חושבים שהודו היא רק לתרמילאים? מוזמנים להכיר תת יבשת מגוונת ועשירה, שמורכבת מפסיפס של ישן וחדש, נקי ומלוכלך, עושר ועוני, ג'ונגלים ומדבריות, ומלאת תרבות ומשמעות! קבלו את המקומות שיספקו לכם את החוויה ההודית, בכל גיל ובכל שלב בחיים
בואו להרגיש יהודים גם בהודו. לפניכם רשימת בתי חב"ד ומרכזי הקהילה היהודית בהודו.
פושקר היא עיירה קדושה במדינת רג'סטאן, שמלבד היותה מוקד עלייה לרגל למאמינים הודים, מושכת אליה גם תיירים רבים, שרוצים ליהנות מהאווירה המיוחדת האופפת אותה. במרכז פושקר נמצא האגם הקדוש ומסביבו מקדשים רבים ומעבר לאלה, יש בה גם מסעדות טובות ואפשרויות קנייה מצויינות
פסטיבל הגמלים בפושקר, המתקיים בכל שנה בחודש נובמבר, הוא הזדמנות לנוסעים לטיול להודו, לראות מאות גמלים מקושטים וצבעוניים, לצפות בתחרויות, תהלוכות וחגיגות הקשורות לספינות המדבר החביבות - אך זו גם הזדמנות להכיר את העיר פושקר היפהפיה ולטייל בחבל ראג'סטאן הקסום והמדברי.
הצבע והקולות של פושקר נחרטים בזיכרונם של המטיילים בעיר. אגם פושקר, ארמון פושקר וקדושתה של העיר בעיני הדת ההינדואיסטית מוסיפים לחוויה. היות והעיר קטנה יחסית ובזכות החביבות של תושביה, זכתה פושקר למוניטין מוצדק כמוקד עליה לרגל למטיילים מכל הודו המגיעים לכאן כדי לנוח מטיול מתיש.
``הגמל שאליו היתה מחוברת העגלה סבל מבעיות תזמון בהצתה והשמיע קולות נפיחה רמים מדי כמה דקות. בהתחשב בעובדה שהמרחק בין קצה התחת שלו לתחילת העגלה היה פחות מחצי מטר והיקפו של הענן הגיע לשיאו בדיוק נמרץ במרכז העגלה, ניתן לומר שהריח היה קשה מנשוא...``
אודאיפור נבנתה במדבר סביב מקווי מים. היא בנויה כרוב ערי רג`אסטאן מסביב לארמון הממוקם בחלקה הגבוה של העיר והמשקיף על כל עבריה. פושקר פרושה מסביב לאגם הקדוש ומדרגות הגאטס משמשות את עולי הרגל הבאים לטבול במים הקדושים. הצטרפו אל פיני שממשיך מראג'סטן אל אגרה ולאחר ביקור שני בטאג' מאהל, שב לדלהי, לביקור בבית הכנסת היחיד שנותר בעיר.
`` עניין הטעם הוא בהחלט סוגיה שיש לתת עליה את הדעת כשאתה נענה להזמנה מקומית. למשל, כאשר נילי טעמה את תבשיל התירס ביוגורט, העוותה את פניה קלות בשל החריפות הרבה. תנועה לא רצונית זו הספיקה כדי לגרום לדכדוך רב של בני הבית...``
פסטיבל הגמלים של פושקר הוא האירוע המרכזי של העיר מדי שנה, ומגיעים אליו מאות אלפי מבקרים, אבל במתחם הגמלים שמחוץ לעיר קורה הדבר האמיתי. שם מצחצחים את שיניהם, גוזרים את שערם ומציירים ציורים שונים על גופם.
ראג`סטאן שבצפון מערב הודו ידועה בעריה המרתקות, ובעיקר בתושביה עם השפמים המדושנים והתרבות העשירה. הצטרפו למשפחת חן, הפעם בגרסה מורחבת, שמטיילת בדלהי, בטאג` מהאל, בג`איפור, בפושקר ועוד, ונותנת לכם עצות טובות לטיול שלכם.
עוד ערב חולף על שפת האגם. הפעם שקיעה של מעמד הר סיני - קרני השמש בוקעות מבעד לעננים שחורים, יוצרות הילה של זוהר שמימי, גבוה מעל לאגם הקטן הבוהק. היום ערב שבת, וכשאנו הולכות לתור אחר ארוחת הערב אנחנו נתקלות בשלט ``שבת שלום`` מעל פתח המסעדה שמעבר לפינה. בפנים מוכנה ארוחת מזנון ישראלית למהדרין, כולל חומוס, סלטים וחיקוי מעניין לחלה של שבת.
הודו נותנת לאנשים יותר ממה שהם מצפים למצוא ולקבל בה, היא מלמדת סובלנות לזר ולשונה וכבוד לחיים בדלות, במחסור ובעוני, ומראה שאפשר לחיות חיים יפים בכל רמה, בכל מקום, ובכל התנאים. בכתבה שלפניכם חוויות מפושקר וסיור רגלי בדלהי.
אחרי ימי הלבד בואראנאסי וג`ייפור, פתאום חזרתי לימי רישיקש, והמפגש הזה עכשיו עם כולם, הוא כמו יום תועה שהגיע מעונה אחרת, דף תלוש מפרק אחר בלוח השנה, שבבת אחת החזיר אותי חזרה לאותם ימים, העלה והצית בי את כל הזיכרונות מאז, ההנאות הקטנות, והשמחה הגדולה...
הסיבה העיקרית לפופולאריות של פושקר היא שזה קודם כל מקום של כיף, של שלווה, מקום שבו ממש בא לך לא לעשות כלום, בלי שיהיו לך ייסורי מצפון, כי ממילא אין הרבה מה לעשות... יש פה כמובן גם הרבה מסעדות כיפיות, דהבות, מזנונים על הרחוב, וכל זה, יחד עם אין-ספור חנויות. כך אפשר לראות המוני מבקרים נודדים לאורך הבאזאר הלוך וחזור, נכנסים לחנויות, משווים מחירים, עומדים על המקח, ובסוף יוצאים עם שקיות עמוסות בכל מה שפושקאר וראג`אסטאן יכולות להציע.
ראג`אסטאן היא המדינה הכי ססגונית בהודו, והדבר בולט במיוחד על רקע המדבר הצהוב שנמצא בכל מקום...; אתה רואה את הססגוניות והצבעוניות האלה בכל מקום, בלבוש האנשים, בעיקר הנשים, בצבעי הבתים ובקישוטים שבהם, בפנים ובחוץ, ובבדים התלויים ברחוב ובכל מקום; לא במקרה רק בראג`אסטאן אתה מוצא ערים שצבועות בורוד, כחול, זהוב... אני מאוד אוהב את הצבעוניות הראג`אסטאנית הזאת, יש בזה משהו כל-כך חי, ושמח, כיפי כזה, וגם אופטימי, למרות תנאי החיים הלא-קלים במדבר, החום, היובש, וכל זה...
יותר משתים עשרה שעות חלפו עלינו לפני שגלגלי המטוס נשקו לאספלט המחוספס של מסלול הנחיתה בדלהי. ריח חזק מכה בנחירנו עם היציאה מהמטוס - ריח של הודו. אוטובוס מקרטע מוביל אותנו אל הטרמינל יחד עם אוסף של תרמילאים, הודים ואנשי עסקים...
העומס כעת הוא כפול: אנחנו צריכים לבנות את המקום (תאורה, צביעה, ארונות, מטבח כשר ועוד) ובנוסף להתכונן לשני ימי החג, שעומדים לחול בצמידות לשבת. יש לנו עוד יומיים עד החג ורק אלוקים יודע איך נעשה את זה...
כמה שעות לפני חג-הסוכות מתקדרים השמיים וגשם עז חודר אל הסוכה. לזמן מה נראה שהכל אבוד, אך בדיוק בזמן הנכון - שעה וחצי קודם הסעודה מתפזרים העננים, מאפשרים לעובד שלנו לסדר מחצלות ושולחנות נמוכים ולמאתיים מטיילים לחגוג את ערב החג הראשון.
``אנחנו קוראים יחד `שמע ישראל` ואני רואה דמעות ממלאות את עיניו. כשהוא מוריד את התפילין, קולו רועד מהתרגשות. משהו כאן מוזר, אני חושב לעצמי, ואז מספר לי טום שהוא לא הניח תפילין מעולם...``
אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- ``לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד``.
``ביום שני אני ולוי יוצאים אל הפסטיבל, בידינו תפילין ולצידנו ילדי משפחת גולדשטיין ישובים על עגלת עץ, מובלים בידי נער הודי. אנחנו מפלסים את דרכינו בתוך ההמון, הילדים שקטים (אולי קצת המומים), צופים בשלל המראות. מהר מאוד מתחילות הנגיעות: כל הודי/ת שעוברים לי
בדלהי משאירים הפלגים את הציוד החם ששימש אותם בצפון הודו: פליזים, נעלי הרים, שקי שינה (כן...5 מכל דבר) ומתחילים סיבוב ברג`סטאן המדברית והחמימה. את הציוד יפגשו בעוד חודש בדרכם לנפאל. כתחנה ראשונה נבחרה פושקר (Pushkar), ניתן להתחיל בכל עיר אחרת, כך נבחר.
פורים מתקרב וההכנות בבית-חב"ד עוברות להילוך גבוה. הילדים מכינים שלטים, שמכריזים "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ו"פורים בפתח - פושקר במתח", ריח של אוזני המן נישא באוויר ומתגבר על ריחות הקטורת והביוב שאופייניים כל כך לפושקר.
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
החיים בפושקר אשר על שפת המדבר מתחילים עם השקיעה. יושבים על מדרגות גאת מזרחית היורדות לאגם, ומביטים על כדור האש היורד מאחורי העיר. בתי פושקר הלבנים נצבעים באור של שקיעה ופס אדום משתלח באגם. אפילו הצוענים חדלים להטריד ומשאירים אותנו לבדנו ברגע של קסם.
תלמה ויורם גלין, מטיילים ותיקים, יצאו למסע בהודו. יורם הספקן מעלה על הכתב את כל הדרוש למטייל הנבוך כדי לרכך את ``הלם הודו`` הראשוני. בכתבה הראשונה בסדרה הוא מספר על ההחלטה להגיע לשם ומספק לנו היכרות ראשונה עם התרבות המקומית.
גם כשמדובר בטיול רביעי בה, הודו לא חדלה מלהפתיע. לפניכם מסלול שמתחיל באתנחתא קלה בדלהי ההומה וממשיך לפושקר היפה על קופיה המתרוצצים וטקסי הפוג`ה ולאודייפור המלכותית ומרובת המקדשים. אנו מגישים לכם יומן מסע בהודו עתיר טיפים בשלושה חלקים.
בכתבה הבאה תמצאו את חלקו השני של סיפור מסע בהודו ובו מסלול שלם ומפורט לטיול של זוג צעירים בני 50+.
"מה לי ולהודו? לא אוכלים שם פואה גרה, לא שותים שם יינות בורדו, ובכלל אני לא תרמילאית. מסיבות הירח המלא בגואה רחוקות ממני כמו פטריות ההזייה גם. אבל כשמציעים לי לטעום (לא פטריות) עולם אחר-אני תמיד מוכנה להקשיב." בכתבה שלפניכם, עשרה ימים בהודו המפתיעה, השובה והמשכרת.
למרות שחיכה להלם התרבות המדובר, ההלם לא הגיע ובמקומו הגיעה אהבה גדולה למדינה הזאת, שיש בה כל כך הרבה צבעים, אנשים מיוחדים נטולי מחסומים, פרות ונהרות קדושים. טיול שהוא הסתכלות אחרת על החיים ורק מי שיגיע לשם יבין. לפניכם נקודות חשובות במסלול טיול בן 3 חודשים בהודו.
