התרשמות ראשונית מבואנוס איירס
ב-02/04/04 התייצבו שתי משפחות מסורות וכלנית אחת (על כלנית תשמעו בהמשך, כשתצטרף אלינו בתקופת החגים) לפרידה בשדה התעופה. כבר בשלב הבדיקה הבטחונית אנחנו מרגישים את עצמנו מאוד מיוחסים כשאיש הבטחון מביט בכרטיסים ובתאריך החזרה במבט תמה, ושואל: "בני כמה אתם?". שתי דקות לפני העליה למטוס, גילינו שעלינו על מטוס "מאסף". אנחנו טסים עם חברת איבריה מאחר וקל לשנות בה מועדי ויעדי חזרה, אבל מתברר שבנוסף לעצירה במדריד (ספרד) המטוס עוצר לפני כן גם בברצלונה, וצריך לרדת ולעלות חזרה למטוס. אנחנו מבולבלים, אבל ישראלית ברזילאית נחמדה מסבירה לנו מה קורה, תוך שהיא משלבת בדבריה מיני אזהרות כגון: "אל תדאגו, רק פעם אחת קרה לחברה שלי שהחמיצה את טיסת ההמשך", "התיקים מגיעים לבד, רק פעם אחת קרה שאח שלי איבד את התיקים" וכד`...
טיסת הלילה, עניין סהרורי משהו, עוברת על מירית בתנומות חטופות, מסתובבת מצד לצד ומנסה למצוא את התנוחה שבה הצואר פחות כואב. אודי, כרגיל, ישן כמו תינוק וקם רק לקראת ארוחות. לבסוף, הבוקר עושה טובה ומגיע, ואנו נוחתים בבואנוס איירס (Buenos Aires) חמה ומהבילה. האוטובוס משדה התעופה מוריד אותנו במרכז העיר (15 פסו) היישר לתוך חום הצהריים. אנחנו מסמנים על המפה, שקיבלנו בעמדת ה- information בשדה התעופה, את בתי המלון המומלצים על ידי ה- Handbook, מעמיסים את התיקים על גבינו ובטננו (כל אחד מאיתנו התחיל את הטיול עם תיק גב גדול ותיק קטן), ומתחילים לצעוד.
הרושם הראשוני שלנו מהעיר הוא של עיר ענקית ומוזנחת. בנייני משרדים ובנייני מגורים שברובם הם רבי קומות מפלצתיים, ולצידם מבנים גדולים וישנים. המדרכות רחבות אך מתפוררות, ולעיתים זורם לצד המדרכה נוזל שדומה, ומריח באופן חשוד כמו ביוב. בולט ריבוי הקבצנים, לרבות אקטיביים, שאינם מהססים לבוא ולבקש. אנחנו מסובבים את ראשינו לכל כיוון כדי לא לראותם. בנוסף, בולט ריבוי הטלפונים הציבוריים וכן מיעוט האנשים הנושאים עמם טלפונים סלולריים. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכמות השוטרים הניצבים בכל פינת רחוב, בכניסה לכל סופרמרקט ואף בסמוך לפיצוציות המקומיות. אנו מתלבטים האם הדבר מעיד על הבטחון השורר בעיר, או שמא עלינו לחשוש.
הרושם הראשון של העיר מאיתנו כנראה לא טוב מזה בהרבה. התיקים הגדולים על הגב, עם הכיסוי השחור, נראים כמו גופה מכוסה, ואנחנו זוכים למבטים תמהים ברחוב. המלונות בהם אנו עוברים, חלקים מלאים, חלקים נראים לנו יקרים, עד שלאחר שעתיים של צעידה, אנחנו מגיעים לאכסניית נוער מתפוררת, שבניגוד להמלצות שבספרים שבידינו, אין בה לא בריכת שחיה, לא אינטרנט בעברית, ואינה מנוהלת על ידי ישראלים. שם המקום: Che Lagarto, הנמצא ב- Av. San Juan 1836. אנו המומים מעט מקירות העץ הישנים, מחדר האמבטיה בסגנון המאה ה-19 (ללא שיפוצים), אבל בשלב זה של מסענו, שום דבר כבר לא יזיז אותנו מפה. תמורת סך של 51 פסו ללילה לחדר זוגי (יש במקום גם מיטות בחדרים משותפים), התנפלנו על המקלחת וצנחנו לשנת צהריים - ערב של 4 שעות.
התעוררנו ב- 20:00, מבולבלים מעט, ולאחר שהפסדנו את השוק של יום שבת באזור Recoleta, אנחנו יוצאים לטיול ערב באזור האכסניה. הרחובות מלאים אנשים שמחפשים מפלט מהחום הכבד, יושבים לאכול במזללות הזולות, או סתם עומדים על מפתן הכניסה לבניין ומעשנים. סגנון הבניה מעט מוזר, מבחוץ נראים הבניינים צרים עם דלת נעולה לרחוב, אך הדלתות שנפתחו חשפו פאטיו ענק שאליו פונות הדירות בבניין. מירית מוצאת את עצמה מתבלבלת וחושבת שאנו נמצאים ברובע היספני עני של עיר אמריקאית גדולה. לבסוף, רבע ליטר גלידה טובה, שאנחנו יושבים לאכול על מפתנו של בית באזור, וכבר השתלבנו באוירה המקומית.
גם לאכסניה שלנו יש פאטיו, שם יושבים מספר מאורחי האכסניה הצעירים (לנו נראים כמו ילדים) המחפשים לעצמם תעסוקה ליום שבת בערב. אנו מתיישבים בפאטיו עם המפות והספרים ומתחילים לתכנן את המשך הטיול דרומה. הרעיון הכללי הוא להגיע לדרום כמה שיותר מהר ולפני החורף. וכיוון שמדובר באלפי קילומטרים, התכנית היא לעצור ליום יומיים כל כמה מאות קילומטרים. הוחלט כי היעד יהיה Mar Del Plata. לפני כן, הקצבנו לעצמינו עוד יום בבואנוס איירס.
מגלים את הרובעים של העיר
בגלל הבדלי השעות (5 שעות הפרש מישראל) מירית מתעוררת כבר ב- 6 בבוקר (בדרך כלל היתה מתעוררת ב- 11:00), ומעסיקה את עצמה בתיעוד יום האתמול עד שאודי יתעורר. יום זה יוקדש לסיור לפי הספר בעיר. יש לומר כי רוב תחנות ה-information לא פעלו בימי שהותינו בבואנוס איירס, לאור חג ה- easter וסוף השבוע. אנו צועדים לעבר רובע San Telmo (קלי רגליים ללא התיקים הכבדים). יחסית לשאר העיר בה בילינו עד כה, אזור זה נראה פחות קר ומנוכר. הכבישים הם בעלי נתיב אחד (ולא 4-8), הבנייינים נמוכים יותר, הרחובות מרוצפים באבנים, ובקיצור, האווירה היא אחרת ושנינו מרגישים רגועים יותר. בגלל שהיום הוא יום ראשון, יש כמה רחובות סגורים לכניסת מכוניות, שהופכים לשוק לממכר עתיקות. נראה יותר כי אנשים מביאים חפצים ישנים שהצטברו אצלם בבית ומוכרים אותם על תקן של עתיקות: בגדי סבתא, כלי מטבח ישנים, חרבות ואפילו טלפונים משנות ה-50. גם כאן, כמו שנראה עוד הרבה, יש דוכנים של כוסות mate.
קצת על mate: זהו המשקה בארגנטינה, עשוי מעלים טחונים של עץ מסוים, חלוטים במים רותחים, בעלי טעם דומה מעט לתה (לדעתינו שרוף ודוחה!). שותים אותו בכוס כדורית, דרך קשית שבתחתיתה יש מסננת. אנשים כאן מסתובבים ברחוב עם כוס mate אישית, ויש דוכנים שמוכרים מים רותחים במיוחד למטרה זו.
אנחנו ממשיכים לכיוון רובע La Boca. בדרך עוברים בפארק בשם Parque Lezoma, שגם בו, הפלא ופלא, יש שוק מאולתר, שנראה יותר עלוב, אך גם יותר אותנטי מקודמו. אנשים כאן מוכרים צעצועים משומשים, תיקים משומשים, נעליים ואפילו בגדים משומשים כדי להרוויח כמה פרוטות גם ביום ראשון. בשלב זה אנו נעשים רעבים, מתעלמים בהפגנתיות מה- McDonalds שמעבר לפינה, ויוצאים לחפש לנו סטייק ארגנטינאי אמיתי. לפי המלצת ה- Handbook, אנו מתקדמים לכיוון הנמל. ה- Handbook מאכזב קשות, ושולח אותנו ללב אזור תעשיה מצחין. ביציאה מאזור זה אנו נתקלים במסעדה מקומית קטנה, מזמינים parilla (גריל) לשניים, ומקבלים מנגל ישר לשולחן, ובו נתחי בשר, חלקם מוכרים יותר, רובם פחות.
לאחר ארוחה גדולה אנו ממשיכים לרחוב Caminito. בדרך אנו נתקלים בהמוני אוהדי כדורגל נלהבים בכל הגילאים ובכל הצבעים ובכל הצורות, הצועדים במרץ לכיוון האיצטדיון שם מתקיים משחק של קבוצתם - La Boca Juniors. רחוב Caminito נחשב למרכז הפעילות של אמני הרחוב, הבתים צבעוניים וציורים ועבודות יד מעטרים דוכני רחוב רבים. גם כאן, כמו ברובע San Telmo, יש ריקודי טנגו ברחוב, ואנו זוכים לראות מופע מרשים יותר. מששרירי רגלינו הכריעו אותנו, חזרנו למנוחה בפארק Lezoma. לאחר מנוחה קצרה, החלטנו להיכנס למוזיאון ההסטוריה הנמצא בסמוך לפארק. עם זאת, במוזיאון אין כל זכר לשפה האנגלית, ואנו מחליטים שהספרדית העילגת שברשותינו אינה מספיקה לביקור במוזיאון.
לאחר מקלחת ומנוח במלון, אנו לוקחים אוטובוס לכיוון רובע San Telmo, בציפיה למצוא מופע טנגו. נזכיר כי זוהי הפעם הראשונה שאנו נוסעים (ולא הולכים), והלקח הוא שבבואנוס איירס יש להצטייד במטבעות כדי לשלם במכונה שבאוטובוס (80 סנטבוס) ולא ניתן בשום פנים ואופן לשלם בשטר. נציין לשבח את הנהג אשר סימן לנו להיכנס לאור מבטנו חסר האונים אל מול המכונה.
בשעה 22:30 רובע San Telmo הומה חיים, פאבים מלאים בצעירים, דיסקוטקים ומופעים חיים. בשלב מסויים אנו נחטפים על ידי איש מכירות ממולח של מסעדה המציע המופע טנגו. עוד לפני שהבנו מה מצפה לנו, שלמנו 100 פסו ועוד 10 פסו טיפ למלצר, עבור מופע טנגו. הריקוד במופע הטנגו היווה חלק קטן מההופעה שכללה שירים ופלירטוטים של הזמרים עם הקהל (כל מה שהבנו היה כינויינו "ידידינו מישראל"). זוג רקדנים מרשימים למדי הופיע, ולאחר מספר קטן של ריקודים, נתנו שיעור טנגו מזורז לנו ולשאר זקני הקהל, שהתבטא בכך שכל אחד הוקם כלאחר כבוד והצטווה לרקוד באופן מסורבל. מונית חזרה לאכסניה, והלכנו לישון...
למחרת - נסיעה ברכבת ליעד הבא - Mar Del Plata, הממקומת כ-6 שעות נסיעה ברכבת (כ-500 ק"מ) מבואנוס איירס (23 פסו לאדם).
טיפים:
סימון הפסו זהה לסימון הדולר ($).
במשיכת כסף בכרטיס אשראי יש לשים לב לאיזה קבוצה (link) הכרטיס שייך - ויזה שייך לויזה פלוס ומאסטרקטרד שייך לסירוס (cirrus).