”סנט מוריץ - הסיפור“

אומרים שכל חובב/מקצוען סקי חייב לעבור פעם אחת בחייו בסנט מוריץ, שוויץ. אני בחרתי לעשות זאת השנה ולהן רשמיי:

מטבע: לכל הכלכלנים למיניהם שטוענים: ``טוסו לשוויץ, שם עדיין היורו לא כבש..`` אז לידיעתכם, הפרנק השוויצרי מושפע ישירות מהיורו, אז נכון שפיסית אתה לא משלם ביורו, אבל עדיין סקי פס עולה 210 יורו גם אם תקרה לזה 300 פרנק. דרך אגב, עדיף להחליף כסף בארץ מאשר שם. הפרש של 5% בערך. 

רכב: סופית נמאס לי מחברות ההשכרה. השכרתי מרצדס קיבלתי פאסאט, ביורופקאר לכל המתעניינים. למה? כי למרצדס לא נכנסו כל התיקים, אז לא רצו לעשות לי אפ גרייד יותר. חוצפה! 

מלון: צימר בחלק באד של העיר. שתי קומות, שלוש מקלחות, סלון, מטבח מצוייד, 2 חדרים שינה, אווירה כפרית - סוף הדרך. 

סנט מוריץ: מחולקת לשניים. באד - האזור היותר שקט, יותר מישורי, החלק של העניים. דורף - מרכז העיר, על צלע ההר, עשיר ביותר, מרכז העניינים. 

אפרה סקי: אכזבה קשה ביותר, לא ציפיתי לעליבות כזו מסנט מוריץ, פרט לבארים שבמלונות עצמם, אשר מאוכלסים בפלצנים למיניהם ומלא שייח`ים סעודים, באר אחד נורמלי (הבוביס) אשר מאוכלס באמצע שבוע ב 10 אנשים לכל היותר.

הסקי: שני אתרים מרכזיים: קורביליה - מלא בשמש, רחב ידיים, מסלולים אדומים לרוב, שפע של מסעדות ובארים על ההר. אין תורים - מערכת מעליות משוכללת. מסלולים נוחים, פארק קפיצות יפה. קורבטש - הרבה יותר רגוע אבל הרבה יותר מסוכן ולחיוב, מסלולים שחורים מצויינים, אדומים מאד ארוכים. לא צריך לעלות ברכבל כל שניה. איכות שלג מדהימה. חסר קטע של גלישה בין עצים וכאלה. יחסית, מרחב ``אנגדין`` שזהו מרחב הגלישה הכולל בתוכו את סנט מוריץ לא הכי גדול ביחס לאתרים בצרפת ואיטליה אבל רמת המסלולים בהחלט מספקת.