קופן
כעשר דקות מחציית הגבול גואטמאלה הונדורס, נמצאת העירה קופן. עצרנו שם כדי לראות בה את עתיקות המאיה. קילומטר אחד מהעירה ואנו כבתוך תפאורה לסט של אינדיאנה ג`ונס. אתר קופן התגלה ב-1839 ועדיין לא נחשף במלואו. יש האומרים שהוא חלק מרצף ערי המאיה לאורך הג`ונגל דרך טיקל בגואטמאלה צפונה עד למכסיקו. מקום מרתק. פרמידות ופסלי ענק ועיטורי קיר גדולים ועצי ענק הבוקעים מהם, שורשיהם מפלחים מדרגות ואבנים מסותתות. כר דשא על מגרש המשחקים העתיק, שתי הטריבונות שלצידו ואור השמש המאיר את אבני הפירמידות, עוד רגע נשמע את שריקת הפתיחה ואת ההמון מריע. מקום יפה, מלוטש, תוכים צבעוניים גדולים שנחטפו מהיער משוטטים ליד שער הכניסה ולו כדי להוסיף פס קול משכנע לשיטוט במקום.
היום הזה אמור היה להסתיים במעיינות החמים, ארבעים דקות נסיעה מהעיירה. כשהיום מתחיל בשלוש וחצי בבוקר בנסיעה מאנטיגואה, לאחר שיומיים לפני עוד טיפסנו על סאן פדרו, לא הצלחתי לגייס את אורית או לשכנע את מאי או לפתות את עדי. נשארנו במלון והלכנו לישון. מחר שוב השכמה, הפעם צפונה, לחופי הפסיפיק, אל האי אוטילה.
אוטילה
אומרים שבאוטילה ניתן ניתן ללמוד לצלול במחיר הזול בעולם. שם, עם מעט מזל ניתן גם לשחות לצד כריש לוויתן ענק. בינתיים ממשיכים המחירים לעלות, האי בבניה מואצת ועדיין העלות נמוכה. שילמנו 160 דולר לקורס מים פתוחים של פדי. המחירים בין בתי הספר דומים והתמרון הוא בשילוב של הנחות למגורים, איכות המגורים וכמובן, התאמת ההדרכה. הקורס כולו נעשה בים, אתרי צלילה רבים ומגוון בעלי חיים ואלמוגים.
באוסטרליה ירדנו מאי ואני לצלילות הכרות ואני עדיין זוכר איך התרגשתי לראות אותה שוחה בקלילות מתחת למים. מאז מאי הספיקה לעשות קורס צלילה באילת. עדי היתה קטנה מדי (10) כשטיילנו באוסטרליה ונאלצה לשנרקל מעלינו. עתה, נוגעת בגיל שלוש עשרה, להוטה לעשות, החלטנו לעבור את הקורס ביחד. מאי יצאה לצלילות כיף, רוחשת נסיון, ועדי ואני ירדנו אל המים כתלמידים. אורית, שסיימה לפני שנים את הקורס (ולא נאמר כמה...) העדיפה להצטרף לשנירקולים. הריף הרדוד כאן מאפשר גם מפני המים לראות לא מעט. קורס צלילה. לא פשוט לילדה, חומר באנגלית, כיתה של גדולים, מבחן שחיה וציפה, מבחנים באנגלית לא מובנת. היום הראשון היה קשה. שוב עולות השאלות היכן תומכים, עד כמה דוחפים. כמו בנסיון הטיפוס על האליניסאס באקוודור, עם מאי, אין לי תשובות. החלטתי שהגבול יעבור במים. אם עדי תחליט לפרוש זה יהיה רק במים. עם העבודה והלחצים על הקרקע היא תצטרך להתמודד.
עדי התאהבה במים. בסביבה הזרה, כ��ש�בועות האוויר משמיעות רעש לא מוכר, היא התמודדה נפלא עם התרגילים והחרומים. כשהתחלנו להעמיק החלו אצלה בעיות איזון לחצים ובילינו דקות ארוכות בירידה איטית, עצירות ועליות לאיזון. הרבה בגרות נדרשת שם, הרבה עזרה קיבלנו מהמדריכים שתרגלו אותנו. הרבה תודה מגיעה לניל ולצוות מ"קרוס קריק" על מקצועיות ואוירה מפרגנת. צלילות הכיף שעשינו שלושתינו בתום הקורס היו אושר אמיתי. עדי מאושרת, מאי צוללת בביטחון ואני מסיים את הסרט במצלמת המים החד פעמית.
יום העצמאות תפס אותנו באוטילה. עדי ואני היינו בעיצומו של הקורס. מאי ואורית יצאו בסירה עם עוד תשעה ישראלים לאחד האיים הקטנים שליד אוטילה. ערסלים, חול חופים נקי, קוקוסים מעל וים כחול. יום עצמאות רחוק מהבית אבל קרוב קרוב.
לא ראינו באוטילה את כריש הלוויתן הענק. מעל עשרה מטר, מנוקד חבורות לבנות, שוחה קצת מתחת לפני המים אך ניתן לזיהי מרחוק לפי הציפורים המרחפות מעל כשהוא גומע מי ים עשירים בפלנגטון. ברי מזל רואים אותו כבר בשבוע הראשון. אחרים ממתינים גם חודשים. בקשו לצלול בריף הצפוני. שם, מול חופו הצפוני של האי ניתן לראותו ואז תוך שניות מזנקים כולם מסירת הצלילה לשנרקל לצידו. בפעם הבאה, עם מעט מזל.
נפרדנו מהאי. הצלילות היו נפלאות, בית הספר היה מצויין, האוירה באי פחות. השפה הרשמית היא אנגלית והגישה והיחס בהרבה מקומות היא צפון אמריקאית. אם אתם מחפשים אוטנטיות, חפשו במקום אחר. העקיצות המגרדות של זבובי החול ילוו אותנו עוד יום יומיים. באוטובוס מקומי נוח יצאנו לסאן פדרו מרחק שלוש שעות נסיעה. משם, בחמש בבוקר, נצא דרומה עם "תיקה באס", אוטובוס נוח החוצה את מרכז אמריקה.
לפני השקיעה כבר פרקנו את המוצ`ילות בהוספדחה דון אלפרדו בגרנדה היפה על שפת האגם הגדול אשר בניקרגואה. ארץ חדשה.
