קרפתוס – אי של שקט-ספטמבר 2016
הרבה ישראלים לא שמעו על היעד הזה והרבה ישראלים דווקא כן. בתחילת ספטמבר מצאנו את עצמינו במטוס לשם בחיפוש אחר חופשה של שקט, ים ומעט נוף.
נחתנו בשדה התעופה הזעיר של האי הזה, יחד עם עוד כמאה וחמישים איש.
התור בעמדת הדרכונים לא זז וכשהגענו אל הפקיד היחיד שם הבנו שמחשב אין בנמצא והוא לבוש כאילו חזר מהים.
האוטובוס הוביל אותנו אל בית המלון אלימונדה ובדרך ראינו נוף שומם כמעט לגמרי וצמחיה מועטה, עצים כפופים ובתים בודדים. נוף הררי לא גבוה ומתלולים הנופלים אל הים. הרבה מאוד עמודי חצבים פורחים נתנו תחושה סתווית של בית.
במלון הנעים בילינו אחר הצהריים על החוף היפה והמים הצלולים והבריכה שמימיה הקרירים כאילו נופלים אל הים. מולינו נוף הנמל של פיגדיה, שני איים קטנטנים ובעיקר שקט שקט שקט.
הנמל הקטן מורכב בעיקר מטברנות המגישות אוכל יווני אוטנטי, האנשים חביבים ומזמינים ומעל הנמל שני רחובות עם חנויות מזכרות, בגדי חוף, שמן זית, סבונים ועוד.
גם כאן שקט, אין מוזיקה רועשת, מכוניות או אופנועים, כולם מדברים בשקט ובחביבות, אווירה של רוגע מול הים.
טעמנו כאן מוסקה מצוינת וממולאים צמחוניים, בירה אלפא (בינונית בעייני) .
למחרת הצטרפתי עם יקירי אל מספר צוללים. נקודת המוצא בנמל ולאחר התארגנות יצאנו ברכב אל מקום הצלילה. חוף קטן עם עוד ארבעה אנשים מלבדנו, חבוי בין סלעים – פשוט יפיפה. לא היינו מגיעים לשם בעצמינו. כשהצוללים עזבו את המקום ישבתי על אחד הסלעים עם ספר ונהניתי מהדממה אותה הפרו רק המים המתנפצים אל הסלעים. אין כאן מוכרי ארטיקים, אין קיוסקים, אין מוזיקה, והמתרחצים הבודדים שומרים על הדממה. המים הצלולים והקרירים והשמים הכחולים – אין חיבור לטבע יותר מזה. בעונה, כדאי להזמין מקום כבר מהארץ.
את שאר היום בילינו מול הבריכה והים מצוידים בספרים ובביחד שלנו.
בערב סעדנו בטברנה המקומית, עם מוזיקה יוונית עם בוזוקי. האוכל פשוט וטעים, הצזיקי מלווה את המנות, המלצרים חביבים וחייכניים.
ביום השלישי לאחר ארוחת הבוקר המצוינת במלון (בעל תודעת שירות גבוהה ביותר) שכרנו רכב מאחת מסוכנויות הרכב בנמל. מהארץ לא ניתן להזמין ליום אחד.
נסענו לאורך הכביש הראשי היחיד(!) באי ומדי פעם עצרנו באחד החופים. כל עצירה כזו זו ירידה מפותלת אל החוץ ואתנחתא מול המים הצלולים ובתוכם.
גם כאן יש טברנות שקטות, אין מוזיקה , מטקות או ספורט ימי להשכרה. ים נטו.
לקראת צהרים הגעננו אל הכפר אולימפוס. גם כאן אין המוני תיירים, מבחוץ הכל נראה שקט אך אט אט בין הסמטאות התגלו אנשים שעיסוקם עבודות יד שונות, קרמיקה, סריגה , תפירה, יצור ליקרים מיוחדים, סבונים והרבה מטעמים.
האנשים (יש לומר בעיקר נשים) חביבים ועצרנו לשיחה קלה עם כמה נשים ששמחו לשתף מעט את האורחים בכפר. בחורף מתפרנסים מחקלאות בדחק ובעיקר מכינים דברים לקיץ – עבודות יד למכירה לתיירים. היה מאוד נעים לשמוע שמאוד אוהבים כאן תיירים מישראל, חשים שיש אותה המנטליות, אוהבים את החיוך שלנו והפרגון ובמסעדה אחת מצאנו המון המלצות של ישראלים על הכנסת האורחים והאוכל הטעים. בכפר גם מכינים פסטה עבודת יד. כמובן שקנינו!
בדרך חזרה הספקנו עוד לעבור בכפר דייגים בשם פיניקי.
את היום האחרון בילינו מול הים, נהנים מפיסות כחול ומשקט מבורך.
אז למה כדאי לנסוע לשם?
זו באמת חופשה של "הורדת הילוך". האי הזה מכיל 6000 תושבים וכ-3000 תיירים בו זמנית.
יש כאן מחשבים ופלאפונים (אין צלצולים! אפילו הישראלים למדו לשים כאן על שקט) אבל יש תחושה שהזמן עצר מלכת. ללא כבישים מהירים וקניונים.
חיים ששכחנו כבר איך הם נראים. זו הזדמנות טובה להיות ביחד ולדבר, לשמוע שוב את השקט.
לאכול אוכל טעים ופשוט שמתבשל במטבחים עממיים ללא מסעדות מפוארות.טעמו מוסקה, צזיקי, ממולאים ומקרונים בכפר אולימפוס. טעמו את היוגורט המצוין שלהם ותזכרו שבאי הזה אין שום תעשיה והכל מגיע מבחוץ מלבד חלק קטן של תוצרת חקלאית ודגים.
זו הזדמנות לשמוע מוזיקה יוונית שאחנו אוהבים.
לזכור שיש גם חיים אחרים ופשוטים והם ממש טובים!
