אלסקה, זה לא חלום

אלסקה,החזית האחרונה, ארץ הפרא,דובים, מוסים, לוויתנים, פיורדים, אינספור אגמים, הרים מושלגים, עצים ירוקים, והזוהר הצפוני. כחלק מטיול בדרום ומרכז אמריקה החלטנו חברה שלי ואני להגשים חלום (תכלס שלה) ולהגיע לקצה הצפוני של היבשת לטיול תרמילאים. הופתענו מהר מאוד לגלות מהמחקר שלנו שאין הרבה מידע על אלסקה בעברית(חוץ תורים מסודרים ואטרקציות כלליות) . וככל שהתעמקנו בנושא, אלסקה נראתה כמו גן עדן מתוכנית בנאשיונל ג'יאוגרפיק ומיתוס רחוק. עד שברגע של הרפתאקנות באינטרנט קפה בפלורס גוואטמלה סגרנו כרטיס טיסה לאנקורג' והתחילה לה משימה לא פשוטה של אירגון טיול לשבועיים באלסקה.מיד הבנו שחוקי המשחק בצפון אמריקה שונים לחלוטין ממה שהתרגלנו אליו כמוצ'ילרים בדרום-מרכז היבשת,ואולצנו לתכנן כל שטאנץ במסלול בפדנטיות ולסגור מראש את רובו . הוסטלים,אוטובוסים,טורים,רכבות,ואפילו מקום לאוהל בקמפגראונד.(בחלק מהמקומות מומלץ להזמין חודש או חודשיים לפני מועד). מיותר לציין שכל שניית תכנון הייתה שווה את החוויה במקום המיוחד הזה, מקום בו נדמה שהזמן עצר מלכת,שם הטבע והחיות הכי פראים שאפשר לבקש ולנו הזכות להתארח בו. אז טיול טרמילאים באלסקה איט איז!

מבט ראשוני על אלסקה מהמטוס

חלון ההזדמנויות לטייל באלסקה מאוד מצומצם (יולי-ספטמבר) שהזמן המועדף בתוך פרק זמן זה הוא מסוף אוגוסט לתחילת ספטמבר משלוש סיבות, הראשונה והעיקרית, בסוף אוגוסט עומס התיירים יורד משמעותית עם חזרתם של הילדים לבית ספר. השניה, בסוף אוגוסט מתחילה "עונת" הזוהר הצפוני שתמשיך עד אפריל (נחזור לנושא), והסיבה שלישית , שעונת הסתיו ממש מעבר לפינה, כל ההרים והעצים נצבעים בצבעי אש שהופכים את הנוף באלסקה למגוון עוד יותר ועוצר נשימה. ולכן סגרנו כרטיס הלוך חזור מלוס אנג'לס לתארכים 20.8-3.9, הטיסה לקחה 4 שעות לכל כיוון עם עצירה בסיאטל ועלתה 200 דולר. למרות המרחק הטיסה עדיין פנימית בארצות הברית ולכן למצוא טיסה במחיר טוב לא היה קשה במיוחד. כמו כן שימוש בפאלפון (סים) אמריקאי מומלץ מאותה הסיבה שיעבוד באלסקה כמו כל מדינה בארצות הברית ויבוא שימושי מאוד במהלך הטיול.


מסלול כללי: אנקורג'—סיוורד—דנאלי—פיירבנקס—הומר—אנקורג'.

ציוד מומלץ: נעלי טיולים,אוהל,שק שינה,אלתוש(חובה!),חליפה נגד גשם (אחת רצינית ולא השקית שופרסל עם שרוולים שמוכרים ב20 פסו במקסיקו) ביגוד חורף(כפפות,כובעים,טרמיות,וכ'ו). עם דגש על שכבות שקל להסיר או לשים.(במקומות ספציפים יהיה חם מאוד ויום אחרי זה במקום לא רחוק יהיה 0 מעלות ולכן צריך להעירך בהתאם לחום ולקור).כיסוי עמיד בפני גשם עם חוט שיגן על האוהל.את כל הפריטים תוכלו לקנות בוולמרט או חנות מחנאות באלסקה שתיהיה ברמה גבוה מאוד בהתחשב בעובדה שהאזרח הממוצע באלסקה נראה מוכן לאסון אקלים בכל רגע נתון,אבל לא מזיק לבוא מוכן מראש אם אפשר.


אנקורג'- אנקורג' היא העיר הגדולה באלסקה וסביר להניח שתתחילו ותסיימו בה את הטיול שלכם. בגדול בעיר עצמה אין יותר מידי מה לחפש מלבד שימוש בעיר כתחנת מעבר ובתנאי נוחות שלא ניתן למצוא במקומות פחות מאוכלסים . ישנם כמה מסלולים טובים מחוץ לעיר שהמומלץ ביותר הוא South Fork Eagle River Trail שידוע כאחד הטרקים הטובים באלסקה.ביום הנחיתה ישנו בהוסטל Bent prop inn בסניף מידטאון שקרוב לשדה התעופה,להוסטל יש גם סניף בדאון טאון קרוב יותר לתחנת האוטובוס.לילה עולה 30 דולר למיטה בחדרים משותפים של ארבע אנשים. המחיר משתנה בהתאם לעונה(welcome to the USA). ההוסטל נקי ומסודר, לעוד אופציות באנקורג' וכל אלסקה:http://www.alaskahostelassociation.org/ בוקר למחרת יצאנו מוקדם לתחנת האוטובוס, ולסיוורד.

סיוורד- סיוורד היא עיר חוף הנמצאת שעתיים דרום-מזרחה מאנקורג',ואחד מהמקומות היפים והמגוונים בלאסקה, גן עדן למטייל. בין אם תרצו תור על סירה עם ארוחת סטייק לטרק של 20 ק"מ,סיוורד ללא ספק תעלה על כל צפייה שלכם,אז כדאי לפנות לעיר מספיק זמן בכדי לחוות את כל מה שיש למקום הקסום הזה להציע(אנחנו לא היינו כאלה חכמים..). ב7 בבוקר עלינו לאוטובוס באנקורג' עם חברת פארק קונקשן שמריצה אוטובוסים בכל אלסקה ומומלצת מאוד לשימוש כשירות תחבורה ציבורית באלסקה. http://www.alaska.org/transportation/bus-lines. עם תחילת הנסיעה הנהג תפס מיקרופן והחל בהסבר כללי על אלסקה כמו מדריך טיולים חברותי תוך כדי נסיעה ואפילו ציין שהיא אחת הנסיעות היפות באלסקה,הדרך לא אכזבה ומיד קיבלנו קצת טעם של אלסקה בפעם הראשונה ונמסנו. אחרי נסיעה מרתקת ירדנו במפרץ סיוורד שהוא מרכז העיר העיקרי (small boat harbor)ליום סגרירי ומיד שלפנו את כל ציוד ה"חורף" והלכנו ברגל להוסטל Moby Dick, שבו הזמנו 2 לילות מראש בתקווה לישון גם בקמפראונד לפני הנסיעה לדנאלי.("בהצלחה עם זה"-מזג האויר).ההוסטל מאוד נחמד ויש בו אוירה טובה ומלאת חיים עם המון מטיילים ומטבח משותף גדול. מנהלים את ההוסטל משפחה אירופאית נחמדה שתעזור לכם עם מידע על כל דבר שקשור לסיוורד והסביבה.

אחרי יום של מנוחה והתרגשות רבה הלכנו למפרץ לצאת לתור על סירה שהזמנו עם Kenai Fjords Tours. התור עלה 100$,ישנם כמה חברות שמציעות שירות דומה ולכל חברה יש כמה אופציות לתורים שונים של 4 עד 8 שעות. אנחנו הזמנו את התור שמתמקד בחיות האיזור בתקווה לראות ליוותנים (דגש על אורקות)ישנם תורים ארוכים יותר שגם כוללים ביקור בקרחונים של Kenai Fjords ועולים יותר (מומלץ לבקר באתר החברות למידע נוסף על התורים,חלק מהחברות נותנות הנחה ללקוחות שההוסטל הפנה).מזגהאויר היה גשום והשמיים היו אפורים דבר שלא עצר את הקפטן לצאת לדרך שאנחנו מוכנים ומזומנים. כבר ביציאה מהמזח נתקלנו בעיטים שחגו בשמיים ומיד אחרכך ראינו חבורת לוטרות ים צפות בניחותא בזמן שכל הנוסעים מקפצים מצד לצד הסיפון לצלם בגשם הקל והקור.אחרי שעתיים מלאות בחיות ונופים מרשימים עצרנו באי לארוחת סטייק טעימה בלוג' עם חוף נחמד שרובנו נשארנו בלוג' בשל מזג האויר.עם חזרתנו לסירה ה"צייד" המשך במלוא עוצמתו ופגשנו אריות ים,כלבי ים,תוכי ים,וגולת הכותרת,לוויתן האמפבק שהועיל בטובו להשביץ בזנב.חזרנו למפרץ עייפים אך מרוצים למרות שלא ראינו אורקה (יום יבוא,ווילי).

בסופה של דילמה קשה עזרנו אומץ והחלטנו לצאת לטרק Lost Lake למרות מזג האויר האפל והגשום לאחר שבעלת ההוסטל המקומית סיכמה במשפט "אם תחכו למזג אויר טוב באלסקה,לעולם לא תעשו דבר".מיד הלכנו להצטייד בחלפ"סים וספריי דובים (כן יש כזה דבר,וכן בזבזתי על הדבר הזה 40 דולר) בחנות מחנאות-צייד-דייג של סיוורד שממוקמת קרוב למזח במרכז העיר (כמה רמות מעל כל חנות מחנאות שראיתי אי פעם,ובצדק) לטרק יש שתי אופציות,הלוך חזור,ומסלול חד כיווני . בשתי האופציות אפשר להקים אוהל ליד האגם שהוא ממוקם במחצית הטרק מה שלא עלה בחשבון בשבילנו בשל מזג האויר,ולכן בחרנו דווקא כן לישון ליד האגם ולעשות את המסלול החד כיווני ולגוון בדרך(לילה שיצרב בזכרון). תיק,אוהל,שק שינה ולדרך. שני טרמפים (האלסקנים מאוד פתוחים לרעיון בניגוד לשאר ארה"ב שם זה טאבו) ומגיעים לתחילת הטרק. מתחילים את ההליכה בבוץ ובגשם מכוסים מכף רגל עד ראש. בדרך עוברים באחויים ויערות קסומים שלצערנו מכוסים בערפל כבד. זלילת אוכמניות בר והליכה של 10ק"מ בגשם ומגיעים לאגם! שלצערנו נעלם בערפל ורק מקרוב קיבלנו מבט חטוף. אחרי שהגענו לאגם הנעלם בצהריים התלבטנו אם כבר לסיים את הטרק היום ולעשות את החצי השני אבל החלטנו כן לישון ליד האגם למרות הגשם והערפל.עולים לגבעה לא רחוקה מלאה בעצים ומקימים אוהל בין עצי אשוח רטובים עם חופה מכיוסי אוטו נגד גשם שנקנה בלוס אנג'לס (ההשקעה הכי טובה בחיים שלי). מוקפים בערפל ותחת חופה שמגינה מפני הטפטוף הבלתי פוסק באוהל קטנטן על הר חיכינו לשקיעה שתסמן לנו לישון (11 בלילה בקיץ) ובינתיים הכנו בגזייה אורז ושועית ושהחושך מתחיל לרדת איתו הדאגות עולות.,טפטוף בלתי פוסק,בלב הטבע מרוחקים 10 ק"מ בכל כיוון מציווליזציה בחושך מוחלט מקווים שהגשם לא יהפוך מבול,ולא נופתע ע"י דוב רעב. רק שהבוקר יגיע. לרגע מכה בך התודעה של כמה אתה קטן וחלש מול הטבע,בתוך תוכו ,נתון בחסדיו, אורח בעולם הפרא.כמו שני זחלים מכורבלים חיבקנו אחד את השני בעוצמה עם חשש והתרגשות שוקעים במחשבות שלעולם לא הרגשנו...פוקח עיניים, , 5:45! איזה הקלה הלילה עבר! מתארגנים ליציאה עם הזריחה ולפתע כל הערפל התבהר, ולפנינו נפרס אגם ברקת נדיר ביופיו. פרץ התרגשות אחרי הלילה ההזוי והמסע שעברנו רק האצים את יופיו של המקום ואנחנו פשוט שוטטנו מסביב לאגם באופוריה . בהיי רוחני המשכנו במסלול הבהיר שעבר שוב בין יערות מלאים באוכמניות ופטריות ענקיות מעולם הדרדסים, הפעם ללא גשם. סוף המסלול ושחשבנו שכבר ניגמרהגענו לאגם גדול ויפה בצל שני הרים שם נחנו לפני הליכה לכביש לתפוס טרמפ בחזרה לעיר. בדרך חזרה זכינו בטרמפ לExit Glacier עם זוג פנסיונרים שבא לראות גם הוא את הקרחון העצום. הליכה קצרה של 10 דקות והגענו לקרחון ענק ומרשים שממנו יוצא נחל גועש עם חתיכות קרח ענקיות שמתנפצות מהקרחון. במקום אפשר גם לטפס בטרק לשדה קרח עצום,טרק שאנחנו ויתרנו עליו אחרי Lost Lake אבל בהחלט ידוע כאחד הטרקים הטובים בסיוורד ((Harding ice field שביום עם רהות טובה מומלץ במיוחד. אחרי קניה בSafeway (הסופר הטוב בסיוורד לקניית מצרכים) לקחנו את האוטובוס הצהוב של סיוורד להוסטל (אוטובוס חינם שאוסף ומוריד בתחנות שונות בסיוורד) .בהוסטל נהנו מהחום וקורת הגג שפתאום אחרי לילה אחד בלבד באוהל הפכו פינוק לא מובן מאליו, אחרי מקלחת וארוחה מפנקת אירגנו את את הציוד לפני נסיעה לדנאלי בבוקר אחרי יום ארוך ומופלא. חוזרים למזח לאותו מקום שהאוטובוס הוריד אותנו ביום שהגענו ונפרדים מסיוורד,המקום היה נפלא אך מרגישים מעט פספוס שלא עשינו הכל. ממשיכים לדנאלי.(פספוסי סיוורד: טיול קייקים, וטרק החוף המומלץ ( Caine`s Head.

דנאלי- הפארק הלאומי דנאלי הממוקם במרכז המדינה הוא סמל איקוני של אלסקה, הר דנלי (ההר הגבוה בצפון אמריקה ואחד משבע הפסגות) ומגוון החיות הרחב שמתגוררות בפארק הם נוף לאינספור תמונות וגלויות של אלסקה,ולא בכדי הפך המקום ליעד הכי פופלארי במדינה ולאחד הפארקים הלאומיים המפורסמים בארצות הברית. הדרך לדנאלי מסיוורד גם היא קסומה למרות אורכה שכוללת בתחילתה את כביש סיוורד-אנקורג' ,שם זכינו הפעם לראות להקה של 15 לוויתני בלוגה לבנים מבצבצים מהמים תוך כדי נסיעה!!,(לאלו בעלי הרכב ניתן לעצור בבלוגה פוינט ולנסות את מזלכם).אחרי עצירה באנקורג' המשכנו בנסיעה עם נופים עוצרי נשימה שמשתנים מדקה לדקה, ואחרי 5 שעות הגענו,דנאלי. טרמפ קצרצר והגענו לקמפגראונד (Riley creek) מקימים אוהל ומשכן ללילה הפעם בידיעה שיש לנו את כל מבוקשנו עם חנות נינוחות במרחק של 300 מטר ובירה קרה ביד. יש הרבה אופציות שונות להינות מהפארק העצום בין אם תבחרו לישון בקמפגראונד קרוב לכניסה,קמפגראונד בלב הפארק,או בשטח הפתוח עם אישור Backcountry, לכל אחת מהאופציות תיהיו חייבים להיות מוכנים מראש עם הזמנה בדגש לקמפגראונדים בתוך הפארק (במיוחד ליד וונדרלייק) ועוד יותר לאישור Backcountry שאליו צריך להירשם ולהיערך מראש (אישור שמאפשר (לינה והליכה בחלקי הפארק הפראיים והבתוליים).לכל מקום בפארק תתניידו עם שאטל (או תור במקרה ותרצו אחד) שמאסף בתחנות שונות ומוריד אנשים בהתאם,או אוטובוס טרמילאים שמאסף ומוריד מטיילים בקמפגראונדים. את ההזמנה עושים באתר http://www.reservedenali.com/tours-shuttles/shuttles בהתאם לדברים שתרצו לראות בפארק. במקרה שלנו וונדר לייק היה היעד הנחשק ולכן לקחנו את השאטל שמגיע עד לסוף הפארק והאגם הידוע (Kantishna) אחרי שויתרנו על תור מודרך בהבנה שבשאטל נוכל לרדת מתי שנרצה וגם הוא יהיה מפורט ויעצור במקרה וניפגש בבעלי חיים. בוקר ראשון בדנאלי ואחרי השקמה הלכנו למרכז המבקרים לתפוס את השאטל שלנו. אחרי קפה ופגישה עם הנוסעים, הנהג, ואוטובוס הבצפר הנסיעה מתחילה. הנהג מתחיל בהסבר מפורט על היסטוריה,חיות, גיאוגרפיה, ותדריך מפגש עם חיות בזמן שכל הנוסעים מכינים את עדשות המצלמה בצפייה רבה תוך כדי הקשבה. זמן קצר אחרי שעלינו על שביל הפארק שעליו ניסע את 90 מייל הקרובים פגשנו בחבורת איילי הצפון,מיד כולם שלפו את המצלמות והנהג עצר להנאת הנוסעים ומשם המשכנו לחפש בנרות חיות שונות תוך כדי נסיעה בנוף הפתוח והפראי של דנאלי. ראינו איילי צפון,כבשים,מוסים ואפילו דובים (קצת מרחוק) ולאט לאט נכנסו עמוק יותר אל הפארק שלפתע באמצע עלייה הנהג הכריז שמיד מגיע הקטע האהוב עליו בפארק לפעמים, בסוף העלייה הבנו למה, הר דנאלי העצום והלבן התגלה מולנו בתום העלייה שכולם שווים בפלאו.תוך כדי העצירה הנהג הסביר כמה ברי מזל אנחנו לאור העובדה שרק 30% מהמבקרים זוכים לראות את ההר המפורסם בגלל מזג האויר,ואנחנו נהננו מנוף ההר.אחרי העצירה המשכנו לוונדר לייק ואחרי כשעה הגענו לאגם, מובכים עמדנו ליד האגם שנהג האוטובוס מיד פרץ בצחוק ואמר שכל המטיילים מגיבים ככה לוונדר לייק שלא עומד בשמו (not such a wonder!) אך ציין ביום נכון עם רהות טובה (סיכוי של 10%) אפשר לראות את הר דנאלי מהאגם וזה אכן מחזה מרהיב כמו בתמונות. מהר מאוד האכזבה התחלפה בצפייה לראות חיות מקרוב יותר שעשינו את דרכינו חזרה לקמפגראונד.התמזל מזלנו וזכינו לראות דובה חומה עם שני גורים קטנים ומוס ענק ממרחק של מטרים ספורים ממש לפני היציאה משביל הפארק.ממש ליד האוהל התברכנו בביקור של מוס עם שני גורים,ואחרי יום ארוך בתפקיד צלמים ואחרי שכמעט לא אכלנו כלום (מומלץ לבוא מוכן ל12 שעות באוטובוס) ארוחת ערב חמה לצד מדורה הייתה סוף טוב. ביום שלמחרת נהנו מהפארק דרך הרגליים בשני מסלולי הליכה מהמגוון הרחב של מסלולי הפארק, האחד Horseshoe lake , מסלול קצרצר ונחמד שסובב אגם,והשני Mountain Healy overlook, בו עלינו על הר עם נוף לעמק צבעוני.לצערנו לא היה לנו מספיק זמן להגיע לפסגת ההר שהייתה קרובה כלכך בגלל הנסיעה לפיירבנקס. אחרי הטרק נסענו מיד לתחנת הרכבת בדנאלי.תחנה הבאה, פיירבנקס.

אוטובוס הקסמים וחלומות אחרים- כמו רבים גם בשבילי מיד אחרי המילה אלסקה באה המחשבה על כריס מקנדלס Into the wild I. הסרט והספר המצויין מספרים את סיפור חייו המרתק של כריס, שנגע במיליוני אנשים והפך לסמל המטייל המחובר לטבע הפראי,נטול החומריות,ומלא החופש .הסיפור ומורשתו קשור ביסודותיו לאלסקה ולמרבה הצער גם ניגמר כאן.גם בשבילי הסיפור הוא מניפסט לדרך חיים שבסוף הביאה אותי לאלסקה,וכמובן שידעתי שאהיה חייב לבקר באוטובוס,למרבה הצער,זה טיפה יותר מסובך. אחרי מחקר מעמיק שהחל מיד אחרי סגירת הכרטיסים המסקנה הייתה ברורה, מאוד לא מומלץ לנסות ללכת את הStampede trail אבל בכל זאת השארנו לעצמנו את האופציה אחרי שלא תככנו שום תוכנית אחרי דנאלי למקרה שבסוף נחליט לנסות. המסלול הארוך והבוצי שמתחיל בסמוך לעיירה הילי ומוביל לאוטובוס המפורסם בו גר כריס חוצה שני נהרות, שהשני מבינהם הוא הסיבה העיקרית לא לצאת לטרק.חציית נהר הTeklanika שהוא לא קפוא היא משאלת מוות,הנהר שמוזן ממי קרחון גועש ומתמלא לעומק אדיר בימי הקיץ החמים יכול להפוך מרגליו כל מטייל בקלות (כריס נאלץ בעצמו לחזור לאוטובוס אחרי שבחר לא לחצותו דבר שהוביל לבסוף למותו).למרות שסוגיית המסלול היא עניין שמרתק את רוב המטיילים ותוכלו לשמוע התלחששויות על המסלול בהוסטלים השונים דעת המקומיים מאוד שונה בנושא. רובם רואים בסיפורו של כריס טיפשות ויהירות של צעיר נאיבי שזלזל בעוצמת הטבע הלא סלחני של אלסקה,שסיפורו מוהלל בשוגג,ואף האוטובוס עצמו והמסלול מעצבנים את המקומיים אחרי שמספר מטיילים הזדקקו לחילוץ שעולה כסף למשלמי המיסים במדינה אחרי ניסון חציית המעבר, שבינהם מספר מטיילים מתו בנסיון. אז אחרי שראינו את הנהר עצמו בדנאלי (נראה לא הגיוני ביכלל לחשוב על לחצות אותו) ולמרות שהבנו שהמשימה יכולה להיות אפשרית וששמענו על מטיילים שכן הצליחו בנוסף לדעות מעורבות, החלטנו בצער לוותר על הטרק. בידיעה שאין באוטובוס משו את ששווה את החיים שלנו ושנוכל להפיק מהזמן שנותר לנו באלסקה דברים טובים גם בלי המסלול . לאלה שמעוניים בלצאת להרפקתה או לקרוא בנושא: http://www.christophermccandless.info/into-the-wild-bus.html (יש גם סירטונים ביוטיוב).

בהקשר לחלומות האחרים שלא הוגשמו מדובר בשלושה פארקים לאומיים. Gates of the Arctic- הפארק הלאומי שממוקם צפונית לחוג הארקטי הוא צפוני ביותר באלסקה וכשמו כן הוא, דלת פתח לאלסקה הארקטית.מקום פראי ומנותק שהיה בעבר מאוכלס ע"י אינואטים וחיות פרא כמו דוב הקוטב והיום מקושר לאלסקה ע"י מטוסים קלים ורכבי שלג למינהם. בשל כך מספר מאוד מצומצם של אנשים מגיעים לפארק הלאומי הזה דרך פיירבנקס, ולקומץ שכן עושה את המאמץ(טיסה ואישורים מטעם הפארק) מחכה חוויה חד פעמית במקום פראי ובתולי ברמה הכי גבוה שאפשר לחוות (אפילו בקנה מידה של אלסקה). Lake Clark- גם לפארק הזה אין דרך סלולה שנגישה ברכב ודרך ההגעה אליו היא ע"י טיסה או הפלגה (מהומר או אנקורג'). הפארק שממוקם 120 מייל אויירים דרום מערבה לאנקורג' ידוע כאחד מהפארקים הלאומים היפים בארצות הברית למרות שהוא כניראה פחות פופלארי מילוסטון או הגרנד קניון. אגמים ציורים והרים מושלגים ממלאים את הפארק שמלא באטרקציות למטייל שכוללות מסלולי הליכה,קמפינג,ותורים לצפייה בדובים שנותן הצצה קרובה במיוחד לחיה הסמלית שמתגוררת בפארק בצורה אינטימית במיוחד. גם בפארק הזה לאלו שילכו את הצעד ההנוסף להגיע למקום מובטחת חוייה של פעם בחיים. Wrangell St Elias- הפארק האחרון ברשימה דווקא כן נגיש ע"י רכב. הפארק שממוקם בדרום מזרח אלסקה סמוך לגבול עם מחוז יוקון קנדה הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר בארצות הברית (בגודל של יוסמיטי ילוסטון ושוויץ יחדיו). המון מקומיים ותיירים שפגשנו המליצו לבקר במקום זה והדביקו לו את תויית האנדרייטד בהשוואה לדנאלי.בשבילם הפארק הפחות פופלארי מציעה חוויה דומה אך יותר פסטוראלית ופחות ממוסחרת.מהמרחווים האינסופיים של רנגל תוכלנו להינות בנסיעה על הכביש הקשוח וטיסה במטוס קל בתור. גם בפארק הזה יש קילומטרים בלתי נדלים של מגוון נוף (קרחונים,הרים,אגמים) עוצר נשימה שפתוח להליכה שאחד מהמיוחדים שבינהם הוא הליכה על קרחון Root וברכותיו הכחולות בסיור מודרך. לצערנו גם רנגל נכנס לרשימת החלומות המפוספים בשל מחסור הזמן במסלול,(כניראה שצריך חודשיים ולא שבועיים לאלסקה) אבל טוב שיש רשימה,ככה יש תירוץ לחזור שוב לאלסקה.

פיירבנקס- עם המשך מסלול מעט לא ידוע עלינו לרכבת לפיירבנקס מדנאלי, שבעצם, ההוסטל שסגרנו בפיירבנקס הוא יעד האחרון שתוכנן מראש. הנסיעה ברכבת הייתה נפלאה ומוארת בקשתות צבעוניות שצצו אחרי הגשם שדעך,שבפעם ראשונה מאז שהגענו לאלסקה בצבצה לה השמש מבין העננים סוף סוף, ואכן פיירבנקס הצדיקה את כינוייה עיר השמש והציתה תקווה שנזכה לראות את הזוהר הצפוני .אחרי נסיעה קצרה מהתחנת רכבת הגענו להוסטל בו נשהה את הלילה Billie's backpackers .ההוסטל מעט מוזר שבעצם מתארחים בבית אמריקאי טיפוסי של בעלת הבית דבר שאולי לא יתאים לכל מטייל אבל אחרי כמה ימים באוהל בדנאלי מקלחת ומיטה היו פינוק שנהנו ממנו.

למחרת בבוקר היינו כבר בדרכנו לאסוף את האוטו באנטרפרייז אך עלתה בעיה בהזמנה,אחרי דקות של בלבול ואכזבה הנציג אמר לנו להמתין לבדיקה בנוגע לרכב שנוכל להשכיר.לאחר כמה שניות הנציג קרא לנו להסתכל מהחלון שהשקיף על דודג' צ'רגר אדומה,תוך עשר דקות כבר יצאנו למיני רוד טריפ אמריקאי שלנו לצ'ינה הוט ספרינגס, שם נקווה לזכות את הזוהר הצפוני צובע את השמיים. אחרי נסיעה של 20 דקות מפיירבנקס מגיעים לכביש שאורכו בערך50 מייל שבסופו מגיעים למעיינות . הכביש מוביל למספר רחובות מבודדים מצדדיו והנסיעה בו היה מהנה עם נופים פסטורלים (מומלץ לעצור ולהינות) .אחרי כ40 דקות נסיעה בכביש הגענו למתחם המעיינות וקנינו מקום לאוהל,מיד הופענו לגלות שאנחנו היחידים שישנים באוהל באיזור ומכמות התיירים היפנים (אפילו השלטים גם ביפנית).אחרי שהתמקמנו הלכנו לסיבוב ליד המתחם לאגם קטן ויפה שבסופו חזרנו להתחרץ במעיין החם של המתחם.המעיין נחמד מאוד וממקור טבעי שמנוקז לבריכה. אחרי שנהנו במים הלכנו למרכז המבקרים ללמוד קצת על הזוהר הצפוני, מסתבר שהתופעה (נפוצה בין סוף אוגוסט לאפריל) קשורה בחלקיקים מגנטים שמתנגשים ויוצרים את האור הירוק והסיכוי לראות את האורות תלוי בשתי תחזיות האחת תחזית מגנטית (התחזית נמדדת במספרים מ1-9 ואפשר גם לבדוק בפאלפון את התחזית של הזוהר) והשנייה היא התחזית מזג אוייר הרגילה . למרות שהשמיים היו ללא עננים התחזית המגנטית הייתה 2 . למרות זאת שמנו שעון מעורר בלילה ל1 (1-4 בבוקר זה השעות בהן הזוהר הכי אקטיבי) וקמנו לשמיים שחורים ומאכזבים. למחרת אחרי עידוד קל ממוסים שרצו מחוץ לאוהל שלנו בבוקר התפנינו לתכנון המשך הטיול שלנו. קנינו מראש טיסה בחזרה מפיירבנקס לאנקורג' (80$ שזה יותר יותר זול מאוטובוס וחוסך 7 שעות) שהקצבנו יומיים לפיירבנקס והמעיינות החמים,מה שהשאיר אותנו עם שלושה ימים לפני הטיסה חזרה לאל איי. אחרי יום של חקירות החלטנו לבחור בהומר כיעד האחרון באלסקה. את שארית היום בילינו בפיירבנקס שעלתה הדילמה אם לחזור למעיינות לעוד לילה ולנסות את מזלנו או לישון קרוב לשדה התעופה בעיר (טיסה ב7 בבוקר). אחרי בדיקה בתחזית בפאלפון גילנו שהלילה התחזית המגנטית היא !5 ויצאנו למעיין שוב. הפעם לא פרסנו אוהל והחלטנו לישון באוטו בכדי להגיע בזמן לטיסה. שעון מעורר לאחת בלילה, המון צפייה,פורשים שק"ש באוטו,ולישון. באמצע הלילה אני קם משינה סהרורית שמבעד לחלון שמלא באדים אני מביט החוצה מטושטש. השמיים ירוקים! בפאניקה הערתי את יובל וזנקנו החוצה מהאוטו למופע אור של הטבע. מיד התקרחנו מהאור הלא טבעי של המתחם לנקודת תצפית שתוך כדי אנחנו מהופנטים מההילה הירוקה שמתנוססת מעלינו. במקום כמונו היו עשרות אנשים שכולם מתפעלים מהמחזה בשפות שונות. אחרי שנסינו לקבל עצה מאמריקאי לגבי צילום והוא ענה בעלבון שאשתו לומדת כבר שבועות איך לצלם את הזוהר (יש תורה שלמה לגבי ההגדרות, מספר הפריימים,מיקוד, חצובה, וכ"ו) שיחקנו קצת עם המצלמה הצנועה שלנו לצד יפנים עם מצלמות וחצובות שלא היו מביישות צוות של דיסקברי עד שהצלחנו לצלם תמונה אחת טובה, לאחר מכן בחרנו לשים את הצלמה בצד וליהנות בפינה שקטה עם פחות מצלמות מהדבר האמיתי ששום תמונה לא תעשה ליופיו חסד כמראית העין.אחרי רבע שעה מהפנטת הזוהר נעלם כלא היה דבר שהותיר אותנו המומים ובעיקר בהרגשת ברי מזל (קמתי במקרה לחלוטין באוטו,וזה שישנם סיפורים על אנשים שעשו לילות לבנים בלפלנד במינוס 20 מעלות ולא ראו כלום).חלום?. כמה שעות לאחר מכן יצאנו בזריחה לשדה התעופה בפיירבנקס,נפרדנו מהצ'רגר ועלינו למטוס (מיניבוס עם כנפיים) לאנקורג'.

הומר- בשדה התעופה של אנקורג' שכרנו רכב איתו יצאנו להומר.. הומר היא עיר במפרץ קאצ'מיי במחוז קינאיי הנמצאת 350 ק"מ דרום מערבה מאנקורג'. הנסיעה הייתה מעט ארוכה אבל הנוף היה עוצר נשימה. ההוסטל שישנו בו היה Seaside Farm שהוא ללא ספק אחד ההוסטלים המיוחדים באלסקה.אמנם ההוסטל לא הכי מפנק והמחיר לא הכי זול אבל האווירה במקום בהחלט מפצה על החסרונות וזו אחת מהאופציות בודדות בעיר הקטנה. החווה נמצאת ממש מעל החוף ובה אופציה לישון בחדר,במדשאה עם אוהל, ואפילו לעבוד במקום תמורת לינה בחינם. הנוף מהחווה הפסטורלית פשוט עוצר נשימה,מעבר לדשא והגדרות אפשר לראות את החוף ומעליו הרים מושלגים מבצבצים בקו הנוף. מאוד מומלץ לרדת לחוף מהחווה בהליכה של כ10 דקות אותי אפילו ביקר בחוף עייט מוזהב.אחרי שביקרנו בסופרמרקט SAFEWAY והכנו ארוחת ערב דשנה הלכנו לישון לפני המסלולון של מחר. בבוקר קמנו ונסענו למפרץ הומר שהוא מקום מרכזי בעיר ובו מגוון עסקים וחנויות .אחרי שהחנינו את האוטו תפסנו מונית סירה שהזמנו יום לפני כן ויצאנו למסלול בפארק המדיני קאצ'מק ביי לאגם/קרחון גריוינק. בדרכנו לפארק הקברניט לפתע הכריז שנצפו לוויתני האמפקבק בהמשך הדרך,מיד האיץ את הסירה והגביר את המוזיקה (אמונה שלוויתנים אוהבים את סטיבי ריי וון) אחרי 5 דקות הגענו אל מול להקה של 7-10 לוויתנים שפצחו במופע ריקוד מרשים לצלילי הבלוז של סטיבי!!!,מה שהיה אינטרקציה הרבה יותר עוצמתית מ"הכמעט" מפגש בסיוורד והשאיר את כל נוסעי הסירה פעורי פה. בהגעה לחוף התחלנו את המסלול הקצרצר לאגם (2.5 ק"מ). אחרי הליכה קצרה של כחצי שעה במסלול הגענו לשפת האגם הנפלא והקר שיוצא מהקרחון העצום. האגם מלא בקרחונים בגדלים שונים ושעה אחת בילנו בהליכה על שפת האגם וזריקת חתיכות קרח למים . אחרי שעה המשכנו את המסלול למקום המפגש עם הסירה.המשך המסלול היה מרתק ועבר ביער שלאט לאט נחסף למי הים שמפריד בין הומר לפארק שלבסוף הגענו למזח בו חיכנו לסירה שתאסוף אותנו בחזרה להומר. אחרי שהסירה הגיע התפללנו לנס ושנפגוש אורקות בחזור אבל לרוע המזל זה לא קרה.הגענו לפנות ערב להוסטל ואת שארית הזמן העברנו בניחותא בחווה מביטים בשקיעה ומעקלים את כל חוויות הימים האחרונים לרקע מוזיקה. אווירת סיום מציפה אותנו במקום המיוחד הזה.

אנקורג'-סוף.

יוצאים לאנקורג' בנסיעה שהתחילה בחושך ולאט לאט הוארה שוב עם נוף משגע רק הפעם עם ערפל ומוסים שיוצרים פקקים. מגיעים אחרי 3 וחצי שעות בדיוק בזמן להחזיר את האוטו.הולכים להוסטל, ואחרי שבועיים של מירוץ בין יעדים עם סירות,אוטובוסים,רכבות,מטוסים,מכוניות,וקצת הליכות ברגל אנחנו יושבים סוף סוף לנוח בהוסטל מותשים לפני הטיסה מחר ב5 בבוקר.אחרי קצת אוכל ומנוחה אנחנו מתחילים להבין שסוף המסע הגיע.אחרי שבועיים שענו על כל צפייה ומעבר אחנו נשארים אסירי תודה. אלסקה,רק שם המדינה מעלה פנטזיות בראש,בכל רגע נתון אפשר לחוות כאן את פלאי העולם בצורה הכי עוצמתית שיש.אך דווקא הקסם האמיתי טמון במקומות ה"שקטים" באלפי הקילומטרים של הטבע הפראי פה. לזכות לראות לוויתן קופץ מן המים,את זוהר צפוני,או את הר דנאלי יהיו בהחלט חוויות בלתי נשכחות אל תבינו אותי לא נכון , אך אלפי קילומטרים של טבע הבתולי שכל פינה בו כל אגם,כל עץ,וכל הר מספרים סיפור של הישרדות חורף ארוך וקשה בקצה הצפוני של העולם במאין ארץ מסיפורי אגדות מלפני שנים יוצרים בכל נסיעה בין דרכים או הליכה ביער או ליד אגם אווירת קסם בטבע שופע וחיי שגורם לך להרגיש יותר חי מאי פעם.

"He knows not where he`s going, faith will decide,

It`s not the destination, it`s the glory of the ride. .

למעשה אחת החרטות לגבי אלסקה היא שלא היה לנו יותר זמן במקום, (אולי שנה הייתה מספקת) אבל מעבר לעוד זמן לראות עוד ממה שיש כאן, יותר זמן להשקיע במקומות פחות מוכרים וזמן להירגע ולשאוב את האווירה של המקום הזה, כך שלהגיע למקום עם רכב שאפשר לישון בו ועם פרק זמן ממושך יותר יכולים להיות רעיונות מצויין (לפעם הבאה כמובן). שוב אנחנו מקפלים את התיק בפעם המליון בטיול,אבל הפעם ההרגשה לעזוב את המקום ממש שונה, תודה לך אלסקה , עד הפעם הבאה.