אנחנו, עדי וניר, זוג נשוי בני 30 כמעט וזהו הטיול השלישי שלנו בארצות הברית.
בטיול הראשון לפני 4 שנים נסענו למנהטן והפארקים באורלנדו פלורידה. שנה אחר כך עשינו את הטיול הקלאסי במערב ארה"ב כולל שבוע במנהטן.
הפעם החלטנו לעשות טיול מחוף לחוף. תכננתי אותו כמעט שנה וחצי. נעזרתי רבות בספרים של נטע דגני וניסיתי למצוא מידע וסיפורי מסע של אחרים לקבל איזשהו רקע ולהתחיל מאיפשהו אבל לא מצאתי הרבה עד שהופנתי לבלוג של משפחת שוב המקסימה, קראתי את כולו כמה פעמים וקיבלתי מאתי אם המשפחה עזרה ותשובות רבות. התחיל להתגבש איזשהו שלד כללי. חקרתי כל כביש ועיירה, כל אטרקציה אפשרית בדרך, כל מלון בכל איזור, כי הרי אני חייבת שהכל יהיה מתוכנן. בניגוד לפעם קודמת, לא היתה לי תוכנית יומית אלא רק הזמן שהקצבתי לכל מקום בהתאם למחקר וההחלטות שעשיתי והאטרקציות באיזור. סדר הדברים ייקבע תוך כדי -; איזה כיף אני יכולה להיות גם קצת ספונטנית, מי היה מאמין?
בפעם הקודמת כשעשינו את המערב הקלאסי היינו בלוס אנג'לס, סן דייגו, וגאס, קניון ציון וברייס, יוסימיטי, סן פרנסיסקו וכביש אחד. הפעם הקווים המנחים היו לחזור לערים האהובות עלינו: סן פרנסיסקו ומנהטן שהיוו את נקודת ההתחלה והסיום של הטיול וכמובן הפעם לא לפספס את ילוסטון.
 היות ויש לי בעיה עם נסיעות טיסות וכו' רציתי כמה שפחות טיסות (עם נסיעות אני יודעת להתמודד יותר טוב) אבל לנסוע את כל הדרך לוקח יותר מדי זמן והטיול גם ככה ארוך כך שבסופו של דבר החלטתי להוסיף טיסת פנים.
בסופו של דבר גם הזמנתי מראש 27 מלונות (פלוס אחד שנוסף בספונטניות עקב הוריקן סנדי אבל זה כבר לסוף הסיפור).
לתומי בתכנון הבסיסי סך כל הנסיעה באוטו הייתה אמורה לצאת כ6000-7000 ק"מ אבל בפועל נסענו 8850 ק"מ. (כ 5500 ק"מ במערב והשאר במזרח)
היה לנו רכב mid size suv של פורד בחלק המזרחי שעלה כ1000$ ללא קנס על החזרה במדינה אחרת ורכב mid size suv של שברולט בצד המזרחי שעלה כ1100$ כולל קנס ומיסים על החזרה בניו יורק. שניהם עלו לנו במחיר של דרגה אחת מתחת.
המסלול שלנו החל בסן פרנסיסקו, משם התחלנו להצפין ראשית לאגם קרייטר ואז לאורך חופי אורגון ווושינגטון לחצי האי אולימפיק. משם נסענו לסיאטל ואחרי חמישה לילות שכללו ביקור בהר רייניר המשכנו ביומיים נסיעה עד לילוסטון וטיטון. סיימנו את הצד המערבי בביקור הזוי בסולט לייק סיטי ממנה טסנו לשיקגו שם התחלנו את המסע בצד המזרחי. משיקגו נסענו דרך קנדה למפלי הניאגרה ואז חזרה לארה"ב לאיזור אגמי האצבעות, האדירונדק, ורמונט, ניו המפשיר(ההרים הלבנים) ואז לאיזור חוף מיין הדרומי ומשם דרומה עד מנהטן כולל מעבר במיסטיק וגרוטון וסיימנו בבום (תרתי משמע) בסופה סנדי.
הדלק לכל הטיול עלה 707$ (בממוצע 13$ ליום).
הלינות עלו לנו בממוצע 117$ ליום.
בנוגע לאוכל במקור תכננתי 80$ ממוצע ליום (10$ לארוחת בוקר וערב לאדם ו-20$ לארוחת צהריים) אך בפועל אכלנו רק ב60$ בממוצע.
על כל האטרקציות שילמנו סך הכל 728$.
תחבורה כולל השכרת הרכבים, תחבורה ציבורית ומוניות עלו 2217$.
הטיסות בבריטיש איירוויס כולל טיסת פנים(אמריקן איירליינס), שמירת מקומות מראש והוספת מזוודה בחזור עלו 2880$ לזוג (הטיסה הבסיסית עלתה 1250$ לאחד).
 במקור היינו אמורים לטוס עם קונטיננטל כמו בפעמיים הקודמות. הטיסה שם עלתה הפעם כ1700$ לאחד (קונקשן בניוארק לצד המערבי). בסופו של דבר הזלנו משמעותית את הטיסה כשעברנו לבריטיש(קונקשיין בלונדון) אך לא יכלנו לקבוע את המקומות מראש ובסופו של דבר החלטנו להזמינם בכסף וזה ייקר לנו את הטיסה.
לא חסכנו בכלום- ישנו במקומות סבירים ומומלצים ואף התפנקנו בכמה מהם, נכנסנו לכל אטרקציה שרצינו (גם אם תומחרה באופן מופרז כמו הרבה מהשמורות בצד המזרחי) והתנסינו בכל אוכל שעניין אותנו- שכן החוויה הקולינרית היא חלק מרכזי מבחינתנו בטיולים. סה"כ ללא בזבוזים כל הנסיעה עלתה לנו 16,000$.
יצאנו ב11.9 (תאריך מלחיץ שגרם לכל מי ששמע להעיר איזה הערה) וחזרנו לארץ ב2.11.

יום 1
לסן פרנסיסקו הגענו בערב. הטיסות יצאו בזמן. הקונקשן בלונדון ארך קצת יותר משעתיים. נחתנו בסן פרנסיסקו, לקחנו את המזוודות שהגיעו כולן, את הרכב שהשכרנו מראש מאלמו ונסענו למלון שלנו-קולומבוס מוטור אין שעלה לנו 190$ ללילה כולל מיסים.
בפעם הקודמת ישנו בלומברד מוטור אין והפעם ההפרש במחיר לא היה כה משמעותי והעדפנו להיות יותר קרובים לאיזור הרציפים. אין ספק שהמחיר יקר אך בסן פרנסיסקו בתקופה זו הלינה יחסית יקרה גם כשמזמינים מראש.
לאחר שהתמקמנו במלון חיפשנו סופר לקנות קצת מצרכים ולאכול משהו לפני שהחנויות נסגרות. התעצלנו להמשיך לחפש עוד כמה מטרים והגענו עד לטריידרס ג'ו שהתברר כסופר "בריא" (ולכן ההיצע בו היה קטן וגם יקר). כמה צעדים אחרי מסתבר שהיה סייפוואי אליו עשינו בהמשך גם כרטיס מועדון חינם שתמיד נתן לנו הנחות.
נשנשנו קצת ממה שקנינו והלכנו לישון.
יום 2
יצאנו לטייל והלכנו לכיוון איזור הרציפים.
clam chowder

 אכלנו קלאם צ'אודר בבודין לו חיכינו שנתיים, נשנשנו קורן דוג מהדוכנים, ביקרנו שוב את כלבי הים הצווחניים והמסריחים והמשכנו דרומה עד לפרמרס מרקט בפרי בילדינג(רציף 1) שם שתינו קפה ולצערי לא היינו רעבים אז לא התנסנו בעוד דברים.
image003.jpg
 משם יצאנו לכיוון חנות הטי מובייל הקרובה לקנות סים אמריקאי וחלפנו על פני אירוע פוטבול משעשע שהיה ברחוב.
קנינו חבילה שכוללת סים, אנטרנט, הודעות ושיחות ללא הגבלה ב50$. הסים קצת אכזב אותנו כי תכננו להשתמש בזה בעיקר בשביל ניווט של הWAZE אך בהרבה מקומות כלל לא היתה קליטה ונאלצנו לנווט עם הטום טום שהציל אותנו.
החנות של הטי מובייל היתה קרובה מאד לאיזור הצ'יינה טאון אך היינו כבר עייפים וחזרנו כבר למלון. בדרך קפצנו לסייפוואי וקנינו אוכל נורמלי בניגוד לאתמול שיהיה לנו לימים הבאים. אחר הצהריים חזרנו לרציפים למסעדת copurro's להתנסות לראשונה באויסטרים ולידם מנת פירות ים(60$). המסעדה היתה יקרה והמנות קטנות כיאה למסעדת תיירות אבל לא מצאנו באיזור אלטרנטיבה טובה יותר.
יום 3
על הבוקר לקחנו את הרכב למעלה הגבעה עליו יושב מגדל קויט לאחר שיום לפני המדרגות ברגל נראו לנו קצת מאיימות. הגענו עם הפתיחה ועלינו עם קבוצת אנשים שכבר היתה במקום. עשינו תמונות, הסתכלנו על הנוף וירדנו.

image006.jpg
החזרנו את האוטו למלון ותכננו לקחת קרונית לכיוון היוניון סקוור. התור לקרוניות היה ענקי והקרוניות לא הגיעו (וכבר נסענו בהן פעם קודמת) אז החלטנו לקחת אוטובוס. המטרה היתה להגיע לאיזור הכיכר ומשם ללכת ברגל למקום סנדוויצ'ים מגניב שראינו בתוכנית adam vs food. בביקור הקודם שלנו בסן פרנסיסקו גם חיפשנו את המקום שכנראה נסגר באותה התקופה והפעם גילינו שהוא נפתח מחדש מעבר לכביש. הלכנו מאיזור היוניון סקוור עד למקום שנקרא ike's place ברגל. חשבנו שההליכה לא תהיה נוראית אבל היא היתה דיי ארוכה וכבר תכננו איך בחזרה ניקח אוטובוס. הגענו קנינו את הסנדוויצ'ים(28$ לשניים) וגילינו שאין היכן לשבת שם לאכול. אחרי התלבטויות החלטנו לתפוס מונית חזרה למלון עם האוכל. למזלנו תפסנו מונית במהירות והאוכל אפילו היה עדיין חם ואכלנו את הסנדוויצ'ים הכי טעימים שאכלנו מימינו.
image008.jpg
את אחר הצהריים בילינו במלון כי היינו עייפים ולקראת הערב דגמנו סושי קרוב למלון בשם myabi שהיה טעים ומיוחד.(50$ ל4 רולים ושתי בירות)
יום 4
את היום פתחנו בהליכה לכיוון המרינה בלי באמת לדעת לאן נגיע.
image009.jpg
הלכנו עד לפארק פורט מייסון, טיפסנו קצת במעלה הגבעה והגענו לנוף מקסים על המרינה. המשכנו לכיוון מערב על רחוב chesnut המלא בחנויות אך לא ראינו שום דבר מעניין והמשכנו ללכת עד שהגענו לאיזור מוזיאון המדע בו היינו בביקור הקודם.
image011.jpg
עשינו קצת תמונות שם בחוץ והמשכנו על קן החוף לכיוון גשר הזהב באיזור crissy fields. היתה רוח חזקה וממש קר. הסתכלנו על חבורת ילדים קטנים שהיו עם הוריהם ונכנסו לים וקפאנו. עשינו תמונות, הסתכלנו על הנוף וכשרצינו לחזור ראינו בית קפה קטן ליד, אז קנינו כוס שוקו חמה והסתכלנו על הנוף מהחלון.
את הדרך חזרה הבנו שלא נצלח ברגל במיוחד כי רצינו לנסוע למסעדת השום The stinking rose שהיתה רחוקה יותר מהמלון. לקחנו אוטובוס קו 30 שהיה בקרבת מקום לאחר שחיכינו לא מעט זמן, כי הפסדנו אחד בדיוק כשהתקרבנו לתחנה.
הגענו למסעדה, הושיבו אותנו בתא ומיד הגישו לנו צנצנת מלאה במין פסטו פטרוזיליה שום עם לחמניות טריות- תענוג! במיוחד אם אתה רומני שחולה על שום.
image013.jpg
ניר שרצה לנסות דברים חדשים הזמין ארנבת בשום וזיתים עם פירה שום. אני הלכתי על הרביולי ברוטב שמנת ושום(כמובן). על קינוח גלידת שום ויתרנו(יש גם טירמיסו). היה נחמד אבל יקר מדי יחסית לגודל המנות. גימיק (55$).
בדרך חזרה עשינו עוד קצת קניות בסייפווי וחזרנו למלון לסדר את הדברים לקראת העזיבה למחרת. בערב עשינו סיבוב באיזור הרציפים לחפש פאב נחמד לשבת בו. הראשון היה ממש מוזר אז יצאנו והמשכנו לחפש. בסוף נכנסנו לאיזה פאב פינתי שלא היה מהנה במיוחד, שתינו בירה וחזרנו לחדר.

 יום 5
עשינו צ'ק אאוט במלון והתחלנו את דרכנו הארוכה. עצרנו בפיירפילד במפעל ג'לי בלי בו ביקרנו גם בפעם הקודמת על מנת לקנות שקיות של פלופים. שקיות של פלופים הן שקיות של קילו כמעט עם ג'לי בלי שלא יוצאים בגודל המושלם והמכונות מסננות אותם. אז אורזים אותם ומוכרים במחיר יחסית מצחיק שקית ענקית. וחמש במחיר יותר מצחיק. אז כמובן שקנינו חמש. ואם כבר אנחנו שם אז הפעם רצינו גם לטעום ממוצרי השוקולד המטורפים שיש שם. קנינו ענן שוקולד מרשמלו וחמאת בוטנים והוא היה אלוהי ונגמר רק אחרי יומיים. ענן אחד קטן.
image016.jpgimage017.jpg
המשכנו בדרכנו לכיוון רידינג (redding) ועצרנו בווקוויל (VACAVILLE) להצטיידות בוולמרט ולביקור ראשון מיני רבים באאוטלט. ראשית חיפשנו צידנית מקלקר כמו בפעם הקודמת אך לא היה שם. בכלל הוולמרט בווקויל היה מאד מאכזב ואת רוב הדברים מצאנו רק למחרת בוולמרט ברידינג כולל תיק צידנית שהחלטנו בסופו של דבר שיהיה יותר נח מהקלקר בלי הבדל משמעותי במחיר. את התיק לקחנו איתנו גם בטיסת פנים לצד השני ואפילו בסוף חזרנו איתו הביתה. משם נסענו לעשות צ'ק אין במלון טרוולודג' ברידינג(88$ ללילה). שמנו את המזוודות ונסענו לפארק גשר שעון החול (sundial bridge) שהיה במרחק כמה דקות נסיעה(לאחר התברברות קטנה). סיירנו קצת באיזור. מסתבר שיש שם ממש מסלולים אבל כבר לא היה לנו כח והחשיך, כמה תמונות וחזרה למלון. בדרך למלון עצרנו לארוחת ערב בKFC באיזור. זה היה פשוט זוועתי- סניף קטן, מגעיל, עם מלאי מוגבל. חזרנו למלון ובכך הסתיים לו עוד יום.
יום 6
את הבוקר פתחנו במסעדה בשם למבר ג'ק בה מקבלים ארוחת בוקר חינם שמספק המלון. קיבלנו שתי מנות גדולות של פנקייקס או פרנץ טוסט עם ביצים ובייקון ושתייה קלה של תפוחים או קפה. היה נחמד. משם עברנו דרך הוולמרט העירוני והמשכנו בדרכנו לכיוון עיירה בשם קלמת' פולס (Klamath falls) בדרך סטינו בעיירה שאסטה לכיוון סכר שאסטה. נסיעה של 20 דקות והיינו מעל הסכר, עשינו תמונות ונהננו מהנוף.
image019.jpg
חזרנו חזרה לכביש הראשי והמשכנו בנסיעה. כשהגענו לעיירה הוויז והטום טום החליטו לשגע אותנו ובמקום לקחת אותנו למלון על הכביש הראשי שלחו אותנו לקצה העיירה ליד הבתים הפסטורליים. אחרי התברברות לא קטנה הגענו למלון cimerron inn (70$). מלון שתי קומות עם חניות מול הדלת וארוחת בוקר פשוטה. כשהגענו הלכנו לסיזלר לארוחת אכול כפי יכולתך כי הרי זה ערב ראש השנה וצריך לחגוג ולאכול המון. אחר כך ביליתי את המשך הערב בכביסה.
יום 7
את היום התחלנו בנסיעה לכיוון קרייטר לייק אחרי ארוחה קונטיננטלית במלון: וופל, ביצים, יוגורט, פירות דגנים ובייגל...כבר בדרך היה נוף יפיפה של הרים ברקע. נכנסנו לקרייטר לייק מדרום ופנינו מערבה למרכז המבקרים הקרוב. הריינג'רית שם לא היתה ממש מועילה בלבחור מסלולי טיול. חזרנו לאוטו והסתובבנו לכיוון מזרח והקפנו את האגם נגד כיוון השעון במטרה לצאת מהיציאה הצפונית לכיוון הלינה ברוזברג. עשינו את המסלול הנחמד של הsun notch ועצרנו בכל תצפית בדרך.
image021.jpg
אחרי שצילמנו כמעט כל זווית של האגם ובילינו כמה שעות במקום המשכנו לכיוון הצומת הצפונית כי חשבנו לעשות עוד לפחות שני מסלולים ביער האומפקה. בפועל היו המון עבודות בכביש, אני הייתי כבר מותשת ולא היה ממש מידע על המסלולים באיזור ולא ידענו כמה זמן הם יקחו. הנסיעה ביער בגלל העבודות הכביש עכבה אותנו לא מעט. בסוף נסענו ישר לרוזברג Roseburg ללא מסלולים נוספים. הגענו למלון windmill (78$) שם הפקידה המאד נחמדה החליטה לצ'פר אותנו בחדר גדול ואחורי. אחר כך יצאנו לאכול ארוחת ערב באפלביס(פעם ראשונה) ואפילו בדרך הקצרה לשם נתקלנו בעבודות בכביש. משהו שנתקל בו עוד הרבה במהלך הטיול. במסעדה יש דיל של שתי עיקריות וראשונה ב20$ וגווענו ברעב כך שהדיל התאים לנו. הזמנו שתי פסטות שונות עם פירות ים ואצבעות מוצרלה לראשונה(25$) אבל הראשונה שלנו לא הגיעה ולאחר כמה התראות למלצרים היא הגיעה בסוף הארוחה. קיבלנו עליה פיצוי אפילו בלי לבקש.
יום 8
היום נסענו לכיוון חופי אורגון לאורך נהר האומפקה(Umpqua). לא יכלנו להתעלם מהנוף המשגע של הנהר והתאכזבנו בשביל המקומיים שהם בטח כבר לא מעריכים את היופי הזה שנמצא להם תמיד מתחת לאף. עשינו כמה עצירות בדרך לצילומים ומבט על הנוף עד שהגענו לפלורנס.
image023.jpg
כשהגענו לפלורנס היינו כבר רעבים ולכן הלכנו לחפש את המסעדה המומלצת שקראתי עליה מראש אבל כשהגענו לשם היה רשום שהיא נפתחת רק אחר הצהריים אז המשכנו ללכת לאורך הרחוב במרינה עד שאיש חביב במסעדה קטנה יצא לקראתנו והזמין אותנו להיכנס. בתוך המסעדה קיבלנו שולחן ליד החלון הצופה על המפרץ ועל כל תופסי הסרטנים. על אדן החלון היתה משקפת ויכולנו להסתכל איך תופסי הסרטנים מעלים מהמים ברשת המוני סרטנים קטנים. את הקטנים ממש זורקים ישירות חזרה למים ואילו את הבינוניים מודדים במדויק כדי לראות אם הם מספיק גדולים ועומדים בתקן. רובם המוחלט של הסרטנים חזר חזרה למים למורת רוחם של תופסיהם. במסעדה ששמה הקנטינה של קלי הזמנו לובסטר רול, סנדויץ של קראב קייקס ולקינוח פודינג שוקולד(43$). המנות היו טעימות אך יחסית מאד קטנות ויקרות. כשיצאנו מהמסעדה התברר ששכחנו לחתום על הקבלה של האשראי והאיש הזקן והנחמד היה צריך לרוץ אחרינו ברחוב- פאדיחות. מהמסעדה הלכנו לאורך המזח לכיוון תופסי הסרטנים להתעניין ולצלם.
image025.jpg
אחר כך חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה. עצרנו במערות אריות הים למרות שידעתי שזו סתם מסחטת כספים מיותרת, במיוחד אחרי שני ביקורים בסן פרנסיסקו, אחד בסן דייגו ונסיעה לאורך כביש אחד בטיול הקודם. שילמנו מחיר מופקע של 24$ דולר ולא ממש ראינו משהו פרט לנוף של האוקיינוס.
תכננו לעצור בהמשך בcape perpetua. לא ידענו שגם שם ניתן לבצע כל מיני מסלולים ואחרי כמה צילומים בנוף המשכנו צפונה בניו פורט ל Yaquina head outstanding natural area. כבר היה אחר הצהריים והמקום נסגר ב5. שילמנו 7$ כניסה בהנחה שאם נרצה נוכל לחזור למחרת כי התשלום תקף ל3 ימים. חנינו ליד המגדלור, צילמנו אותו מכל הכיוונים וירדנו לחוף. למזלנו היה שפל ולאחר סיבוב בחוף מצאנו איזור של אבנים שנחשפו והחלטנו לחפש יצורי ים. למרות שזו היתה הפעם הראשונה נחלנו לא מעט הצלחה: מלפפוני ים בשפע, מולים, צדפות ואפילו כוכבי ים.
image027.jpg
בשלב מסוים ריינג'רית התקרבה לעברנו וכנראה רצתה לוודא שאיננו מזיקים ליושבי הים. היא גרמה לי ללטף מלפפון ים ולא ציפיתי לדביקות שלו וקפצתי מבהלה והבהלתי גם את הריינג'רית החמודה. שוחחנו איתה קצת, נהננו עוד קצת מהחוויה והמשכנו למלון The whaler ששוכן כמעט על שפת האוקינוס. את ההזמנה אפשר לבצע רק בטלפון וניתן לבחור בין שלוש הקומות כך שככל שעולים בקומה משלמים יותר. אנחנו הסתפקנו בקומה הראשונה ב88$ ללילה (אחד המוטלים הסבירים במחיר הכי שפוי באיזור). היתה לנו מרפסת שצופה ישר לאוקינוס וחדר נחמד מאד. בקבלה יש בערב פופקורן ובבוקר ארוחה פשוטה של ממרחים, לחם, מאפינס וקפה ואפשר לבוא לקחת מגשים לחדר.
לארוחת ערב נסענו בהמלצת פקידת המלון למפרץ כחמש דקות נסיעה למסעדת Gino's. מוסד ידוע באיזור למאכלי ים טריים. הזמנו לראשונה סביצ'ה נהדר ולעיקריות פופקורן שרימפס וRazor clam שהגיע כמו שניצל ברוטב בייקון ובצל(48$).
image029.jpgimage031.jpgimage033.jpg
החלטנו בערב לנצל את הבריכה והג'קוזי הריקים ולראשונה גילינו את החוויה של להיכנס לג'קוזי כשבחוץ קור אימים. השתכשכנו קצת בג'קוזי וחזרנו לחדר למקלחת ושינה טובה.
יום 9
היום היה מעונן מאד וידענו שכרגע אין ראות טובה אז החלטנו להכנס קצת לאאוטלט בלינקולן בתקווה שיתבהר בהמשך. בילינו באאוטלט כשעתיים ואכלנו ארוחת צהריים במסעדת סושי שם והחלטנו לצאת לדרך לכיוון דרך שלושת הקייפים:kinwada, lookout & meares. קצת התקשנו למצוא את תחילת הדרך ופספסנו את קייפ קינוואדה. נכנסנו לפארק של קייפ אאוטלוק אך ראינו שכדי להגיע לתצפית יש ללכת מסלול ולכן המשכנו לקייפ מיראס שם היה נוף מדהים.
image035.jpg
משם המשכנו למפעל הגבינות בטילמוק. ויתרנו על הסיור העצמי אך לא על טעימות הגבינה וקניית גלידה.
לסיסייד הגענו אחר הצהריים למלון in at seaside (97$). הגברת בקבלה היתה מאד נחמדה והסבירה שיש פופקורן בקבלה בערב וארוחת בוקר ונתנה לנו מפה של האיזור והסבירה היכן כדאי להסתובב. היא דיברה מאד לאט והרגשנו קצת שהיא מדברת אלינו כמו למפגרים,לאט ובקול רם. בהמשך הבנו למה- שלטי טורניר הברידג' והאנשים בארוחת הבוקר הבהירה לנו את התמונה- זהו מוטל של מבוגרים בעיקר. המוטל היה מאד נקי מושקע ונח ובחירה ממש טובה שוב לאיזור בו המוטלים הסבירים יקרים יותר. יצאנו לטייל ברחוב הראשי, הגענו לטיילת ובדרך חזרה עצרנו בפיצריה ליד המלון ולקחנו לנו טייק האווי לחדר.
יום 10
לאחר ארוחת בוקר קונטיננטלית במלון התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון האולימפיק. חצינו את נהר הקולומביה בגשר המרהיב והרגשנו שאנחנו היחידים שנוסעים צפונה. בסופו של דבר הגענו לquinault והתברברנו שם המון בניסיון למצוא את המסלול שרצינו. לאחר שחצינו את הפארק הלוך ושוב כמה פעמים והבנו שהמסלול שרצינו רחוק ומוביל אליו שביל עפר ולא כביש סלול החלטנו להמשיך לכיוון החופים. נכנסו באיזור לתחנת ריינג'רים שם ריינג'רית מבוגרת עם צמה ארוכה היתה מאד נחמדה, התעניינה מהיכן הגענו ואפילו אמרה לנו "שלום". היא המליצה לאן כדאי לנסוע והמשכנו לכיוון חוף kalaloch. החננו את המכונית וירדנו לחוף ולראשונה נגלה לעיננו המחזה המרהיב של חופי האולימפיק שילווה אותנו בצורות שונות ביומיים הקרובים. טיילנו לאורך החוף, אכלנו את הסנדוויצ'ים שהכנו מראש ונשמנו את האוויר המדהים. משם חזרנו לאוטו והמשכנו לחוף רובי. עוד חוף מדהים, מלא בבולי עץ פזורים על החוף ואבנים ענקיות שיוצאות מהמים. התחלנו לעשות תמונות ולהשתטות כמו ילדים.
image037.jpg
משם נסענו לforks motel בפורקס כמובן (100$). חדר מוטל בסיסי, קירות דקים והפעם בה הכי קפאנו בלילה. יצאנו לחפש מסעדה לאכול בה לאחר המלצה מהאישה הנחמדה בקבלה ואז גילינו לראשונה מה זו באמת עיירה נדחת. במסעדה הראשונה הושיבו אותנו וחיכינו רבע שעה שיקחו בכלל את ההזמנה שלנו. כמו שולחנות אחרים לידינו התחלנו לאבד את הסבלנות והיינו מורעבים אז בסוף יצאנו למסעדה הבאה. שם ישר הזמנו מנה של המבורגר ומנה של סלמון שנעשו בצורה מחפירה ובמחיר לא הכי זול(30$). קיווינו שלמחרת לא נקבל קלקול קיבה וחזרנו למוטל.
יום 11
את הבוקר פתחנו בשאריות פיצה משלשום(!!) והתחלנו בנסיעה לla push. הגענו לsecond beach והתחלנו במסלול לחוף שעובר ביער קסום ומסתיים במדרגות שמובילות עד לחוף.
החוף שנגלה לעיננו היה עוד חוף קסום מלא בבולי עץ שנסחפו לחוף ובנוף יפה של אבנים גדולות העולות מהמים. גם הפעם היה לנו מזל והיה שפל ולאחר טיול בחוף שוב התלהבנו לגלות יצורים במים.
image039.jpgimage042.jpg
משם המשכנו לfirst beach בתקווה למצוא מקום לאכול בו אבל כל האיזור היה נטוש ולא מטופח וממש לא תיירותי. לאחר סיור קטן עם האוטו נסענו לחוף ריאלטו. טיפסנו על הבולים הענקיים עד לחוף, מצאנו בול עץ לשבת עליו וצפינו בציפורים שטיילו ללא הפסקה מול עיננו מעל לגלים ואכלנו סנדוויצ'ים שהכנו מראש ומאפינס שוקולד מושחת שקנינו בדרייב ט'רו של קפה.
המשכנו בדרכנו לsol duc ועשינו את המסלול למפלים. המסלול עובר ביער ויש כמה אפשרויות להאריכו. אנחנו הלכנו עד המפלים ובחזרה כ4-5 ק"מ.
image044.jpg
המשך הנסיעה היה לאורך אגם Crescent ועצרנו לשפת האגם, זרקנו אבנים, צילמנו את הנוף והמשכנו למלון.
המלון Olympic inn היה אחד המושקעים בטיול ועלה 287$ לשני לילות כולל מיסים. לארוחת הערב ירדנו בגשם למסעדה Jashua בקדמת המלון. השירות היה איטי והמנות לא היו זולות אבל היינו עייפים וזה היה הכי קרוב וסביר. תמורת מנת פסטה של פירות ים ומנת "ויל פרמז'ן" שהגיעה בסגנון שניצל עם ספגטי וקינוח של עוגת שכבות שוקולד שילמנו 48$ כולל מיסים.
את הלילה החלטנו לסיים בכניסה לג'קוזי של המלון רק שהפעם הג'קוזי היה תחת כיפת השמיים ובחוץ ירד גשם. זו היתה אחת מהחוויות המיוחדות בטיול- לשבת במים הרותחים כשמעלינו נוטף הגשם והאוויר קר.
יום 12
בבוקר תכננו לעצור במאפיית פרנץ שהיתה במרחק כמה דקות נסיעה מהמלון כדי לקנות סנדוויצ'ים שווים לארוחת בוקר אך התבדנו- המאפייה היתה קטנה, הסחורה היתה של לחמים כמו בסופר וקנינו כמה דברים בכח שבסופו של דבר אחרי ימים רבים זרקנו. המשכנו לסייפווי מעבר לכביש ובסוף קנינו שם במעדניה שני סנדוויצ'ים נחמדים מאד בפחות מ10$.
התחלנו לטפס במעלה ההוריקן רידג' Huricane ridge אך העננים כיסו הכל ובקושי הצלחנו לראות את הכביש. למזלנו החל מנקודה מסוימת היינו מעל העננים ונגלה לעיננו הנוף המדהים.
image046.jpg
עברנו במרכז המבקרים ובחרנו לעשות את מסלול ההוריקן היל שהיה אחד הקשים בטיול. הוא היה כ7 ומשהו קילומטר אך כלל טיפוס לא קצר שכמובן היה שווה את זה. בדרך חזרה למטה ראינו זוג זקנים עם מקל שנתמכים אחד בשני- כמה רומנטי.
image047.jpg
אחרי שסיימנו נסענו לSequim. התכנון היה לעצור במסעדת 3 crabs המפורסמת ולנסוע ללשון היבשה ב Dungeness area. לצערנו לא היה לנו מזל והמסעדה נסגרה למרות שלא היה לכך זכר באנטרנט. כשהגענו לפארק יכלנו ללכת רק קילומטר עד לחוף (ולשלם על זה כמה דולרים) או להמשיך 8 ק"מ הלוך ושוב על הלשון. כבר היה מאוחר והיינו עייפים מהמסלול הקודם אז ויתרנו. נסענו משם רעבים ומאוכזבים ועצרנו בסושי שהיה מספר דקות מהמלון.
את הערב שוב סיימנו בג'קוזי של המלון רק שהפעם לא ירד גשם והגיעו עוד כמה אנשים אז החוויה היתה פחות נחמדה מאתמול.


 יום 13
עזבנו את איזור האולימפיק ונסענו לכיוון סיאטל. הנסיעה היתה קלה שכן נסענו בכבישים מהירים. המטרה היתה מוזיאון התעופה שנמצא דרומית לסיאטל. כמה מטרים לפני המוזיאון היה דיינר. היחיד בערך באיזור אבל היינו רעבים והחלטנו לקחת סיכון. הדיינר היה ממש מגניב ומלא במזכרות, תמונות, ספרים ומיני מטוסים הכל ברוח התעופה. אכלנו המבורגר וציפס בסיסיים והמשכנו למוזיאון. המוזיאון היה חביב. לא מרגש יותר מדי במיוחד לאחר שאת כל החלק על החלל כבר ראינו בנאסא בטיול הראשון.
image049.jpg
לאחר המוזיאון המשכנו לסיאטל למלון מקסוול (Maxwell) שנמצא שני רחובות צפונית למחט החלל. מיקום מעולה, רחוב מלא בפאבים ומלון מושקע וחדיש.
image052.jpg
היינו חייבים לעשות כביסה וביקשנו הדרכה מהפקידת קבלה. המכבסה הקרובה ביותר היתה במרחק נסיעה במעלה הגבעה באוטו. שמנו את הדברים במכונות לאחר המתנה קצרה והלכנו ברחוב לחפש משהו לאכול. היות והיום התחיל באוכל ג'אנק החלטנו להמשיך בקו זה ונכנסנו לפיצה האט. נשנשנו יחד מגש בינוני ולקחנו את השאריות חזרה איתנו. קיפלנו את הבגדים וחזרנו למלון לחדר המגניב שלנו שיהיה הבית לחמשת הלילות הקרובים(849$ ל5 לילות כולל מיסים). הבחירה להישאר חמישה לילות נעשתה מכיוון שהתכנון היה לנסוע להר ריינר באחד מהימים בהתאם למזג האוויר שאינו היה במסלול הדרך שלנו בהמשך.


 יום 14
היום יצאנו לתור את סיאטל ברגל ולטעום(כמעט) כל מה שהיה לה להציע. ראשית הגענו לseattle center ועלינו על ה space needle (19$ לבנאדם).
image054.jpg
משם המשכנו לטייל דרך הרציפים לאורך הים ועלינו חזרה פנימה ברחוב פייק לשוק pike place market. תחילה נכנסנו לEmmet watson's oister bar שם הזמנו עסקית של מרק clam chowder עם עיקרית של פירות ים שכללה 3 שרימפסים, 2 צדפות אויסטר, רוטב קוקטייל ושתי פרוסות עבות של בגט עם חמאה ועוד מנה של clams ברוטב מריניאר (סה"כ 29$)
image056.jpg
משם המשכנו פנימה ממש לתוך השוק ההומה וסביבנו היו אינסוף דוכנים
image058.jpg
קנינו קריספי סינרול בדוכן של מאפיה מגרה ששמרנו לאחר כך, רק כי היינו חייבים לקנות שם משהו. הסינרול היה ענקי שכן הוא היה עשוי אחרת ובעצם מעוך וקראנצ'י(4$), אחר כך קנינו סמודי בדוכן אסייתי(6$) והצטערנו שכבר לא קנינו בדוכן של איזה בחורה צעירה ונחמדה שם כל הפירות היו טריים והיחס היה טוב יותר. וכמובן שהיינו עוד רעבים מהמנות הקטנות בבר האוסטרים אז קנינו מין משה בתיבה בסגנון איטלקי שהבצק שלו אינו בצק עלים, והוא נאפה עם מלא פרמזן מעל והוגש עם שמנת חמוצה בצד(5$).
image060.jpg
המשכנו ללכת על רחוב פייק לכיוון השדרה החמישית אךבסוף המשכנו עוד קצת לניסיון ראשון בcheese cake factory. הזמנו קפה ואת עוגת הגודייבה שהיתה כבדה וטעימה (17$)
image062.jpg
לאחר הקינוח הלכנו ברגל חזרה צפונה לכיוון המלון על השדרה החמישית ואז ראינו לראשונה את הקטע הנפוץ בסיאטל בכל הנוגע לסושיות. בסיאטל אין סושיות רגילות אלא בכל הסושיות הסושי עולה על מסוע שניתן לשבת סביבו ולקחת מה שבא. בנוסף אפשר כמובן להזמין גם מהתפריט דברים מיוחדים או שאינם על המסוע אבל את זה ננסה עוד בהמשך.
בערב ירדנו לפאב של המלון שנראה מגניב ושוקק חיים לא לפני שסיירנו קצת ברחוב שהיו בו לא מעט פאבים לבדוק אם יש פאב שנראה לנו יותר. בסוף חזרנו לפאב במלון שנקרא The rock . יש בו איזור של מסעדה ואיזור של פאב שחוצץ בינהם קיר. המלצר שלנו היה ממש חמוד ואני לא בטוחה אם זה שמו אך כיניתי אותו כריסטוף כל הערב. בפאב מכינים במקום פיצות בתנור לבנים, ויש להם קוקטיילים ממש מגניבים. אני לקחתי קוקטייל לבה שהגיע בכוס גדולה בצורת הלבה של שנות ה70 עם אורות מתחלפים ופיצה של תרד ושום ברוטב לבן. ניר לקח בירה והמבורגר עם ציפס. סה"כ שילמנו 48$.
image064.jpg



 יום 15
ניצלנו את המזג אוויר הטוב ב Mount Rainier לנסוע לטייל. מכל המקומות שתכננו להגיע אליהם בטיול חשבנו שזה יהיה אחד הקרים וממש קיווינו לטייל שם בשלג כמו שקראנו בלא מעט סיפורים. במיוחד בשביל זה הצטיידנו בגטקס וגופיות מחממות וניר שהתלהב לראות שלג התלבש בכל השכבות שיכל. אני הייתי קצת סקפטית ושמתי לי אקסטרה בגדים בשקית כדי שאתלבש במקום אם אצטרך. הנסיעה בפועל לקחה הרבה יותר זמן מהמשוער. ציפינו לשעתיים נסיעה בכל כיוון ובפועל הנסיעה ערכה כשלוש. העיקוף עקב עבודות בכביש ממש לפני הפארק לא הועיל ועיכב אותנו גם.
למרבה ההפתעה השמש זרחה לה בהר, המסלולים היו ללא שלג ואת השלג בפסגתו של ההר ראינו בקושי עקב כל העננים שכיסו אותה. הכניסה עלתה לשנינו כ15$.
נסענו לparadise ולא היתה כלל אפשרות להגיע לצד השני כי הכביש היה סגור אבל גם ככה מפאת קוצר הזמן לא תכננו להגיע לשם. במרכז המבקרים המליצו לנו על שני מסלולים קרובים שמתחילים מאותה נקודה ודיי קצרים. ציפינו למשהו קצת יותר אתגרי אבל הריינג'ר התעקש שמסלולים אחרים יהיו קשים מדי אז יצאנו לדרך ועשינו שני מסלולים: Nisqually Vista Trail, Skyline Trail to Myrtle Falls. הנוף כמובן היה מרהיב והמסלולים היו נחמדים מאד.
image066.jpg
כבר בדרך למרכז המבקרים בטיפוס למעלה היינו חייבים לעצור את האוטו על הגשר ובנקודות התצפית המרהיבות. במסלולים היה נוף עוצר נשימה של עמקים מלאים בצבעי שלכת, מפלים וקצה ההר המושלג המבצבץ. היה יפה מאד אם כי אחרי האולימפיק מרשים לא יותר ותהינו בהמשך אם הנסיעה הארוכה לשם היתה שווה את החוויה שלא כללה הליכה בשלג כמו שקיווינו.
image068.jpg
בדרך חזרה לסיאטל עצרנו בעיירה בשם parkland לתדלוק, וולמרט וארוחת צהריים במקדונלדס.
בערב הלכנו לאחת הסושיות ליד המלון וניסינו את כל העניין הסושי על המסוע. היה נחמד ולא יותר.



 יום 16
את היום הרביעי בסיאטל ניצלנו גם לא מעט. על הבוקר נעזרנו בשירות השאטל החינמי שמציע המלון על מנת להגיע לאיזור הpioneer square כדי לקחת את הunderground tour. במיני ואן שהגיע לאסוף אותנו היינו היחידים והגענו ישירות למעוז חפצנו- חסך זמן וכסף פרט לטיפ לנהג. קנינו כרטיסים והלכנו לחפש ארוחת בוקר. האיזור מלא בהומלסים וזה לא כל כך נעים אך הם בלתי מזיקים ממה שראינו. הגענו במקרה לאיזה מסעדה טורקית ולקחנו מנה שנקראת falafel suprim. צלחת שעליה מונחת פיתה מהאש, פלאפל , סלט ירקות, זיתים, גרגרי חומוס ומלא טחינה. היה לזה טעם של בית והתפוצצנו (18$ לשתי מנות). חזרנו לסיור וקיבלנו מדריכה מצחיקה ומעניינת. כל הסיור מספר על סיאטל בראשית דרכה ומתובל בהמון בדיחות על צנרת בעייתית ואנשי העיר שבנו את העיר על גבעה תלולה כולה מעץ עד השריפה הגדולה בה היו צריכים לבנותה מחדש במפלס גבוה יותר. במהלך הסיור הולכים ברחוב ויורדים בשלושה מקומות שונים מתחת לעיר לאיזור העיר הישנה בליווי סיפורים משעשעים של המדריכה- מומלץ מאד (16$ לאדם). משם המשכנו לשדרה החמישית וקנינו חולצות מכופתרות לניר במבצע מטורף במייסיס (כ-20$ לחולצה). אחר כך אכלנו צהריים מעבר לפינה בסושיה בשם c blue sushi מקום יותר איכותי מהערב הקודם וקינחנו בקפה, שייק ועוגת אוראו בצ'יז קייק פקטורי מעבר לפינה(23$).
image070.jpg
הלכנו ברגל חזרה למלון ובערב נכנסנו לפאב סמוך למלון שמאד מומלץ באיזור בשם McManemis pub. הזמנו בירות ומנת צ'יפס בטטה שהיתה מעולה ומנת tots שהיתה נחמדה. שתיהן הגיעו עם רטבים והיו נשנוש מוצלח ליד הבירות.


 יום 17
את היום התחלנו במרכז סיאטל במוזיאון המוזיקה, המדע הבדיוני וסרטי האימה -;EMP(20$ לאדם). המוזאון היה חביב אבל הרבה פחות מלהיב ממה שציפינו. משם שוב הלכנו לכיוון הרציפים אך הפעם המשכנו דרומה יותר על קו המים. התלבטנו אם לעלות לגלגל הענק וויתרנו. חיפשנו מקום לאכול ארוחת צהריים ולתת מנוחה לרגליים אך כל המסעדות באיזור היו יקרות. בסוף נכנסו לסניף של Red rubin והזמנו שתי מנות עם שתיה. אני כריך בסגנון הוואי עם חזה עוף אננס וטריאקי לצד ציפס בטטה וניר המבורגר עם ציפס רגיל (32$). משם חזרנו ברגל למלון אחרי כ10 ק"מ של סיור רגלי בעיר סה"כ. בערב שוב ירדנו לפאב המלון רק שהפעם המלצרית שקיבלה אותנו החליטה להיות מעצבנת. היא טענה שכרטיסי רישיון הנהיגה שלנו הם לא תעודה מספקת ולא הועיל שאמרנו לה שאנחנו בכלל בני 30, שכבר ישבנו בפאב שלשום, שאז כלל לא בדקו לנו תעודה, שהרישיון מספיק או שאנחנו אורחי המלון. היא סילקה אותנו כדי שנביא את הדרכון שלנו כי שום תעודה אחרת לא קבילה מבחינתה.
התעצבנתי ורציתי ללכת למקום אחר אך בסוף עלינו, הבאנו את הדרכונים וחזרנו.
התפנקנו בדלי מגניב של קוקטייל, בשני שוטים ובמנת ארטישוק דיפ שהמטבל בה היה ממש מוצלח- מטבל חם של גבינה עם תרד, שום ארטישוק ועוד כמה דברים אבל הטורטיות שליוו אותה טוגנו במקום ולא היו מספיק פריכים וסתם ספוגים בשמן. סה"כ התענוג עלה כ40$ כולל טיפ כמובן.
image072.jpg



 יום 18
עוזבים את סיאטל אחרי כמה ימים מוצלחים ומתחילים בנסיעה הארוכה לילוסטון. בדרך עצרנו בעיר north bend לסיבוב באאוטלט וקצת קניות בסייפווי. אכלנו צהריים בchinese wok. שתי מנות מוקפצות עם ירקות טריים ב17$ ואז גילינו שיש שם bubble tea (4$) וכמובן שלקחנו אחד לדרך. זהו תה סיני בסגנון שייק ברדי(אני לקחתי בטעם מנגו) כשבתחתית יש כדורי טפיוקה שחורים גדולים. משקה כזה טעמנו פעם בתל אביב אך מאז סגרו את המקום וממש התרגשנו למצוא אותו.
מקום הלינה היה בעיר ספוקיין Spokane במוטל רובי (80$) המוטל ממוקם באיזור התעשיה בעיר, ולמרות שהוא משופץ וזול יחסית, כל הלילה היו רעשים וממש הצטערנו שישנו שם. לארוחת ערב הלכנו קצת ברגל עד לspageti old factory שהיה בקרבת מקום. קיבלנו לחם לפתיחה, סלט לניר ומרק עבורי לראשונות, לעיקריות לקחנו מנת לזניה ומנת רביולי ולקינוח יש כדור גלידה לבחירה(36$).


 יום 19
המשכנו בנסיעה. ערב לפני החלטנו לא לעצור בעיר מיזולה בה תכננו לישון אלא להמשיך לעיר ביוטי עוד כשעתיים נסיעה. ערב מראש ביטלתי את מוטל 6 שהוזמן לנו בmissoula ומצאתי חדר בזול בcomfort inn (81$) . בדרך עצרנו במיזולה לסיבוב בוולמרט וארוחת צהריים במסעדת הבשרים outback. מנה ראשונה של "פריחת הבצל", מנת סטייק עם ציפס לניר ועבורי שילוב שביקשתי במיוחד של כנפיים עם צלעות וציפס. לקינוח עוגת גבינה עם פאדג'(52$). כשהגענו למלון ראינו שיש חדר עם גקוזי. התמקמנו, החלפנו לבגדי ים וירדנו קצת לגקוז'י.
יום 20
אחרי ארוחה קונטיננטלית במלון ונסיעה של כשעתיים הגענו לעיירה גארדניר Gardiner צפונית לילוסטון, וחיפשנו מקום לארוחת צהריים. עצרנו סתם במסעדה בשם cowboy שלידה יש גם לודג' באותו שם ומסתבר שלכן אין שם מס על האוכל. לקחנו מנה אחת של pulled pork & ribs ומנה אחת של ספיישל יום ראשון fried southern chiken שתיהן מגיעות עם תוספת ולחמניה. לקינוח לקחנו את הספיישל של היום שלמרות שמו המוזר (קובלר) היה בעצם פאי שזיפים עם גלידה(35.5$) המלצרית היתה בעצם הונגריה מחילופי סטודנטים, והיא היתה ממש נחמדה. בהמשך אפילו נחליט לחזור לכאן לסיבוב נוסף למרות שלא חשבנו שנגיע שוב לאיזור.
image074.jpg
לאחר הארוחה נכנסנו לפארק ילוסטון מהכניסה שבעיירה(25$). נסיעה מרהיבה לאורך נהר הילוסטון שילווה אותנו עוד הרבה בימים הקרובים ועצירה במרכז המבקרים הצפוני שם מסתבר יושבת דרך קבע משפחת איילים שנתקל בהם עוד כמה פעמים בהמשך.
image076.jpgimage078.jpg
ריינג'רית חביבה ביותר (שלדעתי היתה הנחמדה מכל הריינג'רים שנתקלנו בהם) נתנה לנו המלצות ומידע לשלושה וחצי הימים הבאים שלנו בפארק. משם המשכנו לmamoth hot springs שהיה ממש קרוב וטיילנו בין המעיינות על שבילי העץ עד למעלה. המשכנו בנסיעה דרומה ליציאה לווסט ילוסטון שם נשן בארבעת הלילות הבאים. הכביש שמחבר בין הפארק לעיירה היה האיזור בו ראינו הכי הרבה wildlife. לאורכו יש נהר ובשעת השקיעה כאשר נסענו למוטל נתקלנו בבעלי החיים הראשונים שלנו אך ממש לא האחרונים. אחרי שבכל יום נסענו הלוך ושוב בכביש זה למדנו להכיר את משפחת הביזונים הקבועה ואת הelks הרבים שבאופן קבוע מחפשים אוכל או סתם נחים ואפילו ראינו קיוטי בורח בין העצים במרחק. דייגים כל יום עמדו שעות במים הקפואים לדוג דגים ואז לשחררם כדי שהדייג הבא בהמשך הנהר יתפוס אותם וישחררם וכך הלאה והלאה.בעיירה לקחנו את המוטל המדורג מספר אחת בtripadvisor. הAlpine motel (312$ לארבעה לילות) היה מוטל צנוע ופשוט וכלל מספר חדרים מועט. בריאן ופאטי בעלי המקום אנשים מאד חביבים וקבלת הפנים היתה מאד חמה. בריאן ליווה אותנו לחדרינו ונתן הסברים מפורטים. בקבלה תמיד יש שתיה חמה (קפה, סיידר, שוקו, תה) וכל מיני סלסלות של חטיפי אנרגיה ושוקולדים קטנים שאפשר להכנס ולקחת חופשי. החדר היה נקי מאד עם הרבה מוצרי קוסמטיקה מפוזרים בכל מקום: סלסלה של דוגמיות תמרוקים וסכין גילוח מעולה על השירותים, דוגמיות של אפטרשייב וסבון לגבר ודוגמיות נוספות שניתן לקחת מהקבלה. חדר השירותים והאמבטיה קטן והכיור בכלל ממוקם בחדר עצמו אך זה לא ממש הפריע.
לאחר שהתמקמנו יצאנו למסעדה המגוונת היחידה בעיירה, שהיתה ממש מול המוטל ונקראת Madison crossing. מסעדה לא זולה אך סבירה יחסית לאיזור. אני אכלתי mac & cheese בסגנון הפלצני וניר הזמין המבורגר מElk שהיה מאכזב. שתינו בירה וקוקטייל ושילמנו 36$ סה"כ.
לצערנו את המשך הערב עד השעות הקטנות של הלילה בזבזנו בהתכתבות מעצבנת (ובעייתית עם הוויפי הבעייתי וחוסר הקליטה באיזור שמנע מאיתנו גם להשתמש בסים) עם בעלת הדירה בשיקגו אותה הזמנו דרך Airbnb. מסתבר שבעלת הדירה ושותפתה לא יוכלו להכניסנו לדירה כשנגיע מהטיסה שלנו וציפו מאיתנו לחכות ברחוב עם כל המזוודות והמטען עד שיועילו בטובן לבוא. אנחנו התעקשנו למצוא פתרון יעיל יותר כמו להשאיר לנו מפתח או לשלוח מישהו אחר ורק לאחר תכתובת לא קצרה והצעה מאד "נחמדה" מצידן שנבטל הן מצאו פתרון. אך על זאת עוד נפרט בהמשך.
יום 21
את היום התחלנו קצת יותר מאוחר לאחר ארועי אתמול. הפעם טיילנו באיזור הגייזרים בלולאה הדרומית. התחלנו את היום במרכז המבקרים בold faithful. חיכינו מעט להתפרצות שלו ואחריה טיילנו בגייזרים שמאחוריו עד לGrand שהיה אמור להתפרץ בערך בזמן שנגיע אליו. חיכינו קצת והוא התפרץ אפילו לפני הזמן. ההתפרצות שלו היתה מרשימה בהרבה מהפייתפול.
image080.jpg
משם נסענו לאיזור ה midway basin ועשינו טיול בין הגייזרים. אחר כך כשהמשכנו לנסוע פנינו סתם בספונטניות לאיזור הfirehole למין דרך שיורדת מהכביש הראשי והגענו לאיזה גייזר שם חיכו כמה עשרות אנשים. תהינו למה כולם מחכים וניסינו לברר אם באמת יש התפרצות אך לא ניתן לדעת מתי גייזר זה מתפרץ והיה נדמה שגם האנשים האחרים תוהים מה הם עושים שם. החלטנו לחכות כמה דקות וללכת ולמזלנו החל הגייזר להתפרץ וזה היה מדהים. שמחנו מאד על מזלינו.
image082.jpg
חזרנו חזרה לעיירה והחלטנו הפעם לאכול לארוחת ערב משהו יותר קליל אז הלכנו למסעדה הסינית שצמודה למוטל לאכול מרק עוף ונודלס. המלצרים במסעדה היו ממש גסי רוח ולא ממש מקבלי פנים לתיירים הלא סיניים. אכלנו והלכנו. קינחנו בחדר בגלידה מהסופר הקרוב.


 יום 22
מכיוון שהכביש המערבי בלולאה הצפונית היה סגור היינו צריכים לעשות סיבובים כדי לראות כל מה שרצינו. היום התוכנית היתה לעשות את מרכז הלולאות ואיזור הגרנד קניון. התחלנו באיזור נוריס. עוד איזור של גייזרים שכבר קצת החלו להמאס עלינו. עשינו שם את המסלול והמשכנו לאיזור הגרנד קניון. תחילה עצרנו במרכז מבקרים לקבל הכוונה. הריינג'רית החמודה אמרה שפשוט לעשות כמה שביכולתינו במסלולי ה RIM הצפוני והדרומי. שניהם כמה ק"מ בודדים מעל העמק המשקיפים על המפלים העליונים והתחתונים, ואפשר מהם לרדת למסלולים קצת יותר תלולים ולהאריך את הדרך. הנוף שם היה הכי מדהים שראינו בכל הפארקים שהיינו- עמק אינסופית, נהר ומפלים ענקיים. הלכנו במסלול עד שהגענו לשלט של "זהירות דובים". ניר התעקש להמשיך אך אני נלחצתי ובאסתי אותו כשבקשתי שלא נמשיך.
image084.jpg
הכי מעצבן היה שבעקבותינו הגיע תמיד אוטובוס של סיניים או קוריאניים שממש היו שונים מהאמריקאים המתחשבים והמנומסים. הם ירדו בהמוניהם, נעמדו לנו ברקע כל פעם שניסינו לצלם ודחפו כדי לצלם את עצמם כאילו אין שם אף אחד אחד. בכלל כל הפארק היה מלא באסייתיים עם מצלמות יותר גדולות מהם עצמם. כל אחד סחב לפחות שתיים כאלה כולל חצובה והם תמיד נראו ממהרים לצלם ולהמשיך הלאה כלל לא נהנים מהנוף או אכפת להם שהם נדחפים.
image086.jpg
מהגנד קניון המשכנו להקיף את כל הלופ הדרומי דרך אגם הילוסטון המרהיב שבו עצרנו לכמה תמונות דרך נופים מטרפים עד לחלק הכי דרומי West Thumb. התחיל כבר להחשיך אך החלנו לטייל קצת בין השבילים ונתקלנו במשפחת איילים. הגענו עד לקו המים ואז התחלנו לשמוע קולות מפחידים של חיות והחלטנו (כלומר אני החלטתי) לחזור לאוטו כי הדרך למוטל עוד היתה ארוכה (וגם קצת פחדתי).
בערב נסינו מסעדה סינית אחרת. הגענו מאוחר וכבר היינו רעבים ונכנסנו לרד לוטוס. לצערנו המתנו שם כמעט שעה לקבל שולחן. איך שהתיישבנו כבר ידעתי מה אנחנו רוצים מהתפריט, הזמנו ישר וקיבלנו במהירות את האוכל. משם הלכנו לישון.

יום 23
הבוקר החלטנו להתפנק במאפיה הקרובה למוטל- מאפיית Woodside. קנינו 4 סינרולס טריים ומעולים, שננשנש מהם בימים הקרובים, ושני כריכים בשריים לדרך ב22$. היום החלטנו לנסוע לאיזור היציאה הצפון מזרחית. בדרך עצרנו בכל מיני תצפיות ונכנסנו לרכס הsheepeater שם הכרנו את אמיר. בחור נחמד שמסתובב לבדו במסלול הפוך לשלנו. דיברנו איתו לא מעט וסיפרנו לו שהוא הישראלי הכמעט יחידי שנתקלנו בו מאז תחילת הטיול. היה מאד קר ובהמשך דרכנו עברנו בכניסה הצפונית ממנה נכנסנו. בכביש שבו נסענו ראו את נזקי השריפה הגדולה משנות ה80 , נוף מדהים ובעיקר בעלי חיים. נתקלנו בכמה עדרי ביזונים ואפילו באיל פצוע שאיש אחד הסביר לנו שאסור לריינג'רים להתערב בהצלתו וכנראה ימות בעוד מספר שעות. שיא הנסיעה היה כשהתחיל לרדת שלג. היה ממש קצת אבל אנחנו התרגשנו כמו ילדים קטנים. עצרנו בצד הדרך וניסינו לצלם אך הוא לא הספיק להערם ונפסק.
image088.jpg
כשהגענו לאיזור בו הכביש נסגר חזרנו על עקבותינו והחלטנו בספונטיניות לצאת שוב לגרדניר למסעדת הקאובוי המוצלחת. הפעם אני הזמנתי רק מרק עוף שהיה מאד ביתי, צלחת צ'ילי ושתיה אבל ניר החליט להתפנק בסטייק בפאלו (עם שתי תוספות) שהיה יחסית יקר למה שאנחנו רגילים אבל שווה כל דולר. סה"כ להכל כולל טיפ כמובן 48$. המלצרית שלנו שוב היתה ההונגריה המתוקה והיא סיפרה לנו איך הגיעה לשם ושזה השבוע האחרון שלה ושמאד עצוב לה לעזוב ואנחנו גם התבאסנו כי ידענו שזה היום האחרון שלנו בילוסטון.
מזג האויר כשחזרנו לעיירה היה קפוא והגיע לכמינוס 7 מעלות. החלטנו כיוון שעוד היה יחסית מוקדם לעשות סיבוב בעיירה ולקנות קצת מזכרות. התלבשנו הכי חם שיכלנו עם כובעי צמר, כפפות וצעיפים, אך הקור היה מקפיא, ולאחר שמצאנו את מבוקשינו חזרנו לחדר לא לפני שעברנו בקבלה להכין סיידר חם.

יום 24
פתחנו את היום שוב בכריכים מהמעדניה, אחד חלבי לניר ואחד בשרי עבורי(13$) הבחור הגדול במאפיה, שהיה מאד נחמד, התרגש לשמוע שאנחנו מישראל. נסענו דרך איזור הגייזרים דרומה לכיוון טיטון בו נבלה את היומיים הקרובים. בדרך נתקלנו שוב בבעלי חיים, עצרנו במפלי Kepler cascade ועשינו פיקניק מול אגם לואיס עם הכריכים שקנינו.

image089.jpg
בטיטון עצרנו בColter bay במרכז מבקרים לשמוע מה נוכל לעשות ביומיים הקרובים, אךהריינג'ר האינדיאני לא עזר לנו יותר מדי פרט לכך שנתן לנו מפות ומין תרשים שמסביר את עיקרי הדברים שיש לראות באיזור ובאיזה סדר, שבסוף הלכנו לפיו. הכי מאכזב היה להבין סופית מה שכבר גילינו לפני כן וזה שראפטינג אותו תכננו לעשות באיזור לא יהיה אפשרי מכיוון שכל חברות הראפטינג כבר היו סגורות לעונה עקב מפלס המים הנמוך, והריינג'ר אף אמר שהולכת להיות עונה עם מעט מאד גשמים. חיכינו כמה דקות לראות סרט על האיזור והמשכנו. ראשית הגענו לסכר ג'קסון ומשם המשכנו לSignal mountain. בדרך ראינו התגודדות של אנשים וישר קלטתי בין העצים הסבוכים מה שישר חשבתי- יש פה דב!!! ניר החנה ולקח לי את המצלמה ורץ מהאוטו לתפוס את הדב מקרוב, אך הוא בינתיים הספיק להכנס לעובי היער. אני ישבתי באוטו וראיתי את ההתלהבות של ההמונים המלווה בחששות מהדב. לאחר כמה דקות טובות ניר חזר עם המצלמה וכמה תמונות תקריב מעולות והרגשנו גאווה שזכינו לראות דב בטיול. משם טיפסנו על ההר לנוף עוצר נשימה וכל הדרך המשכתי לחפש דובים נוספים- אך לשווא. משם כבר נסענו לעיירה ג'קסון למוטל 6 בו נשהה בשני הלילות הקרובים (150$ לשניהם). זהו מלון משופץ וחביב במחיר שפוי ביותר ואף קיבלנו את המחיר באותו היום שהיה נמוך בכמה דולרים מזה שהיה כשהזמנתי. ראשית נסענו לאכול ארוחת ערב. ניסינו סושי שהמליץ עליו הבחור בקבלה אך הוא היה עדיין סגור והמשכנו הלאה לסושיה אחרת בשם shangon. 4 רולים, מנת גיוזה ושני מרקי מיסו עלו לא מעט כשמצופה מעיירת תיירים(68$).לאחר קפיצה קטנה לKMART להצטיידות בעיקר במים לקחתי מהחדר שני שקים ענקיים של הכביסה שהצטברה לנו ורצתי לחדר הכביסה ליד הלובי. לצערי אחת משתי המכונות כבר נתפסה על ידי הבחור שחיכה שם, וידעתי שאצטרך לחכות לא מעט על מנת לעשות את כל הכביסה. אחרי כמה דקות אני והבחור כבר התחברנו, שמו היה פיטר והוא מניו זילנד ודיברנו לפחות שעה. בהמשך ניר הגיע לארח לי חברה ואז הגיע עוד איש מבוגר שרצה עזרה עם האנטרנט. גם איתו התפתחה שיחה מענינת. מסתבר שהוא מהולנד עם תסביכי שואה ואהבה חזקה לישראל.

יום 25
היום החלטנו להמשיך במסורת של הימים האחרונים ומצאנו מאפייה בעיירה בשם Buscket bread כדי לקנות כריכים לארוחת בראנץ'. המאפיה היתה רק בפתיחתה ומסתבר שכריכים בשריים הם בכלל ארוחת צהריים, אז נאלצנו להמתין קצת כשהכינו לנו את הכריכים, שהיו בהחלט שווים את זה ואפילו מוצלחים יותר מהמאפיה הקודמת (טונה ורוסטביף). בינתיים חלקנו קוראסון (סה"כ 18$). ראשית עצרנו במרכז המבקרים של ג'ני לייק. הרינג'רית אמרה שכדאי לעשות את המסלול של הHidden falls. כ10 ק"מ של מסלול המתחיל ביער וממשיך לאורכו של שפת אגם ג'ני המרהיב עד למפלים נסתרים משם אפשר לטפס עוד כ800 מטר לנקודת תצפית.
image092.jpg
מחוץ למרכז המבקרים אכלנו את הכריכים שלנו ויצאנו לדרך. המסלול היה מגוון ובדרך נתקלנו גם באנשים שבאמצע פרשו וחזרו וגם כאלה שמבחינתם זה כלל לא היה מאמץ. חלק עודדו אותנו להמשיך וחלק גרמו לנו להתלבט. בסופו של דבר המשכנו והגענו עד למפלים שם נתקלנו בבחור מוזר מטקסס שטייל לבד. הוא הוציא במפלים את החליל שלו והדגים לנו את כישוריו.
לאחר סיום המסלול נסענו עם האוטו לnorth scenic drive ומשם חזרנו לעיירה. נסענו ישירות למסעדה שהמליץ לנו בחור אחד אתמול בשם הGarage. הבחור אמר שיש שם happy hour החל מחמש והמקום ממש נחמד. המקום היה מעוצב מהודר יותר ממה שציפינו. ההנחה על התפריט היתה חלקית והזמנו כל מיני מנות ראשונות עם אלכוהול: פיצה, טבעות בצל, נקניקיות ושני מרקי בצל. המלצרית החליטה להוציא הכל יחד, הפיצה כלל לא היתה חמה גם אחרי סיבוב חימום שני, האוכל היה שמנוני ולא כזה זול. סה"כ 49$ ואכזבה גדולה מאד. חזרנו למלון לארגן את הדברים. מחר יש נסיעה ארוכה לסולט לייק סיטי...

יום 26
שוב נסענו למאפיה לקנות כריכים וקפה לדרך (15$). עצרנו באחת מהרמפות להורדת סירות לנהר הנחש לאכול את הכריכים בנוף והמשכנו בדרך. קצת לא היינו בטוחים איך לנסוע ואיזה מסלול עדיף, וכשנעצרנו עקב עדר פרות שעבר ניצלנו את ההזדמנות לשאול מקומי והוא המליץ לנו מהיכן לנסוע. מה שהיה מרשים בנסיעה הזו הוא שבמרחבי החקלאות הענקיים דרכם נסענו, כשהממטרות השקו את הצמחיה תוך כדי השקיה המיים קפאו ולקח לנו כמה זמן עד שהבנו שהלבן המוזר מסביבן הוא בעצם המים שקופאים תוך כדי ההשקיה. הגענו לCrystal inn בסולט לייק לשני הלילות הבאים(287$) וקיבלנו חדר יפה וענקי, דבר שמאד הועיל בסידור המזוודות לקראת הטיסה.
לאחר שהתמקמנו במלון יצאנו לטייל קצת באיזור כשהמטרה היתה סושיה במרחק כ4 בלוקים Ginza sushi. את המקום כלל לא נהלנו אסייתים כמו בדרך כלל אך הוא היה ממש נחמד.
image094.jpg
חמישה רולים ושני מרקי מיסו עלו לנו 69$. שוב ממש לא זול אבל טעים. אחר כך חזרנו לחדר לערב של מנוחה.

יום 27
התחלנו את הבוקר בתור ענקי לבופה של ארוחת הבוקר במלון. הארוחה היתה מאד נחמדה וכללה ביצים, תפוחי אדמה, בשר ופירות כמו אננס טרי ואבטיח בנוסף לדברים הרגילים. לאחר הארוחה חזרנו לחדר לסדר את המזוודות לטיסה מחר בבוקר ולעשות צ'ק אין לטיסה באנטרנט.
image096.jpg
לאחר סיום הסידורים יצאנו לכיוון הטמפל סקוור. היום זה יום ראשון וכל המורמונים נוהרים בהמוניהם לכנסיה בחליפות ושמלות מהודרים. כל הנשים מאופרות בכבדות. בהמוניהם ממהרים לתפוס מקום. התופעה ההזויה היתה כאשר לא הבנו למה חלק מהאנשים מהלכים כמו זומבים בין כולם עם אצבעות במספרים שונים מורמות באוויר. חלקם פשוט נשאו שלטים שמבקשים תמורה רוחנית. לאחר כמה זמן הבנו שבעצם אלו הם אנשים ללא כרטיסי כניסה לתפילות שמנסים להשיג מספר כרטיסים כמספר אצבעותיהם המורמות. כל החוויה באיזור זה היתה מוזרה מאד והמשכנו משם לאיזור השופינג שנקרא gate way. הסתובבנו קצת בחנויות ואחר כך כשרצינו לאכול צהריים חיפשנו איזה מסעדה שהופיעה במפת הקניון אך כלל היתה סגורה, משם עברנו למסעדת גריל שהתבררה כמסעדה מקסיקנית ומשלא מצאנו מה לאכול בתפריט עשינו משהו שאנחנו אף פעם לא עושים ויצאנו ממנה. בסוף הגענו למסעדת סושי ליד בשם happy somu והזמנו שלושה רולים ומנת נודלס ב47$. ניסינו לברר בחנות של T mobile על חידוש הסים שלנו וגילינו שהטעו אותנו ויהיה עלינו לשלם שוב את אותו הסכום כדי להשתמש בו חודש נוסף. משם חזרנו למלון וראינו את הצד האחר של העיר לצד כל המורמונים המהודרים-הצד של כל ההומלסים שפזורים בלי סוף ברחובות.
יום 28
היום יום הטיסה לשיקגו. אכלנו ארוחת בוקר במלון, מלאנו דלק ברכב והמשכנו לשדה. ראשית החזרנו את הרכב בעצבות גדולה שכן היינו מאד מרוצים ממנו ואחר כך הגענו לצ'ק אין. את המזוודות הגדולות שלקחו מאיתנו העבירו ליד למתלמד ועוד מישהי ששם בחוץ ליד כולם פתחו אותן לבידוק. המזוודות היו עמוסות ומסודרות היטב כדי שתסגרנה והיו שם דברים שבירים. לא היינו אמורים להישאר אך עמדנו והסתכלנו מרחוק בעצבים איך המתלמד והאישה שאיתו מבלגנים את המזוודות סתם כי משעמם להם ואין הרבה אנשים ומנסים בסוף בכח לסגור אותן וכמעט הורסים את הרוכסן. עם הטרולים שהעלנו למטוס הפקידה הפחידה אותנו שאין מצב שיכנסו לתא במטוס הקטן ונכנסנו להיסטריה בניסיון לצמצם אותן. פתחנו אותן באמצע השדהוהוצאנו את כל המעילים כדי שנחזיק ביד. בסוף כלל בלי לשאול אותנו לקחו מאיתנו ומשאר האנשים בעליה למטוס את הטרולי והחזירו כשיצאנו מהמטוס. ככה בלי התראה מוקדמת ואזהרה שנכין מראש דברים שאנחנו צריכים איתנו בטיסה. אחרי הרבה עצבים עלינו למטוס. הטיסה היתה יחסית זריזה. קיבלנו את כל המזוודות בירידה מהמטוס ולקחנו מונית לשיקגו. את הרכב לצד המזרחי נאסוף רק ביציאה מהעיר. נהג המונית היה פקיסטני, נהג כמו מטורף ודיבר בטלפון כל הנסיעה. הוא עצר לנו בצד השני של הכביש ולא הסכים להסתובב למרות כל המזוודות שסחבנו וירד רק בשניה האחרונה אחרי שהוצאנו הכל כדי לעשות את עצמו מוריד את המזוודה הקטנה האחרונה על מנת לקבל טיפ.
ועכשו סיפור הדירה בקצרה-
כאמור כשהגענו לילוסטון אחת משותפות הדירה שהשכרנו דרך AIRBNB איתה כלל לא דיברנו קודם לכן ולא ידענו על קיומה, שלחה לנו הודעה שאף אחד לא יוכל לפתוח לנו את הדירה כשנגיע לשיקגו ושנאלץ לחכות בסטארבקס מתחת לדירה עם כל המטען שלנו לפחות 3 שעות או שנבטל את השכרת הדירה. אחרי שהלילה הזה נהרס הן מצאו פתאום ישועה ואמרו שחברה שלהן בשם אמריקה תפתח לנו את הדירה. כמובן שכל אותו שבוע קיווינו שבאמת הדברים יסתדרו ולא תהיה לנו הפתעה כשנגיע לשיקגו. הגענו קצת מוקדם. ישבנו כחצי שעה בסטרבקס, שתינו ואכלנו משהו קטן כי היינו מורעבים. אמריקה הגיעה אפילו לפני הזמן והיתה נחמדה ואנחנו היינו נחמדים אליה שמחנו שבכלל הגיעה ועוד לפני הזמן. הדירה היתה כמעט כמו בתמונות רק שגילינו שאין באמת וילון אטום על החלון הגדול ליד המיטה(מסתבר שנשבר כמה אורחים לפנינו לפי הביקורות באתר) ובנוסף מסביב למזגן בחלון יש פתח שמכניס את כל הריחות והרעשים מהסמטה המאד רועשת בה משאיות פורקות את תכולתן בשעות הקטנות של הלילה. המגבות שהושארו לנו היו מלאות באבק, הכלים בארונות מטבח מטונפים וזכינו בגליל יחיד של נייר טואלט ובפתק חצוף על המקרר עם הוראות ניקיון למרות ששילמנו דמי ניקוי. היו עוד כמה דברים אבל הבנתם את הנקודה. כשיצאנו מהדירה והתבקשנו באתר Airbnb לכתוב ביקורת רשמנו בדיוק את כל הדברים האלה. כנקמה בעלת הדירה החביבה הוסיפה בפרופיל המשתמש שלי ביקורת שיקרית, שטינפנו לה את הבית ולא עשינו כלים, שהיינו חצופים לאמריקה שפתחה לנו את הדירה ועוד כל מיני שקרים, והתבאסתי שבכלל התאמצתי (ואפילו בלי אמצעים מתאימים) לנקות היטב אחרינו, לשטוף את כל הכלים, לזרוק את האשפה ולסדר כמה שאפשר. הסיפור עם הדירה לקח ממני הרבה אנרגיות גם לפני הכניסה לדירה שחששנו שכלל לא יהיה לנו דירה להגיע אליה וגם בשאר הטיול כשראיתי מה שנכתב ולא ממש היה באפשרותנו לעשות משהו בעניין. חוויה מאד לא נעימה ומצב מאד בעייתי כשמחפשים אלטרנטיבות למלונות בערים הגדולות.
את היום הראשון בשיקגו סיימנו בקניות בסופר הקרוב לדירה. בסופרים הארה"ב אפשר לקנות אוכל מוכן דיי כמו אצלנו אבל בנוסף יש גם סושי ודברים שפה אי אפשר למצוא. התפנקנו בעוף שלם מוכן בגריל שעלה רק 7$ לתוספת קנינו ירקות והכנו תפוחי אדמה עם פטריות ובצל כתוספת חמה וסלט ירקות טרי וכמובן לחם טוב, חומוס ושתיה. הארוחה היתה ביתית וטעימה.

יום 29
את היום פתחנו בחביתה טרייה וסלט ירקות ויצאנו לתור את שיקגו ברגל כמו תמיד. הדירה שלנו היתה ממוקמת כחצי שעה צפונית ללופ. התחלנו ללכת מזרחה עד שהגענו לקו המים של אגם מישיגן ומשם ירדנו דרומה. הרחובות, ובמיוחד השדרה החמישית המלאה בחנויות השופינג מאד, מטופחים והאוירה בעיר היתה ממש טובה. הרגשנו כאילו היינו שם כבר.
image098.jpg
הגענו למגדל ג'ון הנקוק ועלינו לתצפית (35$ לשנינו). לאחר שירדנו המשכנו דרומה עד לנייבי פיר והבנו לראשונה למה שיקגו מכונה The windy city. כמעט כל הדוכנים והמסעדות במזח היו סגורים והרוח כמעט העיפה אותנו מהמקום. אפילו על הגלגל הענק שהפעם החלטנו לעלות עליו נסגר בשל הרוח החזקה. המשכנו ללכת במזח גם בשביל הנוף לאגם וגם כי מקצה המזח ניתן לראות את נוף העיר.
image100.jpg
מהמזח המשכנו דרומה לפארק המילניום, הגענו לפסל ה cloud gate. עשינו שטויות עם המצלמה כמו כולם ואחרי כמה שעות של הליכה החלטנו לחפש את אחת מהפיצריות המפורסמות לאכול ארוחת צהרים. הכי קרובה נקראה Giordino's. הזמנו כמובן את הדיפ דיש פיצה אותה ניתן לקבל בשלושה גדלים, ומכיוון שלוקח לה הרבה זמן להיות מוכנה הזמנו גם ציפס מתובל לפתיחה (32$ כולל שתיה ומס).
image102.jpg
את הפיצה לא הצלחנו לסיים ויצאנו עם קופסא, אבל בחורה מוזרה שהוציאה את התיק שלה מפח האשפה ודיברה לעצמה שאלה אם נוכל לתרום לה את הפיצה. כמובן שנתנו לה בשמחה למרות הסיטואציה המוזרה.
איך שיצאנו מהפיצריה היתה משאית אוכל של קאפקייקס מגניבים. לצערנו במהלך הטיול לא ממש יצא לנו להתקל בfood trucks למרות שממש רצינו לטעום אוכל רחוב מגניב, אז כמובן שקפצתי על המציאה וקניתי לי קאפקייק קטן וטעים -; שוקולד נוטלה(3$).
חזרנו ברגל לדירה, למרות שכבר היינו עייפים, וניצלתי את אחר הצהריים לעשות כביסה בחדר הכביסה שהיה ממש קרוב בקומה שלנו בבניין.
בערב החלטנו לפקוד את אחד מהפאבים הרבים שהיו ברחוב הסמוך לדירה שלנו ובסוף נכנסנו לאחד שנקרא snuggery. השירות היה ממש נחמד ואפילו היה ערב טריויה עם איזה סטנדפיסט חצי מוכר. אני שתיתי שני קוקטיילים וניר שתי בירות והזמנו גם שני שוטים. סה"כ 37$.

יום 30
הבוקר ניסינו את הסאבווי, שהתחנה שלו היתה בלוק מהדירה. לפני כן קנינו ארוחת בוקר בדאנקן דונאטס- שתי סופגניות אחת בטעם דלעת כי הרי האלווין מתקרב והשניה רגילה(2$). אין מקום שהיינו בו ולא היתה חנות של דאנקן דונאטס. לדעתי זו החנות הכי נפוצה בארה"ב. אך זהו היה ביקורנו הכמעט יחיד בה חוץ ממקום נוסף שבו קנינו קפה.
נסענו לאזר הלופ לחפש את המקום ממנו השכרנו את הרכב כדי לשאול כמה דברים ולראות איפה זה. אחרי התברברות קלה (שלוש פעמים הלוך ושוב באותו הרחוב) עקב היציאה מהסאבווי, הגענו למקום. משם המשכנו לקצת שופינג בשדרה החמישית אבל הקור והגשם שירד לסירוגין הכריעו אותנו ובסוף נכנסנו לWater tower mall. בקניון הזה 8 קומות! כבר בכניסה היה דוכן של לחמניות באו BAO. אלו הן לחמניות מאודות אסיתיות במילויים שונים. קנינו שישיה מגוונת ב10$. המשכנו במעבר בחנויות עד שרגלינו כבר לא יכלו יותר.
image104.jpg
חזרנו ברגל לדירה לנח קצת ובערב יצאנו לסושי שהיה דיי קרוב לדירה בשם sushi RA.הזמנו בירה, קוקטייל, מנת טאטקי טונה לפתיחה ושני רולים ספיישל (כ45$)
image106.jpg
המקום היה מלא בצעירים עם אווירה טובה. משם המשכנו לפאב מאתמול, אך התבאסנו לגלות שהערב הוא ריק ומבאס אז שתינו משהו קטן וחזרנו לדירה.


יום 31
היום החלטנו לבלות במוזיאון פילד Field Natural history museum. לקחנו את הסאבווי עד לתחנה הכי קרובה והלכנו ברגל עד לפארק גרנט. במוזיאון בילינו עד אחה"צ. היה מאד מהנה. באיזור גם מוזיאון מדעים אך כבר היינו בטיול קודם בסן פרנסיסקו ואקווריום שהיינו במונטריי ולכן למרות שהיינו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בניו יורק החלטנו לנסות את זה המומלץ של שיקגו.
חזרנו בסאבווי וסידרנו את הדברים לקראת העזיבה למחרת. את הערב סגרנו בטעימה נוספת ואחרונה של הדיפ דיש פיצה הפעם אצל המתחרים Lou Malnati's Pizzeria -; מרק תפוחי אדמה איטלקי ולחם ממולא בתרד עם רוטב עגבניות חם לראשונה ופיצה קטנה לחלוק לעיקרית עם קוקטייל עבורי(38$).
image108.jpg



 יום 32
ניר הלך לקחת את האוטו מהשכרת הרכב בזמן שאני עשיתי סידורים אחרונים וסגירת מזוודות. העמסנו את הדברים ויצאנו לכיוון Port huron, עיירה הקרובה לגבול עם קנדה. לפנינו היתה הנסיעה הכי ארוכה בכל הטיול (כ6-7 שעות) ובפעם הראשונה נגלה לעיננו מחזה השלכת המרהיב שליווה אותנו לא מעט בימים הבאים.
image110.jpgimage112.jpg
בדרך עצרנו באחת העיירות לארוחת צהריים באיזה דיינר אקראי, שהיתה מגעילה. ניר לא הפסיק להתלונן כמה הוא שונא את הרכב החדש וניסה למצוא שדה תעופה להחליף אותו ללא הצלחה. הגענו לעיירה למלון Best westrn (70$) ולמרות האיזור הנידח היה לנו נוף יפה מהחלון.
image114.jpg
חיפשנו ארוחת ערב ובסוף נסענו כ10 דקות מהמלון כשכבר היה חשוך ומפחיד למסעדה סינית לקחת טייק האווי. 2 מרקים, אגרול, ושתי מנות נודלס עלו רק 22$ אבל היו פשוט באיכות נוראית וטעם נוראי. כנראה שזה לא היום שלנו עם אוכל.

יום 33
יצאנו על הבוקר לאחר ארוחה קלה במלון לעבור את הגבול. המעבר היה מהיר אבל נתקלנו בפקיד ממש עצבני. כaניסינו להתקדם לעמדה, לאחר שהמכונית שלפנינו נסעה, הגיע פקיד לדבר עם זה שבעמדה. אנחנו כמובן התקדמנו ואז הוא צעק עלינו למה אנחנו מתקדמים ואם אנחנו לא רואים שהוא עומד שם (הוא לא הפריע, סתם עמד ליד העמדה). אחר כך הוא המשיך לדבר עוד כמה דקות טובות עם זה שבתוך העמדה ואז בסוף החליף אותו, התעכב עוד קצת ואז סימן לנו ברוב טובו להתקדם אליו. כשהגענו הוא התחיל לשאול בעצבים אם אנחנו ממהרים לאנשהו וענינו ברוגע שממש לא. הוא המשיך לשאול שוב ושוב, ובסוף לקח את הדרכונים לבדיקה, יצא מהעמדה (כנראה ממש ניסה למצוא עלינו משהו) ובסוף חזר ושחרר אותנו. הנסיעה בכבישי קנדה היתה שוב לצד הנוף המרהיב של השלכת אבל הנהגים שם משוגעים. כולם נוסעים לפחות 20 מייל לשעה מעל המותר בשילוט כשגם ככה המהירות המירבית היא דיי גבוהה.
למוטל Rex שגם מדורג ראשון בTripadvisor הגענו יחסית מוקדם בשעות הצהריים (140$ לשני לילות). בעלת המוטל, היתה ממש ממש נחמדה ואמרה שהיות ואנחנו הראשונים להיום היא תשמח לתת לנו לבחור את החדר המועדף עלינו ובכך בעצם שדרגה אותנו גם. היא המליצה על ארוע שקורה פעם בשנה וניר לא יכל לקוות למשהו שכזה- שחזור תקופתי מאיזו מלחמה בין הקנדים לאמריקאיים שהתבצע על גבעה שנמצאת כחצי שעת נסיעה מהמלון. למרות שהשחזור כבר עמד להגמר והיינו מאד מאד מאד רעבים חטפנו איזה חטיף ויצאנו לדרך. ניר התרגש עד מאד. מצאנו חניה בין אלפי המכוניות שחנו כרצונן ורצנו לכיוון היריות. היו שם עשרות ומאות אנשים בבגדים תקופתיים וזו היתה חוויה מיוחדת.
image116.jpgimage118.jpg
לאחר מכן נסענו למסעדה עליה המליצה בעלת המוטל בשם Mandarin. זהו בופה אסייתי מאד מגוון ואיכותי. מסתבר שבאיזור מפלי הניאגרה רוב המסעדות הן בופה כי הם מנסים להיות מין וגאס קטנה. שתי מנות בופה לערב עלו 67$. היו שם פירות ים, מאכלים מוקפצים מכל הסוגים, בופה קינוחים מטורף ועוד ועוד.
image120.jpg
כשחזרנו לחדר חיכו לנו שני מאפים מבצק עלים עם גבינה שבעלת המוטל השאירה לנו. התבאסנו שהם לא היו שם כשהגענו וגווענו ברעב אלא רק עכשו כשאנחנו כבר מפוצצים. שמרנו אותם לבוקר. התלבשנו שוב במיטב בגדינו החמים ונסענו אל המפלים בלילה. המפלים מוארים בשלל צבעים אך זה היה פחות מרהיב ממה שציפינו. שילמנו 5 שקל על חניה לאחר שניסו לגנוב אותנו ביותר בחניה אחרת רק כדי לגלות כשהתקרבנו למפלים שדיי קרוב אליהם יש כמה חניות באותו המחיר. הצטלמנו לרקע המפלים והלכנו ברסיסי המים על הטיילת והקור הכריע אותנו אז חזרנו למוטל.
image122.jpg


 יום 34
הבוקר חזרנו למפלים על מנת לשוט בLady of the mist. לא היה תור ונכנסנו עם הנגלה הבאה. קיבלנו את הפונצ'ואים שלא ממש עזרו לנו להשאר יבשים אבל אפילו קיבלנו אחד קטן עבור המצלמה שלנו. החוויה היתה מעולה ואפילו יותר טובה ממה שזכרתי מגיל 12.
image124.jpg
לאחר שסיימנו את השיט המשכנו לטייל על הטיילת ולצלם כרגיל אינסוף תמונות, עד שהגענו לקצה כבר מורעבים ומולנו נגלה דוכן נקניקיות אפילו כשר(לא שזה משנה) מלא ברטבים ומגרה ביותר. קנינו שתי נקניקיות ותוך כדי בחירת רטבים המוכר החל לדבר איתנו בעברית. בסוף יצא שדיברנו עם אייזק כשעה אחרי שאכלנו. שמענו את כל קורותיו ונהננו מאד לדבר קצת בעברית עם זרים אחרי חודש בחו"ל.
image126.jpg
לאחר מכן נסענו לכיוון העיירה ניאגרה און דה לייק. בדרך עצרנו בWheerpool ובנופים המדהימים.
image128.jpg
בעיירה חנינו באחד הרחובות הצדדיים ללא תשלום (בקרבת הרחוב הראשי כל החניות עם מדחנים ואילו רחוב ליד כבר ללא תשלום) וטיילנו קצת ברחוב הראשי, חיפשנו מקום לאכול. אחרי שעברנו על תפריטים של כמה מסעדות וראינו את המחירים המטורפים נכנסנו למסעדה שהיתה מקודם הכי מפוצצת באנשים ועכשו כבר נרגע שם קצת בשם Clark's. הזמנו מרק בצל, סלט יווני וטורטיה עם סלט טונה ושתיה (47$) בחזרה למוטל עשינו עיקוף קטן לראות איזה גשר מיוחד שמגביה ספינות שבאות מהים לתעלה- מהדברים שמרגשים את ניר. חזרנו שוב דרך כל היקבים הפזורים בכל מקום.


 יום 35
שוב על הבוקר נסענו למעבר הגבול על מנת לחזור לארה"ב. הפעם פחדנו לעשות תנועה מיותרת ונתקענו במסלול של המתלמד. כל המסלולים היו מפוצצים אך התקדמו דיי מהר ורק שלנו לא זז. בסופו של דבר כשהגענו לעמדת הבידוק הבנו את הסיבה- נפלנו על מתלמד ולידו היתה מישהי שעזרה לו. הוא חקר אותנו במיליון שאלות ואף חיטט לנו בדברים באוטו ורק אז שחרר אותנו. נסענו לבאפאלו לשדה התעופה כדי לנסות להחליף את הרכב ולקחת איזי פאס לכבישי אגרה. הרכב היחיד שהיה שם לא סיפק את ניר שבחר להשאר עם הרכב שלנו. משם נסענו לWatkins glen לטייל בשמורה. בדרך ראינו במקרה את מסעדת פנדרוסה שהיא חלק מרשת ובדומה למסעדות סיזלר הן בעצם מסעדות בופה של אכול כפי יכלתך. במחיר של עיקרית עם תוספת של דולרים בודדים או רק במחיר של בר הסלטים אפשר לקחת בלי הגבלה מבר הסלטים שכולל ירקות טריים ורטבים ותוספות לסלט, מנות חמות ככנפיים מצופות, טבעות בצל, ספגטי ופירה, לחמניות ובר קינוחים שכולל מכונת גלידה עם תוספות ועוד איזה שני וקינוחים. למרות שהבר מספיק בהחלט נראה מצחיק עבור 2-3 דולרים נוספים לא לקחת גם עיקרית ולכן ניר הזמין סטייק עם תוספת ואני חזה עוף עם תוספת וסה"כ התענוג עלה 26$. משם המשכנו לשמורה. פעם ראשונה שיש בשמורה קליטה סלולרית ויכלתי לשלוח תמונות בלייב לאנשים תוך כדי טיול, שכן השמורה באמצע העיירה. בהתאם להצעה שראיתי בפורום לא הסכמנו לשלם 8$ לחניה של השמורה כשממש ליד היתה איזו מסעדת ג'אנק פוד עם חניה חינם. כל הזמן חיפשנו את הקץ' איך זה הגיוני שחמישה מטר ליד יש חניה חינם אבל לא היה. הדבר היחיד שהבנו זה שלא נקבל מפה והסברים מהאישה בכניסה, אבל השמורה לא כזו מסובכת והסתכלתי על המפה ערב לפני וגם כך המפה על שלטים לכל אורך המסלול. המסלול הוא בקו ישר הלוך ושוב של כמה ק"מ בודדים ולא מעט מדרגות, שלמרבה ההפתעה לא היו קשות. הלכנו עד הסוף לפני העליה הגדולה של המדרגות שמובילים ליציאה בצד השני וחזרנו ברגל תוך כדי גיוון עם מסלולים מקבילים שניתן ללכת בהם. השמורה מאד יפה וקסומה. ניתן לקחת שאטל באחד הכיוונים למי שקשה ורק לרדת את כל המדרגות או רק לעלות. אני לא חשבתי שאעמוד בזה אך בסוף הלכנו גם הלוך וגם חזור.
image130.jpgimage132.jpg
כשסיימנו את המסלול נסענו לאיתיקה לעשות צ'ק אין במוטל 8 (122$ ללילה ובין הזולים באיזור!) כשנהיה כבר דיי מאוחר נסענו לצד השני של העיירה לארוחת ערב של סושי בסושי קיושו. 4 רולים ב43$
image134.jpg
קפיצה קטנה לסופר ליד וחזרה לישון.
יום 36
קמנו בבוקר ולקחנו כמה דברים לנשנש מארוחת הבוקר הממש בסיסית במלון. לידינו ישבה אישה נחמדה שהתברר כישראלית הנמצאת בסוף הטיול שלה עם בעלה והילדים. עצירה ראשונה בדרך לOld Forge היתה אצל הספר. כן ניר לא הסתפר כבר מעל לחודש ולא ישרוד כך עד סוף הטיול.
image136.jpg
מצאנו שתי מספרותבאיזור ובחרנו אקראית אחת מהן. זו היתה חוויה מיוחדת. מסתבר ששני הספרים המבוגרים עם הגורמטים והשפם הם במקור סורים. המספרה שלהם היתה מלאה בשטויות של ספרים שכן הם כבר דור שני למספרה. ממש מגניב. ולמי שמתעניין- תספורת שם עולה 16$ ונהוג לתת עוד 10-20% טיפ.
משם נסענו למפלי אתיקה. בהתחלה טעינו והגענו לאיזה מפלי HorseShoe אבל אחרי זה הבנו שטעינו ונסענו למקום הנכון. פיסה של נוף באמצע העיר
image138.jpg
המשכנו בנסיעה לאולד פורג' לאחר עצירה לא מוצלחת בוולמרט. הנסיעה ארכה כ5 שעות ומסתבר שכל האיזור של האדירונדק בו נהיה בימים הקרובים דיי שומם שכן הגענו בדיוק בין העונות- השלכת פה כבר בסיומה ואילו עונת הסקי עדיין לא החלה. את המפתח לחדר השאיר לנו בעל המוטל שנקרא בפשטות old forge motel (75$) על הדלת במעטפה יחד עם פתק שיחזור בקרוב.
התמקמנו בחדר, וכשבעל המקום הגיע הלכנו להסדיר את התשלום וגילינו את הכלב המגניב שלו מסוג לברדודל- לברדור עם פודל ואפילו נתנו לו קצת מקלט מהקור בחוץ בחדר שלנו ואח"כ הוא לא ממש רצה לצאת.


 יום 37
המשכנו בדרכנו ללייק פלסיד וכשהגענו לעיירה חיפשנו היכן לאכול צהריים. נסענו ברחוב הראשי הלוך ושוב עד שהחלטנו לעצור באיזה דיינר שהתברר כשהתישבנו שהוא מטונף, שירותים זוועתיים ושירות ממש גרוע. היינו שם היחידים. הזמנו שתי מנות אכלנו ועפנו משם למקום הלינה שלנו לאותו הלילה. למרות שה Spruce lodge נחשב בד אנד ברקפסט, הוא לא ממש כזה. הבית המרכזי ישן ולמרות שכל הבית היה ריק פרט לחדר אחד קיבלנו בדיוק את החדר שהזמנו שבו כלל לא היתה טלויזיה והמיטה היתה צמודה לקיר כשמסביבה עצים מכל הכיוונים כך שמי שישן צמוד לקיר אינו יכול לרדת מהמיטה בלי לטפס על בן זוגו.ארוחת הבוקר היתה בסיסית ביותר וממש כדי לצאת מידי חובה. ניכר שלבעלת הבית אין ממש כח לאורחים אבל בשביל 71$ ללילה חד פעמי זה היה נסבל.
הדבר היחיד הנחמד הוא שמאחורי בתי הארחה של המקום יש POND שבה השתקפו השמיים:
image140.jpg
לאחר שהתמקמנו והבנו שהרבה אטרקציות אין במקום החלטנו שוב להשמע לעצת הפורום והלכנו לעשות טיסה בשמי האדירונדק (80$). פיל הטייס ליווה אותנו, ניר ישב מקדימה כולו נרגש ואני ניסיתי להתגבר על מחלת הים שלי מאחורה במיוחד כשהוא קיבל לידו את ההגה והתנסה בהטסת המטוס.
image142.jpg
לאחר שירדנו מהמטוס הייתי צריכה לנח עד שהבחילה תעבור. חזרנו לחדר ונחנו. לשנינו לא ממש היה כח. כשכבר החשיך הבנו שכדאי שנלך לאכול ארוחה נורמלית לפני שמסעדות העיירה יסגרו. מצאנו מסעדה מומלצת ונסענו אליה אך כמובן שהיא היתה סגורה, אז חזרנו על עקבותינו ועצרנו כמובן במסעדת סושי ועוד סושי בעיירת תיירים. בסושי AKI הזמנו מנת פתיחה ו3 רולים ושילמנו עבורם 67$. יקר.


 יום 38
לאחר ארוחת הבוקר הלכנו לראות את אגם המראה.
image144.jpg
כמה תמונות והמשכנו לאוזבל קאסם. גם פה פספסנו את הראפטינג ובכמה ימים בודדים. שילמנו מחיר מופרז בשביל שמורה קטנה ולא כזו מיוחדת(34$) ועשינו את המסלול הרגיל הפופולרי Rim walk וחזרנו מהמסלול העליון הקל יותר Chasm walk.
image146.jpg
לאחר מכן נסענו לכיוון המעבורת בפלסבורג על מנת לעבור את אגם צ'מפליין, נכנסנו ישר (13$). התרגשנו מהנסיעה הראשונה שלנו במעבורת, יצאנו מהאוטו וצילמנו תמונות(אני בעיקר ניסיתי לא לקבל בחילה)
image148.jpg
המשכנו לברלינגטון לחפש היכן לחנות ולטייל. כמובן שכבר היינו רעבים. ראינו מין מדרחוב ולאחר סיבוב עם האוטו חזרנו לכיוונו. חנינו עם מדחן כי לא מצאנו אפשרות אחרת וחיפשנו היכן לאכול במדרחוב. אף מסעדה לא נראתה לנו ובסוף מצאנו דוכן דים סאם קטנציק ברחוב צדדי אז קנינו כמה לטעום ולהשתיק את הרעב. בסוף החלטנו לחזור למסעדה הגרמנית ליד האוטו. המסעדה עצמה למטה היתה סגורה והיה שלט לעלות במדרגות הצדדיות למה שהסתבר כפאב של המקום שמשמש גם על תקן המסעדה בשעות מוקדמות. אכלנו שניצל עוף על מקל ומנת נקניקיות בליווי בירה לבחור. היה מוצלח למרות שאני לא יודעת את שמה(24$)
image150.jpgimage152.jpg
לאחר הארוחה נסענו לכיוון הבד אנד ברקפסט הבא שלנו והפעם כזה במלא מובן המילה. את פנינו קיבלה מרי בעלת המקום. אישה שתמיד שמחה ומטופחת עם צחוק ממש מצחיק והרגשנו שם ממש בבית. אצל מרי כל יום בשבע בערב מוגש לאורחים פאי טרי שהיא מכינה קצת לפני. את העוגות שלה היא גם מוכרת לכל מי שמזמין. ארוחת הבוקר מאד מושקעת ונעשת תוך התחשבות בצרכים מיוחדים ובשעה שנוחה לאורחים. החדרים עצמם מעוצבים בריהוט עתיק ואפילו היתה לנו אמבטית ספא(מיני ג'קוזי) ליחד. אפשר לשבת בסלון ובחדר האוכל או סתם לקשקש עם מרי במטבח בזמן שהיא מבשלת. תענוג. שם המקום הוא The whitcomb house והוא עלה לנו 316$ לשני לילות מחיר שהיה שפוי ביחס למלונות הכי בסיסיים באיזור לאותו הזמן.
image154.jpg
למרי יש גם שתי דירות שהיא מזכירה לטווח ארוך שהן מחוץ לבית. באחת מהן התארח חבר של הבעל שבא לעבוד באיזור ובשני זוג אנשים נחמדים מוריג'יניה שבאו ל4 ימים אך בעבר שהו בדירה כשנה. האישה , בקי, גם היתה דברנית לא קטנה ומאד נהננו להכיר להם את חיינו בארץ ולנפץ את הסטיגמות המוכרות ובדרך גם להכיר את חייהן. עם שתיהן אני עד עכשו בקשר דרך הפייסבוק.
בכניסה לדירות יש חדר כביסה עם מכונות חדשות ענקיות ומשוכללות ומרי היתה ממש נחמדה והציעה לי להשתמש בהן. כביסה שהיתה אמורה לקחת לי לפחות שלושה סיבובים נגמרה בסבב אחד. לאחר הכביסה חיכה לנו פאי דודבנים ולידו שתינו סיידר חם. בחדר האוכל יש מכונת קפה עם קפסולות וקערת פירות לשימוש האורחים.


 יום 39
את היום פתחנו בארוחת בוקר מעשה ידה של מרי: לחם פקאן חמוציות, מיץ תפוזים וקפה, אומלט גבינות ותרד נקניקיות מייפל מצוינות(היחידות שאהבתי) והום פרייז אמריקאיים.
היום היה אחד הגשומים בטיול שלנו אך החלטנו בכל זאת לנסוע למוזיאון לשבורן. המוזיאון מורכב מביתנים דרכם אפשר לנסוע עם השאטל או ללכת ברגל. בכל ביתן יש תערוכות שונות.
image156.jpg
מאד נחמד אך קצת בעייתי בגשם הכבד. לאחר המוזיאון עצרנו בחנות של כל מיני שטויות לבית שמרי המליצה וקנינו שם לראשונה את הפאדג' הנפוץ. ארוחת צהריים אכלנו באוליב גרדן הרשת האיטלקית הידועה- שתי מנות עיקריות וסלט ללא הגבלה כולל סמודי 38$.
image158.jpg
לאחר שהגענו לבית מרי הגישה לנו הפעם שתי עוגות- פאי פקאן ורפרפת. עם כאב ראש נוראי החלטתי לנצל את חדר הכביסה הזמין לכבס דברים נוספים. אחר כך בילינו קצת בסלון, כתבנו למרי ברכה בספר האורחים, ניגנתי בפסנתר וסתם נחנו בבית החם כשבחוץ מזג האוויר הגשום.


 יום 40
היום עוזבים את מרי. לארוחת בוקר היא הגישה לנו פנקייקים עם מייפל אמיתי מוורמונט שגם קנינו לקחת הביתה, בייקון והום פרייז ועל השולחן חיכה לנו שוב מיץ תפוזים לצד יוגורט עם פירות יער.
בדרך להרים הלבנים עצרנו במפעל של בן אנד ג'ריס למרות שידענו שזה יהיה מיותר רק לא ידענו עד כמה ובמחצבות הגרניט Rock of the ages לשם הגענו בדיוק כמה דקות לאחר שהסיור האחרוןיצא. האחראי שם שבדיוק התכוון לצאת היה ממש נחמד והחליט שנעקוב אחריו עד למקום הסיור ונתן לנו הסבר פרטי למעלה. נחמד אך גם מיותר בסופו של דבר.
image160.jpg
היום ישנים בעיירה לינקולן במוטל Coolidge (175$ לשני לילות). איך שנכנסנו לחדר המוטל שמענו את רחש המים. רצתי לחלון ולעיני נגלה הנהר הצמוד מאחור שמעברו השני יער בצבעי השלכת- תענוג!
image162.jpg
קווין בעל המוטל היה נחמד מאד אך לא ממש טוב בלהמליץ לנו על מקום לארוחה ושלח אותנו למקום סגור. חזרנו דרומה לאיזור ממנו באנו ונכנסנו למסעדה יוונית LandMark 2. האוכל שם היה שונה ומאד ים תיכוני מה שהיה נחמד אבל האיכות לא משהו ואפילו מצאנו שערה באוכל - יאק. הזמנו מנה ראשונה של עלי גפן שתומחרה יקר מדי כמובן ומנה עיקרית של עוף ממולא עם אורז פילאף ומנת ג'יירו שבעצם אצלם היתה כמה חתיכות קטנות של מין המבורגר דק יבש ופרוס עם נענע ותבלינים לצד ציפס וסלט(43$).
image164.jpg


 יום 41
כמיטב המסורת נסענו למאפיה לקנות כריכים לתחילת היום אותם אכלנו בכניסה לשמורה הראשונה. במאפיות יש מין קטע מוזר לשים לך ליד הכריך שקית תפוציפס קטנה. לנו זה לא ממש הסתדר עם הכריך ולאט לאט נערמו לנו שקיות כאלה שחלקן סחבנו עד סוף הטיול.
נסענו לLost River (34$ לשנינו). כמובן שכל האיזור הזה מתאפיין בשמורות טבע פרטיות שמתומחרות יקר מדי. זהו היום האחרון שבו השמורה פתוחה ועל כל החנות מתנות היה 25% הנחה אבל לא ממש קנינו משהו. בשמורה ניסינו להכנס קצת למחילות ולהתרגש כמו ילדים עד שבאחת מהן דפקתי את הראש ממש חזק והספיק לי. סה"כ המקום באמת מיועד יותר לילדים והיה פחות מיוחד עבורנו.
image166.jpg
ה Flum gorge לעומת זאת אליו נסענו אחר כך היה הרבה יותר מהנה - גם קצת יותר מאתגר מבחינת קושי המסלול, יותר מגוון (מפלים, גשרים, יער,מדרגות...) ועם צבעי שלכת מדהימים(30$ לשנינו).
image168.jpgimage170.jpg
בסיום כל המסלולים נסענו למסעדה עליה קווין המליץ בצד השני של לינקולן בשם Gypsy. הפעם זו היתה מסעדה קצת יותר פלצנית אבל האוכל היה ממש איכותי ומיוחד. הזמנו מנת פתיחה של מזטים שכללה פטה, חומוס עם שמן זית ופפריקה, באבא גנוש, זיתים ופיתות, מנת לביבות תירס שהיתה חריפה מדי וקצת מוזרה, מנת נודלס שהיתה קטנה אבל טעימה וקינוח שהיה דיי מבאס (41$).
image172.jpgimage174.jpgimage176.jpgimage178.jpg
לאחר הארוחה חזרנו לשיחות ארוכות מעבר למצופה בסקייפ עם המשפחות ואחר כך יצאנו להסתכל על הנהר מאחורי החדר בתקווה שנראה איזה חיית בר. הקור והנוף עשו לנו חשק לשוקו חם אז נסענו לדאנקן דונאטס לקנות קפה ושוקו(השוקו לי כמובן) (4$).


 יום 42
היום עוזבים את לינקולן וממשיכים לנורת' קונווי לא לפני שמנסים מאפיה נוספת לכריכים של הבוקר.
image180.jpg
היום הגענו לאחת הדרכים שחיכינו לה מאד ה- Kancamagus אבל זו התגלתה כאחת הנפילות של הטיול. מלבד השלכת שכבר עברה את שיאה פה, לא היה לנו ממש כח לטייל היום. עצרנו בתצפיות לאורך המסלול ולא התלהבנו ממה שראינו כלל. המסלול היחיד שהסכמנו שלא נוותר עליו היה מפלי השבת, אך כשהגענו למקום הוא היה מגודר כולו וכמו כולם חנינו על הכביש. איך שיצאנו מהרכב אחד הפועלים אמר לנו שהמפלים בשיפוצים וחזרנו מאוכזבים לאוטו. החלטנו להמשיך כבר לעיירה לאאוטלט Settlers' Green Outlet Village. תחילה עצרנו במקבץ חנויות אחר אך הבנו דיי מהר שזה לא המקום והמשכנו. לאחר קצת קניות נסענו לעשות צ'ק אין בבד אנד ברקפסט האחרון לטיול הRed Elephant (425$ לשלושה לילות). את הבד אנד ברקפסט הזה הזמנתי בין מקומות הלינה הראשונים לאחר שקיבלתי המלצה חמה מבחור מקסים בפורום,שגב. מקום זה גם מדורג ראשון בTripadvisor וציפינו לו מאד. החדר שלנו היה מאד פשוט, טלויזיה קטנטנה ואת השכנים שלנו שמענו כאילו הם בחדר שלנו- ממש!. אני חושבת שהבעיה המרכזית במקום הזה הוא שבעל המקום לא ממש נהנה לארח. הוא לא מתעניין באורחים כלל. הוא בעיקר נהנה לבשל. גולת הכותרת של המקום הזה הן ארוחות הבוקר. כל ארוחה כוללת 3 מנות ולמרות שלנו מוזר לאכול שתי מנות מתוקות לפני העיקרית זו היתה חוויה מיוחדת. דבר נוסף הוא המזנון בכניסה שכולל קערת שוקולדים, פירות, תה, קפה, סיידר, פופקורן קרמל וכל יום בערב בקבוק יין.
image182.jpg
לאחר שהתמקמנו בחדר נסענו לחפש מקום לאכול. ראשית ניסינו מסעדה הודית קרובה עליה המליץ בעל הבית אך מסתבר שבימי שני היא סגורה. מקום אחר שהיה קרוב לB&B היה ממש מסריח אז המשכנו. נסענו ונסענו ונסענו עד שעצרנו באחד המקומות שכמו רבים באיזור מחולק לאיזור פאב ולאיזור מסעדה. היינו כבר מיואשים ונכנסנו. הזמנו למנה ראשונה טונה AHI ולעיקריות רביולי עבורי ושפרדס פאי לבחור. לקינוח לקחנו סופלה שוקולד לא נוזלי בכלל (63$)
image184.jpgimage186.jpg
לאחר הארוחה נסענו לוולמרט הקרוב וקנינו כל מיני דברים שכבר רצינו הרבה זמן אך לא לקחנו כדי לא לסחוב.
חזרנו לb&b ובקבוק יין שאף אחד עוד לא פתח חיכה שם. מזגנו לנו שתי כוסות, לקחנו שוקולד ופופקורן ועלינו לחדר.


 יום 43
הבוקר החל באחת מארוחות הגורמה של בעל הבית: מאפין אוכמניות, לאחריו בננה ביוגורט ולעיקרית היה אפשר לבחור בין פנקייקס דלעת עם נקניקיות לקיש צ'דר ובייקון עם האש בראונס.
משם נסענו לעלייה להר וושינגטון. זה אמור להיות היום האחרון לעונה שניתן לעלות להר ברכבים פרטיים אך כשהגענו למקום אחרי נסיעה לא קצרה הופתענו כמו רכבים רבים אחרים שהגיעו אחרינו שהעליה עם הרכב כבר סגורה. בייאוש החלטנו להקיף את ההר לצד השני שם ניתן לעלות עם הRailway cog. נסענו עוד כשעה וקנינו שני כרטיסים ממש לא זולים (124$). חיכינו ראשונים בתור לרכבת הבאה, ישבנו ראשונים והתחלנו לטפס למעלה. בפסגה הכל היה קפוא ומכוסה בקרח, קור אימים (מינוס 14 מעלות). אבל החוויה הכי מדהימה של הטיול.
image188.jpgimage190.jpgimage192.jpg
לאחר שירדנו מההר וצילמנו אלפי תמונות כמובן' חזרנו לעיירה ונסענו למסעדת לובסטרים לאכול. אנחנו כבר חודש וחצי פה ועוד לא טעמנו לובסטר! המסעדה כמובן היתה סוגרה. הרי היום יום שלישי ורק בימי שלישי היא סגורה. אז הסתובבנו ונסענו למסעדה ההודית מאתמול. זו היתה החויה השניה שלי במסעדה הודית. הראשונה היתה בארץ וממש לא אהבתי. מסעדת שלימר היתה למרבה ההפתעה מעולה! הזמנו לראשונה צלחת מעורבת, לאסי מנגו, קולצה בצל(נאן ממולא בצל) ועוף בקארי(35$) את האורז מילאו לנו איך שעמד להגמר והיו ממש נחמדים.
image198.jpgimage196.jpgimage194.jpg
כשחזרנו לB&B שוב התמזל מזלנו וחיכה בקבוק חדש. אז כמובן מזגנו לנו שתי כוסות ועלינו לחדר.


 יום 44
ארוחת הבוקר הפעם כללה מנה של תפוח עץ במין סופגניה, מנה של תותים ביוגורט ומנה עיקרית של פריטטה של גבינה שוויצרית ואספרגוס לצד בייקון תפוחי אדמה וביסקיט (לא זוכרת מה היתה האופציה השניה כי אף אחד מאיתנו לא לקח)
image200.jpgimage202.jpg
את היום הקדשנו כמעט כולו לקניות ולאאוטלט. אחר הצהריים נסענו שוב לLobster Trap לארוחת פירות ים מעולה וזולה. הזמנו לראשונה סלט טונה (מדג טונה לבן אמיתי) ולעיקרית שני לובסטרים במילוי סרטן עם אונקיה של מולים ולקינוח פאי לימון(64$). מעולה!
image204.jpgimage206.jpg
לאחר הארוחה נסענו בכביש שנקרא Cathedral ledge לראות את הנוף של האיזור.
image208.jpg
כשחזרנו לB&B גילינו שמישהו כבר פתח את בקבוק היין היומי אך כמובן שנשארו עבורנו שתי כוסות.


 יום 45
ארוחת בוקר הגורמה האחרונה שלנו והפעם הבנו למה ביקורות רבות גורסות שבעל הבית שלנו אוהב אלכוהול קצת יותר מדי. למנה ראשונה "זפלי"- מיני סופגניות איטלקיות ברוטב דובדבנים
המנה השניה היתה מין אגס שבושל בסירופ ונח על עוגת חצי ירח עם מין רוטב קפה ולעיקרית היה אפשר לבחור בין פרנץ טוסט עם פקאנים ברוטב בורבון לצד בייקון או אגז בנדיקט לצד תפוחי אדמה.
image210.jpgimage212.jpgimage214.jpgimage216.jpg
אני חייבת לציין שכל הארוחות הוגשו לנו בחרסינות וכלי כסף כבדים איכותיים ויפיפיים.
לאחר שהעמסנו את הציוד יצאנו לדרך לחוף המזרחי. עשינו עוד עצירה קטנה באאוטלט והמשכנו לCape Neddik. רק כשהגענו הבנו שהGPS לקח אותנו בדרכים צדדיות וארוכות המקבילות לכביש הראשי כי בטעות אמרנו לו ללא כבישי אגרה אבל לפחות ראינו את העיירות באיזור ואת הבתים המקסימים.
image218.jpgimage220.jpg
לאחר שהוקסמנו מהמקום והתרגשנו על כל הדרך שעשינו מהחוף המערבי לכאן המשכנו לאאוטלט בקיטרי. כי מסתבר שהכתרנו את השבוע הזה כשבוע קניות. כבר מאסנו מהמסלולים הארוכים וידענו שהסוף קרב ורצינו לקנות את כל מה שהבטחנו לעצמנו. האאוטלט בקיטרי מתפרס משני צדדי הכביש הראשי למיליון ביתנים- לא פשוט. כמובן לא לשכוח בכל אאוטלט ללכת לשירות לקוחות (מקום שלא הכי קל למצוא בדרך כלל) לבקש קופונים חינם תמורת הAAA (אחרת זה עולה 5$).
לאחר שהתמקמנו במלון Port inn (97$) בדקנו מסעדות מומלצות באיזור וכמובן שגם הפעם הלכנו לאכול סושי במסעדת Shio. זו היתה בחירה מעולה. פעם ראשונה שמקום של סושי מפוצץ ברמה כזו ולמרות גודלה הענק של המסעדה אפילו חיכינו כמה דקות.
image222.jpg
4 רולים ושני מרקי מיסו עלו לנו 48$ והפעם לקחו כסף גם על הרטבים...חוצפה א בל לא פעם ראשונה שנתקלנו בזה.


 יום 46
ארוחת הבוקר במלון היתה מזעזעת. בקבלה שמו כמה דברים שהיו ממש מגעילים. המשכנו בנסיעה דרומה לכיוון גרוטון, עיירה ליד מיסטיק. על בוסטון ויתרנו מראש מכיוון שבמשך כמה חודשים כשתכננתי את הטיול מחירי המלונות רק עלו ועלו. לישון בתוך העיר לא היתה אופציה שכן מחירי החדרים הגיעו ל400$ מינימום ללא חניה, מחוץ לעיר 200$ ומשהו ודירות לא היו בהיצע. אחרי כמה ניסיונות פשוט התיאשתי וויתרתי עליה.
עצרנו באאוטלט דרומית לבוסטון שכן הרי זה שבוע הקניות. הסתובבנו וקנינו והמשכנו לגרוטון רק כדי להתקל בפקק הראשון שלנו בטיול זה. היתה תאונת דרכים מטורפת ואני לא הבנתי למה הWAZE מתעקש שניסע בדרכים משונות, אז אכלנו אותה ועמדנו בפקק. כשהגענו לגרוטון הורדנו את הדברים במלון Best western (113$) ונסענו למיסטיק סי פורט. לא ידענו שכדי להכנס למקום צריך לשלם ולא מעט כסף וגם כבר החל להחשיך. נכנסנו רק לחנות מזכרות והיה שם קיר שלם של פאדג'. אז קנינו שלושה טעמים: שוקולד עם כרמל מלוח, עוגיות וחמאת בוטנים(17$).
image224.jpg
עשינו סיבוב ברגל לאורך המפרץ ברחובות הקטנים וחזרנו לאוטו לחפש היכן לאכול. אחרי סיבוב לא קטן וכמה בהיות בתפריטים של מסעדות החלטנו להכנס למיסטיק פיצה. זו היתה חוויה ממש נחמדה. הזמנו סלט יווני עם עלי גפן ופיצה תרד -; התוספת החדשה האהובה עלינו(25$)
image226.jpg
כשחזרנו למלון רצינו לקפוץ לג'קוזי ולעשות כביסה. למזלנו הם היו ממש קרובים אז שמנו את הכביסה ונכנסנו לגקוזי.


 יום 47
את הבוקר התחלנו בארוחה קונטיננטלית במלון. במקור היינו אמורים לטייל ב bear mountain park היום אבל לא ממש היה לנו כח. ראשית נסענו למוזיאון הצוללות בגרוטון שהוא דיי קטן אבל חביב. השוס שם זו צוללת גרעינית שניתן לסייר בתוכה בליווי אודיו.
image228.jpg
משם המשכנו למקום הלינה בMahwah שסביר להניח שלא היינו מגיעים לשם לולא חשבנו שנטייל בפארק. בדרך כמובן שבמקרה נתקלנו בעוד אאוטלט בעיירה בשם Westbrook אז נכנסנו. לארוחת צהריים מצאנו בזמן השהייה באאוטלט מקום מומלץ לאכול על שפת הים. נסענו לשם וגילינו בקתה קטנה בשם Ed's place. עם מקומות לשבת על שפת המים. רצינו לטעום מהכל אז הזמנו שלוש מנות: לובסטר רול, מין שניצל בלחמניה ונקניקיה בלחמניה(35$ כולל בקבוק שתיה)
image230.jpg
היתה לנו עוד נסיעה לא קצרה למלון Comfort suits (100$) אך בסוף הגענו. התמקמנו והתבטלנו קצת. בערב הזמנו סושי למלון- הזמנת המשלוח הראשונה שלנו! מרק מיסו ו4 רולים ב37$
image232.jpg


 יום 48
היום אנחנו נוסעים למנהטן ומבינים לראשונה שכל הדיבורים על הסופה הם כנראה לא צחוק, ולכן עוצרים בדרך בסופר להצטייד בדברים למקרה שנתקע קצת בדירה. את הדירה גם השכרנו דרך AIRBNB היא היתה במיקום מעולה(קרובה לגרנד סנטרל), בניין מאובטח, מנקה ובדיוק כמו שפורסמה. המקלחת היתה מצוידת בסבונים וקרמים גדולים סגורים באריזה, נייר טואלט מהאיכות הכי טובה, טלויזיה מצוינת ודירה גדולה עם חדר שינה נפרד. 695$ ל 5 לילות כולל קצת אקסטרה כסף ששילמנו כדי להשאר עד הערב ביום האחרון. לצערנו לא זכינו כל כך להנות ממנה לאור השתלשלות האירועים עם הסופה סנדי.
הגענו לדירה והמנקה היתה אמורה לחכות לנו אך אף אחד לא פתח לנו את דלת הבניין. התקשרנו לבעל הדירה, בוס(כן זהו שמו) והוא אמר שהוא בודק. מיד הגיעה מכונית עם סינית צעירה שמדברת קצת אנגלית ושתי סיניות זקנות. היא הסבירה שאחת הזקנות היא אמא שלה שמנקה את הדירה והיא הביאה חברה כדי להכשיר אותה כי יש להן מחסור במנקות. העלנו את המטען לדירה ובזמן שהמנקות היו צריכות לנקות נסענו להחזיר את הרכב. לאחר מכן הלכנו לרחוב 34. רחוב הקניות האהוב עלינו. הספקנו לקנות את כל המתנות האחרונות שהיו חסרות לנו עבור משפחתנו האהובה בויקטוריה סיקרט ומייסיס (מאד מומלץ לקנות שם חולצות מכופתרות לגברים במחירים מצחיקים של כ20-30$ ממיטב המותגים ) ואז התבשרנו שהחנויות עומדות להסגר כי סוגרים את הסאבווי וכל העובדים צריכים לחזור לביתם מחוץ למנהטן. שמנו את מה שקנינו בדירה ובהמלצת שכנים במעלית קפצנו לסופר השכונתי בקצה הרחוב להשלמות נוספות רק שהפעם התור כבר היה משוגע ממש. אנשים עמדו בכל המעברים והמדפים התרוקנו. לקחנו גם קצת נרות. השגנו גפרורים ועדיין לא חשבנו שהמצב כל כך רציני. הספקנו גם לקפוץ לסושי מעבר לכביש sushi hiroshi למנת פאד תאי ו3 רולים שחלקם לקחנו הביתה(51$)
image234.jpg
את אותו הערב בילינו בדירה. המליצו לא להסתובב ולא רצינו לקחת סיכון. המזווה במטבח שהיה ריק כשהגענו היה עכשו מלא בכל טוב
image236.jpg


 יום 49
היום שוב נשארנו בדירה לאור ההמלצות. הכנו ארוחת בוקר טעימה של חביתה וסלט והשקעתי כמה שעות טובות בסידור המזוודות לקראת הטיסה הביתה. אחר הצהריים עייפה הכנתי לנו לאכול פסטה רוזה ונכנסתי להתקלח.
image238.jpg
שיא הסופה נקבע לשמונה בערב והתקרבנו לשעה הזו. בשמונה בול היה בום ענקי וצרחות של השכנים והלך החשמל. הדירה שלנו היתה עורפית ולכן לא שמענו יותר מדי רוח והגשם גם הוא לא היה נורא. הבעיה היתה שזו היתה שעת הגאות ויחד עם רוחות הסופה שהביאו גלים גדולים מהאוקינוס כל האיזורים הנמוכים הוצפו. אנחנו היינו בשכונה על גבעה בקומה החמישית ולא היה מה לדאוג עד שאיבדנו את החשמל. חשבנו שזה לא יקח הרבה זמן אך כעת נאלצנו להכנס למשמעת חשמל וכבר לא יכלנו להיות מעודכנים בחדשות הבלתי פוסקות בטלויזיה. הפלאפונים הועברו למצב טיסה. שלי שימש רק להעברת הודעות למשפחות כל כמה שעות שהכל בסדר ושל ניר שימש לשמיעת רדיו פעם בכמה זמן להתעדכן מה קורה איתנו. הדלקנו נרות וחיכינו בחושך הכבד. לחוסר מזלנו בניגוד לשכונות הדרומיות יותר להן הופסק החשמל באופן יזום למנוע בעיות, לנו קפץ החשמל עקב פיצוץ בתחנת הכח המובילה חשמל לאיזור.


 יום 50
הבוקר החלטנו לצאת לראות מה קורה בחוץ ומסתבר שיש חיים שלמים. רחוב צפונה או מערבה אלינו כבר היה חשמל, הרמזורים עבדו ולא היו אלפי צפצופים ותאונות עקב הבעיה ברמזורים. חנויות של רשתות גדולות היו סגורות אבל כל מיני מסעדות פרטיות וחנויות היו פתוחות והתיירים שגדשו את הרחובות בהמוניהם, התנפלו על כל מקום פתוח. לראשונה גם שמענו עברית מכל פינה. עשינו סיבוב לטיימס סקוור ונדהמנו איך כולם מטיילים כאילו כלום לא קרה.
image240.jpg
למזלנו דלת הכניסה לבניין ,שיכלנו לפתוח רק עם הצ'יפ שקיבלנו היתה פתוחה להכנס ולצאת(הרי אין חשמל) כי אחר כך אב הבית החליט שהוא נועל אותה ויש להשתמש במפתח, שלנו לא היה. עוד דבר לא נעים שהבנו הוא שלא מגיע לחץ מים לדירה שלנו והברזים והניאגרה מתרוקנים במהירות. אנחנו בקומה החמישית וללא משאבות מים הלחץ מגיע רק לקומה הרביעית. בלי מקרר אכלנו את שאריות אתמול לאחר שחיממנו על הגז וזרקנו את מה שנשאר כי כבר פחדנו שיתקלקל. בילינו את שאר היום לאור נרות מקשיבים לרדיו ומדברים- זמן איכות זוגי בהחלט אך לא מה שחשבנו שנעשה במנהטן בסיום טיול כזה לאחר שמזג האויר האיר לנו פנים לכל אורכו. גם הבנו שהטיפול בחשמל יקח ימים רבים ואכן רק לאחר שחזרנו ארצה, כשבוע לאחר מכן החשמל באיזור תוקן. בהמלצת הוריו של ניר יצרנו קשר עם חברתם בקווינס. סיכמנו שאם למחרת בבוקר המצב ישאר כך נבלה את הלילה האחרון לפני הטיסה במלון הצמוד לחנותה. מילא החשמל והאוכל אבל בלי שירותים מתפקדים ומקלחת זו כבר היתה בעיה רצינית וגם היציאה והכניסה לעיר ללא הסאבווי גרמה לפקקים ותאונות רבים ולא רצינו להתקל בכולם בדרך לטיסה.
בעל הדירה שלח הודעה להתעניין בשלומנו ולהציע עזרה (דירתו היתה 30 בלוקים צפונית אלינו) שזה היה מאד נחמד מצידו אבל כשענינו שנשמח אולי להטעין את הלפטופ על מנת לבצע צ'ק אין לטיסה ואת הפלאפונים כבר לא קיבלנו תשובה חזרה.

 יום 51
על הבוקר הבנו שכלום לא השתנה וארזנו את הדברים. שיערתי שתהיה בעיה להשיג מונית ברחוב עם כל כך הרבה מזוודות ולכן הזמנתי, דרך האנטרנט בפלאפון בקושי רב ועם הרבה המתנה שדפים יטענו, מונית מתאימה מכרמל. השעה הכי קרובה שהמונית תגיע היתה רק בעוד שעתיים ולנו זה התאים לסידורים אחרונים ולהורדת המזוודות ברגל חמש קומות. לאחר שהורדנו הכל נתקלנו באב הבית והעוזר שלו כשחיכינו בכניסה ודיברנו איתם קצת. אב הבית ניסה לרחרח למה אורחים נכנסים ויוצאים מהדירה בה שהינו. התקשרנו לבוס להגיד לו שעזבנו את הדירה והוא התנצל שכך הדברים יצאו וביקש שנדבר בהמשך על פיצוי עבורנו שכן שילמנו על עוד יומיים. כשחזרנו וניסינו להשיג אותו כדי שנסדיר את הענינים הכספיים הוא לא ממש ענה. באיזשהו שלב שלח הודעה שהיה בנסיעת עסקים אך המשיך לא לענות. גם לא לטלפון...
המונית הגיעה ולאחר פקקים רבים יצאנו ממנהטן לקווינס וחברת המשפחה הנחמדה, אוטיליה, חיכתה לנו במלון Pan America (120$ ללילה בקומבינה) אחרי שכבר עשתה את כל סידורי החדר. זה לא מלון נהדר או איזור הכי נעים אבל בהחלט יספיק ללילה. הנהג עשה את אותו הטריק של הנהג משיקגו ולא יצא לעזור לנו אז גם לא קיבל טיפ.
אוטיליה לקחה אותנו לאכול במסעדה סינית אותנטית שממש מדברים שם רק סינית ולא הכי נקי אבל מאד טעים. הקטע המגניב שלה הוא שמכינים איטריות pulled noodles ביד מול הלקוחות בלי הפסקה. אכלנו דאמפלינגס ומנת נודלס ברק 9$ ואפילו לא סיימנו אותן.
image242.jpgimage244.jpg
אחר כך אוטיליה המתוקה לקחה אותנו לסופר ויטנאמי כי חיפשתי כדורי טפיוקה שחורים כמו בבאבל טי. זו היתה חוויה מיוחדת והשגתי את שרציתי! (4 חבילות ב4$)
image246.jpg
שתינו קפה עם אוטיליה ובערב חזרנו לחדר. הזמנו פיצה דומינוס למלון שהגיעה קרה אחרי שעה וחצי! מחר חוזרים הביתה...


 יום 52
נרשמנו לשאטל בשעה שתיים חינם מהמלון לשדה. זה היה קצת מוקדם אבל דאגנו שמא השאטל הבא יהיה מאוחר מדי. בינתיים היו לנו כמה שעות להרוג והיינו צריכים לאכול ארוחת בוקר. אוטיליה לקחה אותנו לקניון חדש שהיה במרחק של חצי שעה הליכה מהמלון. אוטובוסים לא היו אופציה עקב הבלאגן בתחבורה הציבורית בגלל הסופה. מסתבר שהיא לקחה אותנו לאכול בפנדורה- רשת ידועה עם הרבה פרסומות בטלויזה של לחמים וכריכים. הזמנו כריך הודו וכריך פניני עם גבינה ונקניק וסמודי מנגו ב21$. אכלנו וחזרנו את כל הדרך ברגל למלון. עלינו לנח קצת בחדר ולעשות ארגונים אחרונים ובשתיים ירדנו לקבלה. נפרדנו מאוטיליה ונסענו בשאטל לשדה. איתנו היה עוד זוג יחיד שמסתבר שהם הולנדים שהיו אמורים לטוס ביום של הסופה אך שדות התעופה נסגרו ודחו להם את הטיסה וכעת במקום לטוס ישירות להולנד עליהם לקחת מטוס למרוקו, משם לצרפת ומשם רכבת הביתה. אנחנו שטיסתנו היתה מראש אמורה לצאת בחמישי, יום אחרי שרוב שדות התעופה נפתחו חזרה כל הזמן ציפינו שמשהו ישתבש. הדבר היחיד שהשתבש הוא שלא נתנו לנו לבצע צ'ק אין באנטרנט מראש. כל הזמן חיכינו שמשהו יקרה כי ראינו שטיסות לפנינו ואחרינו התבטלו אך הטיסה שלנו נשארה בזמן. היו לנו כ5 שעות להרוג בשדה ולהפתעתנו היה שם דיי רגוע למרות מה שציפינו. עלינו למטוס בזמן והאבסורד הוא שהעיכוב היחידי היה בעצירת הביניים בלונדון. הגענו הביתה בשישי בצהרים בדיוק לארוחת שישי:)