בטיחות ואזהרות בסיני ”סיני (סנטה קטרינה) - הכל מרגיש בטוח לחלוטין“

כבר למעלה מעשר שנים שהמטה ללוחמה בטרור מפרסם כל חג אזהרת מסע חריפה לסיני. תמיד האזהרות הן מיידיות, קונקרטיות, ממוקדות וחריגות בחומרתן בהשוואה לפעמים הקודמות. באופן אישי אני לא מאמין להן כבר מזמן, ואחרי שהעסק התייצב לאחר המהפכה החלטתי לנסוע (פסח 2015).

לא הסתרתי בשום שלב שאני ישראלי (והרבה מקומיים שאלו) ופרט למוכר מצרי אחד בדהב שהכריז שהוא שונא אותנו (ונכנס איתי לויכוח של כ-15 דקות, בסופו הזמין אותי להכנס ולראות מה יש לו בחנות), קיבלתי יחס אוהד מאוד. הבדואים בסנטה, המוכרים ובעלי המסעדות בדהב נורא מתגעגעים לישראלים, שואלים למה אנחנו לא מגיעים ומספרים כמה שהעברית שלהם הייתה טובה פעם. התיירים המצרים גם כן נחמדים מאוד (לפחות אלו שיצא לי לדבר איתם), ואף הוזמנתי להצטרף לשולחן של כמה חבר'ה שאחד מהם היה להוט לשמוע ממני על המצב הפוליטי בינינו לבין המצרים לבין הפלשתינים.

מבחינה תחבורתית – ביקרתי בראס-השטן, סנטה קטרינה ודהב. נסעתי במונית מהגבול לראס השטן. מראס השטן עצרתי מונית על הכביש לסנטה קטרינה. מסנטה קטרינה נסעתי במיניבוס מקומי (שנוסע פעמיים בשבוע) לדהב, ומדהב חזרתי באוטובוס ציבורי לטאבה. לאורך הכביש ישנן נקודות ביקורת רבות של הצבא והמשטרה, בחלקן בודקים דרכונים ושואלים לאן נוסעים. נהג המיניבוס מסנטה לדהב היה מצהיר על “וואחד יזראלי” בכל אחת מנקודות הביקורת.

כל הפיגועים עליהם שומעים לאחרונה בחדשות הם בצפון סיני, ושמעתי מלא מעט בדואים שגם הם פוחדים לבקר שם. למעשה לאורך החוף, חוץ מהמחסומים אין שום דבר חריג (זה לא שיש כנופיות חמושות ברחובות כמו שראיתי בקייב אחרי המהפכה בשנה שעברה).

לאורך החוף הכל מרגיש רגוע ובטוח ואיני רואה כל סיבה לחשוש לבקר שם.