הטיול של גיל 40 וקצת לדרום אמריקה
סוף דבר וגם ההתחלה ההחלטה לקחת את עצמך באמצע החיים, להשאיר מאחור אישה וילדים ולנסוע לדרום אמריקה לא הייתה פשוטה כלל, בעיקר לאור העובדה שרוב המידע בנמצא בדפי הרשת מצביע על כך שהמסלול מיועד לבני 25 "גג" ולוקח לפחות חצי שנה, נסיעה בטרמפים ושינה ברפוחיות עם עוד 20 מוצ'ילרים. אז עם הרבה דחיפה של האישה וחבר שהחליט שהוא רוצה לנסוע, החלטתי שכנראה שגם אני יכול, בכמה מגבלות : 1. נוסעים ל-3 שבועות בערך. 2. שוכרים רכב. 3. לא ישנים בבית החייל של ברילוצ'ה (בהמשך יתברר כי לצה"ל יש הסכם עודפים לשמיכות ונייר וטואלט צבאיים עם כמה בתי מלון בצ'ילה וארגנטינה). אני לא מתיימר לכתוב מדריך טיולים לדרום אמריקה, אלא בעיקר להעלות על הכתב את הרשמים והחוויות של שני בני 40 וקצת מהמסע שלהם ליבשת הדרומית. כמה המלצות כלליות שמתאימות למי שיבחר לטייל בצורה שאנחנו בחרנו, מוצ'ילרים עד גיל 25 מוזמנים לקרוא ולגחך בקולי קולות. המסלול שלנו התחיל בתחילת חודש מרץ 2011 בסנטיאגו, ירידה דרומה בטיסה לפוארטו ארנס ומשם כל הדרך צפונה עד לפוארטו מונט, טיסה לבואנוס איירס וחזרה ארצה לאחר 23 יום.
המלצות כלליות ולא מחייבות
הערכות למסע - כללי לנוסע הלא ספונטני מומלץ לקרוא באינטרנט, להתייעץ ולהכין מסלול עקרוני עם נקודות עוגן. מי שנוסע למעט זמן, לא רוצה לבזבז שעות יקרות בחו"ל על חיפוש אטרקציות. חוץמזה אופן ויכולת התכנון הם אישיים והן המלצה או מסלול טוב שיכול להיות מתאים לכולם. אנחנו התבססנו על המלצות ודברים שרצינו לראות, קבענו אותם כנקודות עוגן, הגענו לאתרים, ניגשו לtourist information, לקחנו מפות ושאלנו שאלות (ותמיד קיבלנו תשובות, גם אם צד אחד לא הבין את השני). תיקחו בחשבון מהירות נסיעה של 40-60 קמ"ש בממוצע ברוב האזורים (על הכבישים נרחיב בהמשך), 400 ק"מ יכולים להפוך ל-10 שעות נסיעה מפרכות, גם לנהגים מנוסים ומיומנים. Bajo, media, alto הן לא דרגות עשייה של בשר, בד"כ הן מציינות את דרגת הקושי של המסלול (מרחק ושיפוע). לא תספיקו (ואל תתכננו) לראות את הכל (יש בכלל דבר כזה ?!) איך אומרים החברה ?!תזרמו בקצב שלכם... ולגבי ההערכות הלוגיסטית, תשימו במזוודה מה שצריך (בערך) ותזכרו שגם אם תשכחו משהו (בהנחה שזה לא המרשם לתרופה הכרונית שלכם), תוכלו להשיגו ברוב המקומות.
כסף כמה כסף לקחת ? שאלה בעייתית ומאד אישית, בערים הקטנות ובכל החוריניו מורנו (אל תחפשו במפה...זה כעקרון נקודה המסומנת במפה כיישוב ובפועל 4 בתים...) לא ניתן לשלם באשראי וכנראה גם לא יקבלו מכם מטבע זר או שתמצאו חלפן. העלויות שלנו היו כ120$ ליום (אוכל, אתרים ולינה). שערי ההמרה משתנים ממקום למקום, יש חנויות שיהיו מוכנות להמיר לכם דולרים בכסף מקומי, בשער לא רע בכלל. תשלמו באשראי באתרים שניתן -; תחנות דלק, מסעדות וסופרים. כעקרון בתקופה שלנו : 4 פזו ארגנטינאי שווים 1$ אמריקאי, 500 פזו צ'יליאני שווים 1$ אמריקאי..שימו לב שגם המקומיים מסמנים את סימון המטבע שלהם כ$....ולא פזו.
טלפון נייד בחלק מהדרך אין קליטה למפעילים הישראליים, מומלץ לפני היציאה מהארץ להשוות מחירים בין החברות המקומיות. בכל מקרה הכי זול זה לדבר בSKYPE מאתרים בהם יש אינטרנט (דרך מחשב נייד או טלפון). כרטיסי חיוג -; לא בכל מקום יש מכשירי טלפון ציבוריים ובחלק מהמקומות לא ניתן לבצע שיחות בכרטיס החיוג מהטלפון הציבורי, שלנו עבדו רק בארגנטינה ולא בצ'ילה (היו לנו 013 ו012).
בתי מלון אנחנו הזמנו לנקודות העוגן של הטיול (בהתחלה ובסוף) וזרמנו במהלך הדרך (כאשר בדקנו בארץ באלו אתרים יש אפשרויות לינה שעומדים בדרישות הסף -; מיטה ומקלחת לא משותפים). איך בוחרים בית מלון מהארץ ? כל אחד ושיטתו -; מחיר, חוות דעת קודמות (תבדקו במספר אתרים), מרחק ממרכז העיר, כביש ראשי (?!), יש / אין ארוחת בוקר, יש / אין WIFI, חנייה וכד'. תנו עדיפות לבתי מלון שניתן לבטל כמה ימים מראש ללא עלויות נוספות. ועל הדרך -; נכנסים, אין טוב ממראה עיניים, hotel plaza ב-chile chico רחוק מלהיות plaza כמו שהוא רחוק מלהיות מלון. טווח המחירים גדול, אבל ב75$ ללילה לזוג תוכלו למצוא תמורה הולמת לכספכם (תזכרו שלא באתם לנופש ביערות הכרמל, אפילו אם הנוף טיפה מזכיר...)
שפה ברוב המקומות יודעים אנגלית כמו שברוב המקומות בארץ יודעים ספרדית... אל תתעצלו, תשקיעו קצת זמן ללמוד מושגי יסוד, תיקחו שיחון ספרדי / עברי, אמנם האנשים הכי נחמדים עלי אדמות גרים שם ויעזרו לכם גם אם לא יבינו אתכם. אחרי יומיים, גם אתם תתחילו להגיע Hola לכל אדם שאתם פוגשים על הדרך ואחרי 10 ימים תדעו גם ש Dos sein gram queso זה מאתיים גרם גבינה...
מעברי הגבול אין ספק שזמן ההמתנה יחסית לאורך התור הוא הכי גדול במעברי הגבול בין המדינות. חשוב לזכור לעבור בין 2 המעברים (אחד של צ'ילה ואחד של ארגנטינה), אחרת תסבירו כמונו במעבר לאחר מכן איפה נעלמה כניסה / יציאה בעברכם... אל תצפו לגבול עם מחסום, בגדול זה צריף עםמספר שוטרים מנומנמים, איש מכס אחד שתמיד נראה אותו הדבר ושרשרת או חבל שסוגרים את המעבר (ותמיד השוטר או החייל הצעיר בחבורה יגיע לפתוח אותו). כל מעבר דורש מילוי טופס הגירה והצהרה לשם מה באתם ולכמה זמן וטופס מכס שאתם לא מכניסים סחורה אסורה. בצ'ילה יעבירו את המזוודות שלכם גם שיקוף לבדיקה לאי הימצאות פירות, ירקות, מוצרי חלב ובשר ויבדקו גם את הרכב הריק. קחו בחשבון שכל מעבר גבול (כפול) לוקח משהו כמו שעה...ותהיו סבלנים, חורחה וראול לא ממהרים לשום מקום.
כבישים תשכחו מההגדרה שלכם לכביש עירוני או בין עירוני, מתוך ה-5000 ק"מ שעברנו, חלק לא קטן היה בדרכים לא סלולות, או מה שמוגדר dirty roads, שימו לב שלא תמיד ניתן להבין מהמפות מהי איכות הכביש שאתם הולכים לעבור בשעות הקרובות (מעניין שגם פתאום באמצע הסוג יכול להשתנות), המפות המקומיות בד"כ מדוייקות יותר. יש כמובן גם כבישים מהירים שמהירות הנסיעה בהם מותרת עד ל110 קמ"ש, אל תצפו תמיד לכביש דו נתיבי עם גדר הפרדה, תצפו לראות משהו כמו כביש 4 בין צומת בית אורן לחיפה. רוב המידע באינטרנט וההילה נוצרה סביב כביש 7, היא הקרטרה אוסטרל הצ'יליאנית, אבל אחיו הגדול, Ruta 40 הארגנטינאי, המתמשך על פני 5024 ק"מ מתוכם פחות מ50% סלולים (למרות שראינו לא מעט קטעים שנמצאים בעבודה) הוא לא פחות אימתני ומשעמם עד קץ בנוף החד גוני, מהירות הנסיעה בקטעים האלו הם 40-60 קמ"ש לכל היותר, ולכביש הזה יש גם אתר אינטרנט http://ruta40.net/. כל עקומה או מכשול בכבישים (למעט הבורות הרבים בקרטרה) משולטים להפליא, לגבי המרחקים, אל תסמכו על השלטים בדרך... הנהגים אדיבים ברוב המקומות, יתנו לכם לעקוף וגם יסמנו לכם אם אפשר לעקוף אותם (בארגנטינה מצאנו שפס הפרדה הוא בגדר המלצה). בדרכים נידחות, כמעט כל נהג שיבוא מולכם ינופף לכם לשלום.
רכב עוד בשלב התכנון הבנו שרכב הינו מרכיב קריטי וכדאי להשקיע, קראנו המלצות רבות, ביקשנו הצעות מחיר ובסוף לקחנו JEEP 4X2 מחברת EMSA בפונטה ארנס, אחרי 2500 ק"מ ולא מעט דרכים לא סלולות, הרכב שבק וכמובן במקום הכי פחות מועדף להיתקע עם רכב -; villa Castillo בקרטרה, לאחר שעברנו בקוייקה לרכב 4X4 הבנו שכדאי היה להשקיע ברכב כזה מהתחלה, ה D-max עשה את העבודה בכל דרך אפשרית. למי שכבר החליט להשקיע ברכב, לא להתפשר ! למרות שתראו רכבי רנו 4 או 12 נוסעים בדרכי העפר, זה כנראה לא בשבילכם. רכב טוב יעלה 100-150$ ליום לא כולל קנס ההחזרה שיכול להגיע עד 1000$ , השתתפות עצמית בנזקים של 800$ (ותצאו מנקודת הנחה שנזק יגרם לרכב...) ואל תשכחו -; להסדיר מראש את אישורי המעבר לרכב בין המדינות .
דלק חלק בלתי נפרד למי שהחליט לשכור רכב, בישובים רבים תמצאו תחנות דלק, אפילו כאלו שמקבלות כרטיסי אשראי, בדרכים אחרות תחנות הדלק מזכירות סרטים של המערב הפרוע. תקחו חשבון תחנת דלק כל כמה מאות קילומטרים, בעיקר לאורך כביש 40. המלצה חמה -; בנסיעות ארוכות תתדלקו איפה שרק אפשר. המחירים בארגנטינה זולים יותר מצ'ילה, אבל אל תתכנו לתדלק רק בארגנטינה, אנחנו מצאנו לא מעט תחנות פתוחות שלא היה בהן דלק... המחירים : בנזין : כ-1$ בארגנטינה לעומת כ-1.5$ בצ'ילה. סולר : כ0.8$ בארגנטינה לעומת כ-1.3$ בצ'ילה.
אוכל ומסעדות הקרניבורים שביניכם ילקקו אצבעות, סטיק בקר במשקל של 400 גר' ובמצב עשייה מדיום תמצאו בהרבה מאד מקומות, כמובן שעל האיכות ניתן להתווכח , אבל זה לא העניין. גם לאוהבי מאכלי הים (ויסלחו לי שומרי הכשרות) תימצא עדנה בדרום אמריקה. ואפילו המפונקים שביניכם ימצאו מה לאכול (פסטה, פיצה, המבורגר או אמפנדס ממולא שוקולד). ובל נשכח את היין הצ'יליאני המשובח (והזול יחסית) ואת בקבוקי הבירה בנפח של 1 ליטר (במחיר של 20 ₪ בפאבים), יש היינקן, סטלה ובירה מקומית בשם קריסטל.
ולסיום ההמלצות הכלליות -; אינטרנט במרבית בתי המלון והבקתות ששהינו בהן היה WIFI חופשי וחינמי, כך שתוכלו להפעיל את המכשירים המתוחכמים שלכם ולתקשר עם העולם (לקרוא חדשות בYNET או המלצות ב"למטייל") ואם לא הבאתם מכשיר "חכם" בטוח תמצאו חנות או קיוסק אינטרנט במחיר של 5 ₪ לשעה..
ועכשיו לתיאור המסלול שעשינו בעצמנו, שמסתכם ב-6 טיסות, 5000 ק"מ ועוד כמה עשרות ק"מ רגליים.
תחנה ראשונה : סנטיאגו לסנטיאגו בצ'ילה הגענו לאחר 18 שעות טיסה (לא רצופות), התכנון (והביצוע בפועל) היה להשתמש בעיר כתחנת מעבר ומקום להתאוששות מהטיסות. ניצלנו את היומיים לטיול באתרים המרכזיים בעיר : 1. plaza de armes -; כיכר מרכזית וצבעונית, בעיקר בשעות הערב. 2. Mercado central -; שוק דגים, פירות וירקות צבעוני וריחני. 3. Cerro Santa Lucia -; פארק ותצפית נחמדים על העיר. 4. ארמון לה מונדה -; בגלל רעידת האדמה של 2008 הארמון סגור למבקרים. 5. גבעת סאן קריסטובל -; פארק ותצפית, ניתן לעלות בפוניקולר (מעין רכבל), יש גם מסלולי הליכה בפארק. 6. פארק פורסטל -; "ריאה ירוקה" בעיר. 7. רובע בלה ויסטה -; שכונה צבעונית עם מסעדות ופאבים. 8. רחובות מרכז העיר. סה"כ יומיים מספיקים "מעל הראש" להסתובב בעיר (הדי חמה ואפורה למדי) המלון שלנו בו בעיר : Chileapart, (http://www.chileapart.com/) עלה לנו70$ ללילה, הוא מלון דירות (בעצם כמה קומות בבניין) במרכז העיר וקרוב ברגל לכל אטרקציה בעיר, הדירה מכילה חדר שינה קטן, מקלחת סבירה, סלון ומטבחון מאובזר, בקומה האחרונה של הבניין יש בריכת שחייה נחמדה (שימוש בחינם), קיבלנו מבעל הבית בקבוק יין ומפה של העיר, בסמוך יש סופרמרקט שניתן לקנות כל מה שרוצים לאכול. החסרונות שלו : רעש ברוב שעות היממה, אין מיזוג אויר בחדרים (קריטי בלילות החמים). אבל בסה"כ תמורה הולמת.
תחנה שנייה : Torres del Paine(עם עצירת ביניים בפוארטו נטלס) כדי להגיע לפארק הטורוסים, לקחנו טיסה מסנטיאגו לפונטה ארנס, בה גם שכרנו את הרכב הראשון שלנו בחברת EMSA (רק מילים טובות). בדרכנו צפונה נכנסנו בדרך עפר (הראשונה שלנו) לכיוון שמורת הפינגווינים, שהגענו לעמדת התשלום הראשונה (מתברר כי משלמים פעמיים -; פעם למעבר ופעם לשמורה), הסביר לנו השומר שבתקופה הנוכחית, דהיינו חודש מרץ יש כמה עשרות בודדות של פינגווינים והנסיעה לא משתלמת כלל, כנראה שההכנה שעשינו לנקודה הזו לא היתה מספיק טובה, אבל בסדר, התחלנו להתנסות בנסיעה על כבישי צ'ילה. נקודת הלינה הראשונה שלנו היתה בפוארטו נטלס, בB&B שנקרא Keoken (http://keokenpatagonia.com/) , בעל בית נחמד שהיה מוכן להסביר לנו על מפה גדולה ופרטנית את כל המסלולים האפשריים בטורוסים ולמרות שחזר על הפירוט מספר פעמים, מצאנו אותו יעיל במיוחד. העיירה פוארטו נטלס לא שווה ביקור מיוחד, אלא עצירה לשם תדלוק וקניית מצרכים, יש מסעדות ולא מעט תיירים. בדרך לטורוסים עצרנו במערת MILDON (Cueva del Milodón Natural Monumen), אטרקציה נחמדה בדרך לדבר האמיתי (http://www.chileaustral.com/pnatales/milodon.htm) ביומיים הבאים בילינו בשמורת הטבע של הטורוסים, אין מספיק מילים לתאר את הצבעים ועוצמתו של הטבע באיזור, מזג האויר היה לטובתנו (ראות מצויינת, נקייה כמעט מעננים וללא גשם מציק). המלצות מרכזיות : 1. לנסוע ברחבי הפארק בכל דרך אפשרית עם הרכב (מגיעים לכל פינה). 2. לרדת לכל תצפית. 3. להתכונן לכל מזג אויר. 4. להקדיש יומיים -; שלושה לפארק להנות, להתרשם ולצלם. 5. כל מה שתקראו, תצפו בתמונות על השמורה מתגמד לעומת היופי האמיתי. 6. אל תסמכו על קנה המידה של המפות. 7. מחיר הכניסה לפארק הוא לשלושה ימים -; תנצלו. לגבי לינה, במסגרת האילוצים שהוגדרו טווח המחירים הוא מ175$ וצפונה, אנחנו בחרנו ב: http://www.cerroguido.cl/, התמונות באתר פחות יפות מהמקום עצמו..., ממוקם בסוף העולם שמאלה, 20 ק"מ מהפארק, חדרי עץ בעלי חזות עתיקה, חשמל מופק מגנרטור אשר מופסק בין חצות ל-6 בבוקר. למרות העלויות (200$ ללילה) ומחיר ארוחת הערב (45$ לאדם) לא לוותר -; חוויה בלתי נשכחת ואל תוותרו על שיחה עם השף מקס. 
תחנה שלישית : El calafate אנחנו עוזבים את הנוף הציורי של טורס דל פיינה ועולים צפונה לכיוון ארגנטינה, ביציאה מצ'ילה אנחנו פוסחים על תחנת הגבול (בכניסה הבאה נסביר כי פשוט נפנפנו לשוטרים ביציאה לשלום והם לא סימנו לנו לעצור...) אנחנו חוזרים מדרכי העפר לכבישים סלולים בדרכנו לעיר התיירותית calafate , לאחר שיטוט קצר בחרנו בבקתות של solares del sur, (http://www.solaresdelsur.com/eng/index.html) בקתות נחמדות, מאובזרות, WIFI חופשי ומחשב עם אינטרנט בתשלום (העלנו תמונות לפייסבוק), שילמנו כ80$ ללילה. ביומיים הקרובים נקדיש את השהייה במקום לסיור בפארק הקרחונים (כניסה יומית אמנם עולה 100 פזו, אבל שווה כל שקל).
המפגש הראשון היה מול ה"קרחון המתנפץ" שכל מה שנכתב עליו מתגמד כאשר רואים את הגודל של הקרחון. אנחנו מצליחים לצלם כמה התנפצויות קטנות מהמרפסות שנמצאות מול הקרחון הענק. הפארק נמצא כ80 ק"מ מערבית לקלפטה. למחרת היום אנחנו יוצאים להפלגה בפארק הקרחונים, נקודת היציאה נמצאת בנמל קטן 30 דק' מערבית לקלפטה עלות ההפלגה לא זולה (כ75$), נמשכת מ09:00 ועד
16:00 וגם במזג אויר קריר כמו שהיה לנו, מהנה עד מאד. במהלך ההפלגה יש גם הסברים באנגלית, למדנו שגם נראה קיר של 40 מ' קרחון מולנו, נזכור שיש עוד 140 מ' בתוך המים. הקרחונים הם חלק מאגםארגנטינו שגודלו 17000 קמ"ר שזה קצת פחות משטח מדינת ישראל וכדאי מאד לא ליפול לתוך המים שלו (טמפ' C°2-5). 
תחנה רביעית : El Chalten מקלפטה נסענו לאל צ'לטן, מרחק של כ230 ק"מ (בדרכים סלולות). באל צ'לטן התמקמנו בבקתת Cerro Torre (http://www.cerrotorre.com.ar/index.html), שילמנו עבור לילה אחד 80$. אל צ'לטן לא היתה בתכנון המקורי שלנו, אבל הוספנו אותה על הדרך, מתוך כוונה לא להעלות לפיץ' רוי כמו שהרבה עושים , אלא להנות מהנוף ולטייל קצת ברגל באיזור. פשוט ניגשים לתחנת המידע בכניסה לעיירה, שם ניתן לקבל מידע על מסלולים באורכים ודרגות קושי
שונות, אנחנו עשינו מסלול קצר למפלChorrillo שנמצא 3 ק"מ מחוץ לעיירה ועוד הליכה לשתי תצפיות יפות על העיירה וסביבותיה (Miradores de los Cóndores y de las Águilas), לצערנו מזג האויר היה מעונן מאד וכל ניסיון לראות את הפיצ' רוי או לעשות מסלולים לתצפיות קרובות
לא היה כדאי. עיירה נחמדה ומאד תיירותית, אפשרות להצטיידות קלה, ותחנת דלק קטנה מאד שלא תמיד יש בה דלק !! תחנה חמישית : קרטרה אוסטרל עזבנו את אל צ'לטן בבוקר, ללא אפשרות לתדלק (המיכלית רק הגיעה) ויצאנו לדרכנו הארוכה לכיוון הקרטרה אותה תכננו להתחיל בChile chico, סה"כ המרחק מאל צ'לטן לצ'ילה צי'קו הוא כ700 ק"מ, מתוכם כ400 ק"מ בכביש מספר 40 הארגנטינאי והלא סלול (האמת שבשטח ניתן לראות מספר התחלות מסיביות של סלילת הכביש האינסופי והמשעמם). הנוף הוא חד גוני וצהבהב להפליא, עצים הם מחזה נדיר לאורך הדרך. מצאנו תחנת דלק ראשונה לאחר 120 ק"מ ב-tres lagos (חוריניו מוריניו אמיתי...), שם גם נגמר הכביש, ככה פתאום... לאחר נסיעה ארוכה ושמיעה של כל הדיסקים הישראליים שהבאנו מהארץ (אין כמו שלמה ארצי, ריטה או אייל גולן בRuta 40) הגענו לעיר los antigous, החלטנו לחסוך בזמן של מחר ולעבור את הגבול בערב (מעברי הגבול פתוחים בעונה בין השעות 08:00-22:00). הגענו לעוד עיירה תיירותית -; chile chico והתמקמנו בדירה ב-Austral hotel (60$ ללילה) לחדר קטן, מקלחת צמוד וארוחת בוקר נחמדה. (http://hotelaustralchilechico.blogspot.com/2009_01_01_archive.html). היכולת להצטייד בעיר במצרכים היא לא גדולה, אבל קיימת, שוב צריך לזכור שלא ניתן להעביר מזון טרי לצ'ילה. עם שחר, התחלנו בנסיעה מצ'ילה ציקו לאורך אגם גנרל חררה המדהים ביופיו הדרך לאורך האגם (כביש 265) ואח"כ על הקרטרה נעשית בכביש צר, משובש למדי, מלא בורות, אבל עם נופים מדהימים. 
העצירה הבאה הייתה במערות השיש, אחרי הפלגה קצרה לכיוון, הבנו למה זאת אטרקציה כל כך מבוקשת, תכינו מצלמה ותהנו מכל רגע. בנסיעה מחוץ למעגן הסירות, החליט האגזוז להיפרד מהמנוע והרכב שלנו התחיל להשמיע נהמות של סוסיתא ישנה (או אופנוע נטול אגזוז), החלטנו שאנחנו מחפשים מוסך שינסה לעזור לנו (מי רוצה להיתקע עם רכב בקרטרה אוסטרל ?!). מסתבר שיש בעיירה Tranquilo מוסך, אחרי הסברי ידיים הצלחנו אפילו שיביאו אותנו אליו, הוא לקח אותנו למוסך שלו (שאפילו היה בו בור טיפולים), והצליח להסביר לנו שלא ניתן לתקן את התקלה שלנו אצלו, אבל הוא יקשור לנו את האגזוז כך שנוכל להמשיך בנסיעה. החלטנו שאנחנו ממשיכים עד היישוב הבא ומנסים לחשוב מה הלאה... לא אעייף אתכם בסיפורי אלף לילה ולילה, אבל 20 ק"מ אחרי cerro Castillo הרכב שלנו החליט להיתקע סופית, וכך מצאנו את עצמנו משלימים 80 ק"מ בקרטרה אוסטרל בטרמפים... הגענו לעיר הבירה של הקרטרה -; קוָייְקה (קויה-יקה בלשון המקומיים), יומיים וקצת היינו בעיר, הרוב כאילוץ עד לקבלת רכב חלופי קבוע, יום וחצי יספיקו לכם באיזור. לנו 2 לילות במלון Luis Loyola (http://www.hoteloyola.cl/index.html), מלון נחמד עם WIFI חינם ומחשב חופשי לשימוש האורחים (80$ ללילה).
העיר עצמה יכולה להוות נקודת מנוחה וממנה אפשר לצאת לטיולים בשמורות הטבע באיזור, אנחנו טיילנו במסלול לאורך כביש 240 הסלול (ריו סימפסון) לכיוון פוארטו אייסן. לאורך הדרך יש נופים הרריים ומפלים יפים, מומלץ למי שרוצה לנוח מנסיעה בכבישים לא סלולים.
תחנה שישית : ברילוצ'ה והאגמים מכיוון שתקלת הרכב גזלה מאיתנו בערך יום קיצרנו את נסיעתנו בקרטרה, ויצאנו באיזור קוייקה חזרה לכיוון ארגנטינה, שוב בכביש 40 החד גוני, עשינו חניית ביניים ללילה (לאחר 600 ק"מ) באסקל בבקתה נחמדה (http://www.forestas.blogspot.com/). אסקל שימשה לנו תחנה ליציאה לפארק los Alerces -; אגמים, מפלים ועצים גדולים, בכניסה יש תחנת מידע שמקבלים בה מפה עם המלצות לכל האטרקציות בפארק הענקי. יצאנו בחלק הצפוני של הפארק והמשכנו בנסיעה לכיוון ברילוצ'ה בדרך מדהימה ביופיה. בברילוצ'ה חיפשנו מקום לינה במחיר סביר ובתנאים בסיסיים, המחיר הסביר היה קצת בעייתי בעיר תיירותית כל כך, בסוף בחרנו במלון Patagonia על שפת האגם (לילה ב75$ כולל ארוחת בוקר). (http://www.patagoniahotel.com.ar/index_en.html).
את הערב הראשון בברילוצ'ה בחרנו לסיים בארוחה בשרית דשנה באחת מהמסעדות שמופיעות בהמלצות למטייל הישראלי -; LA PARILLA DE JULIAN, אכלנו טוב ואפילו קיבלנו הנחה של 10% במחיר (כמו שכתוב בכניסה בעברית).
וקינחנו בשוקולד טוב מאחת מעשרות חנויות השוקולד הצבעוניות שיש בעיר הצבעונית והישראלית הזו. את היום למחרת ניצלנו לשני מסלולים -; המסלול "הקטן" והמסלול "הגדול" שני מסלולים בנופים מדהימים של אגמים, הרים ותצפיות. המסלול ה"קטן" יוצא מערבית לברילוצ'ה, כ-20 ק"מ ראשונים לא תראו הרבה, אלא הרבה חופי קטנים ופרטיים, בקתות ובתי מלון וחנויות למזכרות. התחנה הראשונה הינה תצפית ב-cerro campanario, עולים ברכבל פתוח לנקודת תצפית המוגדרת בין 10 היפות בעולם, הנוף שיתגלה לכם מהנקודה הזו, מדהים ביופיו, אינספור אגמים והרים המתחברים ביניהם. כפי שניתן לראות המסלול מעגלי ואורכו כ60 ק"מ בסה"כ, הוא יכול להימשך שעתיים וגם חצי יום אם רק תרצו, אפשר לעצור בכמה נקודות בפארק ז'או-ז'או (Llao-Llao) ומשם להיכנס לכפר השוויצרי, אטרקציה נחמדה ותיירותית (שוויץ זה לא...) ולחזור לנקודת תצפית נוספת על הכביש (אם רוצים אבל לראות יותר טוב צריך להתקדם ק"מ אחד מזרחה לאחר הנקודה...) מכיוון שעבר רק חצי יום והשקיעה מגיעה סביבות השעה 20:00, החלטנו להמשיך למסלול "הגדול", שהוא מסלול המקיף מספר אגמים בצפונה של ברילוצ'ה.
הדרך במסלול ה"גדול, אורכת כ210 ק"מ, ניתן לראות בה פסלי אבן גדולים (טבעיים), אגמים ונופים מדהימים.
בערב קינחנו בעוד אחת מהמסעדות המפורסמות לישראליים -; דון אלברטו, אין לנו כוונה לעשות השוואה בין מסעדות הבשר בברילוצ'ה, תאכלו ותהנו בשתיהן. אנחנו הקדשנו לברילוצ'ה יומיים ומחצה, אפשר וכדאי להשקיע עוד יום / יום וחצי להנות מהנופים והאוכל באיזור.
תחנה שביעית : פוקון עזבנו את ברילוצ'ה שבעים מסטייקים ולא שבעים מנופי אגמים, את הדרך לפוקון עשינו דרך פארק Lanin שגם בו יש מספר אגמים יפים וסופו בהר הגעש (הלא פעיל) אבל גבוה (3768 מ') -; Lanin שהוא גם נקודת הגבול בין המדינות. הגענו לפוקון, עיר הישראליים, לאחר חיפוש מקום לינה במחיר סביר (הלינה בפוקון יקרה יחסית, אבל האופציות רבות ומגוונות), בחרנו בבקתה (http://www.hostalcarmenpucon.com/index_english.html).
קיבלנו בקתה מאובזרת להפליא, 2 חדרים, סלון ומטבחון, אמנם צריך לטפס כמה מדרגות , אבל לא נורא.
WIFI חופשי ומחשב לשימוש האורחים ותצפית מופלאה מחלון הסלון להר הגעש Villarica. למחרת בבוקר יצאנו לטרק בפארק ה-Huerquehue, מה שמכונה בפי הישראליים "טרק הנמלים". עשינו את המסלול של 5 שעות, בסה"כ 14 ק"מ של הליכה ביער קסום (ובוצי), המסלול מוגדר כקל-בינוני, אבל בפועל הוא לא פשוט, ההליכה היא בעלייה מתמדת מגובה של 760 מ' ל1350 מ'...הנוף הנגלה בסוף של האגמים הוא מופלא ושווה כל מאמץ. 
אנחנו ויתרנו על הטיפוס על הר הגעש האימתני והסתפקנו בצפייה בעשן המיתמר ממנו למרחקים. גם פה כדאי להיכנס ללשכת התיירות המקומית, לקבל הצעות על מסלולים ומפות עדכניות והכוונות מסודרות לאן כדאי ללכת ומתי. מפוקון יצאנו לכיוון פוארטו מונט (וזאת ע"מ להחזיר את הרכב לטוס משם לבואנוס איירס), בדרך עצרנו בעיר ולדיביה, שהאטרקציה המרכזית בה הינה שוק הדגים שסביבו חגים בחופשיות אריות ים וקורמורנים, עיר נחמדה וציורית למדי, שווה למי שרוצה לנוח יום אחד. פוארטו מונט הייתה תחנת מעבר בלבד, לצערנו מזג האוויר היה קודר, כך שלא יכולנו גם להתרשם מהנוף הנשקף מהעיר, תנסו להגיע להסדר החזרה אחר של הרכב, אחרת אין מה לעשות שם. מפוארטו מונט טסנו בחברת lan המקומית (והיעילה) לסנטיאגו ומשם לבואנוס איירס.
תחנה שמינית : בואנוס איירס העיר הענקית בעלת הרחובות האינסופיים ומעברי החצייה המהווים אתגר לכל הולך רגל, קיבלה את פנינו בשני ימי שמש חמימה למדי (30 מעלות). המלון הוזמן מהארץ - Apart Hotel & Spa Congreso (http://www.apartcongreso.com.ar/ingles.htm) ארוחת בוקר, WIFI ומחשב חופשיים לשימוש האורחים, כמו כן עומדים לרשות האורחים 45 דק' חופשיות בספא (ג'קוזי, סאונה). וכמו כן העובדה שהוא נמצא בנקודה מרכזית למדי בעיר (2 דקות מכיכר הקונגרס), קחו מפה מהמלון וסיירו בכל האתרים המרכזיים באיזור המרכז, קחו SUBTE (מחיר נסיעה 1.1 פזו) אם עייפתם (למרות שתצטרכו להידחק ולהזיע עם יתר הנוסעים), או קחו אוטובוס מעשן וצפוף אם ברצונכם להרחיק מהמרכז (מחיר נסיעה כ1.25 פזו). אנחנו "חרשנו" את העיר ברגלנו , היא נוחה מאד להתמצאות ולמעט הזמן הממושך שלוקח לחצות מעברי חצייה בעקבות התנועה העמוסה בעיר, זוהי חוויה. חובבי קניות ייהנו מהשפע העצום ברחובות וחובבי הטבע יהנו מכמה "ריאות ירוקות" שיש בעיר. ארמון המלוכה בלילה... אין בעיה להסתובב בעיר בכל שעות היממה, בערב תצטרכו לסבול כמויות אשפה אדירות שייעלמו עד הבוקר שלמחרת. 
את מרבית ארוחות הצהריים והערב עשינו במסעדה מקומית, גדולה ומלאה באנשים שנמצאת מול המלון La Americana, (http://www.pizzerialaamericana.com.ar/) שהיא הכל חוץ ממסעדה אמריקאית, פיצות במחירים מצחיקים ואמפנדס בכל טעם שתעלו על דעתכם (גם שוקולד...) -; תנסו ולא תתאכזבו. בית הקברות ריקולטה מדהים בעוצמת המבנים שבו ולהבין שכל המבנים העצומים האלו הם בסה"כ מצבות. לשלב סיור קצר בשכונת La Boca שהפכו תיירותית ומסחרית להפליא, אבל הצבעוניות שלה עדיין יפה.
בקיצור, גם חובבי הטרקים והטבע ימצאו מה לעשות בבואנוס איירס, כמה זמן להקדיש לעיר ? תלוי בכם, בזמן ובתקציב המצוי בידכם (מיומיים/שלושה ואילך...). בבואנוס איירס סיימנו 3 שבועות וקצת של טיול בארגנטינה וצ'ילה. שאלות יותר מפורטות ניתן להפנות למייל : [email protected], מבטיח לענות, אבל תזכרו שרוב העצות שתקבלו (מכולם) סובייקטיביות.
