אז כשסיימנו עם הדובים (ראה פוסט קודם, על מפלי ברוקס), לקחנו אוטו משדה התעופה והמשכנו לדנאלי, יעד בו היינו בעבר ורצינו לחוות שוב.
הפעם עשינו מסלול נאה, אבל במקום להשאר שני לילות כפי שרצינו, נחה עלינו רוח הנדודים והחלטנו בגחמה של רגע וקצת שעמום מהנוף להמשיך לואלדז. התעוררנו מוקדם, מה שלא היה בעיה כלל עם הג'ט לג, ויצאנו לדרך. גוגל מאפס שהוא האפליקציה המועדפת בארה"ב, הוליך אותנו דרומה, מזרחה ושוב דרומה בנופים בודדים ועוצרי נשימה. טיפ לצילום לנופי אלסקה- תתכופפו וצלמו את ההרים מגובה פני הפרחים. זה עוצר נשימה ובדיוק מה שכולם צילמו לפניכם.
כשהגענו לואלדז, לא לפני שעצרנו לביקור במרכז המבקרים של הפארק המושלם רנגל סנט אליאס, נסענו ראשית למלון הדי מעפן שלנו (זה מה שקורה בגחמות, נגמרים המלונות בדרך ומסתפקים בצ'וקומוקו שנשאר). אבל לפחות קיבלנו המלצות טובות- לבקר באגם הקרחונים של ואלדז, וכן ב hatchery, מקום מטורף של סלמונים קופצים, סלמונים גוססים וגוויות סלמונים אומללים שלא זכו לחזור לבריכתם המקורית. וכן עיטים קרחים גלמודים עם מבט יוקד, ואריות ים.
בדרך נחה עליי גחמה נוספת, והחלטתי במקום לקחת שיט (עשיתי כבר שניים מסוארד), לשים את נפשי בכפי ולעלות על הליקופטר למחרת לסיור על קרחונים. עלות כ 700 דולר לאדם, ותוך כמה דקות כבר סגרתי את הטיול באתר של חברת ההליקופטרים- שנמצאת, אגב, ממש קרוב לקרחון של ואלדז והאגם.
למחרת, אחרי שנת לילה מדהימה במלון המעפן, כאמור, וארוחת בוקר הזויה, עם איש אחד שאכל לכולם את הראש בדיינר שמנוני, הלכנו לשדה התעופה הקטנטן, בו היו כמה חברות בוש, וחברת ההליקופטרים. שילמנו את היתרה, ונכנסנו למשהו שאין דרך אחרת אלא לכנותו קופסת טונה עם פרופלור למעלה. ומעל לכל- טייס שנראה שחגג בר מצווה לאחרונה ממש (המשפחה עדיין סופרת את הצ'קים לדעתי).
מה שאני תמיד עושה באירועים מסוג זה, הוא לא לחשוב בכלל על האירוע הצפוי ופשוט לקפוץ למים, ובמקרה זה, לעלות לשמיים בדרך הכי פיזית שיש.
ישבתי ב 45 הדקות הראשונות (עד הנחיתה על הקרחון) מקדימה. כולנו היינו עם אוזניות (3 הנוסעים והטייס). ג'וי סטיק העלה אותנו לאוויר, לגובה בינוני ומטה, והתחלנו לסרוק את יופיו של האיזור. המשכנו ל 2 קרחונים שמקיפים את ואלדז, חצינו מישורים, עמקים, גאיות וכמובן את הים, מעל הקרחון הראשון ראינו 2 דובים שחורים (בנפרד) ועשינו כמה סיבובים מעליהם. מדהים לחשוב שהם מסתובבים כך בחופשיות על קרחונים, אבל חוש הריח המפותח שלהם בוודאי מסייע להם להתמודד עם החורים והגאיות המסוכנים עליהם, כשעבורנו הרבה יותר קשה לזהות את המקומות המסוכנים.
אחרי שטסנו מעל הקרחון, נחתנו ממש ליד בריכת מים מדהימה ביופיה- צבע כחול מטורף. הסתובבנו ליד הבריכה כרבע שעה, שתינו את המים הצלולים והטעימים ביותר ששתיתי מימיי, והתמוגגנו מהנוף תוך שאנו מנסים להמנע מליפול להמון מקומות אפשריים שאפשר ליפול לתוכם. קרחונים הם דבר ממש מסוכן.
אפילו שמנו קרמפונים כדי שלא נחליק, למרות שכמי שמתורגלת במזג אוויר עגום מדי שנה בחופשות הסקי, זה לא היה כזה נורא.
לאחר ששוטטנו מספיק, נכנסנו חזרה למסוק. אני ישבתי הפעם מאחורנית, מקום ללא ספק פחות מועדף מקדימה, אבל אין מה לעשות. צריך לחלוק.
הפעם המראנו מעל קרחון מדהים ביופיו. יצא לי לטפס על 2 קרחונים- פרנץ יוזף בניו זילנד, ועוד אחד מהקרחונים באיסלנד, אבל אף פעם לא הגעתי עמוק כל כך מעל קרחון וזה היה מחזה מרהיב. היה איזור שהכחול היה עמוק וכ"כ מדהים ביופיו שהנשימה ממש נעצרה מהיופי. חגנו מעל מקומות שאין דרך אחרת לראות אותם אלא בטיסה מעל- לא ניתן להגיע לאיזורים האלה בטיפוס, והם וודאי מסוכנים בשל התמוטטות השלגים. אחד הקרחונים היה קרחון מתמעט, השני היה קרחון מתחדש, וזו שוב הוכחה מעציבה להתחממות הגלובלית.
חזרנו דרך שדות ירוקים מרהיבים, ראינו כמה כבשים, sea otters בים, ונחתנו חזרה עם הקופסא, הטייס ואנחנו. כששאלו אותנו איך היה- ענינו מדהים. הטייס, אגב, סירב להסגיר את גילו לאורך כל הטיול, למרות שהוא היה מקסים, מצחיק וצחקק לאורך כל האירוע.
סרטון מהטיסה:
https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/301180179155246/
חוויה של פעם בחיים (אבל נשתדל לעשות אותה שוב מתישהו). מומלץ בחום.