בסוף השבוע האחרון חזרתי מטיול של 10 ימים בטנזניה וזנזיבר.
למרות היותה אחת המדינות העניות באפריקה ובעולם בכלל,תיירים רבים{ובהם לא מעט ישראלים}מגיעים למה שיש למדינה האפריקנית להציע{ויש בה לא מעט}.
טיול בר מצווה,טרקים וסתם טיולים מאורגנים לאנשים שרוצים לטעום את טעם הסוואנות,הירוק והשקט מקרוב.
טנזניה היא מדינה עם יופי מרהיב וקסום,אנשים אדיבים שיודעים להכניס תיירים ולא מעט ריקודים ושמחה.
אבל תזהרו,היא גם מלאה בלא מעט אנשים שירצו לגנוב אתכם עם מזכרות לא איכותיות בתמורת מחירים מרקיעי שחקים ולכן צריך לדעת מאיפה לקנות את המזכרות
 וממי.

רקע :

טנזניה היא מדינה ענקית וממוקמת במזרח אפריקה,היא גובלת בקניה בצפון,אוגנדה בצפון מערב,ברואנדה בורונדי וקונגו במערב,
וזמביה,מלוואי ומוזמביק בדרום.
זנזיבר הוא כמה איים ממזרח לטנזניה.
המטבע הרשמי בה הוא השילינג הטנזני,והוא מגיע בסכומים גבוהים של 1000,2000,5000,7000 ו10,000{לכן גם תרגישו עשירים כשתמירו את הדולרים במטבע המקומי :)).
כמובן שגם מקבלים שם בדולרים,אבל מומלץ להחליף למטבע המקומי.
השפה הרשמית במדינה היא סווהאלית,אך רב המקומיים מדברים גם אנגלית{וחלקם אפילו יודעים כמה מילים בעברית}
 בעבר שלטו בה הספרדים,העתמאנים והפורטוגלים,אך את העצמאות היא קיבלה מהבריטים בשנת 1964 לאחר איחוד בין טנגניקה וזנזיבר.

איפה טיילנו ?

עקב העובדה שהטיול עצמו היה מאורגן,הוא התמקד בצפון טנזניה בשמורת הטבע הגדולה הסרנגטי ובמכתש הנגורנגורו,ובמפגש עם השבטים המקומיים
הגדול שבהן שבט המסאי.
כל ימי הטיול לוו ע'י נהגים מקומיים שגם הסיע אותנו בג'יפים המיוחדים והתנהל ע'י חברת טיולים מקומית,ימי הטיול כללו 3 ארוחות ביום,ועל מנת להוזיל טיפה בעליויות גם לינה
של יומיים באוהלים בתוך שמורת הסרנגטי{הלילות הנוספים בתוך לודג' בק=D7ראטו}
טנזנה היא מדינה ב=D7 אפשר לטייל בכל עונות השנה,אולם התקופה המומלצת היא בין החודשים יולי לאוקטובר,אז מתרחשת הנדידה של הגנו מצפון הסרנגטי לדרומה.
ובין החודשים ינואר-פברואר אז מתרחשת עונת ההמלטות של בעלי החיים.
אך גם בעונות אחרות אפשר להנהות מהירוק,ומהסוואנות העצומות שיש לטנזניה להציע.
בטנזניה בכל מקום אליו תגיעו יכבדו את בואכם בריקוד האפריקאי המסורתי ה"אקונה מטטה" וישירו לכבודכם.
בנוסף במדינה תשתיות הכבישים אינם תקינות ולכן מומלץ להתנייד בדרך רק על רכבי שטח של חברה מקומיות במטרה
להיכנס גם למקומות אשר מוכרים רק לנהגים של החברות המקומיות ואינם נגישים לכולם.


 המסלול היה לאזור הסרנגטי,מכתש הנגורונוגורו אל השבטים ומשם טיסה לזנזיבר לארבעה ימים וחזרה לתל אביב.

ימים 1-2.

 הטיסה לארושה החלה בטיסת ביניים לאדיס אבבה בירת אתיופיה,שהיתה אמורה לצאת בשעה 01:00 ב15/10 אך התעכבה ב3 שעות ובסופו של דבר יצאה רק ב4:00 מבן גוריון
לאחר 4 שעות טיסה הגענו לטיסת ההמשך לנמל התעופה קילימנג'רו ב10:15 בבוקר ובסופו של דבר נחתנו בטנזניה בשעה 12:50.
לאחר הסדרת כל אישורי הכניסה והויזות{ויזת כניסה לטנזניה עולה 50$ ומשולמת על המקום}יצאנו משדה התעופה אל הרכבים שחיכו לנו ונסענו לתחנה הראשונה העיירה
mto wa mbu, נפגשנו עם המקומיים וראינו את מטע הבננות של הכפר וכיצד הם מגדלים אותם,בסיום הסיור בכפר עצרנו בשוק מזכרות מקומי,שם היו לא דברים לקנות הביתה
כמו פסלי עץ,מסכות אפריקאיות,תמונות בעבודת יד,מגנטים וכמעט כל דבר שקשור בישבת אפריקה.
לאחר נסיעה של כ3 שעות בערך הגענו לארוחת ערב ולינה בלודג' שלנו בקאראטו.
 חשוב לדעת: עקב גודלה בטנזניה המרחקים בין המקומות עצומים ואין ממש כבישים סלולים,ולכן הנסיעות אורכות שעות לא מעטות וצריך להתאזר בסבלנות ולהנות מהנוף.

ימים 3-4

את היום השלישי התחלA0ו =9Eוקדם בבוקר =D7נסיעה הארוכה אל צפון הסרנגטי,נס יע=D7 שארכה לא חות מ7 שעות{וקפיצות לא מעטות בג'יפים}.
כמובן התלהבנו מהחיות שראינו הולכולת להן בסוואנות.
בדרך עצרנו אצל השבט הגדול בשבטי טנזניה-שבט המארה שהוא השבט הקדום ביותר שגילה את ייצור האש.
ראינו את הריוקד המסורתי שלהם ואת החיים עצמם בשבט,כמו כן את הכיתה בה ילדי השבט לומדים
עד ההגעה לצפון הסרנגטי על גבול נהר המארה,אפשר להבחין בחיות לא מעטות כגון ג'ירפות,זברות,גנויים,פילים,צבועים,צביים וגם היפופוטמים.
מי שרוצה יכול גם לנסות לתור אחר הקרנף,למרות שמדובר בבעל חיים בהכח=דה וקשה למצוא אותו.
בסופו של יום מפרך הגענו בערב אל מחנה האוהלים בתוך שמורת הסרנגטי.

טיפ: למרות שהרבה חברות מתץארות את האוהל כ"רחב" "מפנק" ו"נוח" לא כך המצב,והוא לא מתאים לכל אחד.
האוהל עצמו מלא חרקים ענקיים,יתושים ומעופפים נוספים,האוהל עצמו מופעל ע'י גנרטורים ויש בו חשמל עד שעה מסויימת בערב.
המקלחת עצמה נעשית מתוך דלי שבעלי המקום שופכים לתוך הצנרת של האוהל.
עם זאת יש גם חוויה לא מועטה,בכך שבעלי החיות מסתובבות חופשי בקרבת האוהל ושומעים את הקולות שלהן בלילה.
אפשר לצאת מאזור האוהלים רק בליווי הריינג'רים שעובדים במקום.

בבוקר היום הרביעי הגענו לחלק המרכזי בטיול-הנסיון לראות את חציית הגנויים את נהר המארה שורץ התנינים.
לרוע מזלנו זה לא קרה,למרות שחיכינו על הג'יפ יותר משלוש שעות,בשמורה נשארו גנויים שחצו את הנהר כמה ימים לפני כן.
החצייה עצמה נעשית מדי יום בין החודשים יולי-אוקטובר אך לא תמיד אפשר להבחין בה.
לאחר האכזבה עלינו שוב על הג'יפים ונסענו שוב דרומה אל מרכז הסרנגטי למחנה אוהלים נוסף ואל פעילות שהיתה אמורה להיות אחת המיוחדות-ספארי
לילה.
אבל,בפועל שוב היתה אכזבה מסויימת,לאחר שלא הצלחנו להבחין בהרבה סוגים של חיות.
ספארי ליל=D7: נסיעה על מאיות גדולות בהן נוהגים הריינג'רים ומאירים עם פנס כל תזוזה בהן מיש=הו נתקל,על מנת לאתר את בעלי החיים.
 הנסיעה עצמה בשעות הלילה כשחשוך ואין זכר לאור היא חוויה בפני עצמה,אך מי שיחשוב לראות בעלי חיים נסתרים שלא רואים במהלך היום עלול להתאכזב.

ימים 5-6

את הימים האחרונים בטנזניה,התחלנו באחת הפעיליות המיותרות בטיול-ספארי זריחה.
התעוררנו בשעת בוקר מוקדמת,ומלבד השקיעה לא הצלחנו לראות שום בעל חיים משמעותי.
לאחר מכן המשכנו בנסיעה החוצה משמורת הסרנגטי אל מכתש הנגו נגורו
המכתש הנחשב לשמורת טבע מוגנת ע'י אונסק'ו ויש גם המחשיבים אותה פלא הטבע השמיני
מלאה
שם גם הבחנו באריות,אגם שלם של היפופוטמים,קרקל ו2 צ'יטות שניסו לצוד את מזונם.
כשמתכלים על המכתש עצמו מלמע לה,מלבד החיות שאפשר להבחין בהן כנקודות,גם רואים פלאי טבע צבעוניים ועוצרי נשימה.
במקום עצמו גם יש מוזיאון קטן של דברי האדם הקדמון וחנות מזכרות קטנה.
ספארי זריחה:טיול רגלי באזור מחנה האוהלים בליווי הריינג'רים במטרה לראות את בעלי החיים בשעות הזריחה.
סיור זה אורך שעה-שעה ורבע.
כל מחנה אוהלים מארגן את הסיור הזה בעצמו.
בפועל לא ראינו הרבה.

את היום השישי והאחרון בטנזניה הקדשנו למפגש עם השבטים המקומיים.
ההאדזבה והדאטוגה.
ראינו את אורח חייהם של השבטים,את מסע הציד של שבט ההאדזבה,ואת חיי היום יום שלהם.
שבט ההדזבה ניזון בעיקר מקופים וחיות נוספות המסתובות בשטח.
מי שרצה עשה גם תחרות פגיעה במטרה בחץ וקשת עם כמה מתושבי המקום.
בניגוד לשבט ההדזבה שבט הדטוגה עוסקים יותר בחלקאות ועבודות מלאכה
מלבד זאת אין הרבה פרטים על השבט שנחשב לאחד השבטים המוסתרים בעולם
בכלל.
בדרך חזרה ללודג' בקאראטו עצרנו בתצפית על אגם אייסי אשר לרוע מזלנו היה יבש בתקופה זו של השנה ולא
היה אפשר לראות הרבה.
כשחז=נו ללודג' אכל=ו ארוחת ערב אחרונה בטנזניה
טיפ:
החלק העיקרי בארוחות בטנזניה מורכב מסוגים רביD7 של ירקוAA
ארוחות אלה אינן מגוונת ובד'כ מונות סלטים,לחם,ביצים,דברי מאפה מתוקים לארוחת בוקר.
ועוף יבש,בשר ברוטב חלב קוקוס,אורז וירקות לארוחת ערב.
מומלץ להביא מזון מהבית בדגש על נשנושים ודברים מלוחיים שיעבירו את הזמן בעיקר בנסיעות ארוכות
 כי סופרים ומוצרים לקנות אין בכל מקום.

ימים 7-8

ביום השביע קמנו יחסית מאוחר בהתארגנות לקראת הטיסה לזנזיבר.
לאחר ארוחת הבוקר,יצאנו מהמלון ונסענו כשלוש שעות עד שדה התעופה קילימנג'רו.
לאחר כשעה וחצי טיסה הגענו אל האי הקסום.
מי לאחר הנחיתה התחלנו בפעילות הראשונה שלנו על האי-שיט לאי הצבים.
אי הצבים:נקרא גם אי האסירים עקב שעל האי נמצא כלא בהן הוחזקו בעבר העבדים המקומיים שנכלאו לאחר שמרדו בסולטן הטורקי.
היום יש בו צבי ענק שהובאו מאיי סיישל הסמוכים.
מדובר בחווית טבע מופלאה לראות את צבים אלו מקרוב.
גילם של הצבים רשום על השריון שלהם ותוחלת החיים שלהם קרובה ל200 שנה !!.
לאחר השיט חזרנו לסטון טאון לסיור מקומי שארך כחצי שעה בערך,ראינו את שוק האוכל המקומי,הבתים עם הדלתות הצבעוניות וגם
את ביתו של פרדי מרקורי סולן להקת "קווין" שכיום משמש כבית מלון.
בשעות הערב נסענו אל המלון הממקומם במזרח האי לארוחת ערב מפוארת.

היום השמיני היה בעיקרו יום חופשי.
לאחר טבילה בחוף עם מי הטורקיז נסענו באוטובוס התיירים מרחק לא גדול לארוחת צהריים במסעדת the rock המתמחה בפירות ים ואוכל איטלקי.
אבל החלק המרכזי של המסעדה הוא לא באוכל,אלא בכך שמדובר על מסעדה הממוקמת על סלע ענק בתוך האוקיינוס.
בזמן הגאות אפשר להגיע אליה רק עם סירה,אך בזמן השפל אפשר גם ברגל.
המראות מהמסעדה היו עוצרי נשימה,ים תכול,ואפשרות לראות את הדגים שחיים במים.
לאחר ארוחת משובכת שכללה פסטות,דגים,פירות ים וקוקטיילים מקומיים חזרנו למלון למנוחה קלה ולאחר מכן הלכנו לראות השקיעה בחוף אחר.
השקיעה בזנזיבר זה משהו מיוחד במינו,הצבעים של השמש שמשתקפים עם מי האוקיינוס הכחולים הופכים את השקיעה לאחד הדברים הרומנטיים
ביותר שיש.
 בנוסף כל יום בשעות השקיעה נערכת על החוף מסיבה גדולה הכוללת משקאות צוננים ואלכהוליים וריקודים של המקומיים.

ימים 9-10

היום התשיע הוקדש כולו לפעילות הנקראת " ספארי בלו"
ספארי בלו זה שיט על סירה גדולה בין כמה איים,שנורקלינג ושחייה.
הפעילות עצמה אורכת כ7 שעות.
האי הראשון בו עצרנו נקרא גם האי הנעלם,בגלל שמדובר בדיונת חול שהגאות שוטפת כל פעם חלק ממנה.
לאחר רביצה מול השמש או סתם במים,המשכנו בשיט לעצירה בלב ים על מנת לעשות שנורקלינג{מי שרצה}.
עקב הגוון הטורקיז של המים אפשר היה להבחין מלמעלה בדגה החיה באוקיינוס,עשרות סוגים של דגים שוחים במי האוקיינוס
ההודי.
לאחר מכן הגענו לאי השני לארוחת צהריים עשירה בפירות ים ודגים ולסיור בין הדוכנים המקומיים.
בהמשך עשינו את הדרך חזרה לכיוון המקום ממנו יצאנו לשייט לא לפני שטעמנו לא מעט מהפירות הטרופים שהביאו מארגני הפעילות
ג'ק פרות,אננס,מנגו,בננה אדומה ושאר הפירות הטרופים שיש לזנזיבר להציע.
בסיום הפעילות עשינו את דרכנו חזרה למלון לארוחת ערב אחרונה על חוף הים.

הערה: לאי זנזיבר יש עוד מה להציע מלבד בטן גב בנוסף לפעיליות שהוצגו פה
האי מכונה "אי התבלינים" וברחביו פזורות חוות תבלינים שמייצרות בעיקר הל וקינמון ואפשר לבקר בו.
בנוסף מסתובבים ברחבי האי קופי הקולומבוס האדום ויש גם את פארק הקופים והדוליפינים ששווה ביקור.
בנוסף ביקור בשוק האוכל וברחובות הציוריים של סטון טאון העיר העתיקה של בירת זנזיבר-זנזיבר סיטי.

בצהריי היום העשירי הגענו לשדה התעופה לקראת הטיסה חז=D7ה לאדיס אבבה ומנה חזרה לתל אביב.
לאחר יום מעייף בו כלל טיסות מזנזיבר לאדיס אבבה עם עצירה של שעה בארושה וקונקשיין של חמש שעות באתיופיה
נחתנו בבוקר =היום ה11 בתל אביב.
הטיסה עם אתיופיאן איירלינס היתה נעימה ונוחה,במטוסים הגדולים והחדשים בואינג 787
 בנוסף באתיופיאן מגישים כל טיסה ארוחה ולא משנה אם הטיסה היא טיסת בוקר או ערב.