טיול בחוות התבלינים זה טיול חובה הכניסה חינם אבל מתלווים אליכם 2 אנשים איך מדריך שמסביר לך על כל עץ ועל כל פרי ותבלין והבחור הנוסף מטפס ומביא לכם לטעום את הפירות ולהריח את העלים ולנחש איזה תבלין ולקראת הסוף יש בחור שמטפס על עץ קוקוס ושר מחזה מצחיק וכייפי ולבסוף יש תחנה שמביאים לעם לטעום כמה פירות טעימים ויש גם בסוף חנות תבילינים לקנייה. הסיור הוא חוויה מטורפת וכייפית ממליץ בחום.
לפני שטסנו לזנזיבר, קראנו המון חוות דעת חיוביות על חוות התבלינים, שהוצגה כאחת האטרקציות המרכזיות באי. במציאות, החווה היא מקום מאכזב, יקר, ומיותר. נתחיל בזה, שאם דמיינתם שפע של שדות של סוגי תבלינים סוגים מסודרים בשורות, אז גם אתם עומדים להתאכזב. מדובר בשטח לא מסודר, שעליו מפוזרים מספר עצים ושיחים בודדים של תבלינים, שאת רובם התייר הישראלי מכיר מהבית (אז כן יש גם קקאו, קפה ווניל שאין בארץ, אבל מלבדם אין הרבה הפתעות), בגלל הדלות שיש בחווה די ברור שהתבלינים אינם מופקים בחווה עצמה אלא מגיעים ממקום אחר באי או בכלל מטנזניה.
הסיור לוקח כשעה וחצי ובמהלכו המדריך מסביר על סוגי התבלינים ונותן לטעום מהם. הכניסה לחווה אומנם ללא עלות, אך מצופה לתת טיפ למדריך, ולמטפס עצים שמנסה לסחוט טיפים על ידי הכנת כתר מעלי בננה וטיפוס על עץ קוקוס (בתאילנד והודו רואים כאלה בכל פינה וכאן מנסים להציג לך את זה כמין אטרקציה) ואם אתה נותן בסוף הסיור פחות טיפ ממה שהמדריך ציפה הוא גם עושה פרצופים. בנוסף, בסוף הסיור יש דוכן עם תבלינים שאפשר לרכוש, עוד ניסיון לסחוט כסף מתיירים, כל תבלין נמכר במחיר התחלתי (כי הכל נתון למיקוח) של 5,000 שילינג (כ-2.5$) לשקית קטנטנה, מחיר שבמקרה הטוב הוא כמו בארץ, אם לא יותר יקר, בעוד שבשוק של סטון טאון אפשר לקנות את אותם התבלינים בדיוק במחיר התחלתי של 1,000 שילינג.
בקיצור, התחושה מהחווה היא שזאת סוג של תרמית שנועדה לסחוט כסף מתיירים, על אטרקציות ותבלינים שבאמת לא שווים את הכסף שתוציאו עליהם ועל הנסיעה לשם.
שתפו את החוויות שלכם מהטיול עם קהילת המטיילים הגדולה בישראל
כתבו בלוג
