ביוני 2018 טסנו אשתי ואנוכי לקנדה לטיול ברוקיס הקנדיים.
הכוונה להגיע לצד הקנדי הייתה כיוון שההמלצות היו שצד זה יפה יותר מהצד האמריקאי… היות ולא הייתי באמריקאי, איני יכול לאמת זאת, אבל, אין ספק שהרוקיס הקנדי מותירים רושם מאד חזק והופכים לאחד הטיולים היפים ביותר שלנו – ועשינו לא מעט כאלו!
הגענו לטורונטו ועשינו את הסיבוב הידוע במרכז והרחובות היפים שלה.
מטורונטו ירדנו לניאגרה פולס ליום אחד – היה פשוט מהמם. עקב טעות קטנה בהזמנת המלון באינטרנט, יצא שבחרתי במלון בצד האמריקאי – לדעתי, יותר מרשים מהצד הקנדי. העוצמה הרבה יותר גדולה והחוויה מרשימה יותר שם (כן, היינו גם בצד הקנדי).
לאחר ניאגרה פולס טסנו לקלגרי – נקודת המוצא לרוקיס.
האכזבה מקלגרי – עיר לא קטנה בקנדה, הייתה עצומה! הסתובבנו במרכז העיר והכל שומם – אין תיירים וכמעט אין מקומיים – זה קרה לאורך כל שעות היום וגם בשעות הערב. מוזר מאד – לאן נעלמו? גם כשחזרנו מהטיול ברוקיס, עצרנו בקלגרי והתופעה נותרה כשהייתה – מרכז עיר יפה עם מדרחוב מדליק, ללא כל אנשים – מסעדות ריקות וחנויות שוממות. עצוב.
לקחנו את הרכב השכור – ניסן מדליקה וחדישה ויצאנו לנקודה הראשונה – באנף.
הלון שלקחתי היה כמס' ק”מ לפני באנף והיווה מעין איזור נופש עם בריכה מחוממת כולל מגלשות מים לילדים (מהסוג המפנק, לא סתם מגלשה), וכולל מס' בריכות ג'וזי וסאונה.
המלון נקרא Douglas Fir Resort & Chalets – לא זול (200$ ללילה), אבל מציע תחבורה חינם לעיר – מה שהופך זאת להצעה מצויינת עקב מצוקת חנייה בבאנף ועלויות חנייה משמעותיות.
באנף עצמה עיר תיירים מובהקת ומאד יפה! כיף להסתובב ברחוב הראשי ולפרוש לסימטאות השונות המתפצלות ממנו, ולהתרשם מהחנויות המדהימות שאמנם חלקן מציגות את המזכרות הצפויות, אבל, היו לא מעט חנויות מאד מעניינות שהיו שונות מהתמהיל המוכר שצפוי בעיירה שכזו.
האוכל היה טעים ונמליץ על מנת הצלעות שמוגשת במס' מסעדות בעיר.
מסביב לעיר – במרחק הליכה יש מסלולי טיול לא קשים ולא ארוכים, המאפשרים הליכה מתונה ונופים מדליקים של הנהר הצמוד.
אחת האטרקציות של באנף היא הרכבל להר הגופרית, בו יש תצפית מדהימה על כל האיזור. כמו כן, יש שביל המוביל לפסגה נוספת סמוכה עם תצפית 360 מעלות גבוה יותר מהזו של הרכבל – נחמד ורצוי לעשות.
סמוך לרכבל יש מרחצאות מים חמים – לא נכנסנו, אבל, העלות ממש נמוכה למי שירצה – 8 יורו.
ירדנו לכיוון העיר ונכנסנו לאתר שכעת בתהליכי סיום – Cascade gardens, המבוסס על גן יפני והוא פשוט מהמם – חובה לעצור ולהסתובב בו
נסענו גם לאגם ורמיליון – מקום יפהפה עם מים בצבע טורקיז.
אחד המקומות ששווה להגיע בסמוך לבאנף – לא רחוק מהמקום ששהינו בו, הוא שביל Tunnel Mountain – הנוף פשוט עוצר נשימה.
מקום נוסף הקרוב לבאנף (שעה נסיעה) הוא קניון ג'ונסטון – שווה מאד לבקר שם וללכת לפחות עד המפל התחתון – מראה מהמם. אנחנו המשכנו לכיוון המפל העליון, אך כבר לא היה לנו כח וחזרנו (יש לא מעט הטוענים שהמפל התחתון מספיק יפה לכשעצמו).
היינו גם בקניון השייש – נחל יפה מאד עם מים גועשים בצבע טורקיז ומפלים מדהימים – כל הדרך מוגנת ע”י מעקות ושביל כבוש התחום ע”י גדר. שם נפגשנו לראשונה בכסאות האדומים! בכל מקום מעניין, ישנם זוג כסאות אדומים הממוקמים בנקודה החולשת על הנוף, להנאת המבקרים.
שווה גם לעשות את קניון נומה – כשאנו היינו שם, השביל היה סגור עקב התמוטטות גשר, אבל, זה צריך היה להיות שביל הליכה משגע.
משם הצפנו לכיוון ג'ספר – דרך מרהיבה העוברת בינות אלפי אגמים (עד שכבר נמאס לנו מכל העושר של מים בעיניים...).
חלפנו דרך הקרחון של קולומביה – היה מאד יפה – שווה לעשות את הסיור שלהם עם המשאית המיוחדת, אל תוך עמקי הקרחון ולהתהלך עליו.
בדרך לג'ספר הבחנו במכוניות הסוטות לשוליים והבנו שכל פעם שקורה דבר שכזה, סימן שיש דובים בסמוך. עצרנו – בזהירות, בצד הדרך ואכן אלו היו הדובים הראשונים.
70 ק”מ לפני ג'ספר סטינו לראות את מפלי אתהבסקה – משהו מדהים. העוצמה והרעש מעוררים.
ג'ספר היא אחת העיירות היפות יותר שראינו – יותר אפילו מבאנף! חנויות מדליקות ופשוט כיף להסתובב ברחוב הראשי (והיחיד) שבעיירה.
מג'ספר עשינו טיולי כוכב לאגם מליגן – שווה לעשות את השביל עד סופו, קצת בהרים הסמוכים.
ג'ספר הייתה נקודה מאד יפה בטיול וזכורה לטוב.
בדרך חזרה מג'ספר נכנסנו לטיול בעמק חמשת האגמים – נחמד מאד ונופים משגעים.
בדרך חווינו שלג שיורד וכמו ילדים יצאנו החוצה לשחק בשלג הרך והנעים – זו הרגשה מוזרה למי שכלל לא חווה כזה דבר.
מג'ספר חזרנו לכיוון אגם אמרלד שהיה לנו לילה אחד במלון (לודג') ששם. המקום פשוט מדהים, אבל, אין טעם להשאר ללילה שם. משעמם. אין פעילות כלשהי, אין טלוויזיה בחדרים, אין מה לעשות מעבר לטיול מסביב לאגם וסה”כ, לא עשה רושם. לא יכולנו לבקר במפלי טאקאקאו שהיו סגורים עקב שלגים.
עברנו דרך אגם לואיס – קשה להשוות את כל האגמים המופלאים הללו והתחושה של דה זבו. אבל סה”כ, התחושה עילאית ונופים שיקשה להתחרות ביופיים.
משם חזרנו לקלגרי המשעממת וזהו סיומו של הטיול בקנדה – משם טסנו לארה”ב, אבל, זה כבר סיפור אחר.
סיכומו של דבר, הרוקיס מדהימים, אבל יותר משבוע אין טעם להשקיע – המקומות המעניינים רשומים מעלה והאווירה של שלמות שחוזרת על עצמה בנקודות רבות לאורך הטיול, מביאות לכדי שובע שקשה להכיל את כל היופי הזה יותר….
