קובה, האי הגדול ביותר בקריביים, שוכנת בין הים הקריבי לבין האוקיינוס האטלנטי הצפוני. שכנותיה של קובה הן מקסיקו, ארה"ב, ג`מייקה, איי הבהאמס והאיטי. זוהי מדינה מאוד אינטנסיבית ומעניינת ויש בה משהו ייחודי ומיוחד ביחס למקומות האחרים שבהם טיילתם בעבר. קיפאון היחסים עם ארה"ב שהחל בשנת 1961 והאמברגו (סנקציות כלכליות) שהפעילה ארצות הברית לאחריו, בהחלט מורגשים ברחוב הקובני ונדמה כי הזמן בה עצר מלכת. האנשים והילדים מסתובבים ברחוב ביום ובלילה בביטחון מעורר קנאה. על אף העוני השורר במדינה, יש תחושת ביטחון במשך כל שעות היממה ובעיקר ברחובות התיירותיים ואזורי הבילוי, בזכות מאות שוטרים הפזורים בעיר.

קובה היא מדינה קומוניסטית שהממשלה בה סופגת ביקורת רבה בשל הזלזול בזכויות אדם. יש לא מעט אנשים שמוחזקים בבתי הכלא רק משום שהביעו דעות נגד הנהגת המדינה, כך שמתחת לשמחת החיים המדהימה הקיימת בתושביה מסתתרת תחושה של פחד מהמשטר הנוקשה של פידל קסטרו וביקורת. במערכת החינוך וכלי התקשורת שומעים בשבחי המהפכה וניכר שקיימת מידה מסוימת של שטיפת מוח. מומלץ לקרוא את ספרו של ירון אחיטוב, "יומה", על התקופה בה הוא חי בקובה. הספר מאד מעניין, נותן רקע למה שתפגשו, תראו ותחוו במהלך הטיול.

קובה היא לא תאילנד! כל מי שמפנטז להיזרק שבוע על חוף -; זו לא המדינה. החופים מאכזבים, רובם סלעיים ואם כבר יש גישה של מטר על מטר לים -; בקובה קוראים לזה חוף. יש גם חופים נחמדים, אבל אין ספק, זו לא תאילנד ולא גואה. אין שם מסיבות full moon, אין אווירת "קרחנה" (וטוב שכך) ואין shopping או שווקים של חיקויים ומציאות. הטיול מתאים יותר לשני אנשים ולא לבודד/ת, אין תנועה בקבוצות. המטיילים מבוגרים יותר, איכותיים יותר, אנשים שבאו לטייל, לספוג, להכיר ולא לכבוש עוד יעד. הקובנים הם גם קריביים עם דם חם, גם מדינת עולם שלישי וגם תחת שלטון קומוניסטי. מין שילוב בלתי אפשרי, שמשגע אותם, לטוב ולרע. לכן על מנת ליהנות מהמדינה המקסימה הזאת בצורה מקסימלית יש להגיע מוכנים לאנשים, לאוכל, לאווירה ולמוזיקה.

"זמן קובני" הוא צמד מילים שיש להכיר ולהפנים, כדי להימנע מעוגמת נפש כתוצאה מאיחור בטיסה, בנסיעה, שלא יוצאת בזמן או בפגישה עם מקומי שהגיע 3 שעות אחרי שנקבע. בקובה פשוט לא ממהרים, הזמן והשעה הם בגדר המלצה ובעיני המתבונן בלבד. לכן אם תהיו סובלניים וסבלנים ייתכן שזה יהיה הטיול של חייכם!!! המתנה בתור בקובה היא דרך חיים לכל דבר ולכן התאזרו בסבלנות... יתכן וכמעט ולא תסבלו מאיחורים.

 בנות, למרות חוסר הנעימות בהצקות החוזרות ונשנות מצד הגברים הקובניים, אם לא תשתפו איתם פעולה, קרוב לוודאי שהם יסתפקו בהערות בלבד ולא ינסו גם לגעת.

מוזיקה: המוזיקה המשכרת נשמעת מכל חלון ודלת והריקודים החושניים נראים בכל פינה. המילה סלסה בתרגומה המילולי היא "רוטב", ובדומה לרוטב היא מורכבת ממספר לא קטן של "טעמים" שהם המקצבים האפרו-קריביים והמקצבים הלטיניים כמו הרומבה, הממבו, הדאסון, המרנגה, הסון והצ`ה צ`ה. הסלסה מהווה חלק גדול וייחודי מחוויית הטיול ולא לחינם מכונה קובה "מדינת הסלסה". ריח הסלסה נמצא באוויר ומי שיגיע לקובה יזכה במנת חמצן עשירה שממנה המקומיים חיים. ניתן לראות את הריקודים ולשמוע את המוזיקה בכל מקום. למי שעדיין לא רוקד מומלץ בחום לבלות במועדוני הסלסה הטובים בארץ, ויש לא מעט כאלה ולקחת כמה שיעורים פרטיים. חווית הריקוד משדרגת את הטיול בכמה דרגות. (בקובה אתם פשוט יכולים לגשת לכל רקדן טוב שאתם רואים במסיבה ולשאול אותו אם הוא מוכן לעשות שיעורים פרטיים, אתם תגלו שיותר מחצי קובה הם מורים פרטיים לסלסה). Regeton- זו מוזיקה חדשה (שנתיים אחרונות) שהיא שילוב מגניב של רגאיי וראפ, וזאת חוויה לראות את המקומיים מפזזים לצלילי הרייגטון (עם הזמן מתמכרים גם לה...). הרבה מהרגטון ניתן לשמוע ולראות בסרט "Havana Blues" שהגיע לארץ במרץ 2006.

חיי הלילה: חיי הלילה בקובה הם לא כל כך מסעירים כפי שמתארים או מצפים להם. בהרבה מקומות נסגרים הברים/הדיסקוטקים בשעות מוקדמות יחסית (1-2 בלילה, ובהוואנה לעיתים ב- 3), לכן כדאי לצאת מוקדם (8-9 בערב) כדי לא לפספס את כל ההופעות והאקשן.

מסלול טיול הגיוני: מהוואנה שבצפון- מערב, נסיעה ישירה לסנטיאגו דה קובה, ברקואה, חזרה לסנטיאגו, קמגוואי, טרינידד, וראדרו, הוואנה, וניאליס והוואנה. (החזרה לערים מסוימות היא בגלל שאין תחבורה מסודרת לכל מקום ולעיתים יש צורך לעשות חזרות)

טרקים: יש אפשרויות נהדרות להליכה ולטרקים בקובה, לדוגמה טרק של שלושה ימים החוצה את סיירה מאסטרה מאלטו דה נאראנחו (Alto del Naranjo) וממשיך עד לאס קואבאס (Las Cuevas), תוך חציית פיקו טורקינו, ההר הגבוה ביותר בקובה. זה בהחלט יהיה שיא השיאים לנמרצים שביניכם. שבילי הליכה מסומנים, מפות ומדריכים מקצועיים אין כמעט בנמצא, אבל המקומיים יסכימו בדרך-כלל להדריך אתכם תמורת דולרים אחדים.

לסיכום -; קובה היא מדינה יפה והאנשים בה טובים ומנסים לעזור. בשונה ממדינות דרום אמריקה רבות, ההסברים שמקבלים הם ברורים ומדויקים ולוחות הזמנים של האוטובוסים נשמרים בקפידה, בדרך כלל. קובה בשנים האחרונות פותחת את שעריה יותר ויותר והופכת למדינה תיירותית. אין בעיה להסתדר שם, ובכל מקום אנשים יעזרו לכם. מומלץ לבקר במדינה במשך שלושה עד ארבעה שבועות, יש האומרים שטיול שאורך פחות מכך אינו ממצה.

 *החומר המופיע בפרוייקט נלקח מהמידע הרב והטיפים שנמצאים באתר "למטייל" ומחוצה לו על קובה והוא רוכז ועובד על ידי ענבל טור שלום לקראת הטיול שלה. אנו מודים לכל מי שנעשה שימוש במידע שלו. תודה מיוחדת לשרון ש.

יעדי הכתבה