צלילה באוטילה
אחרי קצת יותר מחודש וחצי, נפרדתי בעצב מגואטמלה על נופיה הטבעיים והאנושיים ושמתי פעמיי לעבר הונדורס. מספר אוטובוסים, כולל מיניבוס ממוזג אחד! מביאים אותי בסופו של דבר לתחנת האוטובוסים של לה סייבה (La Ceiba). לה סייבה היא עיר לחופי הים הקאריבי שמהווה מלבד יעד תיירותי בפני עצמה, נקודת זינוק עיקרית לאיי המפרץ - בעיקר לאוטילה (Útila) ורואטן (Roatan). אני נפרד מ- 300Lps ועולה למעבורת. הגלים מטלטלים את הספינה השטה בים הפתוח. כיסוי פלסטיק עבה מגן על הנוסעים במעבורת מפני רסס הגלים. מספר צעירים טיפשים בוחרים לשבת בחרטום הספינה, מחוץ לכיסוי וסופגים מטחי מים עזים שלא משאירים פינות רבות בגופם יבשות. אני, כמובן, ביניהם.
רטובים ומלוחים, אנחנו מגיעים לאוטילה, המוכרז כמקום הזול ביותר בעולם ללמוד בו צלילה (בדיקה באינטרנט בדיעבד מעלה שבאילת לא יותר יקר ואף יותר זול לעתים). עם הירידה מהמעבורת מתחילה ההתרחשות האמיתית. אני ראיתי את החוויה הכי מעניינת באי: עשרות בודדות של צעירים יורדים, חמושים בתרמיליהם ובקצה המזח ממתינים להם מספר דומה של מדריכי צלילה משלל בתי הספר שבאי, חמושים בפליירים ומילים טובות. רובם מציעים מחיר דומה (246$ לקורס "צולל במים פתוחים" וסכום דומה לקורס המתקדם). ההתרחשות לא אורכת יותר ממספר דקות ובסיומה המזח נותר מיותם עד הגעת המעבורת הבאה והצעירים מנותבים איש איש לדרכו. אני הלכתי עם ג`ייסון, מדריך צלילה מישראל/דרום אפריקה (תלוי מי שואל) שהוביל אותי ל-Utila Dive Center, אחד מבתי הספר הותיקים והגדולים. החלטתי לוותר על ההשוואות ופשוט ללכת עם מה שנראה סביר, לא הכי זול ויש להם ספרים בעברית.
היום הראשון היה נחמד ומשעשע וביום השני כבר עלינו על הסירה וצללנו לעומק. היתה חוויה מעניינת ומיוחדת אך עבורי היא גם היתה קצת מעורפלת. מסתבר שמי שמעל המים ניחן בעיני חולד, לא הופך לנץ מתחת למים. הצבעים היו יפים ומרשימים, אבל הרבה צורות של דגים לא ראיתי. בהתאם לזאת שמחתי מאוד על כי מרקו, מדריך הצלילה שלי מגרמניה, מצא עבורי משקפת צלילה אופטית, מה שהפך את הצלילה לצלולה ומרתקת.
איך אסכם- עולם המים הוא יפה ומעניין, אבל בשבילי, היבשה היא המקום. אחרי שבוע של לימודי צלילה באי, אספתי את חפצי ופניתי לדרכי. 310Lps עלתה המעבורת חזרה כי יש מיסי נמל שצריך לשלם. ידעתי שאני רוצה לטייל קצת באחד מיערות העננים של הונדורס אבל התלבטתי בין קוסקו שליד סן פדרו סולה לבין סלאקה שליד עיירה קטנה בשם גרסיאס. מכיון שבטיול, יותר קטן הוא בדרך כלל יותר טוב, בחרתי בגרסיאס (Gracias).
הגעה לגרסיאס
אוטובוס מלה סייבה לסן פדרו סולה (San Pedro Sula) (מחיר- 75Lps) מוריד אותי במרכז העיר. סן פדרו סולה היא העיר השנייה בגודלה בהונדורס ועיר התעשייה העיקרית. בגדול, מייצרים כאן הכל, בהרבה מאוד מפעלים שבאזור. בהתאם, מרכז העיר הוא כולו שוק ענק של שפע מוצרים מקומיים ומיובאים. בירור קצר מעלה שהאוטובוס לסנטה רוזה דה קופאן (Santa Rosa de Copan) (בדרך לגרסיאס) יוצא מהטרמינל החדש שמחוץ לעיר, מונית לוקחת אותי לשם (התחיל מ-70, אחרי השוואה קצרה נגמר ב-40Lps). הטרמינל החדש הוא מגרש כורכר מאובק שהדבר היחיד שלא עולה בדעתי כשאני רואה אותו, הוא שהוא חדש. אבל, ברוכים הבאים להונדורס.
שעתיים וחצי נוספות (ו-50Lps) ואני מגיע לסנטה רוזה דה קופאן. טרמפ עם טנדר מביא אותי תוך זמן לא ארוך לגרסיאס. גרסיאס היא עיירה קולוניאלית קטנה ומקסימה. רחובותיה העיקריים מרוצפים אבן (והשאר כמובן כורכר לא סלול), בתים של קומה אחת, מספר כנסיות יפות ושפע מסעדות ובתי מלון. היא קצת הזכירה לי את אנטיגואה בגואטמלה, רק בלי הטירוף התיירותי.
אני נוחת במלון Guancascos על מנת לברר פרטים על הטיול האפשרי ונתקל בשני צעירים מקסימים- סויאפה וישמעאל. בין 3 ימים לצד השני של הפארק ליומיים של עלייה וירידה אל הפסגה, אני בוחר ביומיים. מדריך עולה בדרך כלל 20$ ליום, אבל ישמעאל (שביומיום עובד במלון ולא מדריך) מסכים לנצל את הסופשבוע שלו ולצאת איתי תמורת 25$ ליומיים. (500Lps). מלון Guancascos קצת יקר בשבילי וסויאפה עושה איזה 10 טלפונים בשביל למצוא לי מלון אחר. מוקסם מהאדיבות והעליצות של השניים אני פונה לישון לקראת הטיול בבוקר המחרת. בשש בבוקר אוסף אותנו הטוק-טוק (100Lps) מהכניסה למלון שלי (שאני לא זוכר את שמו אבל הוא היה די מלוכלך, קר והציע שפע בעלי חיים בחדר) ולוקח אותנו במעלה הגבעה לכניסה לשמורת סלאקה (Parque Nacional Celaque).
שמורת סלאקה
השמורה הגדולה מגינה על יער העננים ובה נמצאת גם הפסגה הגבוהה ביותר בהונדורס (2849 מ`). יער עננים איננו יער שבו מקפצים דובוני אכפת לי ומפיצים אהבה כפי שאולי חלקכם מדמיינים. יער עננים הינו יער שנמצא בגבהים של מעל 2000 מ` פחות או יותר וכשמו כן הוא- נמצא רוב היום בתוך ענן, מה שמבטיח לחות גבוהה ואויר קריר. מלבד עננים, מאכלס היער פומה, יגואר, אוצלוט, קופים ויונקים אחרים, ציפורים שונות ובראשן הקצאל הקסומה שהיא הציפור הלאומית של גואטמלה ואחת היפות שבציפורי תבל. הספר מבטיח שבעלי החיים חמקמקים אבל אנחנו לבטח נראה את הקצאל. חמושים בתקוות ובמשקפת מבעל המסעדה שבכניסה לפארק, אנו נפרדים מ100Lps עבור כניסה ולילה בפארק ויוצאים לדרך. ההליכה כרגיל, המדריך מדלג לו בעליצות, מפזם שירי דרך הונדוראניים ואני מאחוריו, מתנשף בכבדות ומזיע, מנסה לשמור איכשהו על קו ראייה עם ישמעאל.
קצת אחרי תחילת הדרך אנחנו שומעים ציוץ מתנגן ורך. מעין סלסול עולה ויורד שאחריו שריקה. ישמעאל נדרך. זוהי הקצאל. מכאן ועד סוף הטיול ילווה אותנו ציוץ הקצאל בחלק ניכר מהדרך. אחרי מספר שעות הליכה שחוצה נהר ומספר נחלים המובילים אליו, אנו מגיעים לחניון ראשון- בקתת בוץ עם גג רעפים שידעה ימים טובים יותר. Campamento Don Tomas הוא היום בקתה מתפוררת שרוב רעפיה שבורים על הרצפה ומותירים חללים בתקרתה. מעודדים מההתקדמות אנו ממשיכים ואחרי טיפוס חד של כשעה וחצי בין עצי אורן עצומים, שרכים שונים ומיני פטריות מגוונת אנחנו מגיעים לחניון השני- Campamento El Naranjo, בו אנו מתמקמים ללינת לילה (למרות שהשעה רק 12 בצהריים). או אז מתחילה ההתרחשות האמיתית. ישמעאל ואני, מצויידים בגפרורים, פיסות נייר בודדות ושפע נחישות מתחילים לנסות להדליק מדורה. נזכיר רק שאנחנו בעונה הגשומה, ביער עננים לח כולו, הזוכה ל-2000-4000 מ"מ גשם בשנה. חיפוש אחר עצים יבשים מעלה חרס ובכוחות משותפים, נשיפות, גילוף גזרי עץ וקיצוץ נוסף במאצ`טה אנחנו מצליחים בתום כשעה וחצי של מאמצים לשפות את קנקן הקפה על האש.
שיחות נעימות על חברות, לימודים והעתיד מעבירות את זמננו עד הערב בו אנו נוטים לישון, חומקים מהגשם שלא פסק כל הלילה. השכמנו מוקדם בבוקר, הדלקנו את האש מחדש ויצאנו לדרך. הדרך מלאה ערפילים כולה. גזעי העצים מצופים מעטה עבה של חזזית, ביניהם שרכי ענק עם עלים עצומים ובתווך, שביל קטן ושני צועדים קטנים. הפסגה הגבוהה ביותר בהונדורס הייתה אפופת ערפילים אף היא שמנעו מאיתנו חויית נוף מופלאה. הדרך למטה היתה כרגיל קלה ונעימה ואחר הצהריים הגענו חזרה לגרסיאס. הרבה חיות לא ראינו וניאלץ להסתפק בציוץ הקצאל ובתמונות (אחת מצורפת). באותו ערב עוד ניסיתי את מזלי בתפיסת טרמפים בכיון יעדי הבא - הריסות המאיה בקופאן. אחרי שעה של המתנה שעיתי לעצות הנוכחים שהכריזו כי אחרי חמש בערב אף אחד כבר לא נוסע בכיוון. במלון Eric המומלץ שוב השיבו פניי ריקם ואני פניתי ל-Finca Bavaria שם העברתי את הלילה (160Lps) בחברת שפע עכבישים בפינות החדר.
עתיקות המאיה בקופאן
6:00 בבוקר ואני ממתין לאוטובוס שיקח אותי הלאה. חוזר צפונה לסנטה רוזה דה קופאן, לה אנטרדה ומשם - קופאן רואינאס (Copan Ruinas), עיירה מקסימה גם היא, קילומטר אחד מאתר עתיקות המאיה המפורסם - קופאן. אני מתמקם במלון "תפוח ירוק" (Manzana Verde, 75lps בחדר משותף) וסוף סוף זוכה למקלחת חמה ראשונה מזה שבועיים. אתר העתיקות עצמו מרשים ומעניין אך אותי הוא מותיר מאוכזב. הספר מספר על נוכחות אנושית מעל 3000 שנה, על מלכים מפורסמים ודגולים - "אדון השמש הנשגב, הקצאל והארה הארגמנית", מייסד שושלת המלכים העיקרית, ממשיכיו - ראש מחצלת, יגואר החבצלת, הבנאי הגדול וארנב 18 שאיבד את ראשו בקרב עם ממלכת קיריגואה ועוד ועוד, אך כשאני מגיע לאתר מחכים לי אבנים מפוסלות וכרי דשא. איפה הלוחמים? איפה הקרבות? הראש יודע שקופאן ננטשה לפני מעל 1000 שנה בעקבות פגעי טבע והתפוצצות אוכלוסין (הרבה לפני הכיבוש הספרדי) אך הלב עדיין מצפה ומתאכזב. הסיור יכל להסתיים באכזבה גדולה אך במזל נתקלתי ב-3 נשים אמריקאיות מבוגרות ונכדתה של אחת מהן ששכרו מדריך. אני מצטרף אליהן ומצליח מעט להשביע את תיאבוני ולהצית את הדימיון בתיאורי והסברי המדריך. ועכשיו, בליז. יוצאים לדרך.
הטיפים של יובל
הגעה מליבינגסטון בגואטמלה לאוטילה בהונדורס
אפשר להגיע ביום אחד מליבינגסטון לאוטילה אבל צריך לצאת מוקדם וטיפה מזל. ספינה יוצאת מוקדם בבוקר מליבינגסטון לפורטו באריוס (15 קצאל), מפורטו באריוס יוצאים כל הזמן מיניבוסים לגבול. אל תעלו על הטרנזיט תיירים שמחכה לכם במזח. תלכו קצת קדימה בהמשך הרחוב ותמצאו את המקום ממנו יוצאים הטרנזיטים לגבול (או שהם כבר יעברו לידכם) (15 קצאל אני חושב). הטרנזיט גם יעצור לכם בתחנת החתמת הדרכונים ויחכה שיחתימו לכם את הדרכון. אחרי הגבול מחכים טרנזיטים לעיירה השכנה או אם יש לכם מזל, לפורטו קורטז (30 למפירה אם אני לא טועה). אתם לא נכנסים לפורטו קורטז, תרדו בצומת ושם קחו אוטובוס לסן פדרו סולה. מסן פדרו סולה קחו אוטובוס שיוצא מטרמינל במרכז העיר ללה סייבה (75 למפירה). מלה סייבה אין אוטובוסים לנמל המעבורות לאיים. אם יש לכם מזל תמצאו עם מי לחלוק את הנסיעה (כ-70 למפירה למונית). מנמל המעבורות יוצאת מעבורת לאוטילה ב-16:00 (300 למפירה). בהצלחה.
בחירת מועדון צלילה בהונדורס
רוב המועדונים מציעים אותו מחיר ואותו קורס פחות או יותר. חלקם נותנים גם לינה, צלילות כיף אחרי הקורס ודברים שונים. דברים שאין לכל המועדונים והייתי לוקח בחשבון:
א. ספרי לימוד בעברית.
ב. משקפי צלילה אופטיים לממושקפים שביניכם.
ג. יש מספר מועדונים שמציעים קורסים במחיר נמוך יותר. בדיעבד, שווה לגשת. אם זה לא מלוכלך ומגעיל, שווה לחסוך את ה-200 שקל. את הדברים החשובים הם לא יכולים לחפף.
אוטובוס מלה-סייבה לסן פדרו סולה
בטרמינל האוטובוסים יש מספר חברות שנוסעות לסן פדרו. בלי בושה החברות יכולות להגיד לכם שאין אוטובוס אחר כשיש וכו`. צאו החוצה ותסתובבו בין האוטובוסים. ככה תמצאו את האוטובוס שיוצא הכי מוקדם.
טיולים בהונדורס
הארץ הזו לא מאוד מתויירת כמו גואטמלה או קוסטה-ריקה, אך מציעה מסלולי טיול לא רעים בכלל. אני ניסיתי את יער העננים סלאקה שליד העיירה הקולוניאלית גרסיאס. אפשר לעשות שם יומיים או שלושה ימים של טיול מקסים בין עצים ושרכי ענק. פרטים תמצאו במלון Guancascos וגם בכניסה לשמורה תוכלו למצוא מדריכים. המחיר המקובל למדריך הוא 20$ ליום, הכניסה לפארק עולה 50 למפירה וכל לילה נוסף 50 נוספים. יש בהונדורס עוד מספר שמורות טבע יפות וגם שמורה ענקית של ג`ונגל במערב המדינה שנקראת לה מוסקיטיה ומציעה טיולי ג`ונגל מרתקים. תהנו.
לינה בגרסיאס
מלון Eric נראה טוב ומציע מחירים זולים. כנראה שבגלל זה הוא היה מלא כל פעם שהגעתי...
לינה בקופאן רואינאס
Manzana Verde (התפוח הירוק) הוא הוסטל תיירים טיפוסי עם חדרי דורמס נקיים ונעימים ומטבח חביב במחיר מצויין- 75 למפירה.
ביקור בעתיקות קופאן
רלוונטי לכל אתר עתיקות- בכניסה יש מדריכים שמציעים הדרכות במחירים מופקעים, אבל שווה להמתין קצת עד שיבואו עוד מספר אנשים ולקחת ביחד מדריך. ההבדל בין סיור בין אבנים לבין היכרות עם ההיסטוריה והמשמעות של הדברים הוא תהומי והם גם יראו לכם דברים שלא תשימו לב אליהם. למשל, מגרש משחקי הכדור עם ראשי הארה ארגמנית יכול להיראות חביב אבל אם תדעו את החוקים ושצריך היה להעביר את הכדור הכבד בעזרת הכתפיים עד לראש התוכי זה יהיה חביב יותר ואם תדעו שראש הקבוצה המנצחת איבד את ראשו לכבוד המעמד, זה יהיה יותר מעניין.
מקופאן רואינאס לגואטמלה ולבליז
יש שאטלים לתיירים פעמיים ביום לאנטיגואה ב-10$ שזה מחיר לא רע. אם אתם בכיוון בליז או משהו כזה, חבל על הכסף כי בשביל להגיע לצומת קצת אחרי הגבול לוקחים את אותו המחיר. סעו בטרנזיטים שיוצאים כל הזמן לכיוון הגבול ומשם תמשיכו בתחבורה המקומית לצ`יקימולה ומשם יוצאים אוטובוסים לפורטו באריוס, גואטמלה סיטי וכל מקום גדול אחר (אם תצאו מוקדם בבוקר, תוכלו להספיק להגיע לסירה שיוצאת ב-14:00 בצהריים מפורטו באריוס לכיון פונטה גורדה בבליז).
