בולצאנו

Bolzano

בולצאנו שעל גבול איטליה אוסטריה היא עיירה חמודה לגמרי ששווה ממש להקדיש לה מספר ימיפ.

אנחנו בחרנו לישון בחדר במרכז העיר, ולא במלון.

העיירה עצמה נעימה מאוד עם מרכז שבו יש שוק ירקות של איכרים מהסביבה, יש מדרחוב ארוך ומלא בחנויות ויש שני נהרות שלאורכם פארק גדול ונעים להליכה, פיקניק ובילוי של יום.

העיירה עצמה מאוד אופיינית לחבל טירול ומענין להסתןבב בה, למרות שהיא נמצאת באיטליה, רו תושביה מדברים גרמנית ולובשים בגדים אופיינים לאזור.

האוכל טוב, חלקו איטלקי פיצות, פסטה ומאפים טובים וחלקו גרמני אוסטרי עם נקניקיות ועוגת שטרודל תפוחים נהדרת.

סך הכל נוף נפלא של הרי הדולומיטים, אוכל טוב וחוויה עירונית נעימה מאוד.

מומלץ למי שמטייל בצפון איטליה.

ביקרנו בבולצנו ביולי 2017 זוג עם שתי בנותינו (13,19) . העיר עצמה לא מאוד מיוחדת. המוזיאון הארכיאולוגי בו נמצא איש הקרח אוצי מעניין. הגענו אליה כפתרון ליום גשום שוטטנו בה מעט. ויש לנו שתי המלצות:

1- חנו רק במקומות המותרים- נותנים קנסות.

2- עלו לרכבל שעולה להר רנון- מקסים! חנו בחניון התת קרקעי במבנה שבו נמצא הרכבל. שימו לב שיש להדפיס את הכרטיסים במכונה בכל פעם שעולים לרכבל (הלוך ושוב) . יש כמה מסלולים אנחנו בחרנו במסלול שנחשב לקל ביותר (מסלול 24) שבסופו צופים בנקודת תצפית יפה על סלעי הפירמידות” - תופעת טבע ייחודית ויפה מאוד. כדי להגיע אליו עולים ברכבל וברכבת נופית נחמדה (אל שכחו לקנות בקופה כרטיס לשני השלבים) . הרכבל ארוך, גבוה ועולה בערך 20 דק' על למעלה בנופים נהדרים. בסופו לקוחים את הרכבת הנופית ויורדים בתחנה האחרונה שלה. יש שילוט ברור לכל אחד מהמסלולים שתבחרו. רוב המסלול שבחרנו נוח להליכה. יש מעט עליות מתונות המסלול כולו בתוך העיירה. למתעייפים ניתן גם לקחת אוטובוס חזרה מאחת התחנות שבדרך עד לתחנת הרכבת. אורך המסלול שבחנו בערך שעה - תלוי בקצב ההליכה שלכם.

הרכבל בעיירה בולצאנו עולה להר רנון/ריטןר שעליו יש כמה מסלולי הליכה יפים. יש חניון תת קרקעי במבנה שבו נמצא הרכבל. התשלום מתבצע במכונות שנמצאות במבנה ולא בחניון. לפני הכניסה לרכבל יש מכונה לקניית כרטיסים ויש גם דלפק שירות. כדאי לעשות שיעורי בית ולבחור מסלול באתר האינטרנט ואז תדעו מראש אם אתם צריכים לעלות רק ברכבל או גם ברכבל וגם ברכבת הנופית. אנחנו בחרנו במסלול הקל ביותר לראות את ה"פירמידות", תופעת טבע בסלעים. ולכן קנינו כרטיסים לרכבל ולרכבת הנופית. (30 אירו לזוג). העלייה לרכבל מתבצעת בצורה אוטומטית ומהירה, קרון הרכבל גדול ויש מקומות ישיבה. הרכבל ארוך וגבוה ועולה במשך רבע שעה כמעט (קצת קשה לפחדנים כמוני). ברקע, הנוף של העמק ושל הדולומיטים. למעלה מגיעים לעיירה ושם לוקחים את הרכבת הנופית, יש לה כמה תחנות בדרך. אנחנו ירדנו בתחנה האחרונה שגם היא בתוך עיירה שלווה ונעימה. כל המסלול נעשה בעיירה עצמה על פי שלטים שבהם מופיע מספר המסלול שבחרנו. החלק האחרון נעשה בשביל עפר מסודר עד למראה ה"פירמידות". ההליכה בחזרה נעשית בעליה מתונה (המסלול הקל כפי שכתבתי). אורך המסלול כשעה.

אחת הערים הגדולות באזור הדולומיטים היא העיר המקסימה בולצאנו, ששווה ביקור של מספר שעות. בפיאצה המרכזית של העיר ניתן להתרשם מהקתדרלה הענקית, ובנוסף מומלץ לסייר בין הסמטאות השונות ולהתרשם מהבתים היפים והמקושטים. בעיר גם חנויות רבות, והיא נותנת מענה הולם לחובבי השופינג.

בדרכנו לדולומיטים, התלבטנו איפה לעצור כי לא הזמנו לינה מראש. למרות שהיא ממוקמת די בתחילת הדרך, החלטנו לעצור והופתענו לטובה. קודם כל, המקום יפהפה (רלוונטי לכל האיזור) – מרפסות עמוסות בפרחים ובתים בסגנון של פעם, אבל בבנייה מחודשת (שום הזנחה).

מכיוון שהגענו בערב, הלכנו להסתובב באזור המרכזי ליד השוק ובחרנו במסעדה שהייתה מצויינת. למחרת חזרנו לאזור השוק שהיה פעיל והסתובבנו. אם יש למישהו התלבטות בינה לבין קאנאזיי או קורטינה, בעיניי היא לוקחת.

נושא החנייה כן מצריך התייחסות – למרות שמדובר בעיירה והייתי מצפה ליותר חנייה חופשית, כל האיזור מסומן במדחנים/הגבלות באיטלקית שלא ממש הבנו, והשיקול בחיפוש מקום לינה היה בהחלט מותנה במקום חניה.

בדרכנו מהדולומיטים לכיוון אגם גארדה ולאור המלצות באתר עצרנו בעיר. שימו לב בהגעה לאיזור מרכז העיר לשילוטים לכיוון החניונים, ישנם כבישים שהכניסה אליהם אסורה וכרוכה בקנס ללא מורשים, אנו חנינו בחניון City Center, אך לאחר מכן שמתי לב שישנו חניון ממש מתחת לכיכר וולטר המרכזית. בהגעה לכיכר וולטר פנינו ללשכת התיירות לקבל מפה וקצת מידע, ולאחר מכן פשוט הסתובבנו באיזור העיר העתיקה עם מבנים מצויירים וצבעוניים, באותו יום (ובכל יום שני) ישנו שוק בין סימטאות העיר. הסתובבנו כשעתיים להרגיש את האווירה והמשכנו הלאה.