לסיציליה רציתי להגיע כבר ב2004 ולעשות את המסלול הקלאסי ברחבי האי שכולל טיפוס על האתנה, ביקור בסטרומבולי,פלרמו ובעיירות בסביבה אבל מכל מיני סיבות הנסיעה לא יצאה לפועל....עד השנה האחרונה.. צירוף נסיבות של מיילים בחברת דלתא + סכנת פשיטת רגל שמרחפת בשנה האחרונה מעל חברת אליטליה (יש לה קודשייר עם דלתא) + זמן שהתפנה הניבו תמורת 80$ כרטיס לפלרמו, התקופה לא הכי מוצלחת מבחינת מזג האוויר - לטפס על האתנה בכלל לא רלוונטי ולכן צמצמתי את היעדים לסביבת פלרמו, על האתנה עוד אטפס בעתיד.

הטיסות (ת"א - רומא - פלרמו) עברו חלק ללא עיכובים וכבר בצהריים הייתי מחוץ לטרמינל של שדה התעופה בפלרמו, השדה מרוחק כ30 ק"מ מהעיר, ההגעה אפשרית דרך מונית, אוטובוס (חברת prestie e commande) שעוצר בנקודות שונות לרוחבה של פלרמו ומסיים בתחנת הרכבת המרכזית (כרטיס בעלות של 6 יורו) או מונית שירות שמפזרת את הנוסעים בבתי המלון.
את המלון eurostar palace שהוא מלון 4 כוכבים במיקום מעולה במרכז העיר הזמנתי דרך האתר של המלון במחיר מציאה של 45 יורו ליום, בבוקינג זה עלה לי יותר,עוד הוכחה שלפעמים כדאי לבדוק גם באתר של המלון לפני שמזמינים.
 למרות ששבועיים לפני הנסיעה מזג האוויר נראה סביר (מעונן חלקית עם טפטוף קל) השבוע שלי היה יחסית סוער, מעונן במשך רוב היום וגשום לעתים קרובות, אז אמנם היו מספר שעות שהעננים התפזרו אבל זה לא מזג האוויר שאליו ייחלתי וכדברי חכמים זה מה יש ועם זה ננצח.

היום הראשון הוקדש לשיטוט בפלרמו כדי להתרשם מהעיר, ישנם מבנים מאוד מרשימים כמו הקתדרלה, quattro canti, piazza pretoria וכולם קרובים זה לזה, תיאטרון massimo גם הוא מאוד מרשים ובהחלט שווה ביקור,

היעד הבא היה השוק, אין כמו השוק, רבים מדברים על ה vucciria בתור השוק של פלרמו אבל אני לא התלהבתי - זהו שוק יחסית קטן, עם דוכן וחצי מכל דבר (דגים,פירות,ירקות, כלי בית ) ולא כ"כ צבעוני כמו שנוטים לתאר, השוק מספר אחד לדעתי הוא דווקא שוק ballaro - זהו שוק גדול שמתפרס על פני רחוב ארוך עם הסתעפויות קלות לרחובות צדדיים, יש שם הכל - דגים,פירות ים,גבינות,לחמים,זיתים,הכל!, חלק מהדוכנים מוכרים דברים שלא קלים לצפייה ואולי גם לעיכול - ראשי גדיים חצויים לאורכם, איברים פנימיים של צאן ובקר,כרישים קטנים, זה נראה כמו דרגה אחת מתחת לשוק טיפוסי בסין רק שכאן השפה יותר מתנגנת לאוזן והחתולים הם לא חלק מהסחורה, הסוחרים סופר נחמדים וכמו במחנה יהודה הירושלמי גם כאן ניתן למצוא פינות של מבוגרים עסוקים במשחק קלפים סוער וטעון אמוציות...מי שרוצה לבחון את אומץ ליבו מוזמן להעיר לשחקן שהוא משחק לא נכון.

כמו בכל טיול אני מקפיד לאכול את האוכל המקומי, על הכוונת: ספינצ'ונה - הפיצה הסיציליאנית, כבר מהארץ הבנתי שזה אמור להיות משהו מיוחד למרות שחיצונית זה נראה כמו מזרן צבאי ישן, יש כאן חוק מוזר שלא הייתי מצפה בהקשר של אוכל רחוב.. אפשר להשיג ספינצ'ונה רק החל מהצהריים, בינתיים החל לרדת גשם והגיע הזמן למצוא מקום סגור, היעד שלי היה הקטקומבות או catacombe dei cappucini - מדובר במנזר קפוצ'יני שנהג לחנוט ולשמר את המתים, מספרים שיש שם 8000 כאלו ותמורת 3 יורו אתה יכול לשוטט ביניהם, אסור לגעת וגם לא לצלם, הגעתי לשם ראשון והייתי לבד, אין ספק שזו הייתה חוויה מעניינת אבל פחות נוראה ממה שציפיתי, אין שם ריח רע או מחזות מבעיתים, הם נראים כמו בובות, כנראה ש7 עונות של ה"מתים המהלכים" תרמו לחוסן הנפשי שלי :), יש רק אגף אחד שאליו לא נכנסתי וזהו אגף הילדים - זה כבר גדול עלי וחוץ מזה אני עוד בונה על ספינצ'ונה בצהריים. אסכם בכך שאומר שזה אתר מעניין וזה חלק מתרבות שהיתה נפוצה וקיימת בעיר, לדעתי שווה לבקר כאן.
הגיע הזמן לאכול והיעד הבא היה שוק בשם mercato del capo שלדעתי הוא גם יותר יפה מה vucciria אבל קטן יותר מהballaro, כאן טעמתי את הספינצ'ונה הראשון שלי , בצק אווירירי עבה (וקצת מתוק) עם רוטב עגבניות ובצל מבושל מתובל באורגנו,מלח ופלפל - וזה היה טעים !! את הספינצ'ונה אפשר גם לקנות מרוכלים שמסתובבים ברחבי העיר עם עגלות, המחיר אגב לא עולה על 1.5 אירו.
חשוב להזכיר גם את הארנצ'יני, כדורי אורז מטוגנים ממולאים במילויים שונים והם בהחלט חטיף טוב וגם מזין, אוכל רחוב נוסף שיש כאן הוא Panelle - ריבועים של בצק חומוס מטוגן ויש גם crocchette כדורי תפו"א עם פטרוזיליה, מטוגנים גם הם, נוהגים לאכול אותם בתוך לחמניה רגילה מקמח לבן, לא התלהבתי מהרעיון של הטיגון...ממש לא בריא והטעם גם לא כזה מדהים, לטעמי זהו בזבוז של חומר גלם משובח כמו חומוס. עוד נוהגים לאכול כאן כריך Milza שמורכב מטחול (עשוי לפי המסורת של היהודים שחיו בעיר) וריאות...כולם אוכלים את זה בכזה תיאבון שנראה שחייבים לנסות אבל המראה לא ממש מושך,החלטתי לדחות את הטעימה ולישון על הרעיון.
 בשוק אפשר למצוא ארטישוקים בשפע וניתן לקנות אותם מבושלים, מי שאוהב ארטישוק לא ירצה לעזוב.


באופן כללי מומלץ לשוטט בעיר ברגל אבל יש גם שירות שניתן חינם לתיירים בדמות מיניבוס שעוצר בתחנות ברחבי העיר ולמרות שבמקור הוא מיועד לתיירים בלבד נראה שגם המקומיים עושים בו שימוש כך שמצאתי את עצמי עם קבוצת מקומיים עמוסי שקיות ארטישוק ובמיה מהשוק.
 יש חיי לילה בעיר, בתי קפה,מסעדות וגם פאבים פתוחים לאורך הרחובות הראשיים via vittorio emanuele ו via maqueda שנסגרים לתנועה החל משעות הצהריים המאוחרות והופכים למדרחוב, כיף לטייל ברחובות ולהתחכך עם האנשים המקומיים, כולם חייכנים ומסבירי פנים.

צ'פאלו cefalu,
היא מתוארת כאחת מהערים היפות בסיציליה שיושבת ממש לחוף הים, יש בה קתדרלה מרשימה ותצלומי שקיעה שלה מככבים ברוב האתרים ומדריכי הטיולים, ההגעה לכאן אפשרית ברכבת (~30 דק נסיעה) מהתחנה המרכזית בפלרמו,צ'פאלו נמצאת לרגלי הר מרשים וניתן לטפס אליו בשביל שעולה מהעיירה אבל במקרה שלי הוא היה סגור באמצע הדרך בגלל הגשמים וסכנת החלקה.
האתר המרכזי בעיירה הוא הקתדרלה והפיאצה הגדולה שסמוכה לה, העיירה די שקטה ומנומנמת, זו לא עונת התיירות ורבים מהעסקים מנצלים את הזמן לטובת שיפוצים או חופשה.
 העיירה מאוד יפה וכיף לטייל ברחובות שלה, ישנה טיילת לאורכה ומקבילה לחוף הים עם נופים יפים, מומלץ מאוד.

בזמן השיטוט נתקלתי בחנות קטנה שמוכרת מאפים, ומי שעוקב אחר הפוסטים הקודמים כבר יודע מה אני חושב על כוכים קטנים, צ'יצ'יו הוא בחור גדול וחייכן, המקום נקרא על שמו da cicio, קניתי שם מאפה ממולא חצילים ספק מטוגנים ספק צלויים עם גבינת פרמיג'יאנו וזה היה כל כך טוב, תמיד כיף לגלות שהאוכל הכי פשוט מתגלה כהכי טעים, אני רק יכול לנחש למה צ'יציו גדול ולמה יש לו חיוך כזה רחב.

צ'פאלו יפה ואפשר לבלות כאן יום שלם, מומלץ לצאת מהגבולות שלה כדי לראות נופים שלה מזוויות שונות, צלמים יהנו כאן מאוד.

מונריאלה (monreale) נמצאת מערבית לפלרמו ועפ"י מקורות זרים אפשר למצוא שם את אחת מהקתדרלות היפות באיטליה, ההגעה דרך אוטובוס שיוצא בקרבת piazza independeza, הקתדרלה אכן יפה וקירותיה הפנימיים מעוטרת בסיפורים מוכרים מהתנ"ך, אחרי שיטוט קצר מאוד בקתדרלה הגיע הזמן לשוטט קצת בעיירה, יש כאן רחובות יפים ואפשר לטפס לראש העיירה ולצפות בנוף יפה שכולל את פלרמו, בעיירה עצמה יש חנויות מאפה לא רעות אבל לא מצאתי כאן משהו קולינרי יוצא דופן.

תחזית מזג האוויר צופה יום מעונן חלקית ללא גשם למשך רוב היום ואני מנצל את ההזדמנות לצאת קצת אל הטבע, הרבה זמן שלא טיפסתי על משהו גבוה, הכיוון שלי הוא monte pellegrino, הר פלגרינו הוא הר גרניט מרשים שנמצא ממש בחלק הצפון מערבי של פלרמו.
בעולם הנוצרי בכלל ובאיטליה בפרט אוהבים קדושים ועוד יותר קדושות, רוזליה זה השם החם בפלרמו והיא מאוזכרת בתדירות גבוהה, בראש ההר יש מקדש שהוקם לזכר רוזליה, מדובר באתר מאוד פופולרי לתושבי העיר או לעולי רגל, לראש ההר ניתן להגיע עם אוטובוס מספר 812 אבל כל העניין הוא דווקא לעלות ברגל בשביל שמתחיל לרגלי ההר, אחת מתחנות העצירה של האוטובוס נמצאת ממש לרגלי ההר ליד השביל.
 חמוש בספינצ'ונה שקניתי ערב קודם ובמורל גבוה ממזג האוויר היפה עליתי בשביל שמתפתל עד המקדש, לאורך המסלול יער יפה,שיחי צבר מרשימים, מרבדים של פרחי חורף/אביב ונוף יפה של כל פלרמו נשקף מרוב חלקי המסלול, נצפו גם מספר לא קטן של לטאות ירוקות יפות, החיסרון הקטן היחידי הוא שהשביל הוא לא שביל עפר וגם לא אספלט אלא שביל שסלול מאבנים בגודל בינוני וההרגשה היא כמו הליכה בנחל יבש - לא הכי נוח אפילו עם נעלי הליכה כי מרגישים כאן כל אבן, אולי זה by design כמו שמהנדסי תוכנה נוטים לומר כדי לכסות על תכנון/ביצוע גרוע... יש סיפורים שהאדוקים שבמאמינים נוטים לעלות יחפים או בזחילה כדי להעצים את אפקט הסבל. לא נתקלתי בכאלו.
 בסוף השביל, חצוב בתוך ההר נמצא המקדש, לא מבנה הכי מרשים, די טיפוסי - נרות, פסלים, פסל של רוזליה,קופסא שקופה גדולה לתרומות ותא וידוי, הוידויים אגב בחינם, כמובן שתא הוידוי לא היה מאוכלס, כל כך אופייני לאיטליה :-).

מזג האוויר עדיין יפה והיום עדיין צעיר, אני ממשיך לשוטט בהר צפונה בדרך שנקראת via cascini לכיוון תצפית יפה, יש כאן יער מאוד מרשים ושדות רחבים עם נוף ירוק יפה, בנקודת התצפית שנמצאת כעבור קילומטר וחצי ניתן לראות את העיירות לרגלי ההר ועל שפת הים וגם את mondello השכנה מצפון,הים יפה מתמיד.
ניתן לרדת מההר לכיוון מונדלו וזו אכן היתה התכנית אבל מזג האוויר התחיל שוב להיות גרוע ועננים אפורים כיסו את השמיים, הגיע הזמן לרדת.
 בתחילת המסלול היה ריח טיגון שהגיע מדוכן שמכר פנלה וקרוקטים, החלטתי לנסות שוב, כמו כל דוכן פלאפל שמכבד את עצמו גם כאן אתה מקבל דוגמית בזמן שמכינים לך את המנה, הפעם הם היו ממש טובים אבל אלו היו האחרונים שאטעם בטיול הזה.

אגריג'נטו (agrigento) נמצאת בחלק הדרומי של סיציליה וניתן למצוא שם את "עמק המקדשים" קבוצה של מקדשים שנבנו ע"י היוונים,
לעיר ניתן להגיע עם רכבת ישירה מפלרמו, הנוף לאורך הנסיעה מאוד מרשים,הרים וגבעות ירוקות, יפה הסיציליה הזו....
 ההליכה לעמק המקדשים היא קצרה, 3 ק"מ בערך , והמקדשים אכן מרשימים בגודלם, מבחינה קולנרית מצאתי בעיר ארנצ'יני בטעמים מיוחדים אחד מהם היה ארנצ'יני קוסקוס שהיה ממש מוצלח אבל ההפתעה של הטיול היתה דווקא בקונדיטוריה קטנה שמכרה באבא !! הקינוח מדהים שגיליתי בנאפולי.


 יום אחרון בפלרמו וקמתי בתחושה של "זה עכשיו או לא לעולם לא", הגיע הרגע לנסות את הmilza, המקום הכי טוב הוא נינו בלרינו (נינו הרקדן) שהתפרסם בתכניות רבות והוכתר כבעל דוכן אוכל הרחוב הטוב באיטליה, הוא נקרא הרקדן כי הוא רוקד בזמן הכנת הכריך, גם גידי ואהרוני ביקרו אצלו וביקשו מנה נוספת, אז אמנם החנות עדיין במקומה אבל לאור ההצלחה נינו עבר לספור את הכסף ומישהו אחר רוקד במקומו בעמדת המכירה ונותן שירות, ביקשתי ללא גבינה וקיבלתי את הכריך עם חצי לימון (נהוג לסחוט לימון על הכריך) ועם הנגיסה הראשונה הגעתי ל 2 תובנות:

1. לימון לא בהכרח מוסיף המון.

2.הסתבכתי.

הטעם היה תפל, הבשר (טחול וריאות) היה צמיגי ושזור גידים, אכלתי רבע כריך, כנראה שלעולם לא אהיה פלרמוטני.

אני חייב חוויה מתקנת ועפ"י המלצת חבר לקחתי את החשמלית שיוצאת ליד תחנת הרכבת המרכזית ונוסעת לקניון, המטרה: סניף של rossopomodoro, הזמנתי שם מרגריטה נפוליטנית ולרגע חזרתי אחורה לנאפולי, פיצה טובה מאוד, בקניון יש גם סופרמרקט זול שאפשר לקנות דברים לפני החזרה לארץ.

כמובן שאי אפשר לכתוב פוסט על פלרמו מבלי להזכיר את המאפיה, לאורך כל הטיול שלי הרגשתי מאוד בטוח כאן למרות שהמאפיה חיה ובועטת, צריך לזכור שהאנשים כאן סובלים מהמאפיה, כל נסיון להאדיר אותה או להאיר אותה באופן חיובי כאטרקציה תיירותית נראית בעיני התושבים כפגיעה, זוהי נקודה רגישה שכדאי לזכור כשמבקרים פה.

לסיכום, 
 אמנם הייתי בחלק מאוד קטן יחסית של סיציליה ויש לי עוד הרבה מה לראות אבל זה היה טיול מאוד שונה מהטיולים הקודמים שלי, פגשתי כאן איטליה ענייה,מוזנחת, חסרת עתיד כדברי מספר אנשים שפגשתי ושוחחתי איתם, אנשים קשיי יום, אי אפשר היה שלא לשים לב למספר המועט של מהגרים מאפריקה יחסית למקומות אחרים באיטליה - אפילו הם שהגיעו למקום שהוא בוודאי טוב עשרות מונים מהמקום שממנו באו בוחרים לא להשתקע כאן ומעדיפים להמשיך צפונה ועם זאת האנשים כאן היו מהנחמדים שפגשתי, מחייכים, מסבירי פנים וכ"כ גאים בסיציליה שלהם (וברוזליה,כמובן).