אורגון הירוקה

התאהבתי במדינת אורגון (Oregon). דווקא עכשיו, כשהשעון מתקתק ויש לנו מגבלת זמן, יכולתי להישאר כאן שבועות, למרות הקור. היום, 8/8 חל יום הנישואין שלנו (15 שנים למי שמתעניין) ובמקרה, בתאריך הזה השנה חל גם חג האהבה. היום גם נכנסנו למדינת אורגון. דרך כביש 5 ממדינת וושינגטון הגענו לפורטלנד (portland). החלטנו לא להתעכב בפורטלנד ולעצור רק במרכז המבקרים. כאשר חוצים את הגבול מוונקובר שבמדינת וושינגטון לפורטלנד שבאורגון עוברים על גשר, מהגשר יש שלטים שמכוונים למרכז המבקרים של המדינה. קיבלנו הרבה מידע והמשכנו בנסיעה לכיוון החוף.

 אורגון ירוקה. יערות צפופים וסבך ירוק כמו ג`ונגל, שיחים ירוקים, המון המון ירוק. איזה יופי!! כאשר קראתי בספרים על אורגון אהבתי שני דברים: למרות שחלק ניכר מפרנסתה מגיע מהיערות המדהימים האלה, יש להם חוקים מאד נוקשים בנוגע לאיכות הסביבה. הדבר השני: במדינה הזאת יש זכות להמתת חסד על ידי רופא. מדינה נאורה. עצרנו ב- Tillamook state forest לפיקניק ומנגל. הילדים מאד השתדלו, בגלל יום הנישואין שלנו, לערוך את השולחן יפה ולהיות המלצרים שלנו. איזה מתוקים !! המשכנו למפעל הגבינות בעיירה Tillamook. מה לומר לכם? התאכזבנו מאד. מי שהיה במרכז המבקרים של תנובה ברחובות יכול לוותר על זה. במפעל יש חלונות שמהם ניתן להשקיף על תהליך ייצור הגבינות, אפשר לטעום גבינות ויש כמובן חנות מפעל. התצפית לא עולה כסף ואפשר לסיים את הביקור בחצי שעה. אם אתם בסביבה תכנסו אבל אל תבואו במיוחד, לכו לתנובה.

 התחלנו לנסוע לאורך החוף על כביש three capes senic loop north tunction. הנסיעה לאורך החוף והמראות המדהימים, איזה נופים ואיזה יופי. עצרנו בכמה מנקודות התצפית לצילום. נעזרנו בחוברת שקיבלנו במרכז המבקרים במהלך הנסיעה לאורך החוף והנקודות המעניינות. הגענו ל- cape kiwanda. בתוך הים, די קרוב לחוף, יש סלע גדול מזדקר ועל החוף יש דיונה גדולה. החלטתי שזה המקום לישון בו. הקמפ נמצא ממש מול המראה המרהיב הזה ולמרות המחיר (41$) החלטתי שפה אני רוצה להישאר. חנינו וירדנו לחוף. רותם ועידו מיד רצו למים, המים פה מאד קרים ומעט מתרחצים פה (אמרו לנו שגם בגלל הזרמים החזקים). בכלל קר פה באורגון. עידו רץ לדיונה והשתולל, עד שהתחיל להיות קר מאד והשמש התחילה לשקוע. בקמפ רותם ועידו הלכו לגן השעשועים ואפי התחיל לארגן מדורה. ככה חגגנו את יום הנישואין שלנו: מסביב למדורה, אוכלים תפוחי אדמה ופיצה (שאפי הביא מהפיצרייה ליד), מרשמלו על האש וקרררר... אבל כיף. הילדים מאד ביקשו שנחזור מחר לחוף ולדיונות.

 למחרת בבוקר התעוררנו לתוך ענן של ערפל. לא ראו כלום. הסלע בים? מי רואה אותו בכלל? ואיזה קור!! אבל למרות הכל, היו הרבה אנשים שמשיטים סירות והרבה גולשים (מאד הופתענו לראות הרבה גולשים מבוגרים). גם אנחנו אזרנו אומץ וירדנו. עידו עלה לפסגת הדיונה ובקושי ראו אותו. רותם העדיפה את החול שלמטה. לקראת 11 הערפל התפוגג ואנחנו המשכנו בדרכנו בכביש היפה הזה. הכביש ממשיך עד לינקולן סיטי ושם מתחבר לכביש 101. כל הדרך נוסעים על חוף הים. עברנו את d river שרשום בספר השיאים של גינס כנהר הכי קצר בעולם. מיד אחריו עצרנו על יד החוף, למראה עפיפונים גדולים וצבעוניים. הבאנו את העפיפונים שלנו והתחברנו לחגיגה. סתם יום שיגרתי באורגון, הרוח חזקה מאד, משפחות באות לחוף הים, לבושים במעילים ובגדי ים, רובם משחקים בחול או מעיפים עפיפונים, מעטים נכנסים למים. אני חושבת עלינו, אם היינו עכשיו בארץ זה היה אחד מאותם ימים קרים שנשארים בבית או במקום סגור ובטח לא הולכים לים. אני לא יודעת איך הצלחתי, אבל באיזה שהוא אופן הצלחתי ללבוש מלבד השכבות שלי גם את הקפוצ`ונים של עידו ורותם ועדיין היה לי קר.

לתחילת הכתבה

יום ארוך - ארוך ונפלא

המשכנו ב- 101 ובק"מ ה- 126 עצרנו בנקודת תצפית מרהיבה על החופים והצוקים - boiler bay state scenic viewpoint. קראתי בספרים על הגלים שמתנפצים על הסלעים כמו גייזרים. מאד רציתי לראות אותם, אבל המקומיים אמרו לנו שזה קורה רק בימים סוערים במיוחד ואז כשזה קורה הגלים מגיעים אפילו לעיר. בכלל יש פה אזהרות צונאמי. פעם בחודש יש כאן אזעקת נסיון להתרעה בפני צונאמי. כשנוסעים על החוף יש שלטים שמדווחים על איזור צונאמי ואני חושבת לעצמי שיש כאן בתים כל כך יפים על יד החוף, מה קורה איתם?

 בק"מ ה- 131 - cape foulweather יש חנות מתנות שממוקמת ממש על הצוק. מתוך החנות וגם מבחוץ יש תצפית נהדרת על כל האזור. אולי התיאור של נסיעה ועצירה בעוד נקודת תצפית ועוד אחת נשמע קצת משעמם, אבל בכל נקודה כזו הנופים פשוט מדהימים. הסלעים והים והסלעים שבתוך הים. בנקודה שנקראת otter rock devils punch bowl state natural area יש סלע שנראה כמו קערת פונץ` ובזמן הגאות הוא מתמלא מים. את נקודת התצפית האחרונה - "המגדלור" כבר לא רציתי לראות. הייתי כבר עייפה מדי, השעה הייתה כבר שבע והיינו צריכים למצוא מקום לישון אבל אפי התעקש ונכנסנו. יש תשלום בכניסה, אבל למרות שזה פארק מדינה אפשר היה להיכנס עם ה"גולדן איגל". המגדלור כבר היה סגור. אפי אמר שהוא רק יורד לצלם ושאל את הילדים אם הם רוצים לראות כוכבי ים. להפתעתי שניהם ירדו איתו. אני נשארתי בקרוון המתנדנד מהרוחות החזקות וכשהם חזרו וסיפרו מה ראו, קצת הצטערתי שנשארתי: כוכבי ים, שושנות ים, דגים ואפילו אריות ים. כאשר כבר התכוננו להתחיל לנסוע רותם אמרה שהיא רואה לוויתן. אפי ואני הספקנו לראות את הזנב. עידו ואפי ירדו לנסות לראות אבל הוא כבר נעלם לנו.

 היום הארוך והנפלא הזה הסתיים. רצינו לישון בוולמארט של ניופורט (Newport), אבל להפתעתנו היו שלטים שאוסרים על לינת לילה. השלטים חזרו על עצמם בכל החניונים ואנחנו נסענו לחפש קמפ. כל משרדי הקמפים כבר סגורים ואנחנו מתמקמים בקמפ ששיך למרינה ומתכוונים לישון. אני כותבת מתכוונים מכיוון שצופר ערפל שפועל כל 20 שניות למשך 3 שניות (כלומר 3 פעמים בדקה!!!) לא נותן לנו לישון. רק בבוקר נודע לנו שזה צופר ערפל (אחרי ששאלנו) ועד עכשיו אני לא מבינה איך אנשים יכולים לישון בצורה כזאת. היו שם עוד קרוונים, יש מוטלים באזור וגם בתי מגורים שבטוח שומעים את זה. תארו לכם שאפי, שבימים כתיקונם מאד אוהב לישון, קם בארבע לפנות בוקר ועבד קצת על המחשב. אחרי נדודי השינה המשכנו לנסוע, עדיין על 101.

 בכביש 101 יש מספר רב של נקודות תצפית ומגדלורים (פגשנו לא מעט אנשים שעושים טיול מגדלורים). בנקודת התצפית סטרוברי היל אומרים שאפשר לראות לוייתנים. אנחנו לא ראינו, כן ראינו את האוקיאנוס מנקודת תצפית מאד יפה. ב- heceta יש מסלול מהחוף לכיוון המגדלור אבל אין חניה לקרוונים. כאשר ממשיכים עם הכביש למעלה יש נקודת תצפית על המגדלור אבל יותר מזה, ראינו המון אריות ים נחים להם על הסלעים. כמה מטרים משם נמצאת המערה המפורסמת של אריות הים. נפרדנו מ- 25$ כדי להיכנס, ירדנו במעלית, נכנסנו למערה (מי שרגיש לריחות שיחשוב פעמיים) וראינו דרך חלון קטן ומגודר את אריות הים. אותם אריות ים (או חברים שלהם) שראינו כמה מטרים משם. הרגשנו קצת מרומים, חשבנו שהמקום גדול יותר ובכלל, אחרי 10 דקות כבר לא היה מה לעשות שם. האמת שעידו ואני סיימנו אחרי שתי דקות.

 המשכנו בדרכנו לפלורנס, התחנה הבאה שתקרב אותנו להבטחה שעלינו לממש - הדיונות. לאור ניסיון הלילה הקודם בדקנו טלפונית לגבי הקמפים באזור ומצאנו אחד קרוב למרינה ולעיר הישנה. אפי שאל כדי לוודא שאין צופר ערפל באזור. המחיר הוא 22$ ללילה, בהחלט מחיר סביר לקמפ, שבדיעבד גילינו שנמצא במקום מצוין: Port of siuslaw rv park and marina (אם מזמינים בטלפון, מוסיפים למחיר עוד 5$). הקמפ נמצא במרחק הליכה מה- old town, אז חנינו והלכנו לאכול. בהמלצת אנשי הקמפ הלכנו ל- mo`s - דיינר חביב המתמחה במאכלי ים, עם אוכל טעים ושירות מצוין. יש גם חנות מזכרות, כך שבכל פעם ששעמם לעידו בזמן שאנחנו עוד אוכלים, הוא הלך להסתובב קצת בחנות. סיימנו את היום שבעים ומרוצים. העברנו ערב שקט בקמפ, לאחר כמה ימים מאוד אינטנסיבים והליכה מאוחרת לישון. מחר יש לנו עוד יום עמוס, כולל הבטחה שיש לקיים.

לתחילת הכתבה

שמורת ג'סי הנימן והסביבה

מי שעוקב אחרי הכתבות אולי יזכור שסיפרתי שכאשר ויתרנו על שמורת החולות הלבנים בניו מקסיקו, הבטחנו לעידו שעוד נהיה בדיונות בהמשך הטיול. הבטחות צריך לקיים ולכן פנינו מועדות לשמורת ג`סי הנימן (honeyman state park) והנה עוד אחת מהסיבות להתאהבותי באורגון. שילמנו 3$ דמי כניסה לשמורה, אין מי שגובה כסף, פשוט משאירים את הכסף בקופה שנועדה לכך, חנינו ומיד הלכנו לדיונות. רוב האנשים מגיעים לכאן עם סנד-בורד שזה מעין סקייט-בורד שמיועד לחול ונראה כמו כיף אמיתי. אנחנו, שלא הבאנו ציוד, הסתפקנו ברגליים. עידו כמובן רץ ראשון, אבל אפילו רותם ואני טיפסנו עד למעלה. ישבנו על קצה הדיונה, מתחתינו האגם שמוקף ביער ירוק מדהים, מאחורינו דיונות ומעלינו השמיים הכחולים. הרגשנו על גג העולם. בצד השני של האגם השכירו סירות פדלים. השכרנו סירה לחצי שעה (4.5 דולר, כן זו לא טעות, רק 4.5$) ו...עלינו כולנו על סירת פדלים אחת. למעשה, זה היה כמו שני פילים ושני גמדים בדוגית קטנה. הסתובבנו סביב עצמנו ולא הצלחנו להשיט אותה. הילדים נראו כאילו עוד שנייה הם שוקעים מאחור, עד שהם צרחו עלינו לרדת כבר מהסירה ולתת להם לדווש לבד. אני, ההיסטרית, קצת חששתי איך יסתדרו, אבל פתאום הסירה שטה והילדים מדוושים, פתאום הם גם מסתדרים ביניהם, מדי פעם הם מתחלפים ומעבירים את ה"הגה", כל כך מרוצים מעצמם שהם מצליחים במשהו שאנחנו לא הצלחנו בו.

לתחילת הכתבה

אנחנו פשוט נהנים מהם, לא מבינים למה לא נתנו להם לשוט לבד מהתחלה. החבר`ה בהשכרת הסירות לא ממש שמים לב לזמן ההשכרה (שאלנו) וככה רותם ועידו נהנים מזמן שייט נוסף. רותם ממש לא רצתה לסיים. הילדים של אורגון שוחים באגם. יש אפילו אזור מתוחם לשחייה, למרות שגם בצד השני נכנסו למים. רותם ועידו בבגדי ים הולכים לכיוון האגם, מכניסים רגל ומיד חוזרים. עוד כמה ניסיונות, אבל הקור מונע מהם את הכניסה למים. מה לעשות, הילדים שלנו לא רגילים למה שילדי אורגון רגילים. הפארק הזה מומלץ מאד, היה ממש כיף להיות בו. מסתבר שיש חנויות על הכביש הראשי שמשכירות סנד-בורד, אז אם מישהו מגיע לשם, כדאי לו להצטייד לפני כן. באזור הזה של הדיונות גם לא נתקלים בטרקטורונים ובבאגי. עוד משהו קטן על הפארק הזה: אחרי שמסיימים להשתולל יש למטה ברז לשטיפת רגליים לכל ההורים שלא רוצים חול במכונית.

 בערב רצינו לטייל בעיר הישנה של פלורנס (Florence), אבל הערב הפך ללילה ויצאנו רק בשעה 10 כדי לגלות שכולם כבר הלכו לישון ומלבד שני פאבים, הכול סגור. הרחוב בו טיילנו הזכיר לי קצת את המדרחוב בזכרון יעקב, עם החנויות היפות, דברי האמנות וחלונות הראווה המעוצבים בטוב טעם. חזרנו לקמפ הנחמד שהיתרון שלו הוא הקרבה לעיר, אבל הוא נמצא בתוך חורשה נחמדה וקרוב לנהר אז יש הרגשה של קמפ בטבע ולא קמפ עירוני. אפי רצה לרכוב על באגי ועידו כמובן מיד רצה להצטרף. אתמול כשהגענו להשכיר אחד שכזה, הסתבר שכבר מאוחר והכל כבר תפוס. אין הזמנות מראש וצריך לבוא ולהשכיר, עדיף בבוקר כשפחות עמוס. אז באנו בבוקר ופתאום סיפרו לנו שאפי גבוה מדי (את זה הם לא אמרו אתמול). עידו כמובן מאוכזב ואנחנו מתלבטים. אנחנו נמצאים קרוב לפלורנס והמקום הבא להשכרה נמצא במרחק של כשלושת רבעי שעה נסיעה. החלטנו להמשיך בכל זאת, למרות שלא היינו בטוחים שיאפשרו לאפי לנהוג. התמזל מזלנו או יותר נכון, מזלם!!. אפי ועידו עלו לבאגי בהנאה מרובה (חברת spinreel במייל ה-224 של כביש 101).

מדובר בשעה וחצי של נסיעה בשביל חולי בין שיחים לכיוון החוף ולאחר מכן משחקים עם הבאגי על דיונות חול ענקיות בחזרה לנקודת המוצא. נפרדנו מ-72$ שלדברי אפי היו שווים כל רגע. חשוב להדגיש שבכל החברות האחריות על הפעילות היא שלך בלבד והחברה מסירה כל אחריות. לאור הניסיון שהיה לאפי עם הסירות באגם פאוול, הוא הקפיד לשמור על הכללים כמו לא להיכנס לחול הרטוב (יש קנס עבור ניקוי הבאגי) ולא לבצע קפיצות (יש קנס גם על זה). בקיצור, שימו לב שבמידה ונהנים יותר מידי עלולים לשלם על זה, וביוקר.

לתחילת הכתבה

גן חיות, מפלים, ונפרדים מאורגון

התוכניות קצת השתנו, מכיוון שבמקור רצינו באגי בבוקר ונסיעה מפלורנס לכיוון מזרח כדי להספיק לראות את אגם קרייטר לפני הנסיעה לקליפורניה, אבל ירדנו דרומה, עשינו באגי, וכבר צהריים אז למה לא להמשיך לאלתר ולשנות תכניות. החלטנו לרדת לגן החיות west coast game park, שנמצא ב- bandon, דרומה יותר בכביש 101. התלבטנו, שוב, האם נספיק? השעה כבר ארבע, האם יש טעם? החלטנו לנסות. לא סיפרנו לילדים לאן הולכים כדי שלא יתאכזבו. הגענו בארבע וחצי, הגן נסגר בשש ואמרו לנו שזה מספיק זמן לראות הכול ואכן צדקו. אני חייבת לומר, הגענו לכאן בהמלצת משפחת שהרבני שאת כתבותיהם קראתי כאן באתר בזמן הזה בשנה שעברה, בעודנו מתכננים את הטיול. היה שווה!! אפילו לנסוע במיוחד ולשנות תכניות ואני כמעט ויתרתי על זה. זהו גן חיות לא גדול וזה מה שכיף בו, שהאטרקציה העיקרית שלו הוא ליטוף גורים של בעלי חיים כמו אריה ונמר. הילדים יכולים גם להחזיק וללטף שועל וחמוס, לראות דב שנולד לא מזמן וכל זה נעשה תוך כדי הליכה בין חיות שמטיילות חופשי ואפשר גם לקנות אוכל ולהאכיל אותן. יש עיזים, איילים, חמור, למות ועוד ויש גם חיות בכלובים. למשל שימפנזה ששיחקה להנאתה כדורסל (ומדי פעם זרקה על הקהל התמים לכלוך). רותם ועידו אהבו כל רגע וכל דקה במקום הזה. חיות הטרף האלה, כשהן גורים הן ממש חמודות. כשיצאנו, נתקלתי בעוד תופעה חביבה (כדאי לאמץ אותה גם בארץ) - עמדה לניקוי הנעלים והרגליים. כאשר הולכים בין החיות דורכים גם על מה שהן משאירות אחריהן ולכך יש פתרון: מברשות שמשפשפים עליהן את הנעלים וצינור לשטיפת הרגליים. מאוד יעיל, מחשבה יפה.

 לפני אגם קרייטר, עוד כמה קוריוזים על אורגון: אי אפשר לישון עם קרוון בוול-מארט, או לפחות אנחנו חיפשנו וכל הזמן נתקלנו בשלטים שאוסרים את זה. בכל המדינות שהיינו בהן יש תמרורים מצוירים, כמו למשל, ציור של אבנים נופלות כשיש סכנה. באורגון רוב התמרורים מילוליים, כדי להזהיר מאבנים הם כותבים:"rocks", כדי לשים לב שחיות עוברות בדרך הם יכתבו את שם החיה ואם אתה לא יודע לקרוא, בעיה שלך, תלמד לקרוא ותבוא לאורגון. זאת המדינה היחידה שנתקלנו במתדלקים בתחנות הדלק, אין שירות עצמי בכלל (במדינות האחרות יש רק שירות עצמי). חייבים להיעזר במתדלק וזה הופך את התדלוק לאיטי יותר. אין מיסים על מסחר וזה יתרון ענק. המחיר שאתה רואה זה המחיר שאתה משלם, בכל מקום אחר מוסיפים את המיסים על המחיר. ואחרון חביב - קררררר באורגון, פחות מ- 20 מעלות באוגוסט, אבל יפה וירוק וכיף להיות פה. ולא, לא סיימנו את אורגון, סיימנו את החוף ונכנסנו מזרחה לראות את אגם קרייטר, אבל לפני כן אנחנו נוסעים בדרך יפהפיה בכביש 138. הכביש עובר ביער הלאומי umpeca.

עצרנו ב- toketee falls, מסלול קצר כדי לראות מפלים יפים. אחר כך ב- clearwaters falls עצרנו לפיקניק. אפשר לשבת ממש מול המפל ולאכול. איזה יופי!! ראינו כבר מפלים, אבל כל מפל נראה שונה ואחר. המים והנוף מסביב מביאים אותי להרגשה של בראשית. הלכנו לישון בקמפ על יד diamond lake (מאוד סימפטי וידידותי) כדי להיות קרובים מחר לאגם קרייטר שנמצא ב- crater lake national park. מספיק ביקור של חצי יום בפארק, במיוחד עם אתם לא יורדים לשייט באגם. האגם נוצר בתוך לוע של הר געש. לא זורמים לתוכו נחלים והוא ניזון ממי השלגים בלבד. למרות זאת הוא אחד האגמים העמוקים בעולם וכנראה גם הנקי שבהם. אפשר לרדת לאגם במסלול לא כל כך קל (הבנתי שהעלייה אחר כך קשה) ולשוט בו. יש רק סירה אחת באגם ורק אפשרות אחת לרדת אליו. מי שלא יורד, רואה אותו מלמעלה. מראה צלול, כחול, מרשים. יש כאן אפילו קרח שנשאר מהחורף האחרון ומכיוון שהוא כל כך קרוב אז עצרנו כדי שרותם ועידו ילכו על הקרח. פספסנו כמה דברים באגם קרייטר בגלל שילוט לא ממש ברור ועשינו מסלול אחד קצר שהיה יותר כמו טיול ביער מאשר מסלול. זהו, עכשיו נפרדים באמת מאורגון. הייתם מאמינים שקיבלנו עונש מחברת הטלפונים הסלולריים? תשמעו על זה בפעם הבאה וגם תקראו על הבילוי הנהדר עם משפחת פורת.

לתחילת הכתבה

הפינה של אפי: מה צריך בקראוון

כאשר שוכרים קרוון, מקבלים אותו עם חבילת ציוד מינימאלית. למה אני מתכוון? בפנים הקרוון הארונות ריקים ממדפים, אין מספיק ווים לתליה ואפילו אין מייבש כלים. בחוץ אנחנו מקבלים צינור מים אחד, צינור ביוב אחד עם מתאם גומי (שלא מתאים לכל מקום) וזהו. למזלנו, קיבלנו מהחברה את כל הציוד הפנימי - מצעים ושמיכות, סירים וכלי אוכל ועוד (זהו חיסכון כספי משמעותי). להלן רשימת דברים שכדאי להשלים:
עבור המים: צינור מים נוסף (עוזר להתחבר למקור מים מרוחק). שפריצר לקצה הצינור (כאשר רוצים לשטוף את צינור הביוב). מתאם מים למילוי מיכל המים הנקיים - מעין צינורית שניתן לדחוף לפתח המיכל - עוזרת ומקלה על מלאכת המילוי.

 עבור הביוב: מומלץ לקנות ערכה שלמה, הכוללת צינור חזק ומתאם טוב לכל חיבורי הביוב האפשריים. זה יחסוך לכם זמן רב בעת ההתחברות וההתנתקות וגם את האי נעימות ברגע שיש נזילות בצינור (הם נוטים להיקרע ברגע שהם משתפשפים על בטון). אנחנו קנינו מתאם לביוב ומעמד לצינור (שומר על שיפוע הצינור). המעמד היה מהסוג המתקפל וכך היה ניתן לפרוש את הצינור בקלות ולקפל אותו ולשים אותו בתוך קופסא (יותר נוח מהחור בקרוון שמשמש לאכסון הצינור).

חשמל: עבור חשמל לא עשינו כלום, אבל יש אפשרות של שימוש בממירי מתח על מנת לספק חשמל 110V גם כשאין גנרטור או מקור חשמל בסביבה. בתוך הקרוון ניתן להשקיע מינימום ואפשר להתפרע. אנחנו קנינו מתלים שמתלבשים על הדלת (לא מצריך שימוש בברגים או מסמרים). קנינו מדפים מודולאריים מפלסטיק שהתאימו לארונות (או הותאמו בעזרת סכין), מייבש כלים שניתן להכניס לתוך הכיור (למרות שלא היה צורך) והכי חשוב, משטח מיוחד מבד נגד החלקה. מאוד נוח בתוך הארונות. איפה קונים את זה - בכל מיני מקומות. הכי יקר זה ב-Camp World. את כל הדברים הנ"ל ניתן למצוא ב-Wal-Mart במחיר יותר טוב. את כלי הפלסטיק ניתן להשלים ברשתות Dollar Tree. למי שיש עוד שאלות, מוזמן ליצור קשר.

לתחילת הכתבה