עשרה ימים במצרים – 02-10.08.2019

טיול שורשים במצרים...אבל לא סתם טיול, אלא טיול מוגזם, כזה עם הסבים והדודים והאחים ובני הדודים כבר דובר במשפחה עוד בתחילת שנות ה-2000. הרצון לעשות מסע אל העבר המשפחתי ובו נוכל לתת לסבא וסבתא להוביל אותנו במרחבי ילדותם היה חלום. גדלנו על הילדות בקהיר, על החיים כיהודים במצרים והמבנה החברתי של הרובע היהודי, בתי הכנסת והחגים לצד המוסלמים, היחס שהשתנה עם הקמת המדינה ועל העלייה לארץ. אל כל אלה התווספו סיפורי הנסיעות לסיני בתקופה של אחרי מלחמת ששת הימים והחזרה לקהיר אחרי הסכם השלום עם מצרים. יחד עם הסרטים המצרים שנקלטו בטלוויזיות הישראליות ובמקביל לשיעורי ההיסטוריה בבית הספר, הפקות הוליוודיות שהתמקדו בשושלות הפרעונים והשפע הארכיאולוגי שנמצא במצרים בכל פינה הרצון להגיע גבר עם הזמן.

פנטזיה בצד ומציאות לחוד – מצב ביטחוני מעורער ואזהרות מסע בשנים האחרונות גנזו את החלום ואת התכנון עד שיעבור זעם או עד שלהקת רוק תעשה משהו יוצא דופן.

במאי 2019 ה Red hot chili peppers הופיעו במתחם פירמידות של גיזה ונתנו שואו משוגע (קישור להופעה המלאה https://vimeo.com/325115086).

יצא לי לפגוש ולדבר עם ישראלים שנסעו להופעה, שהו בקהיר וטיילו בה. הם חזרו עם חוויות וסיפורים כל כך טובים...החלום התחיל לקרום עור וגידים.

השותפים למסע כזה היו חייבים להיות משוגעים לפחות כמוני, אז פניתי לאבא שלי ואחותי הגדולה שאישרו את הגעתם ברגע. התחלנו לתכנן.

שלבים מקדימים

הכניסה לסיני דרך מעבר הגבול בטאבה לא דורשת הוצאת ויזה מראש אלא כזו שניתנת במעמד חציית הגבול ואיתה ניתן להגיע עד שארם א-שייח'. השהייה מותרת למשך 14 ימים.

במידה ואתם רוצים להגיע לקהיר או אזורים נוספים, צריך להוציא ויזה מראש דרך שגרירות מצרים בישראל שיושבת בתל אביב. פנינו לחברת "מצדה טורס", (https://www.mazadatours.com/) שיושבת סמוך לשגרירות המצרים בתל אביב, על מנת שתטפל לנו בטפסים ותחסוך מאיתנו את כאב הראש. לאחר 270 ₪ לאדם ושבוע של המתנה, קיבלנו את הדרכונים עם ויזה למצרים. הויזה תקפה לכניסה אחת בלבד ולמשך של ארבעה חודשים מרגע הנפקתה.

הדרך המהירה מישראל לקהיר היא גם היקרה מבין האופציות והיא בטיסה סדירה מנתב"ג לקהיר (הזולה שמצאנו הייתה 480$ לאדם). אז בחרנו בדרך הארוכה והזולה. הזמנו טיסות משארם א-שייח' לקהיר (הלוך וחזור ב-149$ לאדם) וגם הזמנו מראש מלון בקהיר (וממנו הזמנו את המונית מהשדה למלון). את כל זה עשינו דרך בוקינג ואין מה לומר – אחלה של דבר.

את המשך הטיול אחלק לימים ולדברים שעשינו, אשתדל להוסיף מחירים והנחות (בכל זאת – ישראלים) וכמובן שאפרט על מידע שימושי שאותו אסמן מעתה והלאה בכוכבית (*) סליחה מראש על הרצינות.

מתל אביב לקהיר

נסענו עם אוטו לאילת בשעות הערב וחנינו באזור מעבר הגבול, בשטח עפר לא מוסדר. ההתרגשות לקראת הטיול והציפייה ללילה ארוך של נסיעות וטיסה בסופה קצת שיגעה אותנו ולכן השתדלנו למצוא את הצד המצחיק והחיובי מכל דבר שקרה בדרך לשם ולהוריד את רמת הסטרס וההתרגשות. יש המון נקודות קטנות שאתייחס אליהן בתקווה שיעזרו :

  • החנייה באילת ברחובות המרכזיים היא בכחול לבן בכל יום כולל שישי ושבת מ-9 בבוקר עד 9 בערב. בשכונות המגורים אפשר למצוא חנייה באפור ויש אפשרות להשאיר שם האוטו ולקחת מונית למעבר גבול.
  • שטחי העפר באזור מעבר הגבול הם אינם חנייה רשמית או מוסדרת וכן אפשר למצוא אזורים שלא מפריעים לנסיעת המכוניות בכביש. בתקופות עומס שבהן יש כמות גדולה של ישראלים שנוסעים לסיני, שטחי העפר מלאים ואנשים חונים בצידי הכביש. הסיכוי לקבל דו"ח נמוך אך הוא עדיין קיים...
  • מעבר הגבול של טאבה, במיוחד בשעות הלילה, הוא מהיר ופשוט. הצגנו את האישורים הנדרשים בצד הישראלי (דרכון בתוקף, ויזה בתוקף).
  • כל אדם נדרש לשלם 110 ₪ לרשות האוכלוסין וההגירה לפני קבלת אישור מעבר לביקורת דרכונים. את התשלום מבצעים במקום במזומן או באשראי.

עברנו את הגבול הישראלי אל הצד המצרי והפקידים הניחו ישר שדרכינו לסיני ותו לא. כשהסברנו כשהיעד הוא קהיר, הפקידים שינו את הגישה אלינו. הועברנו לפקיד בצד שתישאל אותנו מה מטרת הנסיעה בקהיר, וידא את הויזה מהשגירות, ניסה לשכנע אותנו שהיא לא תקינה ולבסוף השאיר אותנו להמתין כמה דקות בזמן שהוא בודק את הדרכונים במשרד.

לבסוף הוא חזר עם האישור המיוחל, קיבלנו את החותמות הנדרשות והגענו לטאבה. כששאלנו למה עוכבנו קיבלנו תשובה שבאותה תקופה אין כמעט ישראלים שממשיכים מעבר לסיני וזהו תהליך בדיקה שגרתי.

  • על אשרת הכניסה בדרכון קיבלנו חותמת נוספת - Registration within 7 days. ניסינו להבין במהלך הטיול מה המשמעות של החותמת הזו, כולל מיילים לשגרירות ישראל במצרים ושיחות למשרד התיירות המקומי ולא מצאנו תשובה. ספויילר – קיבלנו קנס בחזור. הדרך הנכונה הייתה לפנות לתחנת משטרה בקהיר עד 7 ימים מהכניסה למדינה ולקבל חותמת שמאשררת את השהות ואת הזהות שלנו.

הזמנו מונית מטאבה לשארם א-שייח' עוד מהארץ, שחיכתה לנו ליד היציאה של מעבר הגבול. המחיר שנקבע היה 100$ לשלושתנו והנסיעה לקחה בערך 3 שעות. כשבדקנו מהארץ, מחירי הנסיעה התחילו ב-150$ והתמקחנו עם מספר נהגים. פגשתי מספר ישראלים שמצאו נהג מונית בזול יותר מ-100$. חשוב לסגור את המחיר עוד בארץ ולהכין את הכסף מראש. חלק מהנהגים יקבלו גם שקלים.

  • שילמנו דמי אגרה על הכביש בתחנת ביקורת, כמה דקות נסיעה אחרי היציאה מהמסוף (400 גאנה לאדם, סה"כ 100$ לכולנו). לא כל כך ברור האם זה תשלום שכולם נדרשים לשלם כשגרה או מעין עוקץ על ידי הנהג היות ובנסיעה חזור לא נדרשנו לשלם סכום כזה בכלל אבל לפעמים אין צורך להתווכח ולהשלים על המצב.
  • התחלנו ב- 01:30 את הנסיעה לשארם א-שייח' בליטרלי חושך מצרים. ממליץ שאחד לפחות יישאר ער עם הנהג ויידבר איתו, זו נסיעה קשה.

הגענו לשדה התעופה של שארם א-שייח' לטיסה עם חברת EgyptAir. נרשמתי למייל עדכון שעות של הטיסה ובמהלך ה-24 שעות שקדמו למועד הטיסה קיבלתי לא פחות מ-14 עדכונים שונים על דחיית שעת הטיסה ועל הקדמתה, כולל מיילים סותרים. החלטנו להגיע לפי הזמן המקורי וטוב עשינו.

הכניסה של שדה התעופה בשארם א-שייח'

  • השעה במצרים, בגלל הבדלי שעון חורף וקיץ, לא תמיד כמו בישראל וחשוב לבדוק את זה מראש. שעת הטיסה היא מקומית וייתכן שוני בינה לבין הזמן בישראל. תגזרו זמנים נכונים.
  • מומלץ להיכנס לאתר של החברה ובמקביל ולאתר של שדה התעופה בשארם ולהתעדכן בזמן הטיסה המיועד. במקרה שלנו, העדכונים היו רק באתר החברה ולא באתר של שדה התעופה וזה חיזק לנו את הגישה להגיע בזמן המקורי.

בשדה התעופה שארם א-שייח' קנינו סים מקומי הכולל זמן אוויר ונתוני גלישה שהספיקו לכל השהות במחיר 10$. הבחור שעבד בדוכן ממש התרגש לשמוע שאנחנו ישראלים והחליט לכל אחד מאיתנו מגנט בסממן מצרי (נפרטיטי, פימרידה ופרעה). בתמורה לנדיבות, נתנו לו במבה שהבאנו מהארץ ולא לפני ששאלנו אם יש לו אלרגיה לבוטנים. בכל זאת, חבל להתחיל את היום הראשון עם חשד לרצח.

משארם א'-שייח לקהיר. אפשר לראות את הים האדום ואת המפרץ במהלך הטיסה

אז טיסה של שעה ו-5 דקות ונחתנו בקהיר שם חיכתה לנו המונית למלון.

את המלון הזמנו מבוקינג ושמו MidTown Hostel ברחוב Gawad Housny. ההזמנה הייתה עבור חדר ובו 3 מיטות, מזגן, מקלחת ושירותים פרטיים לשהות שכוללת ארוחת בוקר בעלות של 201$ סה"כ לשלושתנו. המונית שאספה אותנו משדה התעופה בקהיר תואמה מראש והייתה על חשבון המקום. חשוב לוודא את נושא המזגן. באמת. תמסכו עליי.

היום הראשון: קהיר – כיכר תחריר, מוזיאון מצרים והנילוס

הנחנו את התיקים בהוסטל ויצאנו לחקור את העיר. קודם היה צורך להוציא כסף מקומי וכאן שווה להתייחס לדברים הבאים :

  • הכספומטים בקהיר מאובטחים עם שומרים ואין מה להתרגש מהנושא יותר מדי.
  • רוב המקרים שרצינו למשוך, המקסימום שניתן היה למשוך בפעולה אחת הוא 3000 גאנה (בהערכה גסה 650 ₪) ויש כאלה שיוציאו מקסימום 1000 גאנה במשיכה.
  • המרנו דולרים ב Change בשער המרה סביר ואני כן ממליץ להגיע עם דולרים.
  • לקראת סוף השבוע (שישי ושבת), ברוב הכספומטים לא היה מזומן ולא יכולנו למשוך וגם בתחנות change רבות לא מצאנו מספיק גאנה להמרת כסף זר. הבחור במלון הסביר שככה זה עובד. ממליץ להתכונן מראש.

הניווט בקהיר בעזרת גוגל מפס פשוט ושימושי. אחת הבעיות שחוויתי היא שה GPS לא תמיד יציב ולפעמים יש סחיפה של מיקום (כלומר, הנקודה הכחולה שזה אתם תקפוץ על המפה בלי היגיון ואז תחזור למקום המקורי). עם עזרה של אנשים ברחוב היה מאוד קל להתמצא כי מרביתם דוברי אנגלית וכשהם דיברו רק ערבית, אחותי ואבא שלי הגיעו חדים וידעו להסתדר עם השפה המקומית.

הגענו לכיכר תחריר ברגל ואכלנו ארוחת צהרים מקומית - הפלאפל המצרי או בשמו – טעמייה. עובדה מצחיקה, הוא עשוי בכלל מגרגירי פול ולא מחומוס. הטעם כל כך שונה ומיוחד שכבר הצהרנו שאין סיכוי לחזור לאכול פלאפל רגיל בארץ ושהחוויה הזו נהרסה לנצח. התבלין שהם הכי אוהבים, אחרי הכמון, הוא שאטה. זה מיץ או תרכיז של פלפלים חריפים בטירוף וזה יכול להגיע בהפתעה בכל מקום, מהסלט ועד הטחינה אז מי שלא מתמודד טוב עם חריף שיבקש בלי.

הגענו למוזיאון קהיר (https://en.wikipedia.org/wiki/Egyptian_Museum). התשלום בכניסה הוא 300 גאנה למבוגר ו150 לסטודנט. קנינו כרטיס אישור לצילום, אחד בשביל שלושתנו.

  • בכל האתרים התיירותיים, תמיד הייתה הנחה של 50% לסטודנטים. את ההנחה קיבלתי עם תעודת סטודנט ישראלית.
  • יש צורך בקניית כרטיס אישור לצילום שמקנה אפשרות לצלם באתרים מסוימים בתנאי שלא יהיה פלאש. ממליץ לקנות, לפחות לאחד מכם, כדי לא להתבאס שאסור לכם לצלם או חלילה לא לקנות, לצלם ולהיתפס ולהתעסק עם השומרים או השוטרים.

מוזיאון קהיר הוא עצום ! יש בו 2 קומות והמון הסתעפויות והמון מה לראות. בכניסה יש מדריכים מקומיים (ולא רשמיים מטעם המוזיאון) שמציעים הסברים וליווי במוזיאון. ויתרנו על מדריך ובדיעבד הצטערנו על כך. יש המון מוצגים במוזיאון וההסברים באנגלית קצרים אז קשה להבין מה רואים ונותר בעיקר להתפעל. במוזיאון אין מזגן וחם (מאוד) ומומלץ להצטייד במים מראש כי מוכרים רק ביציאה. היינו שם 3 שעות עם תחושה שלא ראינו הכל.

מוזיאון קהיר, מבט מכיכר תחריר. קשה לפספס אותו מרחוק

בחרתי שלא להוסיף תמונות מתוך המוזיאון כדי לאפשר לכל אחד להגיע לשם ולהתרשם ולהתפעל בעצמו. אם הגעתם עד קהיר, אל תפספסו את המוזיאון !

ובכל זאת...טיזר לרחבה המרכזית. תתמקדו בתמונה. תבינו את הבדלי הגודל בין בני האדם לבין הפסלים. המציאות עולה על זה.

מוזיאון קהיר, הרחבה המרכזית. שפע של היסטוריה, שפע של פאר

אחרי המוזיאון הלכנו לגשר ה-6 באוקטובר והלכנו לצד הנילוס. הגשר מוביל לאי שנקרא זאמאלק, שהוא אזור מפותח וגם מגנט לתיירים ובצדק. ניתן למצוא בו קזינו, הפלגות של אוניות וסירות על הנילוס, מסעדות דגים ועוד.

פסל בסמוך לגשר ה-6 באוקטובר

היום השני: קהיר – עיר המתים, מצודת סאלח' א דין, המסגד של מוחמד עלי, חארת אל יהוד וחאן אל חלילי

התניידנו בעזרת UBER ממקום למקום והמחיר היה לרוב חצי ממה שנהגי מוניות הציעו לנו. אובר משמש את המקומיים, החבר'ה לרוב צעירים ודוברי אנגלית והחווית הכיפיות שהיו לנו עם אנשים קרו בעיקר שיחות עם נהגים.

  • נהג אובר שאישר את נקודת האיסוף לא בהכרח יכיר איפה אתם נמצאים ואותו הדבר תקף גם ליעד. גם הם מנווטים עם גוגל מפס או וייז וזה לא הכי מדויק...אז במקרה הכי גרוע – מבקשים עזרה מאנשים ברחוב. אנחנו נעזרנו באנשים להכווין את הנהג אלינו ובמהלך הנסיעה הוא נעזר באנשים להגיע אל היעד. אנגלית, ערבית, שפת הסימנים. הכל הולך.

עיר המתים היא בית הקברות העתיק של מצרים ובה קברים עתיקים, מסגדים נטושים ובניינים עתיקים. במחקר המקדים שעשינו בארץ, מצאנו שאמור להיות אזור קבורה של יהודים אך לא הצלחנו למצוא אותו. האזור מרשים ורובו נטוש או משומר במצב טוב. ניתן להסתובב בשטח שחלקו מלא בקברים או מסגדים נטושים (https://en.wikipedia.org/wiki/City_of_the_Dead_(Cairo))

למרות שתגיעו לבית קברות, יש אנשים שמצאו שם את מקום מושבם ובתיהם בין הקברים. מומלץ להסתובב עם רגישות גבוהה לנושא ובעיקר בכל הקשור למצלמות ופלאפונים כי בכל זאת, בין כל המתים יש גם חיים.

מסגדים נטושים בעיר המתים. זמן שעצר מלכת

קברים עתיקים בחצרות קבורה

מעיר המתים לקחנו אובר למתחם של מצודת סאלח' א דין. הכניסה הייתה 150 גאנה לאדם ו-75 לסטודנט. שילמנו על שאטל פנימי 150 גאנה לכולנו שלקח אותנו בין האתרים וחיכה לנו ביציאה מהם – אומנם נסיעה קצרה אבל לחלוטין משפר את החוויה ואת ההתמודדות עם החום.

במתחם תמצאו מוזיאון צבאי שמציג ההיסטוריה העתיקה של הצבא (בימי הכרכרות והסוסים) ואת מוזיאון המשטרה בתקופה הקדומה שלה (מתקני עינוי וכליאה). ניתן לסייר בשטח המצודה ובשני המסגדים העתיקים שבה.

(https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%A8 ) התצפית מהמצודה צופה על כל האזור של קהיר, עד אזור גיזה (מבט ראשון על הפירמידות). במקום מסעדה עם אוכל מקומי מעולה ומלצרים שיודעים לשיר את הבה נגילה מהבית הראשון עד האחרון.

מיצג במוזיאון הצבאי

מסגד צאלח א'-דין, מבט מהכניסה

מתחם המצודה מכיל מיצגים רבים ומרשימים, בהם שני המסגדים העתיקים ותצפית מרשימה.

נסענו לשוק חאן אל חלילי, שסמוך אליו נמצאת שכונת היהודים (חארת אל יהוד) בה סבא שלי נולד וגדל ושם היה בית הכנסת המשפחתי.

https://www.bh.org.il/he/%D7%94%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%A8-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/

את חארת אל יהוד ניתן להגדיר כשכונה א מספר רחובות שיש לה 2 כניסות בלבד (או יציאות, תלוי איך מסתכלים על זה). מעט התקשינו להתמצא ולהגיע לבית הכנסת הרמב"ם ולכן איחרנו לשעות הפתיחה שלו. בעזרתו של שוטר מקומי, הצלחנו לאתר את בית הכנסת אחרי שציון בפניו שאנחנו מחפשים את 'מעבד אל יהודי' (בית הכנסת היהודי). השוטר היה אדיב מאוד והמשיך לעשות לנו סיור ברחוב המקיף את בית הכנסת, התעניין מאיפה הגענו, מי מהמשפחה נולד במצרים ובאמת היה מקסים.

לאחר הסיור בשכונה הלכנו לשתות קפה ולעשן נרגילה בשוק, קנינו מזכרות וסיימנו את היום.

בית הכנסת הרמב"ם בשכונת חארת אל יהוד

חארת אל יהוד

מיץ מנגו ונרגילה בחאן אל חלילי

  • במסעדה בחאן אל חלילי ובהמשך בכל המסעדות, תמיד הגישו לנו מים בבקבוק. המנהג דומה להגשת קנקן מים בישראל ולרוב, בדיוק כמו בארץ, אלו מי ברז ולכן כדאי להימנע משתייתם.

היום השלישי: קהיר – סיבוב עירוני ושיט בנילוס

אחרי יומיים אינטנסיביים ולוהטים, הבנו שאנחנו רוצים להאט את הקצב, לחוות את העיר ולהתכונן לבאות בשלווה.

את הבוקר פתחנו בבית הכנסת שערי שמיים, שהוא אחד מבתי הכנסת הגדולים והעתיקים בעיר. על בית הכנסת שמירה של 24 שעות בידי המשטרה, הוא מתוחזק על ידי מספר אנשים ועבר שיקום בשנתיים האחרונות בעקבות החלטה של א-סיסי לשקם מוסדות דת יהודיים ונוצרים ברחבי המדינה. כדי להיכנס לבית הכנסת דיברנו עם השוטרים באזור, הצגנו דרכונים והסברנו את מהות הביקור וחיכינו לאישור שהגיע במהרה ובאדיבות.

בבית הכנסת הזה סבתא שלי חגגה יחד עם משפחתה את האירועים הגדולים (בת מצווה, חתונות של המשפחה). התבקשנו לתת תרומה של 250 גאנה לבן אדם כדמי תחזוקה למקום, הורשינו להיכנס ולצלם. בית הכנסת שמור ובמצב מצוין.

http://www.egyptjew.co.il/120005/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D

בית הכנסת שערי שמיים, מבט מהרחוב הראשי

בית הכנסת שערי שמיים, היכל התפילה המרכזי

מבית הכנסת שערי שמיים, נסענו לאזור קהיר הקופטית או קהיר העתיקה. הנצרות באזור זה מורגשת מאוד (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%AA)

שכונה זו היא אחת העתיקות במצרים של אחרי הפרעונים. החלק הקופטי מוקף בחומה והסיור באזור מומלץ בשביל לספוג היסטוריה מצרית אחרת. בקהיר הקופטית ניתן למצוא את בית הכנסת בן עזרא (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA_%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%90)

שמוערך לשנת 600 לספירה ובו נקבר משה רבינו, לפי האמונה המקומית. בהמשך ניתן למצוא תמונה של בית הכנסת מבפנים ושל הקבר המדובר. אציין שחל איסור לצלם באזור ויש שומרים שאוכפים זאת אך לאחר שדיברנו איתם והצגנו את עצמנו מישראל הם שמחו לאשר לנו מספר תמונות.

הכניסה לקהיר הקופטית והאתרים הקיימים בה

בית הכנסת בן עזרא. במרכז התמונה מונח קבר, שם לפי האמונה המקומית נקבר משה רבינו

לקחנו טוקטוק למסגד סעידה זינאב וכיכר חאליג אל מסרי. המסגד גדול, מרשים והכי חשוב – באזור מצאנו את הקינוח המקומי שמוכר לנו מהבית – זלביה.

נסיעה בטוקטוק, אבל בקהיר !

מסגד סעידה זינאב. באזור ניתן למצוא מסעדות רבות

הקינוח המקומי – זלביה. אם תרצו, סופגנייה גרסת מצרים 

בסוף היום הגענו לשוק עטאבה – שוק מקומי עם מחירים מאוד נמוכים ובו מוכרים הכל מהכל.

הכניסה לעטאבה – מבגדים ואביזרי חשמל ועד בעלי חיים ותבלינים

את סוף היום העברנו בשיט על הנילוס. אי באמצע הנילוס בשם זאמלק, בסמוך לגשר קסר – אל ניל שממשיך מכיכר תחריר ישנו אזור שבו יוצאות סירות גדולות ( Nile boat trip station בגוגל מפס) בעלות של 25 גאנה לאדם. שימו לב שהאזור ממנו יוצאים להפלגה (של 20 דקות בערך) נמצא בתוך פארק שגם את הכניסה אליו צריך לשלם (15 גאנה לאדם). יש אפשרות לשכור סירות פרטיות מתוך הפארק ואני מציע להגיע למקום בשעות אחר הצהריים לראות את השקיעה וגם בלילה, כי העיר כולה נראית אחרת).

אגב, יש שם אחלה שווארמה !

שיט על הנילוס בלילה. הכניסה מתוך האי – זאמאלכ 

שיט על הנילוס בלילה, עם מוזיקה מקומית והופעות של רקדנים או קוסמים

היום הרביעי: גיזה – הפירמידות, טרקטורונים ושיט בשקיעה על הנילוס

השיא של הטיול מגיע. ההתרגשות בשיאה. ואנחנו כבר בהלם עם ההגעה לגיזה. בנסיעת אובר שלקחה 40 דקות, בעלות של בערך 100 גאנה, הגענו לכניסה הראשית (זו שיותר קרובה לפירמידות והכניסה השנייה קרובה יותר לספינקס).

שילמנו עבור כניסה לפארק של הפירמידות ועבור כניסה לפירמידה אחת. יש אפשרות להיכנס לפירמידה הגדולה (300 גאנה לבן אדם) או לאחת מהשתיים הנוספות. הפירמידה הגדולה פתוחה כל השנה אבל מבין שתי הקטנות, כל פעם אחת פתוחה לקהל. כל שנה רק פירמידה קטנה אחת פתוחה למבקרים ומחליפים ביניהן. התייעצנו לפני והבנו שכל מתחמי הקבורה בתוך הפירמידות נראים אותו הדבר ולכן קנינו את הכרטיס כניסה לפירמידה הקטנה.

בכניסה למתחם הפירמידות קפצו עלינו המון אנשים שהבהילו אותנו שחייבים להסתובב עם מדריך ורצו לקחת לנו את הכרטיסים. שימו לב – אין חובה להסתובב עם מדריך ואל תביאו את הכרטיס שלכם לאף אחד שמבקש אלא אם הוא שוטר. לאחר שעברנו אותם, בחרנו בחור כמדריך שלקח אותנו בין האתרים השונים, הסביר, צילם והעצים את החוויה כולה.

הציעו לנו סוסים/גמלים/חמורים בין הפירמידות אבל המרחק לא כל כך גדול. מי שרוצה את החוויה מוזמן לסגור מחיר היות ויש היצע מאוד גדול.

יש מתחם סגור בתשלום לבקר בספינה קדמונית שלפי המחקרים שטה בתקופת הפרעונים על הנילוס שהיה צמוד בזמנו לפירמידות. קצת גוגל והבנו שאפשר לוותר על כך.

הכניסה לפירמידה הקטנה מרשימה מאוד והולכים בתוכה עד הגעה לחלקת הקבר המרכזית.

משם הגענו לספינקס ולבסוף יצאנו דרך אזור מזכרות.

נוכחנו לדעת שהמחירים של כל המזכרות ביציאה מהפירמידות היו הכי נמוכים שפגשנו עד כה בטיול (כנראה בגלל שזאת לא העונה) וזולים יותר מהמזכרות שקנינו בשוק חאן אל חלילי.

הכניסה הראשית, צמודה לפירמידות

אחת הפירמידות "הקטנות", אליה בסוף נכנסנו

מרוצים מסוף הסיור בשמורה, על רקע הספינקס והפירמידות 

ביציאה מאזור הספינקס הגענו ל- KFC, שם קבענו להיפגש עם המדריך שלנו לסיור הטרקטורונים מחברת EMO TOURS(https://www.emotoursegypt.com/en). הסיור על הטרקטורונים הוא מחוץ לשמורה של הפירמידות והוא אחת החוויות היותר משוגעות שחווינו במהלך הטיול. שעה וחצי של נסיעה במדבר, עם הרקע של הפירמידות, דיונות ומדבר סהרה. המדריך היה מקסים, הסביר ופירט על הפירמידות והמדבר, לקח אותנו לנקודות צילום משוגעות ועשה לנו אחלה של סיור. הביקור בפירמידות התעצם עם נקודת מבט שונה. אני מאוד ממליץ להתחיל עם הסיור בשמורה ולאחר מכן לעשות את האטרקציה – גם בגלל החום (בצהריים מאוד חם בשביל להסתובב בשמורה עצמה) ובנוסף אחרי שמטיילים בתוך השמורה עצמה, לראות אותה ממרחק רק מעצים את החוויה.

על הטרקטורונים ביציאה מהעיר, בשביל הגישה למדבר סהרה

חוויות שיא – תצפית על הפירמידות

את החברה מצאנו ב Trip advisor ודיברנו איתם יום לפני. הדיל שהוצע היה איסוף והחזרה מהמלון, בקבוק מים ושעה וחצי של רכיבה ב-450 גאנה לאדם. רצינו קודם לעשות את הסיבוב בתוך השמורה ולהגיע עצמאית ולכן המחיר ירד ל-350 גאנה לאדם. בקיצור – לכו תעשו טרקטורונים.

לאחר הפירמידות חזרנו לזאמלק ושטנו על הנילוס עם השקיעה, הגענו לכיכר תחריר בשעות הדמדומים וטיילנו רגלית בחזרה למלון.

שקיעה בכיכר תחריר, צבעים עזים של שמש שוקעת וסופת אבק

היום החמישי: אלכסנדריה – רחובות העיר, הים התיכון, הספרייה

באחת הנסיעות בעיר פגשנו נהג שמאוד התחברנו אליו והוא הציע לנו שייקח אותנו ליום סיור באלכסנדריה. סגרנו על 1500 גאנה לכולנו. את הבוקר התחלנו ב – 07:00 ואחרי 3 שעות נסיעה הגענו לאלכסנדריה. העיר מודרנית יותר מקהיר, עיר חוף שבנויה עבור תיירים. הגענו למתחם ארמון המלך(https://en.wikipedia.org/wiki/Montaza_Palace), נכנסנו לחוף ושחינו בתיכון. אכלנו על הטיילת בעיר ומשם הגענו למצודה בים.

המצודה הגדולה של אלכסנדריה, ניתן לצאת לשיט מאזור זה 

מאזור המצודה (https://en.wikipedia.org/wiki/Citadel_of_Qaitbay) עלינו על שיט של שעה ב-150 גאנה לכולנו. אחלה שיט בעולם, אפשר לראות את העיר ממבט אחר ובכלל, המחשבה של הפלגה בים התיכון בנקודה כל כך דרומית מאוד קרצה לנו. נסענו ליד הספרייה הגדולה, שרק בדיעבד הסתבר לנו שהיא מונומנט וחבל שלא נכנסנו פנימה אלא רק צפינו מבחוץ (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2185153,00.html).

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. בדיעבד התברר שמאוד מומלץ לעשות סיור מבפנים

שיט בים התיכון בעיר אלכסנדריה, מבט נוסף על העיר

שימו לב שרוב האתרים נסגרים בשעה 16:30-17:00 ולכן מומלץ מאוד במידה ויש תכנון לאתרים היסטוריים להגיע לפני הסגירה.

באלכסנדריה מתבצעות עבודות שיקום לבתי הכנסת ועליהם יש שמירה של 24 שעות. את בית הכנסת באלכסנדריה שיפצו בזמן שהיינו ולכן יכולנו לראות רק מבחוץ. מצאנו בכך יתרון והלכנו לחפש מאכלים מקומיים ובאלכסנדריה הם בשפע

מתוקים באלכסנדריה

קצת לפני החשכה התחלנו את החזרה לקהיר. בכל זאת, 3 שעות שהנהג רצה להימנע מלנסוע בחושך. את סוף היום העברנו בכיכר תחריר שמהווה מקום מפגש ופיקניק של משפחות וצעירים

  • הנסיעה לאלכסנדריה אורכת כמעט 3 שעות והמקומות בדרך לעצור לשירותים מעטות. קחו איתכם נייר טואלט, תודו לי אחר כך.
  • הגענו מוקדם לעיר ורוב המקומות היו סגורים אז טוב שהבאנו מים ואוכל, רוב המקומות נפתחו רק ב-10 וחצי.

היום השישי: היום האחרון בקהיר – מוזיאון ארמון המלך, כנסיות חצובות בסלע, פארק א-זהר וחאן אל חלילי

האמת, את היום האחרון בקהיר בחרנו להעביר בצורה אחרת משאר הימים עד כה. ערב קודם, כשחזרנו מאלכסנדריה ואכלנו ארוחת ערב בקהיר, התמלאנו בתחושת סיפוק. הגענו לכל המקומות שסימנו עוד בארץ ועכשיו נותר לזרום. פתחנו את הבוקר עם Trip Advisor וחיפשנו המלצות.

הגענו לארמון המלך אבאדין ובו תצוגות של כלי מלחמה, היסטוריה המלוכה במצרים, המעבר לנשיאות של מובארק ובעיקר – המון מוצגים של זהב וכסף. ועוד כסף. הכניסה לאתר עלתה 100 גאנה לאדם ו-50 לסטודנט (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%A2%D7%90%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9F)

ארמון המלך מבט מהחזית. הכניסה לארמון נמצאת מצדו השני

מתוך הסיור בארמון

אל האתר השני במהלך היום הגענו במקרה. אבא שלי שמע המון על החלק של קהיר שנקרא "עיר הזבל" ובחיפוש בגוגל מצאנו שבקצה עיר הזבל נמצאות מספר כנסיות עתיקות שחצובות אל תוך ההר.

"עיר הזבל" היא כנראה חירייה של קהיר. היא באמת שכונת מגורים ואליה מגיעות משאיות ומכוניות מלאות בזבל שאותו ממיינים, אורזים והאמת ? אין לי מושג מה התחנה הבאה שלו

מצרף קישור לאחת מהכנסיות שיעזור לכם להבין את המיקום ואת שתי הנוספות (https://www.samaanchurch.com/en/home)

כנסיות חצובות בסלע, בקצה "עיר הזבל". שילוב של חציבה בהר, עץ וישו

האזור מכיל שלוש כנסיות סמוכות שכל אחת מתוארכת לתקופה שונה וזרם אחר בנצרות. היינו בהן כמעט שעתיים והתפעלנו. למי שחובב אקסטרים, או סוג של אקסטרים, יש אפשרות לעשות אומגה. זאת חוויה מעניינת כשמצד אחד אפשר לראות את הזבל ובאופק את קהיר ובצד השני כתובות מהתנ"ך וציורים חצובים בסלע, אפילו את לוחות הברית.

אין דמי כניסה לכנסיות אך השארנו תרומה צנועה באחת מהן, לאחר שאחד הכמרים הסביר לנו על ההיסטוריה ואת השתלשלות האירועים להקמתה. האומגה עלתה 140 גאנה ולהלן מה שניתן לראות ממנה, משני הצדדים

"עיר הזבל". משאיות ומכוניות מביאות זבל, אנשים ממיינים ואורזים

לוחות הברית חצובות בסלע, מעל הכנסייה. כביש הגישה לאזור מלא באיורים מהתנ"ך והברית החדשה

את החלק האחרון של היום העברנו באתר יותר מקומי והלכנו לטייל בפארק א-זהר. בהחלטת ממשלה, או זו של א-סיסי, פארק אזהר נבנה לפני 5 שנים בעלות גדולה מאוד. דמי הכניסה הם 15 גאנה לאדם, יש בו אזורי תצפיות לקהיר, אגם גדול ונהרות מלאכותיים עם מזרקות שמזרימים אליו מים. זה אתר גדול לצילומי חתן וכלה ואם יהיה לכם מזל כמונו, אולי תוזמנו לאירוע כאורחים. הפארק נמצא בסמוך מסגד אל-זהר (https://he.wikipedia.org/wiki/אל-אזהר).

מסגד צאלח א-דין, מבט מפארק א-זהר

בלילה האחרון בחרנו לחזור למסעדה שאכלנו בה בערב הראשון, בחאן אל חלילי. העיר כולה והשוק בפרט החלו בהכנות לחג הקורבן והעיר לבשה חג אם זה בהארת המסגדים והרחובות והגדלת ההיצע של אוכל הרחוב.

חאן אל חלילי בלילה

היום השביעי: סיני– שארם א'שייח, צלילות, טרקטורונים, העיר העתיקה, פארס ושוק לילה

את קהיר עזבנו עם רגשות מעורבים, שקשה לייחס לעיבוד החוויות או לשעה המאוד מוקדמת של הטיסה. הגעה לשדות התעופה וטיסות באופן כללי זה נושא רגיש והחלטנו לוותר על האובר ולהזמין מונית מראש מהמלון לשדה התעופה. עבור 150 גאנה, הגענו לשדה לטיסה של חברת Air Nile שארכה שעה. בשדה התעופה של שארם א-שייח' חיכתה לנו מונית, שהזמנו מראש מהמלון Naama Blue hotel.

3 כוכבים, בריכה, חוף פרטי, ארוחת בוקר וחדר מפנק. מה צריך יותר מזה? 110 שקלים לשלושה אנשים. הזמן שהקצבנו לסיני היה סוף שבוע מתוך הנחה שלסיני תמיד אפשר לחזור ביתר קלות (בכל זאת לא צריך ויזה) וקהיר ? אולי זה טיול של פעם בחיים.

בזמן שאני צללתי עם מועדון הצלילה שנמצא בשטח המלון, אחותי ואבא שלי ירדו לחוף ועשו שיט בספינה עם קרקע שקופה. הצלילות בסיני היו בראס אל ??????????????? בשונית עמוקה. מועדון הצלילה היה מאוד אדיב ומסביר והייתה חוויה מעולה !

בשעות אחר הצהריים סגרנו טיול טרקטורונים דרך המלון בעלות של 350 גאנה לאדם. רצינו לשחזר את החוויה וההנאה של הטיול סובב הפירמידות אבל לא באמת אפשר להשוות. היה כיף אבל גם יכלנו לוותר על זה.

טרקטורונים בשארם א-שייח' בשקיעה

טרקטורונים בשארם א-שייח'. אירוח בדואי באמצע המדבר ובאמצע הנסיעה

צלילות בשארם א-שייח'. חדי העין יזהו את המורנה בין האלמוגים

שארם א-שייח'. מזח הגישה לאתר הצלילה.

שארם א-שייח', החוף הפרטי של המלון. וואו.

למצוא טיפים והמלצות מישראלים על אזור סיני היה קל יותר ובשלב הזה של הטיול ידענו מה אנחנו מחפשים – אוכל. אוכל מקומי. אוכל אזורי. אוכל מצרי אסלי. אם את כל אלה אתם מחפשים ויותר – לכו לשארם העתיקה ותגיעו למסעדת הדגים של פארס. אי אפשר לפספס אותה האמת

שארם א-שייח' העתיקה. המסגד העתיק בעיר והרחוב הראשי. את פארס אי אפשר לפספס, יש שלטים וחיצים בכל האזור

פארס היא מסעדה עם התמחות לדגים ומאכלי ים. אפשר למצוא שם משרימפס, קלמארי וצדפות עד מגוון ענק של דגים מקומיים מהים האדום והנילוס. יש תוספות מכל הסוגים ושתייה מגוונת. המחירים אומנם גבוהים מקהיר בצורה משמעותית אך גם זולים באותה צורה בארץ.

  • לקח לנו שבוע ימים לגלות מה צריך לומר למלצר כדי לקבל סלט ולא ירקות חתוכים. אומנם בתפריט כתוב סלט והמרכיבים מתוארים אבל אם תזמינו את זה ככה, תקבלו צלחת ירקות חתוכים קטנות אבל אם תבקשו את אותה מנה – סלט אסלי, תקבלו סלט קצוץ דק דק (רק תוודאו שזה מגיע בלי שאטה, חבל)

אחרי פארס נסענו בחזרה לאזור המלונות ופגשנו את המקור לטיילת ההיסטורית של אילת

היום השמיני: סיני– דהב ולילה אחרון

את שארם עזבנו בצהריי היום, לא לפני שהספקנו לעשות בננה בחוף ולטבול שוב בים. הנסיעה ארכה בערך שעה ועלתה 400 גאנה לכולנו. המלון בדהב נקרא Dahab plaza hotel בעלות של 150 גאנה לכולנו. המיקום מעולה וכך גם ארוחת הבוקר אבל המיטות ורמת החדרים הקשו עלינו ולכן אני ממליץ לבחור מקום אחר.

זה היה הזמן למצוא את השקט של סיני ואת השלווה של המקום. זה היה מאוד קל

דהב, נוף ממסעדה צמודה לחוף

אבא שלי הספיק להיות בדהב כמה פעמים כבר לפני ולהכיר כמה מסעדות. על הטיילת אפשר למצוא מסעדות כשרות, מסעדות עם תפריטים בעברית ומאכלים של המטבח המערבי. לכו על זה, הם מתגעגעים לתיירים הישראלים. להבדיל מהציפיות, רק בסיני מצאנו חומוס. מסתבר שהמצרים, להבדיל מהישראלים, לא אוכלים חומוס כמנה עיקרית (וכאמור גם לא כמרכיב לפלאפל). חקרנו קצת וגילינו שהחומוס, כמו שאנחנו מכירים בחומוסיות, הוא מאכל שצמח בלבנון כיוון שהוא יקר יותר לסחר. גם הפלאפל העשוי מחומוס התחיל בלבנון אבל השדרוג הישראלי היה משמעותי – הפיתה. בשנות ה-50 והצנע בישראל, הפלאפל בפיתה היה מענה לאוכל זול, מהיר, מזין ופשוט.

דהב. ארוחת ערב אחרונה על החוף

היום התשיעי: סיני– יום אחרון בדהב, יום אחרון במצרים

ערב לפני, סגרתי עוד צלילות בBlue Hole המפורסם של סיני כשאני אעשה צלילה ל-30 מטר בזמן שאחותי ואבא שלי יעשו שנורקלים מעליי. במהלך הנסיעה המדריך המליץ שנשנה את אתר הצלילה ונגיע לקניון של דהב, אתר צלילה מרשים ומגוון יותר וכך היה.

"הקניון" של דהב. אתר מגוון ומרהיב

דהב, "הקניון" שנמשך גם לעומק של 50 מטרים

אחרי הצלילות וארוחת צהרים, עלינו על מונית של שעתיים למעבר הגבול טאבה (בעלות של בערך 600 גאנה).

החזרה לארץ הייתה מהירה אך כשהתברר שלא החתמנו את הדרכון במהלך ה-7 ימים שהיינו צריכים (Registration within 7 days, זוכרים?) אחותי ואני קיבלנו קנס של 800 גאנה לכל אחד. אבא שלי לא היה צריך כי מסתבר שמעל גיל 50 אין באמת צורך בזה.

עברנו לישראל, מלאים בחוויות, שבעים במטעמים ועמוסים בתמונות שילוו אותנו לכל החיים.