המקום היפה בעולם
בדרך לונקובר Vancouver חלפנו על פני שתי מדינות יפיפיות, אורגון וושינגטון. שתיהן, אינן צפופות באוכלוסייה (רוב האוכלוסייה מתרכזת סמוך לחוף). יש בהן שטחי יערות עצומים, שמורות אינדיאנים וכמה מהפארקים הלאומים היפים ביותר. חצינו כל אחת מהן לאורכה במספר שעות נסיעה וללא ספק נצטרך לחזור ולבלות בהן יותר זמן.
באורגון תכננו לשהות מספר ימים בעיר הבירה פורטלנד Portland אך לפני כן סטינו מכביש מספר 5 אל אחד המקומות היפים ביותר שראינו בעולם הגדול הזה , Crater Lake. האגם העמוק ביותר בארה"ב, נוצר מהר געש שקרס לתוך עצמו לפני כ-7,700 שנה.
Mt. Mazama התפרץ ואז התמוטט פנימה, מה שיצר מכתש בעומק 1000 מטר. כיום, ממלאים מים 600 מטר מעומק המכתש. שאמנים (אנשי דת אינדיאנים) לא הרשו לראות את ההר מכיוון שהוא נחשב למקום קדוש. זו כנראה הסיבה שמערבים גילו את המקום רק ב-1853. עומק המים גורם לספיגה כמעט טוטלית של קרני האור האדומות וצהובות ומשאירים לנו המבקרים במקום מים בצבע כחול מהמם. בסוף יוני כשביקרנו במקום, דפנות המכתש היו עדין מכוסות בשלג ולנו לא נותר אלא להסכים עם השאמנים, ולהביט מהופנטים במים הכחולים ובמצוקים שסביבם. ב-Crater Lake כאמור היה עדיין הרבה שלג. לאחר פיקניק על הצוק, מצאנו את עצמנו מנהלים קרב כדורי שלג בחולצות קצרות. הידיים הכחילו, אבל היה שווה.
אחרי הלילה היחיד בו לנו במוטל במסע הקטן הזה שאנחנו עורכים מלוס אנג`לס לונקובר, הגענו שוב ל"בית" (שלא ייווצר פה הרושם שאנחנו משפחת עלוקות - כל אלה שהתארחנו אצלם הם קרובי משפחה אבל ממש קרובים וכהוכחה לזה, כל אחד ואחד מאלה שישנו אצלם יגיע להתארח אצלנו בונקובר כבר בשבועות הקרובים, חוץ מ-Bomi ו-Puvru, שאצלם התארחנו בבומבי - אבל הם מוזמנים). הפעם התארחנו אצל סימה ומילט (דודים של בראין) שלפני 12 שנים החליטו לעזוב את לוס אנג`לס ולעבור למקום ירוק יותר.
אם כבר מדברים על ירוק, מהרגע שהגענו לצפון קליפורניה, אבל בעיקר מהכניסה לאורגון, מצאנו את עצמנו מוקפים ירק. אפשר לנסוע פשוט שעות בכבישים קטנים, שמשני צדי הדרך מזדקפים עצים עצומים ירוקים ירוקים. אחרי כמה שעות כאלה, שהכל מסביב ירוק בגוונים שונים, התחלנו להבין את כל התיירים האירופאים שמגיעים לארץ וישר רוצים לראות את המדבר. לקח לנו זמן להתרגל לשפע הירוק הזה בכל מקום, לפריחה המשגעת, לגינות ולעציצים בכל מקום שאף אחד לא מטפל בהם והם נראים כמו החממה בגנים הבוטנים בארץ. (בהתחלה הילדים אמרו שיש לנו הרעלת ירקת). יש לזכור רק פרט קטן אחד: כל הירוק הזה הוא תוצאה של גשם שיורד כמעט בכל ימות השנה.
לתחילת הכתבה
פורטלנד והסביבה הירוקה
בשעות הערב הגענו לפורטלנד Portland, שנמצאת ממש על הגבול עם מדינת וושינגטון. מפריד ביניהם נהר קולומביה Columbia, שמתחיל ברוקיס הקנדים. נהר קולומביה ונהר Willamette שחוצה את העיר מעניקים לפורטלנד מראה של עיר נמל, עם גשרים, ספינות ומרינות. הכניסה לעיר בשעות הערב המאוחרות היתה מרשימה, בעיקר על הגשרים שחוצים את הנהר שאורות העיר משתקפים בו.
את היום הראשון שלנו בעיר שהיה אפור וגשום (כמו רוב הימים במהלך השנה), נשלחנו לבלות ב-OMSI, מוזיאון המדע של Portland, שסימה ומילט חברים בו ומעריצים נלהבים. נזכיר כאן שמי שחבר במוזיאון המדע בארץ יכול להכנס למוזיאון זה ולמוזיאוני מדע אחרים בעולם בחינם. המוזיאון נמצא במבנה תעשיתי שהוסב למוזיאון על גדות הנהר. כנראה לא רק סימה ומילט חושבים שזה אחד המקומות החשובים בעיר, ברחבי העיר כולה יש שלטים שמובילים ל-OMSI -אי אפשר לפספס. בילינו שם יום שלם, ונהנינו מהמופע בפלנטריום ומניסויים במעבדה.
במהלך כל הטיול שלנו הקפדנו לערוך קבלת שבת כפי שאנחנו נוהגים בקיבוץ תמוז, רק במתכונת מצומצמת של משפחה (פלוס מטיילים אחרים שפגשנו בדרך). נוצרה מן מסורת משפחתית, ולכן קצת התאכזבו לגלות בשובנו מהמוזיאון (בערב שבת) שמילט וסימה לא נוהגים לערוך קבלת שבת (מילט מרגיש שהדתות בעולם הם המקור לכל הרוע והמלחמות בעולמנו). למרות שאנחנו חוגגים את השבת כחלק ממסורת תרבותית ולא רואים בזה פולחן דתי, לא לחצנו והפעם הסתפקנו בנרות שסימה הדליקה.
למחרת נסענו כולנו לסיור בנופי האזור, שכלל כמה תצפיות יפות על נהר קולומביה, הרבה ירוק וביקור ב-Multnomah Falls. לאורך הכביש היורד מזרחה מפורטלנד אפשר לעצור במספר מפלים קטנים שרשת של שבילי הליכה פרושה ביניהם. הנקודה התיירותית ביותר באזור היא Multnomah Falls, המפל השני בגודלו באמריקה, עם נפילה של יותר מ-200 מטר. בחורף, אם מזג האוויר קר במיוחד, המפל יכול לקפוא, ואומרים שזה מראה מדהים ביותר. אנחנו התחלנו ללכת בשביל שעולה עד לקצה העליון של המפל. מילט פרש בהתחלה וסימה אמרה שהיא לא מתכוונת להגיע למעלה, אבל בכל זאת הצטרפה אלינו כשהיא מתנשפת בכבידה ומזכירה לנו כל כמה דקות שהיא "תכף עוצרת". להפתעתה הרבה היא הגיעה עד הסוף, וכמובן הצטלמה שם כדי להוכיח לחברים שלה שהיא עשתה את זה. פרט להישג המרשים של סימה לא התרשמנו במיוחד מהנוף שנשקף מראש המפל, מלמטה הוא הרבה יותר מרשים.
למחרת ביקרנו ב- Washington Park ונדהמנו למצוא את עצמנו בתוך יער עבות כל כך קרוב ללב העיר. בפארק עצמו יש מוקדי עניין רבים. אנחנו ביקרנו בגן היפני שהוא יצירת אומנות נפלאה. הילדים התעקשו ללכת בכל אחד מהשבילים בגן (צמודים למפה שקיבלנו בכניסה) ולא רצו לעזוב את המקום עד שבדקו שאכן לא דילגנו על אף פינת חמד. בסמוך לגן היפני נמצא גן הורדים שהכניסה אילו חופשית. בעודנו מהלכים בין ערוגות הורדים, מתפעלים מהזנים הרבים ומעלים זיכרונות מגן הורדים של בית שמש, הבחנו בלהקה של נשים עסוקה בחזרה לריקוד. לקח לנו רגע להבין שלא מדובר בנשים, אלא הייתה זו להקה של גברים שהשתתפה בפסטיבל - Queens Dragשהתקיים בפארק. בתוך דקות היינו חלק מקהל ססגוני ועליז ביותר שנהנה מיום שמש למול במה עליה התקיימו מופעים שונים. ניסינו להסביר את המתרחש לשחר, אבל לא בטוח שהבינה.
את היום האחרון בילינו בשיטוט ברחבי העיר, מתפעלים מהשילוב של מים, הרים, עיר וירק ובביקור בביתם של מרים ולי, חברים טובים מהארץ. למחרת, מלאי ציפייה, חלפנו על פני מדינת וושינגטון בדרכינו ל-West Vancouver, כפר קטן צפונית לונקובר שבמדינת בריטיש קולומביה, קנדה המקום בו יהיה ביתנו בחודשים הקרובים.
לתחילת הכתבה