קובה מראות ואנשים

שני חברים בני 50 יוצאים למסע של שבועיים בקובה. ההחלטה גמלה בליבנו לפני מספר חודשים והחלטנו לעשות הפסקה מהחיים, המשפחה העבודה ולצאת. ההכנה הייתה קצת שונה מהמקומות שאנו רגילים לנסוע אליהם ( שנינו נוסעים די הרבה בעולם). למדנו מסלולים , דיברנו עם אנשים והכי חשוב , החלטנו לא להתפנק ולזרום עם מה שיש . תוך כדי החלטה לא לישון במלונות
אלא רק בבתים של אנשים , במטרה לחוות את החוויה המקומית טוב יותר.
הטיפ הכי חשוב שקיבלנו בבית הראשון שהיינו בו ( מהבן של שריתה החביבה על הישראלים המבקרים בהוואנה) , לקחת את קובה בתור ״אוונטורה״- הרפתקה. לפעמים יוצא טוב לפעמים פחות טוב , אך להוריד את רף הציפיות , זה לא אמריקה או אירופה.
המים לא תמיד זורמים בקצב שאנו רגילים במקלחת והמזרון לא עמינח , אך הכי חשוב להוריד את הקצב המערבי- ישראלי שלנו. זה לא היה פשוט, אך לאחר שלושה ימים כבר היינו בקצב הקובני ( מוחיטו כל שעתיים
עזר בכך) והרגשנו שאנו זורמים . פגשנו אנשים בגילנו , פגשנו אנשים בגיל ילדנו פגשנו אנשים מכל העולם ומישראל ועבורינו החוויה המיוחדת של מדינה עם אופי לטיני , אנשים נחמדים ומסבירי פנים והכל תחת משטר
קומוניסטי שמחזיק את המדינה בפאוזה משנות ה50 , זה עשה לנו את זה .
מי שרוצה להתפנק במלונות פאר, יש אפשרות כזאת , אך כך לא ניתן להרגיש את החוויה המקומית.
צריך לאכול את האוכל המקומי ( שהוא לא משהו מרגש במיוחד) , צריך לנסוע במוניות המצ׳וקמקות משנות ה50
צריך ללכת למועדונים בערב כדי לראות אותם רוקדים ולא לפחד לנסות בעצמכ, הם מקבלים את זה ואף אחד לא יצחק עליכם. וכמובן לישון בקאזות , שהם חדרים בתוך בית שגם הבעלים גר בו. זה סוג של אכסניה בהם בד״כ מוגשת ארוחת בוקר. אם ממש מתעקשים על פרטיות , אז יש אפשרות לחפש זapartamento solo
זוהי דירה שמושכרת רק לשוכר, מטבע הדברים, המחיר יקר יותר , אך לא ממש במונחים מערביים ( 40-60$)
צריך לזכור כי האינטרנט כמעט לא קיים בקובה , אך יש בינהם רשת חברתית עובדת , כאשר על אחד יכול לסדר לכם לינה, מונית או סיגרים.
לא צריך להתבייש ואפשר לגשת למקום המוצע ואז להחליט אם מתאים לכם או לאו.
לגבי מוניות בהוואנה , צאריך לסגור את המחיר לפני ולהגיד שזה המחיר לנסיעה ולא לנוסע.
לגבי מוניות מחוץ להוואנה, לבדוק מחירים ולחתוך 50% מהמחיר שמבקשים. זה לא תמיד מצליח , אך צריך לנסות
הם מנסים להרוויח וזה לגיטימי כי המשכורת החודשית שם היא בין 10-20$ לחודש.
לנו הישראלים , המיקוח בא די בקלות , אך בכל מקרה , לפעמים אתה מוצא את עצמך מתמקח על כמה גרושים שלנו פחות עקרוניים ועבורם זה הרבה , כך שלא רצינו לצאת פראיירים , אך לפעמים , לא היה שווה את כל הויכוח.
לגבי זמן השהייה ומה ניתן להספיק, בשבועיים , רוב התיירים נעים במסלול קבוע
הוואנה- וינאליס ובחזרה 2-3 ימים בוינאליס
הוואנה טרינידד - טרינידד מאד כיפית וצריך לתת לה לפחות 3 לילות
אנחנו היינו בחוף ים מקסים לא רחוק ממפרץ החזירים שנקרא playa larga, מאד מומלץ ונשארנו שם מספר לילות.
ויתרנו על vardero ששמענו שהיא מאד תיירותית , אז לא בא לנו על זה.
שאר הימים היינו בהוואנה , צריך לתת לה את הכבוד שלה, בהתחלה זה נראה כמו עזה , אח״כ מתחילים לראות את היופי של העיר. מטבע הדברים , יש שם התנהגות של עיר גדולה , אנשים פחות חביבים, ויותר מנסים לשדל
אך הם לא ממש קרציות כמו במקומות אחרים.
לסנטיאגו דה קובה לא הגענו , כי זה רחוק וצאיך לתת לזה זמן.
נסענו גם לצד הצפוני למלון יוקרה , אך די ברחנו משם לאחר יומיים, כי זה ממש לא קובה וכבר התרגלנו לשמוע בערב מוסיקה קובנית ולא את קליידרמן...
הניתוק מכל התקשורת הרגילה , העצים את החוויה ולמעשה חזרנו להיות תרמילאים למשך שבועיים.
 אהבנו כל רגע והבטחנו לעצמנו לחזור שוב.