מסלול ארוך ברפובליקה דומניקנית ”שלושה שבועות ברפובליקה הדומיניקנית“

נחתנו מארה"ב בפונטה קאנה. לצערנו הטיסה הזולה היתה מהחוף המזרחי בארה"ב לשם - מלכודת תיירים מגעילה בנוסח המלונות של חוף אילת או שארם. מייד לקחנו מונית משדה התעופה להיגוואי (25$), ומשם אוטובוס ציבורי לבוקה צ'יקה. הסתבר לנו, שהעיירה בעיקרה מיועדת לתיירות סקס (כמו רוב ערי החוף המתויירות יותר ברפובליקה הדומיניקנית). שהינו באכסניית נפטונו. קיבלנו דירת חדר מעולה עם נוף לים + מיזוג וארוחת בוקר ב-60$. למזלנו היתה שם משפחה שקטה משוויץ וזוג מאיטליה - ולא גברים חרמנים. שהינו שם שלושה לילות, כי לפני תחילת הטיול עצמו היינו צריכים להשלים דד-ליינים שונים של לימודים ועבודה, והדירה הממוזגת עם הנוף שירתה אותנו נאמנה. 

ממולה - מסעדת נפטונו, ממש על חוף הים, עם אוכל משובח! אח"כ נסענו בתחבורה ציבורית לסנטו דומינגו - עיר שהיא חווייה אורבנית מקסימה! היסטוריה, מוזיאונים, ארכיטקטורה, אוכל מעולה ו-אמבייאנס! המלון, דיסקוברי, היה במיקום טוב, אבל החדר היה בגודל קופסת גפרורים - $45 בלי ארוחת בוקר. לאחר שלושה ימים בעיר, שכרנו (מראש דרך האינטרנט) רכב בשדה התעופה (ניסו בתחילה לתת לנו רכב עם נזילה מהרדיאטור!). במבט לאחור - ניתן היה לעשות את כל הטיול בתחבורה ציבורית. למעט אוטובוסים ממוזגים זמינים, יש טרנזיטים (הנקראים גווא-גווא) המגיעים בתכיפות די גדולה לכל מקום, נידח ככל שיהיה, ברפובליקה. שמנו פנינו לחופים הבראשיתיים מלאי ההוד של בראהונה. 

התמקמנו בלוס פאטוס, באכסניה של תרמילאים (לא זוכרת מה השם של המקום, לבעלים קוראים יואל). האכסנייה ברחוב הראשי, אבל החדר שלנו היה אחורי וצפה לחוף. ממולו - באר עם מוסיקה מחרישת אוזניים שהתנגנה מ 9 בבוקר עד 2 בלילה. למזלינו היו לנו אטמי אוזניים. שהינו בלוס פאטוס חמישה לילות, כאנחנו משתמשים בעיירה כבסיס לתיור בחופי האיזור. החדר עלה $35 ללילה בלי ארוחת בוקר. עבור מיזוג + מיים חמים היינו צריכים להוסיף עוד סכום. נהנינו מהמסעדה האיטלקית של הוטליטו, אבל האכסנייה שם (מוזכרת כמועדפת ב-לונלי פלאנט) די מטונפת. המטבח, לעומת זאת, מצוחצח. החוף המדהים ביותר באזור הוא באהייה דה לאס אגילאס. אחד מהחופים היפים ביותר בו תיירנו בשנות חיינו! מלוס פאטוס טיפסנו להרבאקואה דרך כביש עפר תלול על המצוק של ריו מימון. שהינו שני לילות ב-מוטל בריסאס דל יאק (70$ ללילה עם ארוחת בוקר עשירה!) קיבלנו חדר ענק עם שירותים כפולים ומזרונים באיכות מעולה. שכרנו מורה דרך שלקח אותנו לשני מסלולי טיולים עתירי ג'בלאות ומפלי מים (100$ ליום וחצי).

מהרבקואה נסענו לפוארטו פלאטה. דילגנו על סנטיאגו, וחבל. אין בדיוק מה לראות בפוארטו פלאטה. אבל יש מסעדה של שף מקומי שחזר אחרי שנים רבות במסעדות העילית של ניו יורק. העיצוב של המקום שלו מרשים, אך האוכל לא שווה את הכסף. התאכסנו אצל משפחה חביבה שמצאנו דרך אייר בי אנד בי (40$ כולל ארוחת בוקר מצומצמת). משם המשכנו לריאו סאן חואן - עיירה נידחת שלידה כמה חופים הנחשבים ליפים ביותר ברפובליקה הדומיניקנית (אך לא יכולים להתחרות בחופי בראהונה). שהינו שלושה לילות במלון ענתיק על צוק שגליו מלחכים את החוף - בהייאה בלאנקה (40$ ללילה בלי מיזוג ובלי ארוחת בוקר). ניסינו להתעלם מהגברים האירופאים שהגיעו לשם עם נשים שאספו במרכז העיירה. לידה, במרחק 4-5 ק"מ, חופים מלאי הוד. במרכז העיירה נמצא קפה דה פריס - מסעדה-בר פצפונת בה מתכנסים הצרפתים שגרים באיזור. אוכל מעולה! בילינו שם סילבסטר הזוי. שהינו שם שלושה לילות - קצת מדי. 

המשכנו לפלאייה לימון. המקום אמור להיות אחד החופים היפים במזרח האי. אבל אחת מהאכסניות היא של אופנוענים אירופאים מקועקעים, והשנייה, בבעלות אלכוהוליסט אוסטרי מפקיע מחירים. שתיהן לא מתוחזקות, די נטושות, והיתושים שם הביאו לנו חששות ממלאריה. במקום לשהות שם שני לילות, אחרי לילה אחד ברחנו לבאוורו, ליד שדה התעופה של פונטה קאנה. מצאנו מלון חדש דנדש עם מיזוג ב-$45 ללילה. לא זוכרת מה שמו, אבל הוא נראה כמו בית דירות, שבקצהו מסעדה איטלקית קטנטנה. פונטה קאנה ממש מבחילה. בכלל - לכל מי שלא מסמפט מלונות ענק עם הכל-כלול (כולל שיעורי זומבה, סרטים מדובבים, והפעלות לטף), מומלץ להימנע מהאזור של באוורו-פונטה קנה ולטוס לסנטו דומינגו. 

הדלק די יקר ברפובליקה הדומיניקנית. למעט הכבישים הראשיים, הכבישים (או דרכי העפר) משובשים, וזו סכנת חיים לנהוג לאחר החשיכה. הא/נשים מסבירי פנים. אנחנו לא דוברים אף מילה בספרדית, כך שתיקשרנו עמם באמצעות הסמארט פון ותכנת התרגום של גוגל. כרטיס הסים של חברת קלארו עדיף בהרבה על זה של אורנג' מבחינת היקף אזורי הקליטה. שער החליפין הטוב מתקבל דרך הכספומט. לא לשכוח דוחה יתושים אפקטיבי.