ברגמו

ברגמו (Bergamo) ממוקמת במרחק של 40 ק"מ ממילאנו, איטליה, לא רחוק ממורדות האלפים האיטלקים, הנמצאים צפונית לה. היא נבנתה במקום שבו שכנה העיר הקדומה Bergomum - ישוב שבטי שבשנת 49 לפנה"ס הפך לעיירה רומית, שהכילה בשיאה 10,000 תושבים.

לברגמו עבר מוזיקלי נכבד. לכנסייה הרומנסקית הגדולה כנסיית סנטה מריה מג'ורה (Basilica di Santa Maria Maggiore), הייתה מסורת רציפה של הוראת מוזיקה ושירה במשך 800 שנה, עוד מאז המאה ה-12. בעודה תחת שלטון ונציה, הושפע ממנו הסגנון המוזיקלי של הכנסייה. מלחינים כמו גספרו אלברטי הפיקו בה מוזיקה שנהנתה מהאקוסטיקה המצויינת שלה.

מה לראות: בעיר ישנם שני מרכזים - העיר העליונה (Citta Alta) והעיר התחתית (Citta Bassa). העיר העליונה, שמוקפת בחומות שנבנו במאה ה-17, מייצגת את ההיסטוריה ארוכת השנים של ברגמו. תוכלו למצוא בה את המצודה של העיר (Cittadella), שנבנתה במאה ה-14, את הכיכר הישנה (Piazza Vecchia), את ה-Palazzo della Regione, שהיה מקום מושבו של הממשל, וכיום מכיל מבחר של ציורים מהאקדמיה של קררה (Accademia Carrara). זהו מבנה עתיק מהמאה ה-12, שנבנה מחדש במאה ה-16. מקום נוסף בעיר - Basilica di Santa Maria Maggiore, בזיליקה שנבנתה במאה ה-12, שבנייתה נמשכה עד המאה ה-15.

בעיר התחתית, שהיא חלקה המודרני והחדש יותר של העיר, תמצאו אזור קניות, אזור תוסס יותר ומלא עניין. אחת האטרקציות שבו היא הגלריה לאמנות מודרנית ועכשווית (Galleria d'Arte Moderna e Contemporanea).

ברשיה

ברשיה (Brescia), שנמצאת גם היא ממש למרגלות האלפים האיטלקים, היא העיר השנייה בגודלה (אחרי מילאנו) באזור לומברדיה שבצפון איטליה. היא ידועה כ"לביאה של איטליה" בזכות העובדה ששרדה עשרה ימים של התקוממות נגד השלטון האוסטרי באביב 1849. העיר העתיקה של ברשיה הייתה מרכז חשוב בתקופה הטרום רומית, עם מספר מבנים שהשתמרו מתקופת ימי הביניים, ובראשם הטירה שבעיר. העיר מושכת אליה מבקרים רבים ונחשבת יעד תיירותי בולט, לאור קירבתה לאזור אגם גארדה, אגם איסאו והאלפים האיטלקים.

מה לראות: פיאצה דלה לוג'ה (Piazza della Loggia) היא דוגמא מצויינת לתקופת הרנסאנס, שנבנתה בשנת 1492 על ידי האדריכל פיליפו דה גראסי. הקתדרלה הישנה (Duomo Vecchio) היא כנסייה רומנסקית, שחלקה המרכזי נבנה במאה ה-11 על חורבות באזיליקה קודמת. בית העירייה הישן (Broletto) הוא מבנה מאסיבי גדול, שנבנה בין המאות ה-12 וה-13.

טירת טורה מיראבלה (Torre Mirabella) העתיקה משקיפה על העיר, ובה נמצא מוזיאון כלי נשק עתיקים המציג בין היתר רוגטקות ותותחים ישנים. בנוסף, תוכלו לראות בעיר לא פחות מ-72 מזרקות ציבוריות וכמובן ארכיטקטורה עשירה ועתיקה.

מודנה

מודנה (Modena) היא עיר עתיקה שהייתה ידועה בעבר בזכות היותה מקום מושבו של הארכיבישוף. כיום היא ידועה בעיקר בזכות מפעלי מכוניות הספורט שבה, בהן למבורגיני, מזראטי ופרארי, שקראה לאחד מדגמיה מודנה 360 על שמה של העיר. בנוסף, העיר ידועה בייצור החומץ הבלסאמי האופייני למטבח האיטלקי ומוכר בעולם כולו. זמר האופרה המפורסם לוצ'יאנו פבארוטי נולד כאן, וכך גם מייסד מפעל פרארי, אנזו פרארי.

מה לראות: הקתדרלה של מודנה (Duomo di Modena) ומגדל הפעמונים טורה גירלנדינה (Torre Ghirlandina) שבעיר נחשבים שניהם כאתרי מורשת של אונסק"ו. בנייתה של הקתדרלה נבעה מתוך צורך עמוק לחדש את העיר והייתה ביטוי לאדיקות הנוצרית המתחדשת ומסע הצלב. מגדל הפעמונים הגותי פעל בין השנים 1224 ועד 1319.

תמצאו כאן גם את ארמון הדוכס (Ducal Palace of Modena), שבנייתו החלה בשנת 1634 והסתיימה במאה ה-17, אז הפך לבית מושבו של בית המשפט. כיום אפשר למצוא בבית הארמון את האקדמיה הצבאית של מודנה, המוזיאון הצבאי וכן ספריות המכילות פריטים יקרי ערך. חזיתו של הארמון מעוצבת בסגנון בארוקי, באולם המרכזי ציורי קיר מהמאה ה-17 ותפאורות נהדרות נוספות.

בסמוך לארמון העירוני (Palazzo Comunale) אפשר למצוא גם בית כנסת שנבנה על ידי הקהילה היהודית של מודנה ונחנך בשנת 1873. בסמוך לכיכר השוק נמצא שוק אלביני המקורה (Mercato Albinelli) בו תוכלו לקנות אוכל ולראות גם צמחים.

מונזה

מונזה (Monza) נמצאת במרחק של 15 ק"מ צפונית למילאנו. היא ידועה בשל תחרות מירוצי המכוניות הידוע ה"גראנד פרי". הפארק של מונזה (Parco di Monza) ששוכן בה הוא אחד מהפארקים העירוניים הגדולים ביותר באירופה. בתקופת האימפריה הרומית העיר הייתה ידועה בשם Modicia. פלישתם של הלומברדים לאיטליה הייתה אירוע חשוב בהיסטוריה של העיר. המלכה החדשה הורתה על בנייה מחודשת בסמוך לנהר למברו, שכללה כנסייה קטנה, שכיום היא חלק מבזיליקת סנט ג'ון.

לעיר קשורים כמה אירועים חשובים: הדרך הראשית הראשונה שנבנתה בצפון איטליה הייתה דרך מילאנו ומונזה, והיא נפתחה למעבר באוגוסט 1840. ביולי 1900 נרצח מלך איטליה אומברטו הראשון במונזה על ידי האנרכיסט גאטנו ברסקי.

מה לראות: מונזה מפורסמת בקתדרלה הרומנסקית-גותית על שם סנט ג'ון.

טורינו

טורינו (Torino) ממוקמת על הגדה השמאלית של נהר הפו, מוקפת ברשת של האלפים האיטלקים. זוהי אחת הערים המרכזיות בצפון איטליה, ומהערים הפורחות באירופה, קוסמופוליטית ומפותחת הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינת האדריכלות שבה. היא בעלת היסטוריה עתיקה ועשירה מאוד, שמתבטאת בשפע גלריות לאמנות, מוזיאונים, כנסיות, ארמונות, כיכרות, גנים אלגנטיים ועוד. היא ידועה בסגנון הרוקוקו, הנאו קלאסי והארט-נובו.

מה לראות: המבנה המפורסם של מולה אנטונליאנה (Mole Antonelliana) נקרא כך על שמו של האדריכל שבנה אותו, אלסנדרו אנטונלי. בנייתו החלה בשנת 1863 כבית כנסת. כיום הוא משמש כמוזיאון הלאומי לקולנוע ונחשב למוזיאון הגבוה ביותר בעולם (167 מטרים).

מגדלי הפלטין הינם מבנה רומי עתיק, ששימש עוד מתקופת ימי הביניים אחד מתוך ארבעת השערים הרומים בעיר. אלה נחשבו בין השערים השמורים ביותר בצפון איטליה. מקום נוסף לביקור הוא המוזיאון המצרי (Egyptian Museum), המתמחה בארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה, בדגש על מצרים העתיקה. זהו ביתו של אחד האוספים הגדולים והחשובים ביותר של עתיקות מצרים מחוץ למצרים. מוזיאון נוסף הוא המוזיאון לאמנות מזרחית (Museum of Oriental Art), המחזיק את אחד האוספים החשובים ביותר באמנות אסיה באיטליה.

עוד בעיר כמה קתדרלות, בהן הקתדרלה העירונית (Duomo di San Giovanni), כנסיית Chiesa di Santa del Monte ממנה ניתן להשקיף על העיר ואפילו על הרי האלפים הסמוכים וכנסיית הפנים הקדושים (Santa Volto) הבנויה בצורה גיאומטרית מעניינת.

מחפשים לראות קצת ירוק בעיניים? יש כאן כמה פארקים, כמו למשל כיכר קרלו פליס (Piazza Carlo Felice) ופארק ולנטינו (Parco del Valentino).

ורונה

ורונה (Verona) היא אחד ממוקדי התיירות בצפון איטליה, בזכות המורשת האמנותית שלה, הירידים, המתקיימים בה מדי שנה, המופעים, האופרות המתקיימות באמפי העתיק שבעיר ועוד. העיר נחשבת כאתר מורשת של אונסק"ו בזכות המבנה האורבני שלה והארכיטקטורה שבה.

ורונה הפכה לקולוניה רומית בשנת 89 לפנה"ס וב-49 לרשות מוניציפלית. הרבה עבר עליה במרוצת השנים. בשנת 1797 נכבשה על ידי נפוליאון, שנה לאחר מכן השתלטו עליה האוסטרים. בשנת 1805 הפכה שוב להיות חלק ממלכותו של נפוליאון, במסגרת חוזה פרסבורג, אך בעקבות תבוסתו של נפוליאון לאוסטרים, הוחזרה לממלכה האוסטרית. רק בשנת 1866, במסגרת מלחמת שש השבועות, חזרה ורונה להיות חלק מאיטליה.

מה לראות: בעקבות רעידת אדמה חזקה בשנת 117 ניזוקו מבנים רבים בעיר, מה שהביא לבנייה מחודשת של מבנים רומנסקים. ההתיישבות הרומית הצבאית הייתה בעיקר באזור שנחשב כיום למרכז העיר. ניתן לראות זאת לפי המבנים שהשתמרו עד היום. למשל, כיכר דלה ארבה (Piazza delle erbe) ליד הפורום הרומאי, נבנתה מחדש על ידי הלורדים של ורונה, תוך שימוש בשיש.

אחד המבנים המפורסמים בעיר הוא האמפיתאטרון (Verona Arena), שבנייתו הושלמה בסביבות 30 לספירה. הוא השלישי בגודלו באיטליה, אחרי הקולוסאום שברומא והארנה שבקפואה. אורכו 130 מטר ורוחבו 110 מטר והוא יכול להכיל קהל של 25 אלף איש. הוא פתוח לאירועים שונים כמו ירידים, מופעי תיאטרון ואפילו מופעי אופרה פתוחים במהלך לילות הקיץ החמים. תמצאו כאן גם את התיאטרון הרומי של ורונה (Teatro Romano), שנבנה במאה הראשונה לפנה"ס.

גנואה

גנואה (Genoa), בירתה של פרובינציית גנואה, היא עיר נמל חשובה בצפון איטליה. חלק מהעיר העתיקה שלה נחשב כאתר מורשת של אונסק"ו. העיר עשירה באמנות, מוסיקה, גסטרונומיה, ארכיטקטורה והיסטוריה.

מה לראות: הקתדרלה של העיר, קתדרלת סנט לורנס (Cattedrale di San Lorenzo) בנויה בסגנון רומנסקי-רנסנס. מבנים מרכזיים נוספים הם פיאצה דה פרארי (Piazza De Ferrari) שסביבה האופרה וארמון דוגס. במקום גם מבנה שנטען כי בו נולד כריסטופר קולומבוס.

רחוב Strada Nuova, הנקראת כיום Via Garibaldi שבעיר העתיקה, הוא אתר מורשת של אונסק"ו. אתרים אחרים הם הנמל הישן (Porto Antico), שהוסב לאזור בילוי, תרבות וקניות על ידי האדריכל רנצו פיאנו, וכן בית הקברות המונומנטלי של סטאליאנו (Cimitero Monumentale di Staglieno) הנודע בזכות המונומנטים והפסלים המיוחדים שבו.

המוזיאון לאמנות המזרח של Edoardo Chiossone כולל את אחד האוספים הגדולים ביותר של אמנות המזרח באירופה. בגנואה ישנו גם אקווריום גדול, הממוקם בנמל הישן. נמל גנואה כולל גם את המגדלור עתיק (La Lanterna) ואם אתם מחפשים קצת ירוק, בגנואה 82 אלף מטרים רבועים של פארקים ציבוריים, ממש במרכז העיר, כמו למשל Villetta Di Negro הממוקם בלב העיר ומשקיף על המרכז ההיסטורי. גם מחוץ למרכז העיר תוכלו למצוא שטחים נרחבים ירוקים, וילות וארמונות וגנים יפהפיים, כמו וילה דוריה, וילה קרוצ'ה, וילה בומבריני ועוד.

יעדי הכתבה