ככה הגשמתי חלום בקילימנג’ארו
בלי הרבה תכנונים מראש, מצאתי את עצמי בארושה, אחרי קרוב ל12 שעות של תיזוזי טיסות מאתיופיה לטנזניה. בארושה ישנתי במקום מצוין לתרמילאים שנקרא arushabackpackers.com (בעונה רצוי להזמין מראש) – המקום קרוב לתחנה המרכזית ומזמין אליו הרבה תרמילאים, ככה שנוח להתארגן משם לספארי, מארו או קילימנג’ארו.
בבוקר יצאתי עם האוטובוס הראשון לעיירה בשם Moshi, להתקרב קצת יותר אל ההר ולמצוא שותפים למסע. באוטובוס מצאתי את ביל ודיוויד – שני אמריקאים פרו ישראלים שמטיילים ביבשת. אחרי שיחה קצרה ורחרוח הדדי, הם הסכימו שאצטרף אליהם למסע שמתחיל היום, במחיר משוגע של 900 דולר לחמישה ימים בMarangu (קוקה קולה). אמנם הכל כלול – ארוחות, סבלים וכו’, אבל זה לא נראה 5 כוכבים. מה לעשות, באפריקה מורידים סטנדרטים:)
התחלנו את היום הראשון באיחור, אבל המחנה לא רחוק מידי. הגענו קצת לפני השקיעה לבקתות עץ מגניבות, שם גם ראינו את כל המטיילים שהתחילו איתנו היום את המסע. פוגשים אנשים מכל מיני גילאים וסוגים – בני חמישים+ שהחליטו לאתגר את עצמם בכניסתם לשלב השני של החיים. ילדים שהגיעו עם ההורים שלהם. בני נוער מארגונים שונים ועוד. ארוחת ערב זריזה והולכים לעבר הבקתה לישון על מיזרן – קוקה קולה אמרתי?!
היום השני קצת יותר מאתגר אבל גם הוא לא יותר מ5 שעות הליכה עד המחנה. מה שמדהים שבכל יום הנוף משתנה.
אלה מכם שמגיעים במיוחד – חשוב לוודא שאתם מגיעים עם ראות טובה. בד”כ מגיעים לספארי + טיפוס, אז שווה לפעמים להחליף בין הדברים בהתאם למזג האוויר.
ביום השלישי כבר רואים בבירור את פסגת ההר uhuru. וגם את קשיי הנשימה והקור שכ”כ הרבה שמעתי עליהם. המחנה של היום השלישי נראה כמו עיירת ארורים. אף אחד לא מסתובב בחוץ בגלל הרוחות המטורפות שיש ובגלל קשיי הנשימה. ד”א – אה כן, אתם כבר הרבה מעל העננים.
רוב המטפסים לוקחים את היום הרביעי לטיפוס כיום הסתגלות ופשוט נשארים במחנה של היום השלישי. לחסכנים מביניכם – אין לכם את הלוקסוס הזה וזמן ההסתגלות הוא כמה שעות. אני חייב להגיד כאן שבמידה ויש לכם קשיים רציניים – אל תשחקו עם זה כי אתם פשוט לא תגיעו למעלה, שילמתם כבר כ”כ הרבה, שלמו עוד קצת לעוד יום ותגיעו!
בשעה 00:00 יוצאים לכבוש את ההר – למה כזה מוקדם? בשביל להספיק לראות את הפסגה מההר השלישי הכי גבוה בעולם. יצאנו בליל ירח מלא והיה מדהים לראות את הירח בלי ענן אחד בשמיים (כולם מתחתיכם). העליה בהר שקטה חוץ מהרוחות הסוערות. לאף אחד אין כוח להוציא הגה מהפה – כולם עסוקים בטיפוס. האדמה חולית והאוויר דליל ואני מוצא את עצמי מסתכל על המראה הסוריאליסטי הזה כמה פעמים ונגנב – קבוצה של למעלה מ50 איש מטפסים באישון לילה על הר – רק בשביל להגשים איזה חלום, זה המשותף לכולם פה – מדהים!
אחרי 6 שעות טיפוס – כמעט כבר הגענו לפסגה, השמש זורחת מאחורינו. עוצרים ומסתכלים על אחת הזריחות היפות שראיתי מימי – בעיקר כי התחושה היא שאתה בגובה השמש.
שעה נוספת והגענו לפסגה – אנשים מצטלמים ע”י שלט שמורה על ההגעה – כולם מחובקים ומאושרים, שרים את השיר ג’מבו הנודע. אין יותר מידי מה לעשות למעלה – כי אחרי הכל – המסע הוא הכל!
הירידה מההר נחמדה – מאין סקי חולות. הגעתי למחנה של הלילה השני פצוץ מעייפות אחרי קרוב ל48 שעות עירות. שבת נכנסה ומצאתי את עצמי שר שירי שבת עם שני אמריקאים נוצרים על הקילימנג’ארו – ולו רק בשביל זה היתה שווה כל החוויה.
עוד יום אחד של ירידה ונגמר החלום.
חוויה יוצאת דופן ואווירה קסומה – אם אתם מתלבטים, בעיני תפסיקו ופשוט תגיעו!
אקונה מטטה!
