ב 29.7 עלינו על מטוס קטן שבקטנים בדרכנו משדה התעופה הפרטי הקטנטן באנקורג' לking salmon, התחנה הראשונה בדרך למפלי ברוקס המפורסמים. משם המראנו לאחר כ 20 דקות במטוס ימי לפארק הלאומי קטמאי ונחתנו על אגם. מצידי הדרך ראינו כבר ערימות של דובים חומים (לא גריזלי). מה שמבדיל, אגב, בין גריזלי לדב חום הינו התזונה. דובי גריזלי הינם דובים חומים שניזונים מגרגרי יער ותזונת אוכל כל. הדובים החומים של קטמאי ניזונים מסלמונים והרבה מהם. בסלמון ממוצע של 5 פאונד יש כ 4500 קלוריות, וזו תזונה קריטית וחיונית לדובים לפני כניסתם לשנת החורף שלהם.

תנו לשטוף את הפנים שניה

אז איך מתחילים טיול משוגע כזה כמו שעשינו, שגולת הכותרת (לא היחידה שלו, אם תנוח עליי הרוח ואפרסם פוסטים נוספים) הינה המסע המטורף הזה ליעד המדהים הזה? קודם כל תחקיר.

לא שמים לב אבל יש 2 קטנטנים מאחוריי
ו...הנה הם

מי שעוקב אחריי וודאי יודע שאני ממש אוהבת לתכנן ולבנות טיולים מטורפים. אירופה הקלאסית זה נחמד, אבל מקומות נידחים עם בעלי חיים מרימים- זה ממש אני.

ידעתי שהיעד צריך להיות ברוקס פולס, כי הייתי בעבר באלסקה,אז ראיתי דובים בדרך המקרה. בפעם השניה, כבר טסנו ללייק קלארק בחיפוש דובים, ומצאנו, אבל רצינו את תמונת התמונות- המפלים אליהם מתנקזים עשרות דובים מדי תחילת עונה (סוף יוני) ועד סופה (סוף יולי). לאגמים ולנחלים מגיעים סלמונים בדרכם להשרצה, התרבות ומוות.

הפלטפורמה המרכזית

זה מדהים, אבל כל סלמון, אחרי כשנתיים מהשרצתו, עושה מסלול מפרך לאוקיינוס, ובהגיע הרגע, הוא עושה את המסלול ההפוך לאותה בריכה בה הושרץ כדי להתרבות ולמות. לא כולם מצליחים לעשות את זה (וראינו את זה בטיול בואלדז, סיפור שיסופר בפעם אחרת).

באמצעות חברה בשם bristol adventures הצלחנו לסגור יום שמתחיל מוקדם בבוקר בדרך למפלים, בילוי של כמה שעות בפארק הלאומי, ואז חזרה באותה דרך בדיוק עד שדה התעופה הפרטי באנקורג'. עלות- 1500 דולר. יש חלופה גם לשהות בלודג' שלהם, אבל זה כבר מייקר גם כך עלות לא זולה כלל. כמו כן, יש אתגר מיוחד בלשהות בלודג', ונדבר עליו מייד.

בימים הראשונים באנקורג' לא לקחנו רכב, וישנו בקרבת שדה התעופה. הזמנתי אובר על הבוקר, שהגיע לאסוף אותנו ממש מוקדם ויעיל (כ 13 דולר לצד). מאד מומלץ השימוש באובר על פני מוניות, וכל האובר-ים שהשתמשנו בהם היו עם ציון 5 כוכבים.

הגענו ליעד מוקדם מדיי והמתנו בחוץ בגשם זרזיפי ומעצבן עד שהגיעו הראשונים לפתוח את המשרדים. עשינו צ'ק אין שכלל שקילה של כל אחד עם הציוד, כדי שנוכל לקבל מקום על המטוס. חייבים לחלק את המשקל, כדי שהמטוסים הפצפוניים יהיו מאוזנים.

המטוס הראשון
המטוס השני

כשעליתי לטיסה, צחק הטייס ואמר שאנחנו יכולים לבחור או מעבר או חלון. ובכן, כל אחד מהמושבים הינו שניהם...

נחתנו בקטמאי בסביבות 10:40 לתדרוך מיידי בלודג'. דובים הינם טריטוריאליים מאד, והמקום היחידי שהם יכולים "לסבול" אחד את השני כ"כ קרוב, הינו ברוקס פולס. שפע המזון והדגה סוגר את פינת העצבנות התמידית מדובים אחרים. אחרי הבריף, נעלנו את המזון שהיה ברשותנו, וזו עוד עובדה מעניינת- לא ניתן להסתובב עם מזון בתיקים, ואם רוצים לאכול, צריכים להכנס למתחם פיקניק קטן שמוקף בגדר חשמלית. כן, שמעתם נכון, סוג של כלוב לבני האדם. כל מקום בפארק הינו אופציה לפגוש דב. אז איך נוהגים במפגש עם דב? פעם היו מבחינים לפי דב שחור ודב חום. היום מבחינים לפי דב סקרן לדב מופתע. דב סקרן- חייבים להרעיש ולהרים ידיים ולהפחיד. אסור לברוח בשום שלב. דב מופתע- צריך לדבר בקול עדין ולסגת בעדינות לאחור. מכל מקום, ההנחיה היא לייצר המון רעש בעת ההליכה, כך שדובים שנוטים שלא לרצות להפגש עם בני אדם במסלול פשוט ישנו כיוון. כמות מחיאות הכף והרעש שהקמתי בדרך לפלטפורמת הצפייה בדובים, היתה עצומה, ואכן, לא פגשתי בדרך ולו דב אחד עד שהגעתי למפלים.

מייד עם הכניסה למסלול, עברנו על פלטפורמה מוגבהת שבצידה, מתחתיה, מצדדיה ומכל הכיוונים היו דובים. מתחת לעמודי הפלטפורמה, היו דגים רבים, וגם דייגים. גם במפלים עצמם, ולא ממש רחוק מהם יש דייגים. הם נראו בריאים ושלמים, אבל אני לא הייתי מעזה להכנס למים עם כ"כ הרבה דובים.

אחרי צילומים גם בסלולרי וגם במצלמה הטובה, ירדנו מהפלטפורמה הראשונה והמשכנו לכיוון המפלים. דרך קצרה יחסית אבל לא תמיד הומה אנשים, ושם במיוחד השמענו רעש. יש כמה דובים באלסקה ששמעו כוורת ושלמה ארצי לפני כמה שבועות. אני בטוחה שהם עדיין מזועזעים מהחוויה (לא של השירים, של הקולות שלנו...).

לאחר שהגענו לפלטפורמה המרכזית (וחשוב להקפיד ולסגור את כל השערים בדרך, הפלטפורמות חייבות להשאר נקיות מדובים), יש פלטפורמה צידית שפונה למפלים, במרחק מה, וצריך להרשם אצל הריינג'רית לצורך הגעה לפלטפורמה הקרובה ביותר למפלים, שם ניתן לשהות כחצי שעה ומתנהל רישום קפדני. היו אנשים שהוצאו החוצה לאחר שחרגו מהלו"ז שלהם. המראה ממגנט, וקל מאד להבין למה לאנשים קשה לצאת משם. אחרי שסיימנו סיבוב אחד, נרשמנו שוב, ובינתיים בילינו בפלטפורמה הצידית שם אנשים לא הפסיקו לצלם גם כן. היה דב צעיר ומתלהב שרץ וקפץ על נקודות שונות במים ולא תפס ולו דג אחד, ואחד הנוכחים צעק בקולי קולות "he fishes like i do", כשכולם התפקעו מצחוק ברקע.

קשה מאד לתפוס דג, והקונספט של סלמונים שקופצים לפה של הדובים הוא שגוי מהיסוד בתקופה שהיינו בה- ראשית, כמות הסלמונים לא היתה אדירה (ראינו אותם מדלגים במפלים, אבל לא היו המונים מהם), ושנית ראינו דובים שעומדים וממתינים שעות ארוכות ולא מגיע לפיהם אפילו דג אחד. הישרדות היא משימה קשה, גם באלסקה, וגם בחלקת האלוהים השופעת בדגה הזו.

אחד המראות המדהימים שראינו היה אמא דובה (מופיעה בכותרת הפוסט), ככל הנראה אלפא, כי היא עמדה בנקודה אסטרטגית ממש על המים, ודי לידה ישב דובי שמנמן וחמוד, שנראה הילד הכי עשיר בכיתה- אוכל טוב, לבוש טוב.

ברגע שהיא לכדה סלמון, הדובי הקטן רץ אליה, ואחרי הסתודדות קצרה, לקח את הסלמון הנגוס וסיים את המשימה.

למטה ראינו דובים רבים שנראו הרבה פחות שמנמנים, וזה מחזה מכמיר לב, כי המתאים ביותר שורד, ובמקרה זה גם החזק. היו מלחמות בין דובים אחרים, מרוחקים יותר, והיה אחד שמן במיוחד, שישב באיזור נסתר במפלים, וזלל סלמונים מתחת לאף של כולם. הצלחתי לצלם אותו ממרחקים ממש.

יש מצב שמדובר בדב 747 (חפשו ביו טיוב)- הדב הכי שמן באלסקה
הילד הכי עשיר בכיתה, בן של דובת אלפא, ממתין בצד לאמא שתצוד

לאחר שסיימנו עם התצפיות, ובילינו שעות טובות עם הדובים, הלכנו לאכול במתחם הפיקניקים הכלובי.

היום היה קר וגשם זרזיפי עצבן אותנו כל היום, ולכן לאחר מכן נכנסנו למתחם חדר האוכל עם האח המחמם, והמתנו שיקראו לנו לטיסות חזרה שיצאו בדיוק בזמן.

שיירת המטוסים לאחר הנחיתה בקטמאי נשיונל פארק
פסגות מהמטוס בחזרה

חוויה משוגעת ומדהימה, שהייתי ללא ספק עושה אותה שוב.