להתמכר לקסם

ולנסיה (Valencia) היא קצת כמו האחות הקטנה בסיפורי אגדות, שמתחרה בשתי אחיות ספרדיות גדולות ומוצלחות (ברצלונה ומדריד), ובסוף? היא גונבת את ההצגה. העיר היא בירת מחוז העונה לאותו שם, מחוז ולנסיה, ומבחינה דמוגרפית, נחשבת לעיר השלישית בגודלה בספרד. השמש מאירה את פניה לעיר, שקיבלה את המתנה הכי גדולה, מעל ל-300 ימי שמש בשנה, בשילוב של שטחים ירוקים נרחבים ומזג אוויר נפלא.

בעבר זרם במרכז העיר (בדומה לערים אירופיות אחרות רבות), נהר בשם הטורייה (Turia). הנהר הסורר, נהג לעלות על גדותיו מספר פעמים בשנה ולזרוע הרס ברחבי העיר. לבסוף נפלה ההחלטה לייבשו. “אז ניתנה לתושבי העיר זכות ההחלטה” סיפרה לי סוניה, נציגת משרד התיירות המקומי, “האם להפוך את הנחל (שזרם לאורך תשעה ק"מ) לכביש מהיר או לפארק ארוך? התושבים לקחו את ההחלטה הנכונה והירוקה, וכך הוקמו גני הטורייה, הריאה הירוקה והמטופחת של העיר”. הגנים הפכו את תושבי העיר למכורים לספורט – בכל שעה של היממה תוכלו לראותם בפארק, רצים, רוכבים על אופניים, משחקים עם הילדים, עושים כושר במתקנים המצוחצחים, משחקים פטנק, כדורגל, כדורסל, גולשים במגלשות לקטנים ולגדולים, ונהנים מהחיים.

ללכת לאיבוד בעיר העתיקה

אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם, כשצעדתי ברחובות המרכז העתיק של ולנסיה, היה הריח הנפלא ששרר בין הסמטאות. כששאלתי אם מישהו מפזר כאן ספריי ריח נעים, נעניתי בחיוך, שמקורו של הריח הטוב הוא בעצי פרי ההדר המקומיים, שצומחים בכל פינה. ולנסיה היא מתחרה ידועה של ישראל בייצוא תפוזים, ובכל מקום ישמחו לסחוט לכם מיץ תפוזים טרי (Jugo De Naranja), אפילו בקיוסקים הכי נידחים.

הסמטאות של אזור העיר העתיקה קראו לי ללכת לאיבוד בתוכן, ואני נעניתי בשמחה. אבל שניה לפני שנכנסים למרכז העיר, כדאי להתחיל את הבוקר בקצת תרבות ואמנות, במוזיאון האומנויות היפות (Museu de Belles Arts de València), הכניסה למוזיאון היא חינם ואפשר בקלות לסיימו בחצי שעה-שעה. הוא ממוקם מרחק כמה דקות הליכה משער הכניסה לעיר, ואת כיפתו הכחולה והמרשימה (כיפת הג'ינס כפי שכיניתי אותה בחיבה) תוכלו לראות מכל נקודת תצפית. איך שנכנסתי, הרמתי את ראשי מעלה, וגיליתי תקרה יפהפייה מחופה בכוכבי זהב. בחדרים הסמוכים, ישנה תערוכה מרשימה של הצייר חואקין סורולה, האמן האימפרסיוניסטי החשוב ביותר של ספרד, ובקומה השנייה, תערוכת ציורים של פרנסיסקו דה גויה.

אל מרכז העיר העתיק, נכנסים דרך שער Torres de Serrano (אחד משני השערים היחידים שנותרו על תילם, מתוך התריסר, שהגנו על העיר מפני צבאות זרים). השער בנוי בסגנון בנייה גותי, ומעליו מגדלים עתיקים, שבהם נהגו ל”אחסן” את האסירים. המשכתי ישר ברחוב Carre dels Serrans, והופתעתי לגלות שכל הבניינים העתיקים שמורים היטב, עם מרפסות פרחוניות, והרחובות הקטנים נקיים ומצוחצחים.

בעיר העתיקה פגשתי כיכר יפה ורחבת ידיים, הנקראת “כיכר הבתולה” (Plaça de l'Almoina). במרכזה, מוצבת מזרקת ענק שוצפת מים. מראש ויתרתי על הפסקת קפה באחד מבתי הקפה היקרים יתר על המידה, שמשקיפים אל הכיכר. במקום זה, מצד שמאל לפסל הענק, עומד דוכן לבן המציע צ'ורוס ואת הסופגניות המקומיות Buñuelos​ (ענן קטן של בצק מטוגן עם ריח מפתה). בעלי הדוכן צוחקים ושמחים כל היום, ויכינו לכם סופגניות חמות ומתוקות על המקום (אתם כבר בחו"ל, אז תזמינו גם שוקו ליד). ישבתי על גדות המזרקה, והתמסרתי לקרני השמש ולהפוגה המושלמת והמתוקה.

באופן אישי, קתדרלות ענקיות באירופה תמיד הפחידו אותי, וגורמות לי לחשוב על אפסיות האדם אל מול כוחה וכספה של הכנסייה. בספקנות מסוימת, נכנסתי לקתדרלה העתיקה של ולנסיה Catedral D Valencia)), ששיפוצה הסתיים ממש בתחילת מרץ 2016, ונותרתי ללא מילים. התקרה עשירה בפיתוחי זהב, וציורים צבעוניים מפעימים ועמוסה בפרטים, שניה רק לכנסיות המפוארות ברומא. כשהרמתי את עיניי לצוהר העגול שבחזית הקדתרלה (המעוטר בוויטראז'ים צבעוניים) הופתעתי לגלות בתוכו סמל של מגן דוד. כששאלתי את אופליה, אחת המדריכות שליוו אותנו, היא שמחה לספר ולהרחיב, ש”כמעט בכל קתדרלה בעיר קבוע מגן דוד, אשר מסמל את התרומה הכלכלית, שהיתה ליהודי ולנסיה בעבר”. “בניגוד לשאר ספרד”, הוסיפה אופליה, “ולנסיה לא נודעת בחיבור חזק או בשרידים היסטוריים ליהדות ספרד הענפה, אבל מכל הערים, היא בוחרת להוקיר כבוד ליהדות העתיקה שחיה בתוכה בעבר, בצורה הכי מרשימה”. כתובת: Plaça de l'Almoina, s/n, 46003 València.

לנשנש עם שקיות בידיים

מה, כבר צהריים? באחת הסמטאות הקטנות מתחבאת מסעדת לה לולה (LaLola). למסעדה יש מבשלת בירת בוטיק משלה, ולהקת רחוב שמדי פעם מתארחת ומנגנת מוזיקה חיה. תמצאו שם אוכל ספרדי טיפוסי, מטאפסים ועד לפאייה מכל הסוגים. על הפאייה עצמה העדפתי לוותר, והתרכזתי במנות הטאפאס הצבעוניות, כמו טרטר סלמון טרי, קאלאמרי בלימון ושום, וסלט עגבניות מקומיות. בצהריים יש תפריט טעימות ב-15 אירו, ואל תוותרו על הבירה! כתובת: Subida del Toledano, 8, 46001 València

מושג הסייסטה, כך למדתי בוולנסיה, כבר חלף מהאופנה. רוב החנויות פתוחות ברציפות עד השעות המאוחרות (20:00-21:00), ורובן מרוכזות סביב רחוב Carrer de Colón. רחוב ארוך, רחב ידיים ומתפתל ובו כל חנות שתוכלו לחשוב עליה. מהחנות הרשמית של Lego, דרך לא פחות משלושה סניפים של ענקית הכלבו הספרדית El Courte Ingles, ועד לזארה, ברשקה, מנגו, מנגו עודפים, H&M (כולל סניף הלייף סטייל H&M Home) ועוד ועוד. בין הרשתות המוכרות, שמחתי לגלות גם מותגים שלא הכרתי, כמו Violeta, רשת בגדי נשים מבית היוצר של מנגו, Simple – רשת מתנות וחפצי בית מדליקים במיוחד ו-Pimkie, רשת הבגדים הכי מדליקה ומשתלמת, שאתם עוד לא מכירים.

מיד אחרי הקניות, נוהרים המקומיים עם השקיות לאחד מהברים והמסעדות ברובע Carmen הסמוך. “חיי הלילה בעיר מתחילים די מאוחר, המסעדות לא מתמלאות לפני השעה 21:00, והמשמרת שנייה מתחילה לפעמים רק ב-23:00!” כך סיפר לי בהתלהבות דויד, המלווה מטעם משרד התיירות, “כך גם רוב הברים ברובע כרמן, אז אל תתפלאי אם חלק מהמסעדות עדייו יהיו ריקות בשעה שמונה”.

לואיסה, אחת המוכרות ב-Pimkie, סיפרה לי שמיד אחרי העבודה היא תמיד פוגשת את החברים שלה בסניף הקרוב של TGB, רשת מקומית של המבורגרים קטנים בהמון טעמים (גם טבעוני! מצרך נדיר במולדת החמון ועיר פירות הים), בירה מקומית זולה, ואווירה צעירה. עם מוזיקה טובה ברקע, הופעות חיות ואפילו פינת משחקי וידאו, זאת היתה ללא ספק אחת הפינות המגניבות ביותר שגיליתי בעיר. כתובת: Passeig de l'Albereda, 43

לגלות את העתיד – עיר האומנויות והמדע

לתושבי ולנסיה יש המון זמן פנוי, אולי הם עובדים פחות קשה, אולי הכלכלה קצת מקרטעת, אבל החגיגות והטקסים היו ונשארו הדבר הכי חשוב לתושבים. בכל חודש מרץ, מתגייסים כל תושבי העיר למשימה אחת מיוחדת, חגיגות ה-Las Fallas, חג האש המסורתי. כל שכונה אוספת כסף מתושביה, וביחד נבנות בובות ענק שעשויות מעיסת נייר, המייצגות דמויות שונות מהווי העיר וההיסטוריה שלה. הבובות מוצבות במשך חודש בתערוכה, שבמהלכה מצביעים התושבים על הבובות הנבחרות. במהלך החודש נערכות חזרות גנרליות עם זיקוקים ונפצים בכיכר המרכזית של העיר, נבחרים מלכי ומלכות הפסטיבל, והעיר כולה לובשת חג. ביום האחרון של הפסטיבל, מכניסים לתוך בובות הענק שנבחרו מאות נפצים, מדליקים אש, ו...בלגן וזיקוקים. ברחבי העיר מדליקים מדורות ספונטניות, וחוגגים סביבן (לכל שכונה המדורה שלה) ויום לאחר מכן? שקט ושלווה, הרחובות עוברים ניקיון יסודי, וכאילו כלום לא קרה!

השילוב הזה בין קידמה ועבר, ניקיון ויעילות מחד והתרפקות על ההיסטוריה מאידך, הוא העומד ביסוד העיר החדשה של ולנסיה, הנקראת עיר האומנויות והמדע (City of Arts and Sciences). כדאי להקדיש למתחם הענקי הזה יום שלם, ולהתפעל מהאדריכלות העצומה והמבריקה של האדריכל/מהנדס הנודע, סנטיאגו קאלטרווה (אם השם שלו נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה, קלאטרווה עיצב ותיכנן את גשר המיתרים בירושלים, וגם את תחנת הרכבת החדשה בניו יורק). את הסגנון שלו, הלבן, הבוהק, עשוי הפלדה והמתכת, אי אפשר להחמיץ.

עיר האומנויות והמדע מורכבת מכמה מבנים מדהימים ועצומים בגודלם – מוזיאון המדע של הנסיך פיליפה, האושינוגרפיק (האקווריום הגדול באירופה), היכל התצוגות הענק (בו במהלך חודש מרץ, אפשר לראות את כל בובות הענק שהוכנו לקראת פסטיבל האש) וקולנוע IMAX עם כיפת (כן ניחשתם נכון) ענק.

באושיונגרפיק (L'Oceanogràfic) שמשמש גם כמרכז למחקר ימי, פגשתי חיות שמזמן לא ראיתי, וגם כאלה שמעולם לא זכיתי לפגוש. דולפינים מקפצים, פינגווניים שובבים, אריות וכלבי ים, כרישים, פלמינגו ורודים אופנתיים, חוות פרפרים, צבי ענק ועוד. החוויה עצמה מהממת, המקום עצום בגודלו ומטופח מאוד (בין השבילים מתחבאים רמקולים, עם מוזיקה נהדרת). המדריכים מספרים, שבכל פעם שהמשטרה תופסת חיות ימיות שמוברחות שלא כחוק, הן נתרמות למוזיאון ולמרכז המחקר, ושם דואגים להם לסביבת חיים נאותה. כתובת: Carrer Eduardo Primo Yúfera 1. 

לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים מראש לחצו כאן » 

המתחם כולו יטיס אתכם קדימה בזמן, לתוך סט של סרט עתידני, לבן ומבהיק במיוחד. בין המבנים נמצאים גנים מטופחים ובריכות השתקפות. בזמן השקיעה, נצבעים השמיים בוורוד, והמבנים העצומים משתקפים במים הצלולים. שם שתיתי כוס טעימה של משקה השקדים המקומי, ה-Horchata (מתוק ומוגש קר) והתיישבתי להתפעל בשקט מהיופי האינסופי שאפף אותי.

ללמוד את אומנות הפאייה 

במדינה המקדשת כל כך את מאכל האורז המסורתי, ולנסיה נחשבת ליהלום שבתבשיל הפאייה. העיקרון די פשוט, לוקחים המון ירקות טריים, מוסיפים להם אורז, זעפרן יוקרתי שקניתם במחיר מופקע, עוף, או ארנבת (עוף שרץ מהר, כפי שמכנים זאת המקומיים בחיבה), פירות ים טריים (ובוולנסיה הם הכי טריים שיש) ואפשר כמובן גם צמחוני.

לאכול פאייה זאת חוויה ארוכה (מתחילים בהכנתה מיד עם ההזמנה, אז כדאי לנשנש משהו קטן לפני) אבל, יותר מלאכול את הפאייה הטעימה בעיר, כיף ללמוד איך להכין אותה. נכון שבהתחלה הקונספט של לבשל את ארוחת הערב שלך מרגיש קצת מתיש, סך הכל באנו לחופשה ולא לעבודה. אבל אם תחשבו על זה לעומק, מישהו אחר קנה את המצרכים, מישהו אחר יעשה אחר כך את הכלים, אתם רק צריכים ללמוד את התורה משף משעשע ותיאטרלי (הוא דובר רק ספרדית, אבל יש לו עוזרים מקסימים דוברי אנגלית), לחתוך קצת, לערבב קצת, לצלם סלפי מצחיקים עם סינר וכובע, ובסוף לאכול את פאר היצירה שלכם, לצד המון יין ומצב רוח טוב.

האקדמיה הרשמית לפאייה של ולנסיה (Escuela de Arroces y Paella Valenciana), תשמח לארח אתכם לשיעורי בישול חווייתים, ותחזיר אתכם לארץ עם חשק אמיתי לבשל פאייה לכל המשפחה. בסוף הארוחה גם תקבלו כף בישול מקצועית ותעודת גמר רשמית. האקדמיה ממוקמת בחלק האחורי של מסעדה מפורסמת באותו שם, ברובע כרמן העתיק, ומומלץ להזמין מקום מראש. 

על כדורגל, קניות ושאר ירקות

כדורגל בספרד, זאת הדת הרביעית (אחרי הנצרות, היהדות והאיסלאם כמובן), וגאוות התושבים מתרכזת בקבוצה המקומית ה-Valencia CF, העונים לכינוי החיבה “העטלפים”. אז נכון שיש את ריאל מדריד וברצלונה, ונכון שקבוצת העטלפים של ולנסיה (שצבעיה הם כחול ואדום), ממוקמת רק במרכז הטבלה של הליגה הראשונה, אבל...כדורגל זה כדורגל ובספרד, זאת בהחלט ליגה אחרת. בין אם אתם חובבי ספורט ובין אם לא, כל החושים שלכם יתחדדו כשתבקרו באצטדיון הכתום ה-Mestalla Stadium, שממוקם ממש בלב העיר. נסו לתפוס משחק, ואם לא יוצא, לפחות צאו לסיור מודרך (באנגלית) במוזיאון הכדורגל. שם תוכלו לבקר בחדרי ההלבשה של העטלפים, וגם של האורחים (אפילו מסי ורונאלדו החליפו שם בגדים), ולעלות על המגרש הירוק והמטופח. למכורים באמת, יש גם חנות מתנות מעבר לרחוב.

כל התשוקה והאהבה לאוכל טרי בעיר, מתרכזים בשעת הצהריים לשוק המרכזי ה-Mercado Central. תשכחו מכל מה שלמדתם וחשבתם על שווקים בעולם, המרקדו הוא שוק בוטיק נקי, מבריק, ומריח נהדר, כזה שיעשה לכם חשק לבשל ללא הפסקה. במקום לטעום, מצאתי את עצמי מצלמת ללא הפסקה, ומתפעלת מכך שדגים ופירות ים, יכולים לבוא בכל כך הרבה צבעים וצורות – קיפודים, תמנונים, שפמנונים...כולם טריים ומבריקים על ערימות של קרח. מאחורי השוק, כך מספרים יודעי דבר, מסתתרות כמה מסעדות המתמחות בדגים ופירות ים, טריים וזולים במיוחד (כמו שאנחנו מפצחים גרעינים, המקומיים מפצחים צדפות ומולים). את מסעדת  Origen Clandestino, המקומיים אוהבים במיוחד. המסעדה הקטנטנה מתמחה בשילוב של בישול אסייתי על בסיס חומרים מקומיים ומצטיינת בהגשה מקורית במיוחד. כתובת: Calle Carda 6. בתוך השוק עצמו, בשעת צהריים משתרר תור ארוך בטאפאס ברים, כשעובדים מכל האזור, נערי בית ספר בתלבושת אחידה, סטודנטים, צעירים ומבוגרים, עומדים יחדיו, שותים בירה (למי שמותר כמובן), אוכלים פינצ'וס (מיני טאפסים על פרוסת לחם), ומדברים על החיים. כתובת: Plaza Ciudad. פתוח כל השבוע (פרט ליום ראשון) מ-07:00 עד 15:00.

בשעות אחה"צ והערב, האקשן עובר לשוק אחר של העיר ה-Mercado de Colón. המקום הכי מגוון בעיר, לצהריים או ארוחת ערב מוקדמת (רוב המקומות נסגרים בשעה 21:00). מדובר במתחם יפהפה ומשופץ להפליא (בסגנון המזכיר את גאודי יותר מכל). במתחם המקורה חלקית, תמצאו עשרות ברים, מסעדות, דוכני מזון מהיר, חנויות יין ומזון ודוכני פרחים וצמחים. המקומיים טוענים, כי בשנים האחרונות רוב המסעדות באיזור התייקרו מאוד והפכו לאטרקציות תיירותיות, אבל עדיין, יש לו קסם משלו, במיוחד בשעות הערב כאשר הברים מתמלאים בסועדים. כתובת: Carrer de Jorge Juan, 19.

לבסוף, מומלץ כי תשאירו מקום במזוודה וכסף בארנק, כי בדרך לשדה התעופה, עוצרים בפרימרק. 20 דקות נסיעה מהעיר לכיוון שדה התעופה, נמצא מתחם הקניות העצום Bonaire שפתוח כל יום עד 22:00 (פרט לימי ראשון). שם גיליתי עשרות חנויות אאוטלט של מיטב הרשתות, לצד חנות הענק של Primark הבריטית, שמיועדות בדיוק למכורים האמיתיים לשופינג. מדובר במתחם ענק פתוח, עם בתי קפה ומסעדות (למנוחה הכרחית עם השקיות). כתובת: C.C. Bonaire Carretera A3 Km 345 Local L-654/046, Aldaia

תנו לנו שתי דקות, וניתן לכם את המיטב של ולנסיה. צפו וגלו את העיר היפה, שטרם הכרתם: 

הכתבת היתה אורחת חברת אשת טורס. 

לתחילת הכתבה 

חושבים על חופשה בוולנסיה והאזור? הנה עוד כמה כתבות במיוחד עבורכם: 

יעדי הכתבה