברות השכרת קרוואנים אחרות, בקנדה ובארה"ב. הפעם זיהינו צוות עייף, מבולבל, חצוף ואדיש, שהלקוחות מהווים עבורו מטרד מעצבן. תהליך קליטת קרוואן אינו פשוט. כל יודעי הדבר ימליצו בפניך לבדוק כל דבר, לרדת לפרטי פרטים, לשאול, לבקש הדרכה נוספת וכו`. התהליך דורש זמן וסבלנות, ובמיוחד בשלב החזרת הקרוואן - אז לחברת ההשכרה יש את כל הזמן שבעולם. מפקח מקצוען מגיע לבדוק את הקרוואן המוחזר לפרטי פרטים, כל ס"מ נבדק וכל חריגה מתנאי ההחזרה, כל נזק, כל שריטה, כל קרע, נרשמים - והלקוח מחויב בקנסות היכולים להגיע למאות דולרים.
עשינו כמיטב יכולתנו ובדקנו כל מה שידענו שקריטי לנסיעה. ידענו שתוך יומיים-שלושה נהיה במרחק של מאות קילומטרים במרחבים הריקים של צפון קנדה, רחוקים מכל מרכז שרות משמעותי, ושכל תקלה בקרוואן תגרור שעות, אם לא ימים, של המתנה לחילוץ או לתיקון. התמקדנו במצבו המכני של הרכב, בסימון נזקים ופגיעות בגוף הקרוואן (שהיו בכמות עצומה) ובתקינות המערכות העיקריות במטבח, בשירותים, במקלחת, בחימום המים וכו`. היה לנו ברור שקיבלנו קרוואן "שבע קרבות" שנמצא בסוף דרכו.
במהלך שלשת הימים הראשונים קלטנו את גודל הנפילה. ליקויים שאין סיכוי או שקשה ביותר לגלותם בתהליך הקליטה, החלו לצוץ ולהתגלות. אף אחד מהליקויים כשלעצמו לא גרם להשבתת מערכת קריטית או לעצירת מהלך הטיול, אך התחושה המצטברת הייתה קשה. הלכלוך היה קשה מנשוא. בארונות, במגרות, מתחת למזרונים, המקרר, המיקרוגל. בכל מקום, שאריות מזון, גרביים נטושות ועוד פריטים שאחסוך מכם מטעמי גועל נפש. הרשתות בחלונות קרועות או חסרות בכלל, עובדה שגרמה לנו צרות צרורות ולילות ללא שינה בטונדרה הקנדית ובאלסקה מוכות ענני היתושים. הפגוש הקדמי עמד להתנתק ונאלצנו לקשור אותו עם חוט ברזל. בורגי הגלגל הרזרבי היו משוחררים והגלגל ניתק תוך כדי נסיעה. רשימת התקלות והליקויים עוד ארוכה ותקצר היריעה מלתארה כאן. בסוף הטיול, במהלך החזרת הקרוואן בסניף החברה באלסקה, הצגתי את הרשימה במלואה למפקחת שהגיעה לבדוק את הרכב. ניכר היה על פניה שהיא מזועזעת. בבושת פנים נרשמו הערותיי, מנהל הסניף הפטיר לעברי שלצערו, הרבה מאוד קרוואנים של החברה, היוצאים מהסניף במדינת וושינגטון, נראים ומטופלים ברמה הזו...
בחזרתנו ארצה כתבתי לסוכן בארץ מכתב ארוך ומפורט עם כל הליקויים והתקלות שהיו בקרוואן ואת משמעותם, הן המאכזבת והן בנזקים כספיים ממשיים, שנגרמו לנו עקב הלילות בהן לא יכולנו לעשות שימוש בקרוואן ונאלצנו ללון בבית מלון. התלונה נשלחה לחברה בארה"ב. לאחר שבועות רבים קיבלתי תשובה מהחברה בארה"ב, מתנשאת, חצופה ומתנערת מאחריות. מה שבטוח שאנחנו לא נעשה עסקאות נוספות דרך סוכן זה.
לתחילת הכתבה
המסלול ואטרקציות מרכזיות
ניצלנו את השעות שלאחר קליטת הקרוואן להצטיידות על פי רשימות שהכנו עוד בבית. מזון ושתיה, חומרי ניקוי, ערכת חילוץ לרכב ועוד השלמת פריטים שנמנענו לסחוב מהארץ. מניסיוננו בעבר נמנענו לעבור ביום הקליטה את הגבול לקנדה כדי להישאר בטווח חזרה לנקודת קבלת הקרוואן במידה ויתגלו ליקויים משמעותיים בשעות הראשונות. למחרת היום התחלנו לנסוע צפונה, חצינו את הגבול לקנדה, עלינו על כביש מס` 1 הקנדי וממנו לכביש מס` 97 עד ל -; Prince George, נקודת ההתחלה של מסענו לאלסקה. משיקולי נוף בחרנו לעלות על כביש 16 ולנסוע מערבה דרך ארץ האגמים עד ל -; Smithers, טיפסנו רגלית למפלי התאומים, המשכנו לעיירה האינדיאנית המשוחזרת ב -; Hazelton עד למפגש עם כביש 37. שם פנינו שוב צפונה לכביש 37, ליומיים של נסיעה בנופים המטריפים של ה -; Cassiar Highway, אשר חלקים רבים ממנו עדיין דרך עפר מהודקת. נוסעים לאט מטעמי בטיחות, גם כדי ליהנות מהנוף וגם כדי להספיק ולעצור לצפות בשפע הדובים השחורים הסועדים בצידי הדרך, בשועלים, בארנבות ובסנאים.
השלמנו את הנסיעה בכביש 37 והתחברנו ל -; Alaska Highway ( כביש 97 ) ליד Watson Lake, משם מערבה עד לעיירה White Horse שבטריטוריית יוקון. מפגשנו הראשון (ולא האחרון) עם נהר היוקון האדיר היה בקניון Miles משם המשכנו לסיור בעיירה המיוחדת וניצלנו את המפגש עם המרכז המסחרי שלה לצורכי הצטיידות. לאחר נסיעה קצרה מערבה הגענו ל -; Haines Junction שם נטשנו את כביש 97 לטובת כביש 3 דרומה לכיוון העיירה Haines השוכנת על החוף הפסיפי של אלסקה. זוהי אחת הדרכים הנופיות היפות בעולם, כמעט יומיים של נסיעה למרגלות רכס החוף, למרגלות פארק שמורת Kluane . ביקרנו במפלי Million Dollar, חצינו את הגבול לארה"ב וגלשנו לעבר העיירה, תוך עצירות תכופות לתצפיות על עשרות העיטים הקרחים השוכנים בשמורת הטבע הענקית הסמוכה לכביש.
התמקמנו ב-; Haines למספר לילות לסיורים בסביבה. באחד הימים שכרנו מטוס קל שהטיס את ארבעתנו לעיירה גוסטבוס, ממנה יוצאות הפלגות הסיור לפארק Glacier Bay. יום הפלגה בספינה קטנה. חווינו חוויה מדהימה מנופי החוף של אלסקה, קרחונים, יערות גשם, מושבות עופות ים על גבי מצוקים אדירים, מושבות של אריות ים וכלבי ים, לוטרות ימיות, דובי גריזלי מלקטים מזון בין סלעי החוף ועיטים שולים דגים תוך כדי צלילה מרהיבה למימי הפיורד. ארוחה ושתייה חמה וקרה כלולים במחיר. לעת ערב חזרנו בטיסה מעל הנופים המרהיבים חזרה ל -; Haines. עלינו על המעבורת להפלגה קצרה לביקור בעיירה Skagway, ששימשה הבסיס ההיסטורי למיליוני מחפשי הזהב שיצאו למרחבי טריטוריית היוקון ואלסקה לחפש את גורלם. העיירה עצמה היא מלכודת לעשרות אלפי התיירים, הגולשים מתוך אוניות הטיול המפלצתיות העוגנות ברציפיה ישירות לתוך עשרות החנויות ברחוב הראשי. נטשנו את העיירה בזריזות לאורכו של כביש 2 המטפס חזרה לרכסים וליערות של קנדה. שוב חוצים את הגבול וחוזרים ל -;White Horse למנוחה והצטיידות מחדש. לאחר התרעננות קצרה במעיינות החמים של Takhini ממשיכים צפונה בכביש 2 כדי להגיע ל -; Dawson City.
הנוף משתנה לנגד עינינו. ככל שאנו עולים צפונה הנוף הולך ונפתח ועצי היער הצפוף מתחלפים בצמחיית הטונדרה הנמוכה. הנוכחות האנושית כבר אינה מורגשת בכלל. התיישבות דלילה של חוות מנותקות, מחנות ספורים של חוטבי עצים, תחנת דלק נטושה, מזנון דרכים כמקום מפלט למעט נהגי משאיות הענק, הגומעים את אלפי הקילומטרים הלוך ושוב במעט החודשים שהכבישים באזור פתוחים לתנועה. הביטוי לתיירות באזור כמעט בלתי מורגש. בעיקר תנועת קרוואנים במגוון סוגים דגמים וצורות. הנוכחות מורגשת כמעט אך ורק סביב נקודות בעלות עניין או בחניוני הלילה הבודדים. עצירה ויציאה להליכה מפרכת לתצפית על אשדות חמשת האצבעות על נהר היוקון. לעת ערב נכנסים ל - Dawson City. עיירה גלמודה על גדת היוקון המנסה לשמר את אווירת תקופת הבהלה לזהב. מבנים משוחזרים, מוזיאונים, חנויות למזכרות, קזינו, מסעדות ובתי קפה. בסיורים בסביבה ניתן לראות את מחפרי הענק שהונעו על ידי קיטור, אשר שימשו לשנע הרים וגבעות כדי למצוא זהב. לכל אשר פונים פוגשים את שרידי ההרס הסביבתי הנורא שהותירו מחפשי הזהב וחברות הענק שבאו בעקבותיהם.
הסיבה העיקרית עבורנו לעשות את הדרך הארוכה עד ל - Dawson City היא העובדה שהעיירה משמשת כנקודת היציאה לכביש מס` 9 או הידוע יותר בשמו: Top of the World Highway - כמעט 300 ק"מ של דרך עפר כבושה החוצה את אחד האזורים היפים בעולם. עוד בשלב התכנון בארץ התלבטנו שוב ושוב אם להסתכן ולעשות את הדרך עם הקרוואן הענק ששכרנו. זוהי דרך המתוארת בספרות כבעייתית באופן מיוחד. עיקר האזהרות התמקדו סביב מזג האוויר והשפעתו הקשה על מצב עבירות הכביש - בוץ חלקלק, בורות, מפולות קרקע, ערוצי זרימה וכו`. היה לנו ברור שאם אנחנו נתקעים נאלץ להמתין ימים לחילוץ, ללא קשר, נשענים על הסיוע של משאית או תייר מזדמנים. אבל החלטנו לא לוותר.
בדקנו שוב את ערכת החילוץ לרכב שהכנו עוד בתחילת הטיול בדיוק להזדמנויות כאלה, נשאנו תפילה קצרה לטובת מזג האוויר ההפכפך ויצאנו לדרך. חציה קצרה על גבי מעבורת הביאה אותנו לגדה הצפונית של היוקון. מתחילים בטיפוס תלול לרכסי ההרים. האופק נפתח למרחבים אין סופיים של רכסים, גאיות עמוקים ונחלים שוצפים. כל המרחב צבוע בצבעי ורוד סגול של פרחי האש המכסים במרבדים כל סנטימטר אפשרי. קבוצות קטנות של קאריבו מרימים את ראשם עטור הקרניים לבחון בסקרנות את הרכב המוזר החולף על פניהם, משמיע בקולי קולות שירי ארץ ישראל בביצוע הגבעטרון. יום שלם לוקחת הנסיעה האיטית והזהירה. בדרך חוצים את מעבר הגבול בין קנדה לאלסקה. מספר מבנים הנראים כמו סככות אבטיחים על אם הדרך, כמה דגלים, הרבה אנטנות. שומר גבול מנומנם בוחן בתדהמה את הדרכונים הישראלים. לא כל כך מאמין שאין לנו נשק. "באתם כל הדרך מהמזרח התיכון בלי יכולת להגנה עצמית?". ממש מוזר.
נפגשים שוב עם ה- Alaska Highway ליד Tok ומשם צפונה לפיירבנקס (Fairbanks). משם על כביש מספר 3 עד לאחד היעדים המפורסמים של אלסקה ה -; Denali National Park. מרחבי טבע ונוף ענקיים מקיפים את אחד ההרים הגבוהים בעולם, הר המקינלי, 6194 מטר גובהו. מערכת אקולוגית ענקית של מרחבי טונדרה, שפע בעלי חיים, יונקים גדולים וקטנים, שפע ציפורים ועופות דורסים. על הכל מנצחת מערכת משומנת ומאורגנת של מנהלת הפארק באמצעות מרכז מבקרים ענק ושפע שירותי מידע וסידורי ביקור. הכניסה לפארק אסורה לכלי רכב והסיורים היחידים המתקיימים פה הם כאלו היוצאים ממרכז המבקרים.
הקדשנו יומיים לפארק ויצאנו בדרכנו דרך אנקורג` בכביש מס` 1 וכביש 9 לחצי האי Kenai עד ל -; Seward. מתמקמים למספר ימים בחניון המרהיב על שפת המפרץ המוקף רכסי הרים מושלגים, יערות וקרחונים. מכאן יוצאים ליום הפלגה לסיור לאורכו של ה -Kenai Fjords National Park. שוב נופיה המרהיבים של אלסקה במלא הדרם: קרחונים, אריות ים, לווייתנים, דולפינים, אלפי ציפורי ים, עיטים ושלכים. יום מעייף של חוויות מרגשות. באזור שפע מסלולי הליכה נהדרים. אנחנו עולים לקרחון ה -; Exit. חוזרים בנסיעה צפונה למפגש עם כביש 1 ופונים מערב ודרומה תוך חציית כל חצי האי קנאי עד ל - Homer המקסימה. מכאן מסתובבים וחוזרים לאנקורג`.
את שיאו של הטיול שמרנו לסוף. עוד בארץ התלבטתי איפה המקום המיוחד ביותר לצפייה בדובי הגריזלי צדים את דגי הסלמון במהלך נדידתם השנתית במעלה הנהרות. בסך הכול, תייר שאינו מעמיס תרמיל על הגב ויוצא למסע רגלי בין ימים בישימון של קנדה ואלסקה, זקוק לאתר מוסדר ונגיש יחסית. מסתבר שכאלה יש לא יותר מ 2 -3 בלבד. גם לאתרים הבודדים הגישה קשה, באמצעות מטוסים קלים או דרך הים בלבד, תוך שהרשויות מקפידות לווסת את כמות המבקרים למכסות יומיות קטנות ומוגבלות ביותר. בצדק כמובן. בדרך כלל ההרשמה וההזמנות להגעה למקומות אלו נסגרת חודשים מראש. לעיתים אפילו שנים. השקעתי בנושא זמן רב לחיפוש וקריאה.
בסופו של דבר היה לי ברור ששום אתר אינו משתווה לאתר במפלי Brooks שבשמורת הטבע Katmai, רחוק ועמוק בלב המרחבים המנותקים של אלסקה. רק חברה מורשת אחת יכולה להוביל תיירים למקום. היציאה מאנקורג` בטיסה ארוכה למנחת ב -; King Salmon. משם במטוס ימי קל לנחיתה באגם Brooks, שער הכניסה לשמורת הטבע. תדריך קצר של פקחי השמורה, שעיקרו כללי התנהגות בעת מפגש פנים מול פנים עם דוב גריזלי. תנועת המטיילים ברחבי השמורה היא עצמאית ולא ניתן להתחמק ממפגש מסוג זה, בתקופה זו של השנה, כשמאות דובים מתכנסים אל המפלים לתפיסת דגי הסלמון העולים באלפיהם במעלה הזרם. אין מילים בפי כדי לתאר את קורותינו ביום הסיור בשמורה. קשה עד בלתי אפשרי להעביר את עוצמת החוויה, ההתרגשות וגודש הרגשות שמציפים אותך בסיור כזה. לאחר מכן, חזרנו לאנקורג` כדי לעלות למטוס חזרה הביתה.
לתחילת הכתבה
