מסלול עד שבוע בלה פז

כשמגיעים ללה פז ורוצים לעשות טרק, יש שתי אפשרויות מאוד פופולאריות: טרק הצ'ורו וטרק הקרחון הדרומי (שהוא קצת פחות מפורסם). אני הלכתי לטרק הקרחון הדרומי. היה בו את הנופים הכי יפים והכי מיוחדים שראיתי בטרק בדרום אמריקה. פשוט מהמם. במהלך הטרק תראו את הלגונות היפות והמיוחדות ביותר שתראו כנראה בדרום אמריקה, הרים מושלגים, נופי בראשית.

יצאתי לטרק דרך הסוכנות של תרזה עם המדריך לואיס. מאוד מאוד ממליץ. חובה לצאת לטרק עם מדריך אגב. נסיעה לטרק מעט ארוכה, שש שעות בוואן. מגיעים לרפוחיו (אין מיטות, ישנים על מזרונים ושקי שינה שאפשר לשכור בסוכנות באיכות טובה ומחיר סמלי). קר מאוד מאוד בלילה, אז קחו בגדים חמים (במהלך היום זה משתנה, חלקנו היינו עם חולצה קצרה). 

הלינה בטרק בגובה 4,200 ואין ממש מחלת גבהים, במיוחד אם הגעתם מהסלאר, אבל בטרק עצמו מגיעים גם לגובה של 5,000 ושם יש להקפיד על שתייה מרובה, ואם סבלתם בעבר ממחלת גבהים, שיהיו אתכם כדורים. הטרק עצמו לא מאוד מאוד קשה, אבל בגלל המחסור בחמצן הוא לא קל. אל חשש, גם למדריכים אין חמצן והקצב הוא איטי. 

ביום הראשון הולכים בערך שעתיים, היום השני, שהוא הארוך ביותר, אורך שמונה שעות כולל הפסקת צהריים והפסקות ביניים לנשימה ושתייה, והיום השלישי בערך חמש-שש שעות ואפשר לקצר אותו. 

הערה: אנשים שחזרו מטרק הצ'ורו וראו תמונות שלי אמרו שאין מה להשוות והם מצטערים שלא באו איתי. מה גם, שהם אמרו שהיה מאוד קשה. לא הייתי אומר שהקרחון הדרומי הוא טרק קליל, הוא בינוני-קשה, אבל שווה.

לדעתי, מומלץ לצאת עם חבורה של 4-10 אנשים, לא פחות, ואפשרי יותר. בקיצור, לכו לסוכנות של תרזה במלון אינקה (ליד קונטיננטל) והיא כבר תספר לכם הכל באנגלית. 

טיול שיט נהרות המשלב מסלולי הליכה קניוניים רבים. למעשה השיט הינו כ 40% מהטיול והשאר הליכות, זאת אומרת שניים עד שלושה ימי שייט והשאר רגלי עם הרבה שחייה בבריכות-ישנן בריכות עמוקות רבות. ניתן בתחילת השיט ולקראת הסוף לרדת באבוב כי הנהר כבר שקט. יציאה מלה-פז, נסיעה יחסית קצרה עד תחילת מסלול הליכה ראשון. בסוף הטרק מגיעים לצומת הראשית לרורנבקי, כמה שעות מקורויקו ושם נסיעת לילה לרורנבקי או חזרה ללה-פז (יותר קרוב). התארגנות כמובן אצל שאול. מדריך אחראי ליאוניד. סדר הטיול: 

יום א': נסיעה בת 3-4 שעות ומסלול הליכה בן כ 4 שעות לנחל הזורם במנהרה טבעית בהר!. המשך נסיעה לנהר והגעה בלילה. יכולנו להחליף את המסלול הזה בכניסה לקניון ציורי האינקא (סלעים ועליהם ציורי אינקא ומתחת הליכה בקניון צר עם בריכות).

יום ב': הליכה בג'ונגל עם המוצ'ילות במקביל לנהר. חציית הנהר ועלייה במעלה נחל. השארת התיקים והמשך עלייה עד שנעה מאוחר וחוזרים באבובים למחנה.

יום ג': כניסה של כול היום לקניון שנעשה צר ויפה ככול שמתקדמים.

יום ד': בניית רפסודה וירידה עד שפך נחל.

יום ה': כניסה לקניון מדהים עם קירות אנכיים שנראה כאילו גולפו משיש. המשך שיט.

יום ו': עצירה במפל שזורם באלכסום על טבלת סלע. למעלה בריכות לשחייה.

יום ז': שיט ברפסודה וירידה באבובים לאחר מעבר הרפיד החזק האחרון. סיום לצד כפר בוליביאני וממנו לקחו אותנו לטרמינל לרורנבקי. האוטובוסים נסעו בלילה והגענו לשם ב 0600 בבוקר לאחר 9 שעות. בגלל שכבר היינו בג'ונגל של ריאו ורדה אז רק נסענו לפמפס, לא הרגיל אלא זה של לגונה "קיומה" ועל כך ארשום בהמשך.

יציאה דרך מרכז הטיולים של שאול בלה-פז. המארגנת תמר. הטרק הינו מהקטגוריה של "טיולי קניונים": טיולים בקניונים צרים, זורמים עם הרבה הליכה במים ושחיה עם תיקים. מכונה פעמים רבות "טרק המוצ'ילות הצפות", מי שלא ניסה מפסיד חוויה שאין בשום מקום! אנחנו בחרנו לצאת ברכב פרטי ולא בתחבורה ציבורית - תוספת תשלום קטנה. תוכנית הטיול היתה: 

יום א' - נסיעה למקום ושינה על שלוחה הררית צופה לקניון. 

יום ב' - ירידה לנחל, השארת התיקים ועלייה למפל ענק מדהים המכונה "האיגואסו הקטן". לאחר מכן אטימת ציוד ותחילת הליכה במים עם שחייה בבריכות שחלקן באורך מאות מטרים.

יום ג'- יום של שחייה עד הצהריים ואז הליכת זיגזג על הגדה של הקניון שהתרחב.

יום ד' - המקום המטורף של הטיול - "קניון הינשופים", נקיק צר ובו עשרות בריכות ומפלים. אורך כל היום. כפי ששמעתי מקודמי ונוכחתי בעצמי, מקום זה שווה את כל הטיול. 

יום ה' - עלייה לקצה העמק שם בריכות ומפל. כל העמק נסגר בפרסת סלע ענקית. ישנה אופציה ליום נוסף בחלק הקניוני העליון שמעל למפל. חזרה לציוד וירידה לסוף הטיול תוך חציות נחל. מי שרוצה חוזר ללה-פז ומי שרוצה ממשיך לרורינבקה. טרק שמשאיר טעם של עוד, אולי ננסה משהו דומה, את הסאן חואן.

חיפשנו לעשות טיול קרחונים בלה פז. ברחוב דובר על טיול קצר, בן יומיים, אך פסלנו אותו לטובת אחד מששת המסלולים שקיימים אצל שאול ואורכים בדרך כלל כארבעה ימים ומעלה. זהו טיול חדש והיינו השלישיים לצאת אליו.

מלטיסיון ממוקם בין כמה פסגות הרים ועל כן, ישנן פנורמות מרהיבות. זהו טיול יותר אקסטרימי מגרסת "הקרחון הדרומי", שבדרך כלל עושים רוב המטיילים. הטיול יפה ביותר ולאחריו ויתרנו על הטיפוס ל"הואיינה פיטוסי".

תוכנית: יום 1 - נסיעה בת שלוש שעות ועלייה עם תיקים מתחת לקרחון (כ- 700 מטר). יום 2: ריכוז מערות קרח, בהם מבקרים כל היום, חזרה לאוהלים. יום 3: כמה קילומטרים של הליכה מתונה על שלוחה, עד הגעה לפסגה בת 5876 מטר. יום 4: ירידה לעמק. הליכה לכפר ממנו התחבורה ללה-פס.

הטיול אינו מתאים למי שלא סוחב מוצ'ילה או מי שרגיש לקור - יש להביא הרבה ציוד חם. יומיים ראינו מישורי קרח ומתחתינו מישורי עננים, שמהם בולטים הרים מושלגים. אחרי חוויה זאת, לא חשבנו שיהיה משהו חדש בהואיינה פיטוסי וויתרנו עליו.

יציאה לריו קלמינה. התארגנות אצל שאול. טיול אקסטרים, בו תבלו שלושה ימים בקניון סגור עם המוצ'ילה, האבוב והרבה מים. עוד תעברו זרמים ומפלים של עד שני מטר, שאתם נופלים עם האבוב. לטיול יש לבוא בחודשים חמים או עם טייץ(!) תרמי ואפילו רגיל, ששומר על חום, כמו מיני חליפת צלילה, בחודשים קרים. הטרק נמוך- 600 מטר גובה ומוקף יער טרופי צפוף.

תוכנית: יום אחד נסיעה. ביום השני, קטע נסיעה קצר והליכה בג'ונגל אל הקניון, ללא תקלות כבר תהיה בתחילת שייט מטה. ימים 3-5: שיט בקניון, עם נופים שלא מהעולם הזה! נציין שהזרמים מחייבים לתמרן עם האבוב, מי שלא יתמרן יתנגש בחתיכות עצים שתקועות בצדדים.

טיפוס להר וואינה פוטוסי - חוויה שאין לתאר. חשוב מאד להגיע לטרק אחרי שהסתגלתם לגובה, וכשאתם ללא שום בעיות גסטרו (שלשולים וכו'). כמעט כל סוכנות בלהפז מוציאה לטרק. אנחנו יצאנו 2 אנשים ומדריך ושילמנו 700 בוליביאן (לאדם) כולל הכל הכל. החלק הקשה - מדובר על טיפוס לא קל, שאורך יומיים. יום ראשון - טיפוס של כשעתיים עד הגעה ל-Base Camp. סוחבים על הגב כל מה שצריך (סקש, אוכל וכו') שם נחים כל אחר הצהרים והולכים לישון מאד מוקדם. יום שני - השכמה ב-2 בלילה וטיפוס, חזרה בסביבות הבוקר - 9:30. לא סוחבים כלום למעט מים. מומלץ להגיע בזריחה לקצה ההר (6088) - מראה מהמם. חזרה משוערת ללה פס היא בצהרים בערך. הטרק שווה מאד אבל צריך לקחת בחשבון שאינו קל.

יצאנו לשישה ימי טרק דרך הסוכנות של שאול בלה פאז. טרק הסיארה נבאדה ידוע כטרק מערות קרח ולגונות, וכזה הוא היה. היומיים הראשונים הם טכניים לחלוטין - הולכים בנוף לא מעניין ויבש, עם כל הציוד על הגב. היום הראשון מתחיל בנסיעה מייגעת של 9 שעות מלה פאז, ועוד שעתיים וחצי בעלייה מאד מאד מתונה אבל אינסופית... 

ביום השני הולכים כ-7 שעות עם הציוד, יש עליה אחת קשה אבל סה"כ התוואי לא מאד קשה, רק הציוד כבד מאד. מגיעים בסוף היום השני למחנה שבו שוהים 3 לילות והטרק מקבל אופי של טרק כוכב - בימים השלישי והרביעי יוצאים ללא הציוד ומטפסים למערות קרח וללגונה יפה. ביום הרביעי יש הליכה נחמדה על השלג וכל הסצינה מאד מלהיבה, כולל תצפית על לגונה קפואה ומדהימה ביופייה. 

ביום החמישי שוב שמים את הציוד על הגב, אבל הוא כבר הרבה יותר קל אחרי הצריכה של הימים הראשונים. הולכים כחמש שעות עד שמגיעים למקום הלינה של הלילה האחרון, פורקים את הציוד ואחרי ארוחת צהריים עולים כשעה סה"כ (כולל עלייה, שהות וחזרה) לתצפית יפה אבל לא יותר מזה. מומלץ מאד לעשות מה שאנחנו עשינו ולהמשיך באותו יום עוד כשעה הליכה לעבר קמפינג אחר (הליכה מאד קלה) כדי לחסוך הליכה מהיום האחרון. 

ביום האחרון צריך להספיק את האוטובוס ללה פאז בשעה שלוש בצהריים, ובדרך יש עוד מעיינות חמים. היום הזה, כמו היומיים הראשונים, הוא נטו הליכה לא מעניינת של כ5-6 שעות סה"כ, הנוף ממש לא משהו. אם באמת הולכים ביום החמישי עוד שעה, יש יותר זמן במעיינות החמים ואפשר ללכת הליכה לא מאד מהירה בלי חשש של לפספס את האוטובוס ללה פאז. מהמעיינות החמים יש כשעה וחצי הליכה לכפר שבו תופסים את האוטובוס. אנחנו ביקשנו מהמדריך שישאל שם בסביבה אם מישהו עם טנדר שמעוניין לקחת אותנו "טרמפ" ובסוף בתשלום סמלי של כ10 בוליביאן לבן אדם חסכנו לעצמנו את ההליכה (אחרי מעיינות חמים ללכת שעה וחצי עם ציוד זה מאד מאד לא נעים).

הגובה המקסימלי שמגיעים אליו בטרק הוא 5400 מטר, והוא מתחיל מ-4500. למרות זאת, החלק העיקרי של העלייה נעשה בלי ציוד ולכן לא צריך לחשוש מזה. הטרק לא מאד קשה מבחינה פיזית אבל קיימת סבירות להרגיש לא טוב בגבהים ומומלץ לא להתעסק עם מחלת גבהים אלא לרדת מיד לגובה שבו מרגישים יותר טוב. 

מבחינת אטרקטיביות, לעניות דעתנו הטרק לא שווה את המאמץ. שלושת הימים שבאמצע הם מעניינים ויפים, אבל היומיים הראשונים והיום האחרון באמת מייגעים ולא מעניינים. ישנם טרקים אחרים שבהם רואים מערות קרח וקרחונים בפחות ימים. הנוף בכלליות בטרק לא דומה לפטגוניה הירוקה עם לגונות הטורקיז היפות. זהו נוף יותר יבש וצהוב וכמה שפסגות מושלגות והרים לבנים הם יפים - הסביבה לא מאד מרשימה ולא עושה את המאמץ שווה. כמובן שזוהי דעתנו האישית לחלוטין ולכל אחד יש טעם משלו, בטוח שיש כאלה שיגידו שזהו אחד הטרקים היפים כי בסה"כ האזור הוא כן הררי עם לגונות, על כל המשתמע מזה.

המחיר לאדם ליום הוא 170 בוליביאן אצל שאול. אנחנו יצאנו עם המדריך קאלי, והוא היה מעולה - מאד מאד מסור וקשוב לקבוצה. זמני ההליכה המצויינים כאן כוללים הרבה מאד עצירות. המדריך מודע לקושי שלנו לנשום בגבהים האלה, והעצירות הרבות בהחלט מקלות את הדרך. 

שתי המלצות חשובות - שאול מגזים מאד בציוד ובכמות האוכל שהוא מביא. זה מקשה מאד על הכתפיים והגב, ומומלץ לוודא איתו שהוא מביא אוכל בקמצנות. לנו נשאר בסוף הטרק המון אוכל ומעט מאד חוליות בגב... דבר שני, קחו בחשבון שחוזרים ללה פאז מאד מאוחר בלילה. כדאי לוודא עם ההוסטל שאתם יוצאים ממנו שהם מחכים לכם ביום החזרה עם חדר פנוי. לא נעים להסתובב בלה פאז בשתיים בלילה בלי מקום לישון.

הקימסה קרוז הוא טרק המחייב השכרת מדריך באזור גבוה מאוד, דרומית ללה פז. רובו של הטרק הוא בהליכה על קרחונים, מה שמחייב ציוד מתאים. אני יצאתי לטרק דרך "סוכנות הטיולים של שאול" (ראה טיפ נוסף) והייתי מאוד מרוצה. תחילתו של הטרק בעיירת כורים מבודדת בגובה של כ-4800 מטרים. ממנה מתחילים בטיפוס תלול אל עבר הקרחון שמעליה. לאחר כשעה מגיעים לקרחון ומלבישים את ציוד ההליכה על הקרח. משם יש עוד שעת הליכה, לאחריה מגיעים לאזור נוח יחסית עליו ניתן להקים אוהלים. שימו לב, את האוהלים מקימים בלב קרחון! כמובן שיש לכך השלכות, וכדאי להצטייד בציוד טרמי ברמה גבוהה מאוד. בקרבת מקום זה יש מאגר מים ממנו ניתן לשאוב מים בעזרת גרזן הקרח.

ביום המחרת מתחילים טיפוס אל עבר אחת מפסגותיו של הקרחון. את הציוד הכבד והאוהלים משאירים במחנה מכיוון ששוהים בו לילה נוסף. בדרך אל פסגת הקרחון מגיעים לשתי מערות קרח עוצרות נשימה אליהן יורדים בעזרת חבל. לאחר כ-3/4 שעה של הליכה מגיעים אל פסגת הקרחון שמתנשאת לגובה של 5600 מ'. הנוף הנשקף ממנה עוצר נשימה. הדרך חזרה היא על אותו נתיב.

למחרת מטפסים לפסגה השנייה של הקרחון, ממנה נשקף הנוף בכיוון השני. גם ביום זה עוברים בשתי מערות קרח יפות. לאחר כשעה הליכה מגיעים אל הפסגה המתנשאת ל-5700 מ'. הנוף פשוט מדהים. לאחר מכן חוזרים אל המחנה ומפרקים את האוהלים. לאחר מכן יורדים אל הכפר, הליכה של כשעה וחצי. בכפר מעבירים את הלילה. 

ביום הבא הולכים אל עבר כפר נוסף במרחק של כ-7 ק"מ. גם כפר זה מאוכלס ברובו בכורים. לאחר שמגיעים אליו משאירים בו את הציוד ועם תיק קטן ממשיכים לקרחון נוסף הקרוב אל הכפר. קרחון זה מעט שונה מכיוון שהוא צמוד ללגונה יפה. בקרחון זה ניתן לראות מפל מעבר לקרח וזהו בהחלט מחזה מדהים. הקרחון עצמו קטן יותר, אך לא פחות יפה. לאחר מכן חוזרים לכפר ומחכים לאוטובוס המאסף ללה פז.

לפרטים נוספים על הטרק, כדאי לפנות לשאול. בעיני, זהו אחד הטרקים הקשים בדרום אמריקה, אולם הוא גם אחד היפים והמיוחדים, כך שאני ממליץ לא לוותר עליו.

אפולו במבה בלה פז, הוא אזור הררי וגבוה במערב בוליביה סמוך לגבול עם צ'ילה. באזור זה יש מספר מסלולי טיול, שמובילים לקרחונים ולגונות יפות. האזור מיושב בדלילות, בעיקר על ידי כורים. מומלץ לשכור מדריך לאזור זה כיוון שהדרכים לא תמיד ברורות ובשביל להקל על התקשורת עם המקומים. אני יצאתי לטרק הזה דרך סוכונות הטיולים של שאול.

הטרק מתחיל בנסיעה ארוכה באוטובוס, שנמשכת כ-12 שעות אל כפר מבודד. בכפר המבודד ישנים. לאחר מכן, מטפסים וחוצים רכס, שאחריו מגיעים ללגונה גדולה בגובה 4,800 מטרים. בלגונה זו מתמקמים ביומיים הקרובים . מהלגונה יוצאים שני שבילים המובילים לקרחונים גדולים. בקרחונים מצוייות מערות קרח רבות ובהחלט ניתן להיכנס אליהן ולהתרשם מתצורות הקרח המרשימות.

אחרי יומיים של טיול בקרחונים, מתחילים ללכת אל עבר המעיינות החמים, שסמוכים אל כביש ראשי. מכביש זה יוצאים אוטובוסים לעבר לה פז. סביבת המעיינות החמים אמנם מלוכלכת ולא נעימה, אך המים החמים משכיחים את הלכלוך וההרגשה מאוד כיפית.

שימו לב, יש אפשרות לצאת לטרק זה עצמאית, אולם אם אתם עושים זאת הצטיידו במפה טובה ובקשו משאול מידע על המסלול.

רכס הרי הקונדורירי נמצא סמוך להר הוואינה פוטוסי שגובהו 6088 והוא ההר השלישי בגובהו בבוליביה. הרכס מתנשא לגבהים של 5800, ובעמקים שלו יש לגונות רבות ויפות. טרק זה עובר ב-5 לגונות שבאזור הרכס ובשני עוקפים. הוא לוקח כיומיים וחצי של טיול. שיא הגובה של הטרק הוא 5100 מ' והוא מתאים מאוד למי שרוצה להסתגל לגבהים. יש אפשרות להאריך את הטרק ביום ולטפס לתצפית מערבית ללגונה טוני. הטרק מתחיל בכפר מתחת ללגונה טוני. אל כפר זה ניתן להגיע במוניות. מחיר של מונית ל-4 אנשים הוא כ-250 בוליביאן (נכון ל4/2011). 

מהכפר יש לעלות בכיוון צפון. אין שביל מוגדר אלא כמה, אבל הדרך מאוד ברורה. פשוט יש ללכת בעמק. לאחר כשעתיים הליכה תגיעו ללגונה מדהימה הנמצאת במרכז מכתש מוקף בהרים מושלגים. בלגונה ניתן להקים אוהלים. שימו לב, אם תעשו זאת סמוך לבית האבן, יגיע בבוקר דייג שידרוש 10 בוליביאן מאדם. ביום המחרת יש ללכת לכיוון מערב אל עבר האוכף. שוב אין שביך מוגדר, אבל הדרל די ברורה ופשוט יש לחצות את הרכס בנקודה הנמוכה. חלק זה אינו פשוט ואורך כשעתיים. שיא הגובה בערך ב-4800 מטר. לאחר מכן יורדים לעמק שממזרח (גובה 3900 מטר) ולאחר מכן עולים לאוכף שממזרח (גובה 5100 מטר). לאחר מכן יורדים אל עבר נחל קטן הזורם לכיוון מזרח עד שמגיעים ללגונה גדולה שסכורה בסכר בקציה המזרחי. בלגונה זו מומלץ להעביר את הלילה.

מכאן הדרך די ברורה. פשוט הולכים לאורך הנחל היוצא מהלגונה עד לכפר שבקצהו כביש. משם יש אוטובוס שיוצא מדי יום אל עבר לה פז. לאורך כל הטרק יש נחלים רבים, כך שאין בעיה של מים. בתחילת הטרק ניתן להשכיר פרדות מאחד המשקים שבכפר. בלילות קר מאוד ומנשבת רוח חזקה כך שכדאי להצטייד בציוד טרמי טוב. מפה ניתן לקנות או להשיג מסוכנות הטיולים של שאול שברחוב טריחה. ניתן גם לצאת לטרק עם מדריך, אך לדעתי זה מיותר.