בואנוס איירס - מגיעים
ובכן, קודמיי לא טעו בתיאורם על בואנוס איירס. מדובר בעיר שנורא מזכירה אירופה מצד אחד עקב הארכיטקטורה והמוני הפסלים שנמצאים בכל פינה (ואני מתכוון בכל פינה!), וניו יורק מצד שני, עם רחובות הומי אנשים וגורדי שחקים דחוסים אחד ליד השני. בואנוס איירס או בתרגום חופשי `אויר טוב`, ממוקמת על החוף ומשמשת גם כעיר נמל. סביבה ישנם מספר פרברים אשר ביחד נקראים גם כן `בואנוס איירס` (מעין גוש דן אם אתם רוצים להשוות). עקב היותה גם כן עיר הבירה של ארגנטינה ישנם המון בנייני ממשלה כגון קונסוליות, שגרירויות, או מוסדות מפורסמים יותר כמו ה`קאסה רוסה` casa rosa (בתרגום חופשי- הבית הורוד) משהו כמו הבית הלבן של האמריקאים, או בניין הקונגרס.
לאחר נחיתה ללא מחיאות כפיים (כי חברת איבריה זה לא אל-על), הגענו (ארז שותפי, עבדכם הנאמן ובחור שלישי שפגשנו במטוס) בבוקר יום ראשון לעיר מנומנמת. במהרה ראינו שהנמנום זמני בלבד ושהעיר שוקקת חיים מכל עבר. ניחוח בשר עלה מהרחובות במקום הבל חום תל אביבי. הרגשתי שהגעתי למקום שנבנה במיוחד לי. שלא כמו הודו, בארגנטינה מעריצים את הפרה רק כשהיא מוגשת עם צ`ימיצ`ורי. קפצנו לשוק בשכונת רקולטה אשר פתוח בימי ראשון ושבת והוא אכן הוכיח עצמו כנעים לא רק עקב שלל המוצרים למכירה (מכוסות מאטה וחלילי פאן ועד לעבודות אומנות וארנקי עור), אלא גם בגלל מופעי הבידור שנמצאים באזור. מופעי פירומניה, ברייקדנסינג או ליצנים לזאטוטים, כולם שם רק בשביל לבדר אותך. ממש ליד נמצא בית הקברות של רקולטה בו קבורה אויטה המפורסמת (זאת מהמרפסת). המקום נחמד אם קברים עושים לכם את זה, אבל אחרי חצי שעה כבר מבינים את הקטע וממשיכים הלאה. (הכניסה חינם).
בדרום העיר נמצא רובע לה בוקה, la boca - כביכול רובע עני שהעירייה החליטה לייפות למען התיירות. לה קמיניטה la caminita הם כמה רחובות עם קצת צבע על הבתים. יפה, יפה, אבל לא התמהמנו... לא רחוק משם נמצא La Bombanera, אצטדיון הבית של קבוצת הכדורגל המקומית בוקה ג`וניורס boca juniors. משחקים כאן נערכים בערך כל שבועיים ביום ראשון ומומלץ ללכת אם נפלתם בזמן הנכון. (הקופות באצטדיון נפתחות יומיים לפני כל משחק, מוזיאון הקבוצה גם הוא ממוקם בתוך האצטדיון ועולה רק 5 פסו בשביל לעלות למגרש, לראות סרטון על הקבוצה וקצת פיצ`פקעס).
אם גורדי שחקים ועיר גדולה עושים לכם את זה, אתם חייבים לקפוץ למיקרוסנטרו. אפשר לומר שזה הדאונטאון של בואנוס איירס. מדרחוב פלורידה florida הוא כמו שינקין בתל אביב רק הרבה יותר מפואר, מרוצף בחנויות בגדי יוקרה ומוצרי אלקטרוניקה (שופינג עושים פה...). אינטרנט במקום עולה בערך 2 פסו לשעה. מדרחוב פלורידה חותך את מדרחוב לבאז`ה lavalle שגם הוא מקום נורא נחמד להסתובב בו.
במרכז העיר ניצב האובליסק המפורסם. אחרי בערך דקה מתחתיו וחטף קל של פחד גבהים התחיל להתייבש אז הזזנו את עצמנו לרחוב סנטה פה. שם פתחנו שולחן במסעדה מעולה באותו רחוב מספר 3666 (מומלץ ביותר), השם ברח לי. החשבון פה יסתכם בערך ב- 20 פסו, אבל לא תאכלו שום דבר יותר באותו יום. המסעדה היא בסגנון בופה או בספרדית - טנדור ליברה tenedor libre, `מזלג חופשי` בתרגום חופשי. אם מסעדות זה באמת משאת נפשיכם, שימו לב למספר כתובות בסוף הכתבה של כמה מקומות מומלצים. בעיר מסתובבים כל הזמן המון שוטרים, מה שמקנה הרגשת ביטחון כללית שעוזרת להקל מחששות של כיוסים. אבל ישנם כיוסים, אז לשים לב במקומות הומים.
צניחה חופשית - לא לבעלי לב חלש
הרעיון לצניחה חופשית עלה זמן קצר לפני היציאה לטיול. קישור מאת למטייל הביא אותי לאתר הבית של הקאסה זולה, סוכנות אטרקציות המנוהלת ע"י 2 חבר`ה נהדרים (דרור ואלוני) אשר כבר שנה לוקחים על עצמם אחריות להפיק לכל אחד את הטיול באזור בואנוס איירס בלתי נשכח (לטובה כמובן). יש במקום אינטרנט, חוברות מידע, קישורים לאטרקציות, מסעדות, מלונות, תחבורה וכמובן המון המון חבר`ה ישראלים (למי שמחפש). (ממוקם באבנידה דה מאיו Avenida de mayo מספר 950 קומה 4). דרכם הגענו לבית הספר לצניחה ששמו בתרגום חופשי הוא `הזאבים המעופפים`. תמורת מחיר זעום (זעום לעומת המחירים בארץ) של 420 פסו או 145 דולר, יחטפו אתכם לאור יום 100 ק"מ מחוץ לבואנוס איירס, ילבישו עליכם רצועות ביטחון, ידחפו אתכם למטוס ולקינוח - יורדים למטה בדרך שאמא לא מעדיפה. והם עוד מעיזים לצלם את הכל בוידאו וסטילס...10,000 רגל שזה 30 שניות של צניחה חופשית פלוס 6 דקות של ריחוף עם מצנח מפרידים בין מוצ`ילר לחוץ למוצ`ילר שצורח מאדרנלין איך אפשר לסחוט עוד קפיצה חינם (לא קורה כי כל כך צרודים אחרי שצורחים כל הצניחה).
הרצועות נמתחות, הצלם בא ומחייך ואומרים יפה שלום לאמא, עולים למטוס ובוכים על כל מטר שנוסף למד הגובה החדש שהמדריך משוויץ בו. במטוס אני משתדל לשמור על קור רוח, אבל הסימנים מובהקים:
Is this your first time? -שואל אותי המדריך בטון מנוסה.
Yes yes , si si - אני משיב בשילוב שפות מפאת לחץ. And yours? Y tuyo �
(אני מנסה להרגיע את עצמי בשאלת הקשר למדריך שבינתיים היה כל כך רגוע שהחליט לנמנם עד שנגיע לפסגה),
Not first, second הוא עונה בחיוך רחב. תודה מותק, באמת הרגעת אותי....
לאחר 15 דקות נשמע לפתע צפצוף חד ופותחים את הדלת. האור האדום הופך לירוק וחמישה חבר`ה מהקומנדו הארגנטינאי שהצטרפו אלינו למטוס קופצים כאילו כלום. אני רואה את כולם מתרחקים יותר ויותר עד שהם הופכים לנקודה שחורה קטנה בנוף. המישורים הירוקים מלמטה נפגשו איפשהו באופק עם השמיים הכחולים. מאחר ועליתי אחרון למטוס נגזר עליי לצנוח ראשון. הנה עמדתי לי שם, על מפתן הדלת של המטוס, כשמאחוריי קשור מדריך שהכרתי רק חצי שעה לפני. ביחד, נקפוץ ממטוס שמיש לגמרי באמצע יום בהיר סטייל "על החיים ועל המוות". אישית, אני מעדיך "על החיים". לשיקולכם.
אני מנסה ברגעים שקטים אלה, כשכולם בשקט ורק שומעים את הרוח החזקה שמכה בקור בפרצוף, להיזכר באידיאולוגיה שהובילה אותי לצניחה. אנשים שפויים ממני ישאלו מה לבחור צעיר כמוני, עם כל החיים לפניו, לקפוץ ממטוס ולחפש צרות. שאלה טובה באמת. לקח לי רגע להיזכר בתשובה כי הלחץ בשלב זה כובש אותך כמו סורי ביום כיפור. אבל ההגיון נכנס מהר לפעולה (הגיון...) והתשובה קופצת לראש. איש חכם ממני אמר פעם שבעוד שכולנו מתים רק חלק קטן מאיתנו באמת חיים. אותי, אישית, זה ריגש. מספיק בשביל לקפוץ ממטוס? כן. מספיק בשביל להתחרט בשניה האחרונה? מי זוכר איך אומרים בספרדית `ביטוח חיים`....
הצלם מתמקם ליד עם חיוך מטופש כאילו זו הצניחה השלישית שלו היום (בעצם זו באמת הייתה הצניחה השלישית שלו לאותו יום), ופתאום אני קולט שאנחנו באוויר הפתוח. האדרנלין זורם בכל עורקי הגוף בקצב מטורף וכל מה שעולה לראש זה לצרוח ולעשות תנועות עם הידיים לצלם. 6 דקות שעברו כמו שנייה אחת. נחתנו. לא על הטוסיק, אבל גם לא על הרגליים. החיוך לא נמחק מהפרצוף מספר דקות כשאני רואה את החברים נוחתים אחד אחרי השני.
כיף? מאוד. מומלץ? לא לחלשי הלב. שווה את הכסף? כל אגורה שחוקה (עולה פחות מפי 2 בארץ). ללכת לשירותים לפני? חובה!
אז בבואנוס איירס היינו ואת בואנוס איירס אהבנו, אבל אחרי הכל, השבוע הראשון נועד למען נחיתה רכה ואכן נחיתה רכה קבלנו. הבשר רך, האנשים נעימים, והעיר מהממת. אנחנו ממשיכים לברילוצ`ה, לא כל כך בעונה אבל מקווים לטוב. אני לא יכול לחכות, אבל אם כן, אז אני שמח שזה בבואנוס.
צ`או.
