מלואיזיאנה לטקסס
ביום גשום במיוחד התחלנו את הנסיעה לכיוון טקסס. כבר בלואיזיאנה, לקראת ה"גבול", ניתן לראות את המרחבים העצומים והלא כל-כך מיושבים שיאפיינו גם את טקסס. בתחנת המידע, בכניסה לטקסס הציפו אותנו במידע תיירותי רב כל-כך שלקח לנו יום שלם רק למיין אותו לפי אזורים. טקסס היא המדינה הגדולה ביותר בארה"ב, או כמו שכתוב בספר שקיבלנו במרכז המידע: "Taxas is a big place - really big. אתה חושב טקסס - חשוב בגדול. בגלל גודלה, מחולקת טקסס למספר אזורים תיירותיים כדי להקל על ההתמצאות.
הגשם שקיבל את פנינו שינה לנו את התוכניות ובמקום לנסוע ישר ליוסטון פנינו דרומה בתקווה למצוא קצת שמש וחום. ירדנו מכביש 10 לכביש 87 דרום והמשכנו איתו עד Sabine Pass, עיירה קטנה על חוף מפרץ מקסיקו, שם עצרנו לחניית לילה בפארק, חמישה מטרים מהגלים הסוערים. הנסיעה על הכבישים גילתה לנו מרחבים אדירים כשביניהם עיירות קטנות ולצדי הדרך פרושות חוות. בית בודד עומד בקרבת הכביש או במרחק ממנו, ומקיפה אותו חווה, שלא יודעים איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת. רק הבקר מסמן לנו שיש פה חווה. לפעמים בתוך השטח עובר נחל או אגם. חיות בר חיות בשטח באין מפריע. לפעמים רואים על הכביש תיבת דואר בודדה ומבינים שמאחורי העצים או במרחק מה מהכביש מסתתר בית וסביבו חווה.
למחרת בבוקר העירה אותנו שמש חזקה. מלבד שלוליות לא היה זכר לסערה שהייתה אמש, ולגשם שלא חדל לרדת במשך יומיים. החלטנו להמשיך על קו החוף, אולם במרכז המידע של הפארק אמרו לנו שהמשך הכביש לכיוון גלבסטון (Galveston) סגור לנסיעה, מה שאילץ אותנו לעשות סיבוב. חזרנו חזרה לכביש 87, ואחרי נסיעה על כביש 73 וכביש 24 חזרנו להמשך של כביש החוף (87), מצד אחד המפרץ ומצד שני חוות. נסענו עד Port Bolivar, שם עלינו על מעבורת (עם הקרוואן!) שלקחה אותנו לצד השני של המיצר, אל גלבסטון. המעבורת יוצאת מסוף הכביש, כל כמה דקות. השייט חינם והוא אורך 20 דקות. המצחיק בכל העניין הוא שהכביש שנגמר ב- Port Bolivar ממשיך בדיוק בגלבסטון, לאחר השיט במעבורת. גלבסטון היא עיירת חוף נחמדה. נסענו לאורך השדרה הראשית שלה, ברודווי (Brodway). הבתים ברחוב מזכירים את בתי הרובע הצרפתי בניו אורלינס, עם המרפסות המעוטרות והצבעים המרהיבים. המשכנו עם הכביש (87 דרום) הלאה לאורך מפרץ מקסיקו, בדרך חצינו עוד מפרצון על גשר (2$ תשלום עבור המעבר), את שני הלילות הבאים עשינו ב- palacios.
לתחילת הכתבה
יוסטון
היעד הבא שלנו היה העיר יוסטון (Houston). בדרך עצרנו בויקטוריה (Victoria) לטיול קצר בגן חיות וארוחת צהרים בפארק. גן החיות (Texas Zoo) נמצא בפארק המרכזי בויקטוריה. יצאנו משם עם רגשות מעורבים. מצד אחד גן חיות קטן ונחמד עם חיות מגוונות, ומצד שני כלובים ושטחי מחיה שנראו לנו קטנים מידי לבעלי החיים שלא היה להם כל כך איפה להסתובב. הגענו ליוסטון בערב ונכנסנו לחניון של וולמארט לקניות + לינה. למחרת חיפשנו קמפ לשהייה ארוכה של שבוע, מצאנו אחד לא רחוק מה- DownTown של יוסטון, בו יש גם ג`קוזי, חדר כושר, וחיבור חופשי לאינטרנט: All Star RV Resort, 10650, Southwest Plaza CT. 77074, Tel: (713)981-6814. הבנות התלהבו מאוד למראה הג`קוזי באולם האירוח , אותו ניצלנו מדי פעם.
במהלך השבוע טיילנו במוזיאון המדע והטבע (Houston Museum of Natural Science) שם צפינו בסרט IMAX על שימפנזים באפריקה. במוזיאון עצמו יש תצוגות בנושאי גיאולוגיה, צמחייה מקומית האופיינית לטקסס, דינוזאורים, ועוד נושאים הקשורים לטבע ולמדע. היה מאוד מעניין לראות את תצוגת המחצבים, במיוחד הזהב הגולמי והיהלום הגולמי (אלא מה?).
אבל מכל אלו, הפינה המעניינת והמהנה ביותר הייתה במרכז הפרפרים במוזיאון. במקום מוצגים פרפרים מסוגים שונים וממקומות שונים. ראינו בזמן אמת איך פרפר בוקע מהגולם שלו- מראה נדיר ומרתק שלא רואים כל יום. משם עלינו לחממת זכוכית ענקית לטייל בין הפרפרים שכמותם ראינו בוקעים מהגולם. הפרפרים רגילים לחברת בני אדם ולא פעם התרגשנו כאשר פרפר צבעוני נחת על הכתף או על הראש. הם לא נשארו עלינו הרבה זמן, יש להם 3 שבועות לחיות והם צריכים להספיק ראשים וכתפיים של מבקרים נוספים. במוזיאון יש גם פלנטריום עליו ויתרנו מראש לנוכח השעמום שהופגן ע"י הבנות לשמע הרעיון. Houston Museum of Natural Science - נמצא בהרמן פארק, באזור שבו מרוכזים הרבה מוזיאונים נוספים. One Hernamn Circle Drive, Houston, 77030 (713)639-4629. www.hmns.org.
כשהגענו למוזיאון נאמר לנו כי משעה 14:00 הכניסה למוזיאון עצמו (אולם התצוגות) היא חופשית. מאחר שהגענו ב- 12:00 יצא לנו טוב, שילמנו רק עבור הסרט והפרפרים בכרטיס משולב. מקום נוסף בו ביקרנו היה מוזיאון הילדים. הבנות נהנו מאוד למרות שכבר ביקרנו בעבר במוזיאון ילדים בלואיזיאנה. מסתבר שבכל מוזיאון האלמנטים המוצגים שונים והדרך לחוות אותם שונה. בעקבות הגשם שהחל לרדת, נסענו לקניון ענק "להסתובב". גילינו בו קיר טיפוס ענק (5$ לשני טיפוסים) ולידו פינת משחקים ענקית בצורת ממתקים. חגיגה לכולם. בזמן שעומר וענבר טיפסו על הקיר, הגר שיחקה בין הממתקים. סיום מוצלח ליום מלא משחקים.
הגשם שהתחיל לרדת אחר הצהרים המשיך עד יום המחרת. בבוקר עוד נשארנו בקמפ, אולם לקראת הצהרים התחיל להתבהר. החלטנו לצאת לקניות (בוולמארט חביבתנו). משם, בלי לתכנן הרבה (החופש להחליט מעכשיו לעכשיו) נסענו לדאון טאון, מרכז הבילוי האולטימטיבי. בדאון טאון נמצא האקווריום של יוסטון (DownTown Aquarium) פינת חמד מקסימה. האקווריום עצמו, לא גדול במיוחד, נמצא במבנה דמוי ספינה. לידו על הרחבה יש לונה פארק קטנטן עם רכבת המובילה את הנוסעים למנהרה בתוך האקווריום בו שוחים כרישים, גלגל ענק המאפשר תצפית על העיר, קרוסלה ומעלית קטנה שעולה ויורדת במהירות ושהוציאה מאיתנו זעקות אימה מלוות בצחוק פרוע. עומר וענבר לקחו את הכרטיסים של יעקב והגר (שלא עלו על המתקן) ועלו על המתקן פעם נוספת. נהנינו מהאקווריום ומהמתקנים ובמיוחד מהעובדה שהיום היה ממש לא מתוכנן.
לתחילת הכתבה
סן אנטוניו
דרכנו מערבה לקחה אותנו לסן אנטוניו (San Antonio), עיר מקסימה עם מרכז תיירותי משגע. את הדאון טאון חוצה נהר שבעבר היה גולש על גדותיו ומציף את הבתים והחנויות אשר לגדותיו. פרנסי העיר השכילו לחזק את גדותיו, לבנות מעליו גשרים וסכרים ולנתב את אפיקו פנימה לתוך העיר. היום מהווה הנהר את המרכז התיירותי והעסקי של סן אנטוניו. ואכן, אי אפשר שלא להנות מההליכה לאורך הנהר, כשעל גדותיו מסעדות, בתי קפה ובתי מלון הבנויים בסגנון ספרדי. אחד הדברים היותר מסבירי פנים בסן אנטוניו היה לפגוש את נציגי לשכת התיירות המקומית משוטטים ברחובות ומושיטים עזרה לכל דורש: מפות נוחות להתמצאות, מידע והכוונה (אפשר ללמוד מזה משהו גם אצלנו). את הלילה העברנו בקמפ המרוחק כ- 30 מייל (50 ק"מ, אבל קטן עלינו) מהדאון טאון של סאן אנטוניו, בעיירה New Braunfles. מצאנו קמפ עם ג`קוזי, בריכה מקורה מחוממת, מועדון עם אח בוערת, אינטרנט חופשי ואנשים מקסימים.
למחרת נפגשנו בקמפ עם משפחת יפת, איתם היינו בקשר טלפוני מזה מספר שבועות. הפגישה היתה חמה ומרגשת ולאחר חיבוקים ונשיקות הרגשנו כאילו אנו מכירים כבר זמן רב. בעיצה משותפת החלטנו להישאר בקמפ שבוע, לבלות יחד ואף להמשיך יחד בטיול. לאחר חודש וחצי של טיול היה לנו (וגם להם, שמטיילים כבר 4 חודשים) כיף להיפגש, לדבר בעברית ולהחליף חוויות. גם לילדים היה כיף למצוא חברים נוספים למשחק (וגם למריבות).
בסן אנטוניו ביקרנו באלמו (Alamo) - מרכז העצבים של סן אנטוניו. האלמו הוא הנקודה ההיסטורית שהיוותה את הבסיס לעיר סן אנטונו. המבצר העתיק הוקם ב- 1718 ע"י האב אנטוניו אוליברס כמבצר מקסיקני תחת השלטון הספרדי. במרוצת השנים החליף המבצר שלטון שבע פעמים. בשנת 1835, במהלך מלחמת האזרחים המקסיקנית, נשלח כוח של 4000 חיילים מקסיקנים להתקיף את המוצב שהיה עתה תחת שלטון טקסני. במוצב היו באותה עת כ-200 איש. למרות ההוראה, להרוס הכל ולברוח, החליטו מפקדי המוצב להילחם על המוצב עד מוות. לאחר מצור שנמשך חודש, נפל המוצב בידי המקסיקנים אשר רצחו את כולם. רק קומץ חיילים שברחו נותר כדי לספר את הסיפור (מזכיר קצת את מצדה). היום מהווה האלמו סמל לגאווה הטקסנית (אל תדאגו, את השיעור הזה בהסטוריה קיבלו גם הבנות...). בכל מקרה, לאחר שהבנו מה קרה שם, היה מעניין יותר לבקר באלמו ולהבין מה רואים שם.
תוך כדי טיול ברחוב אלמו נתקלנו באדם המאופר בצורה מאוד מפחידה, כמו מת, שהזמין אותנו להיכנס לבית הרדוף. ענבר לא יכלה כמובן לוותר על זה וכך מצאנו עצמנו כולנו עולם במעלית מקרטעת היישר לקומה בה נמצא הבית הרדוף. מה שעברנו שם היה מפחיד ביותר: שחקנים דמויי גויות, טיול בחדר לקירור בשר, זעקות אימה של אנשים מעונים, מבוך חשוך ועוד כל מיני דברים מפחידים שהשאירו אותנו ללא דופק. את החוויה הזו לא נשכח לענבר עוד הרבה זמן. Haunted Advanture - 329 Alamo Plaza. מול האלמו. לא לבעלי לב חלש.
עוד מקומות בהם ביקרנו:
מוזיאון שיאי גינס (Guinness World Records Museum) - מעניין ביותר, מוזיאון Belive It or Not - על דברים מוזרים בעולם. נחמד, לא יותר, מוזיאון השעווה - ציפינו ליותר. דמיון קלוש בין הבובות לדמות במציאות. למערת הנטיפים Naturl Bridge Caverns הגענו אחרי שמיצינו את העיר וחיפשנו קצת טבע באזור. המערה, אשר התגלתה ב- 1960, נמצאת על כביש 3009, ביציאה 175 של כביש 35 (8.5$ לאדם). בסן אנטוניו יש גם שוק הנקרא Market Square או El Mercdo. נסיעה אליו גילתה שוק מקסיקני ססגוני המוקדש כולו לתיירים. שום דבר מהאוטנטיות המקסיקנית. מציאות אין שם, רק הגר יצאה משם עם כובע בוקרים. מהשוק הלכנו ל-Tower of the Americans, מגדל גבוה עם מסעדה בראשו, המאפשרת תצפית על כל העיר. העליה למגדל היתה עם מעלית זכוכית. על כוס קפה ועוגה צפינו, נדהמים, על השקיעה המרהיבה היורדת על העיר.
לתחילת הכתבה
