טיפים נוספים על סקי בהאי הצפוני

רוצה סקי בניו-זילנד? בוא לגלוש על הר געש פעיל! אין עוד הרבה מקומות בעולם (אולי ביפן, אם בכלל קמיקאזות, אפשר עוד להבין) בהן ``התפרצות געשית`` נאמרת בנשימה אחת עם מפולות, סלעים בולטים, משטחי קרח, מדרונות תלולים ועוד כהנה וכהנה סכנות מגוונות, אשר אורבות לאנשי ה``ספורט הלבן`` - שלא במכנס קצר - סקי השלג. ממוקם במרכזו של האי הניו-זילנדי הצפוני,Mt.Ruapehu הינו אחד מאתרי הסקי המרתקים ביותר בעולם. ביום טוב, המילה מסלול (או Piste בעגה המקצועית), איננה חלק מהלקסיקון של הגולשים על ההר. תצורה טופוגרפית מיוחדת במינה, מלאה בשלוחות מתונות כתלולות, ואדיות אדירים היוצרים עשרות איזורים של Half-Pipe טיבעי ואינספור כיסי שלג טרי ויבש - Powder, הופכים את הגלישה לחסרת גבולות - איפה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה, כל ההר עומד לרשותך. בכל מקום בו תמצא פיסת שלג ``בתולה``, אתה מוזמן לצייר את העקבות הראשונים. כ-4 שעות נסיעה דרומית לאוקלנד, מביאים אותך ל- Tongariro National park. שלוש פסגות מושלגות מתנוססות מעל איזור הנקרא ה- Central Plato. הגלישה מתבצעת על הדרומית מבין השלוש, בשני אתרי סקי מרכזיים: Whakapapa, בצידו הצפון-מערבי של ההר, ו- Turoa, בצידו הדרומי. לכל אחד מהאתרים הנ``ל יתרונות משלו. לדוגמא, ב- Whakapapa מערכת מעליות הסקי הינה מגוונת יותר ומאפשרת גישה (ישירה - ללא צורך בחציית מדרון מתמשכת) ליותר איזורים על ההר. אך לעומתה, ב- Turoa כמות השלג הינה בד``כ גדולה יותר, עקב כך שצד זה של ההר (הדרומי) חשוף פחות לשמש.

אך האלמנט המייחד כל כך את הגלישה על Mt.Ruapehu מכל הר אחר בעולם, הוא ללא ספק האגם במכתש הר הגעש, ה- Crater Lake. לאחר שהתפרץ לאחרונה בשנת 96`, ביום רגיל לחלוטין במהלך עונת הסקי כשאנשים עדיין על המדרונות! (אל דאגה, לא היו נפגעים), Mt.Ruapehu עדיין מוגדר כהר געש פעיל. זכרון זה אינו מונע מגולשים להעפיל לפסגתו של ההר מדי יום ביומו. אם הינך נמצא בצד של Turoa, טיפוס (לא מתון במיוחד) של כשעה וחצי מה- T-Bar הגבוה ביותר, מביא אותך לשפתו של מכתש הר הגעש ולנוף עוצר נשימה. מי האגם הכסופים כמראה, משתלבים בצורה יפייפיה עם דפנות המכתש הלבנות והחלקות. שמיים כחולים וקו-ראייה עד לאינסוף, מאפשרים להנות מהטבע המופלא שנפרש למרגלות ההר - יערות, גבעות, נהרות ומה לא.

לאחר הטיפוס המתיש (מומלץ למצוא דרך לקשור את המגלשים / הסנובורד לתיק גב למהלך הטיפוס, ולא לשכוח מים!) כדאי להשאר על הפסגה לכמה רגעים, רק כדי להרגיש את הסיפוק שבהישג וכדי להפנים את הנוף. מפה, אפשר לגלוש חזרה למטה בצד שממנו טיפסנו, אך גם ניתן (ומאוד מומלץ!) לחצות את המכתש בגלישה, בזהירות מבלי להחליק בטעות לתוך האגם (לא כדאי להרגיז את ההר, אה?), ולאחר עוד הליכה קצרה, להגיע אל האוכף שמעל Whakapapa. מכאן, אפשר להתענג על יופיין של שתי הפסגות האחרות באותו הפארק: Mt.Narahogui (הר מורדור מ-``שר הטבעות``) ו- Mt.Tongariro. מנקודה זו גולשים למטה, בקטע די מתון, ישר לתוך מרחבי Whakapapa. אם החצייה בין שני הצדדים נעשתה בשעה מוקדמת במהלך היום, אזי ניתן להנות מגלישה במסלולים בצד זה, למשך שארית היום. טרם היציאה, חשוב לוודא שהסקי-פס שברשותך מתאים לשני הצדדים. כל מה שנשאר לעשות עכשיו, הוא למצוא איזושהי דרך להחזיר את עצמנו חזרה לצד השני. אלא אם אתה Extreme דיך לעשות שוב את הטיפוס למעלה ולחצות חזרה את המכתש, ירידה ל- Whakapapa Village ותחבורה ציבורית, או אולי טרמפים, הן האופציות העומדות לרשותך על מנת לעשות את הנסיעה חזרה (כ-45 דקות) מסביב להר, לצד שממנו הגעת (העיירה Ohakune, בדרך כלל). הרפתקאת שלג זו, שאורכת 5-4 שעות (מרגע תחילת הטיפוס עד החזרה), הינה חוויה יוצאת דופן ומתאימה לאלו מבינכם הבאים לגלוש על Mt.Ruapehu ל-3 ימים ויותר. הקושי שבטיפוס, הגלישה מהפסגה על השלג ה``בתול`` והנוף, יוצרים שילוב רגשות נדיר של סיפוק מההישג (ממש כמו אצל מטפסי הרים מקצועיים), התרגשות והנאה צרופה. נסו ותיווכחו..., שיהיה בכיף!