”ממייסור להיל סטיישן ומריקירי“
קודם כל, בדרום הודו (קרלה וקארנטקה לפחות), להבדיל מהצפון, רוב האנשים מדברים אנגלית. כשאני הייתי, כנראה קצת לפני תחילת העונה, כמעט ולא היו תיירים וגם לא ישראלים.
הייתי בקרנטקה רק 5 ימים, כי הייתי צריך לפגוש חברים. בקוצ`ין הייתי יומיים, במייסור (Mysore) יש ארמון מדהים, אבל פרט לכך אין הרבה מה לעשות שם. יש פסטיבל, אבל אני הקדמתי אותו וחבל. הייתי התייר היחידי שאינו הודי בכל העיר. Kstdc מארגנת טיולים מאורגנים, הייתי יחד עם 2 משפחות הודיות. חלק מהדברים היו מיותרים לחלוטין אבל היה שווה. ישנתי ב- Dasaprakash, שהיה סבבה. שימו לב לישון רחוק מתחנת האוטובוסים.
משם המשכתי להיל סטיישן מרקירי - עיר תיירות הודית. כשאני הייתי כולם היו תיירים הודים, ככה שהיה שבסוף הלכתי לטייל לבד עם מדריך. המדריך היה אח של אחד שהומלץ בלונלי פלנט. למזלי, להבדיל מהמדריך שהומלץ, שהיה מעצבן לדעתי, הוא היה ממש נחמד. לקחנו לוקאל ולמעשה עשינו סיבוב בשבילים בין הכפרים. אחרי שהתחלנו הוא נזכר להגיד לי שיש עלוקות יער. הן פחות מזיקות ממש שחשבתי - פשוט מעיפים אותן, ואכן היו פה ושם עלוקות אבל פשוט הורדנו אותם. את הלילה העברתי כאורח בביתו - החוויה הכי מרגשת בכל הטיול. הוא ומשפחתו הנפלאה ארחו אותי בחום בביתם שנמצא בשום מקום. הילדים המקסימים שלו מדברים אנגלית ורק אשתו לא מדברת כמעט. למחרת המשכנו בטיול ובסוף לקחנו לוקאל למרקירי.