בחירת אזורי התיישבות והתפתחות טכנולוגית

בחירת אזורי התיישבות וגיאולוגיה

הטריטוריה של המאיה ממוקמת בלבה של יבשת מרכז אמריקה, החל מהדרום של מקסיקו, ומשתרעת דרומה על שטח בן 125 אלף מיילים ריבועיים. טריטוריה זו מכילה את מחוזות יוקטן, Campeche, Quintana Roo, טבסקו וחלקים של צ`יאפס השייכים למקסיקו (כיום), וכאמור את בליז, גואטמלה, (פרט לשטחים הסמוכים לחוף הפאסיפי), השוליים המערביים של הונדורס, וחלק קטן של אל סלבדור.

טריטוריה זו מחולקת לשלוש פרובינציות עיקריות: בדרום- הרמות ההרריות של גואטמלה, הונדורס ואל סלבדור; במרכז- יער הגשם של פטן ואגן Usumacinta ובצפון- המישורים הלחים של יוקטן. האזורים הללו נהנים מאקלים חם ובדרך כלל לח. יוצא מן הכלל הוא האזור הצפוני של יוקטן בו הגשמים מועטים.
 הטריטוריות של תרבות המאיה נקבעו בעיקרן באזורי מישורי המאפשר נגישות רבה וכמות בלתי נדלית של אבן גיר ששימשה אותם כחומר גלם עיקרי לבניית המבנים האדירים. בנוסף, לאבן הגיר גילו בני המאיה מיני סלעים, בעיקר בחלקים הדרומיים של הטריטוריה בה התיישבו, כמו אבני החול הוורדרדות לבנות, סלעיים וולקאניים וצור וחלמיש אשר שימשו לייצור כלי עבודה. האזור ההררי שבתחומי הטריטוריה שגשג באבן הסרפנטין (serpentine), אבן הישפה (jasper) ובלבה השחורה (obsidian) אותה פיסלו וצחצחו. כמו כן התגלו ברחבי גואטמלה מרבצי ירקן (jade), אשר שימשו את תעשיית התכשיטים הענפה.

לתחילת הכתבה

בסיס לטכנולוגיה והתפתחות הכתב

בעולם המאיה, מעט לפני עידן הנצרות, החלו להופיע מבנים מורכבים ופירמידות מרשימות. אפילו בלבם של יערות הגשם הסבוכים, שבטים קיבצו עצמם סביב מרכזים פולחניים-דתיים עצומי ממדים. Uaxactun ו-טיקל, מרכזים מקודשים לתרבויות המתוארכות מהמאה השלישית, מהווים עדות לסידרה שלמה של תגליות טכנולוגיות מהמעלה הראשונה: אדריכלות של בנייה הדורשת מלט ובטון, אמצעי עיטור וקישוט ומעל לכל כתב הירוגליפי אשר שימש לתיארוך לוח שנה מורכב אשר התבסס על מתודות מתמטיות ואסטרונומיות מתקדמות ביותר ויש לו חשיבות רבה בתיארוך מבנים ובניינים. יותר מכך, בני המאיה, בניגוד לתרבות ה-Inca (אשר התפתחה בהרי האנדים של דרום אמריקה), היו מסוגלים לתעד עובדות בפירוט. עובדה זו אפשרה את התפשטות תרבותם, כל שכן כיוון שקשה יותר להעביר ידע צורני וחישובי באופן מילולי בניגוד להעברתו באופן רישומי ופולחני.

 כתב המאיה מכיל כמעט 400 סימנים הירוגליפים אשר נמצאו על מצבות אבן, משקופי עץ, וכלי קדרות. בוודאות פוענחו כבר מספרים, שמות ימים, חודשים ואלילים. אולם אוצר המילים של תרבות המאיה אינו מובן עדיין. מרבית הסימנים אשר פוענחו מובעים בכתב סימנים, אולם ניתן להניח כי חלק מהם מסמלים הברות, סימון צלילים ולא רעיונות.

לתחילת הכתבה

ידע אריתמטי

פענוח אותם הירוגליפים המסמנים מספרים הינו בעל חשיבות רבה לשם הבנת שיטת לוח השנה, האסטרונומיה והכרונולוגיה של בני המאיה. עצם הפענוח מאפשר לקרוא תאריכים חקוקים על מצבות האבן הפזורות ברחבי הערים העתיקות שהתגלו ב-Peten. המנהג שאמצו בני המאיה לציין תאריך כמעט לכל עשייה אדריכלית, מהווה תרומה עצומה עבור היסטוריונים וארכיאולוגים. מחקר ניכר בקריאת הסימנים סיפק מידע בעל ערך אודות ההבנה המתמטית של בני המאיה, אשר הגיעה לרמה מתקדמת ביותר ביחס לתרבויות אחרות ובכלל. ואכן, שדה המתמטיקה החישובית, פיתוח התפיסה הנפחית, יחסים, פרופורציות וזוויות הם שביססו מתודות להתפתחות אדריכלות המאיה.

 השיטה מתקיימת בשדה מספרים המתבסס על המספר 20 (ולא כל 10 על פי השיטה העשרונית הנפוצה כיום). על פי שיטתם, היחידות התחלפו כל עשרים, ארבע מאות ושמונת אלפים (במקום עשר, מאה ואלף). רעיון הספרה אפס מוצג על ידי סמל הצדף, בעוד נקודה מייצגת יחידה, שתי נקודות מייצגות שתי נקודות וכן הלאה. חמש יחידות מיוצגות על ידי קו. כמו כן ישנם 19 סימנים עבור 19 הספרות הראשונות. כך יכלו בני המאיה לתפעל כמות גדולה של סימנים.

לתחילת הכתבה

אסטרונומיה ולוח השנה

הידע המתמטי של בני המאיה ייושם לכינון לוח שנה. כמו בכל התרבויות אשר התבססו על חקלאות, שגשוג באופן כללי היה תלוי בצפי עונות השנה, דבר שהתאפשר באמצעות לוח השנה. כוהני המאיה עירבו שיטות סטטיסטיות אשר התבססו על ממוצעים שהושגו על ידי תצפיות תדירות במשך פרק זמן ממושך. שיטות אלו, יחד עם הכלי האריתמטי הנתון בידיהם, אפשרו התפתחות מדע אסטרונומי מדהים בדיוקו ובערכו. ב- Palenque, Uaxactun, Chichen Itza וב- Mayapan נמצאו מגדלים וקבוצות מבנים המיוחסים על ידי מומחים כמצפי כוכבים.

 לוח השנה נחשב למורכב ביותר, תוך שהוא מבוסס על שלושה איברי ייחוס: שנת החמה בת 365 היממות, בתוכה הורכבה ספירה דתית-פולחנית בת 260 יום. שתי הספירות הללו אוחדו בשנת ונוס (Venus year), אשר הינה הארוכה מבין השלוש, משום שכוכב לכת זה משלים חמש הקפות בזמן שכדור הארץ מבצע שמונה שנות חמה. שנת החמה של בני המאיה חולקה ל-18 חודשים בני 20 יום (שוב, התבססות על הספרה 20), כשבסופה הוסף משך זמן בן 5 ימים. כל 20 שנים (בני 360 יום) נקראו Katun, ומכפלות של 20 המשיכו והגדירו מחזורים נוספים המקבילים למאה ולמילניום על פי לוח השנה המקובל כיום.

לתחילת הכתבה

פולחן הזמן

ההתעסקות הרבה כל כך בלוח השנה, במעבר הזמן ובתנועת גופים שמימיים, מלמדת על אובססיה פילוסופית- פולחנית, המתבססת על דטרמינציה של תיארוך אסטרונומי של אירועים, שמשמעותם הפולחנית באה לידי ביטוי בהקמת מונומנטים מבניים ולוחות אבן לצורך הנצחתם. עבור ארכיאולוגים זהו כלי רב עוצמה לפענוח גילם של מבני תרבות המאיה. הדבר מתאפשר בזכות היכולת ללמוד לקרוא כתובות כרונולוגיות אשר אופן כתיבתם כלל סימנים ייחודיים. תאריכים בעידן המאיה מסומנים על ידי 5 ספרות: 0 . 0 . 0 . 17 . 9, למשל: ההירוגליף הראשון מציין את מספר ה-baktuns המקביל ל-144,000 יממות. ההירוגליף השני מציין את ה-katuns, השווה ל-7200 יממות. השלישי, ה-tuns, שווה לתקופה בת 360 יום. הרביעי, ה-uinal, מתייחס ל-20 יממות החודש ולבסוף החמישי, ה-kines, מתייחס ליממות.

לתחילת הכתבה

אמנות המאיה

צמיחתה של Peten התרחשה בין המאות הרביעית והשמינית, ואילו יצירתה של Yucatan לא שגשגה באופן מלא לפני המאות השביעית והתשיעית. מסתבר כי למרות הימצאות סוג כתב אחד, וכפי הנראה אחידות פולחן ודת, ישנו שוני לשוני בין הפרובינציה הצפונית לדרומית, אשר את עקבותיו ניתן לזהות אפילו כיום. בזמן שההומוגניות הטיפוסית של הצפון באה לידי ביטוי בלשון ה-Yucatec, האזור הדרומי היה מפוצל בין דיאלקטים רבים אשר נבעו ממקור אחד.
הבדל נוסף בא לידי ביטוי בשוני אדריכלי. ישנה אחידות יחסית באזורי ה-Yucatec על אף קיומם של שלושה סגנונות הנקראים בפי הארכיאולוגים: Chenes, Rio Bec ו-Puuc. במחוזות הדרומיים, מובחנת אי אחידות, במיוחד בין שלושת המחוזות Peten, Copan ו-Usumacinta.

 התפתחות גדולה באמנות המאיה ארעה בחלק הצפוני של Yucatan (בערים Chichen Itza ו-Mayapan) עם הגעת שבט ה-Itza המקסיקאי במאות ה-10 עד ה-12. ההתפתחות באה לידי ביטוי במיזוג של מסורת המאיה ומסורת ה-Toltec שביטאה סגנון חדש שהיה טראגי באופיו, גרנדיוזי, לעיתים מאיים ובאופן קבוע- משבח ומהלל את המוות.

לתחילת הכתבה

דת ואופני פולחן

בני המאיה החזיקו במכלול מורכב של רעיונות במעגלי הדת והקוסמולוגיה, המשקפים את מקורות האמונה השבטית. לעיתים, תכונות מסוימות שניתנו לאלים, נבעו כאסוציאציה ישירה לארבעת רוחות השמיים. כל תיאולוגיה הייתה באופן סימולטאני, הן יחידה במינה והן מורכבת מארבעה חלקים שהם, ארבעת רבעי העולם וארבעה צבעים. למשל- במקרה של בני ה-Bacab, ארבעת האלים הנושאים את השמים, המייצגים מזרח, מערב, צפון ודרום, ייוצגו על ידי הצבעים אדום, שחור, לבן וצהוב בהתאמה.

 היבט מבלבל נוסף של דת זו מתבטא בכפילות תכונות האלים, אשר מחד גיסא הוענקה להם תכונה של נדיבות ומאידך גיסא רוע. למשל, אל הגשם Chac, תואר כגומל חסדים באתרים ביוקטן . במקביל, היה האל שליט הסערות, ומסיבה זו תואר לא פעם מנופף בידו בהבזק אור סמלי, דמוי ברק. (כמעט בכל מקדש ב-Yucatan, לאל אף ארוך, העיניים כדוריות וחשוב מכל- הוא בעל ארבע כיווני השמיים).
אל הרקיע, Itzamna, הנחשב לבעל חשיבות נעלה אינו ניראה לעיתים קרובות. עם זאת ניתן לזהותו באופני ייצוג שונים. לעיתים מופיע כאיש זקן בעל אף מחודד ולעיתים מופיע כדרקון. Itzamna מייצג גם את הילודה ואת האומנויות הנשיות של אריגה וקליעה.

פולחן האלים לווה על ידי הקרבת קורבנות ועל ידי שתיית משקאות: שרף שרוף, מזון נא או מבושל ודמם של בעלי חיים ובני אדם. מאמינים שבני המאיה ניקבו את לשונם ואת תנוך אוזנם והגישו את דמם כקורבן. עוד בימים המוקדמים של התהוות התרבות ניתן למצוא עדויות להקרבת קורבנות אדם, למשל, בתבליטים ב-Piedras Negras ובציורי קיר ב-Bonampa. רק החל מעידן Maya-Toltec הוחל בהקרבת קורבנות של שבויי מלחמה, בזהה למעשי הזוועה שביצעו בני האצטקים הצפוניים יותר. עם זאת יש לציין כי בני המאיה נחשבו לבעלי אופי מתון יותר ועבורם, רק מקרים מיוחדים הצדיקו הקרבת קורבנות אדם. לעומת זאת, נראה כי הקרבות תקופתיות עבור אל הגשם בוצעו עוד בתקופות המוקדמות ב-Chichen Itza, כשהקורבנות הושלכו בעודם בחיים לתוך באר קדושה בה הם קיפחו את חייהם בתהליך טביעה.

עבור העולם התת קרקעי, אשר נשלט על פי האמונה על ידי תשעת אדוני הלילה, הונהגו ריטואלים בהם היו מעורבים קורבנות, כשאותם אירועים קושרו בדרך כלל לטקסי הלוויות. בטריטוריות הדרומיות, מנהיגים נקברו בהוד ופאר, כפי שמעידות הקריפטות בפלנקה (Palenque). שם, המלך-מנהיג נקבר בלבה של פירמידת ענק (Temple of the Inscriptions), ובו בזמן שישה מקרוביו הוקרבו בסמוך לקבר, על מנת להמשיך ללוות ולשרת את המלך בעולם הבא. מצד שני, ב-Yucatan בזמן עידן המאיה, גופות האצילים נשרפו ולא זכו ליחס מיוחד.

 מורכבות הדת והפולחן של תרבות המאיה משאירה הרבה היבטים בלתי מובנים כיום ועם זאת ברור כי האמונה אשר הניעה אותם הייתה חייבת להיות עזה ונמרצת. מספר המקדשים, הפירמידות והמזבחות אשר נותרו מהווים עדות להיבטים הדתיים העמוקים אשר ליוו כל פעילות חברתית ואותה ביטאו בכל עיר ומושבה ברחבי יער הגשם.

לתחילת הכתבה

 נכתב על ידי: איל הנדל, סטודנט לאדריכלות בטכניון ומנהל פורום מרכז אמריקה.
[email protected]