משתקעים בבנדרה
תוכניותינו לשהות בבנדרה מעבר ליום-יומיים הפכו עד מהרה למציאות ואנחנו מוצאים את עצמנו מתכננים כאן שהייה של כ-4 שבועות, בהם נלמד לרכב על סוסים עם ליסה וחברתה לייסי. האינטואיציה הובילה אותנו להחלטה הזו ונראה לנו שליסה הינה מורה מצוינת וניתן ללמוד ממנה המון בכל הקשור לסוסים ולא רק לטכניקת הרכיבה בלבד. כמו כן הרעיון לשהות דווקא כאן, בקמפינג הנהדר הזה עם הזוג הנפלא שהכרנו, ביבי ואלבין (שמנהלים אותו) ובבנדרה - עיירת בוקרים נחמדה, המונה כ-1000 איש, שכל חנויותיה מלאות במגפי וכובעי בוקרים - נראה לנו מאוד. כמו כן, נוכל לנצל את האתנחתא הזו ללימודים מאוד אינטנסיביים, שכבר החלנו בהם ביומיים שחלפו. תחושת הרוגע, שלווה ונעימות של האזור הזה ומזג האוויר החמים ממש מתאימים לנו. תוכניותינו לעלות צפונה לניו מכסיקו נדחות גם עקב העובדה שכעת קר שם מאוד.
מקום נחמד ומיוחד שגילינו בבנדרה הוא בית קפה קטן, עם אווירה מיוחדת שמגיש גם ארוחות בוקר וערב מצוינות וטעימות. בית הקפה הזה נראה כאילו יצא ונשלף מתוך ניו יורק ונחת פה בבנדרה - שונה מכל המסעדות שראינו לאורך הרחוב הראשי שלה.
מומלץ מאוד!!! Fool moon cafe, 204 main st. 830-460-8434.
לאחר יומיים של שהייה בפומרוסה פארק, הבחנו לפתע בשערי הקמפגראונד במוטורהום זהה ממש לשלנו... כמובן- משפחת לשם, המסיירת גם היא באזור נמשכה גם היא "כבדרך מקרה" אל הקמפ הזה וכבמטה קסם התחברנו שוב לעוד כשבוע וחגגנו לנו ביחד עד לפרידה הבאה. בערב שישי התאספנו שתי המשפחות ב-Rechall וארגנו ערב משחקים לכולנו, התחלקנו לקבוצות, הצגנו זה לזה והעברנו ערב של כייף וצחוקים ביחד...למחרת החלטנו לעשות פיתות על הטאבון, והזמנו את ביבי ואלבין. ביבי התלהבה מהפיתות, שהזכירו לה את ניחוחות הבית והיא מצידה בישלה לנו קפה טורקי ממש כפי שנערה טורקית צריכה לדעת. לדבריה, לפני הנישואים בוחנים כל נערה על פי הדרך שבה היא מכינה את הקפה. מבחינתנו היא עברה את המבחן!! כך הפכנו להיות חברים טובים, מבלים ביחד, משוחחים המון, למודים מהם על חייהם ועל החיים בארה"ב, משפרים את האנגלית שלנו ונהנים.
את השבועיים הראשונים כאן העברנו בניחותא - מלמדים את הבנות ומבלים ומחכים לליסה ולייסי שיחזרו משבוע הרכיבה בסן אנטוניו וילמדו אותנו לרכב. אנחנו מחכים לכך בכיליון עיניים מחד ומאידך יודעים שבתום שעורי הרכיבה נעזוב את המקום. שום קמפגראונד לא משתווה למקום המקסים הזה, אך אולי העובדה שאנו ננוע לכיוון ניו מקסיקו, סנטה-פה יהיה פיצוי הולם... ימים יגידו...
לתחילת הכתבה
טקסס או ישראל
השהייה כאן בטקסס מעלה בנו הרהורים על השוני התהומי בין החיים כאן לחיים בארץ. כאן בטקסס, לכל אחד חווה עם עשרות אקרים, נחל קטן זורם לו וחיות בר נעות להן בחופשיות, בית קטן או גדול, סוסים לרכיבה והעיקר - שקט, שלווה ובטחון אינסופיים לעומת הארץ התוססת שלנו, שהרבה מקום אין בה, בטחון גם לא והמצב הכלכלי קשה עד מאוד ובעצם הכול קשה מאוד: הדלק יקר פי 4, מיסים גבוהים הרבה יותר, מצרכים יקרים יותר. כאן, לכל אדם באר מים בחצרו והוא פשוט שותה ומתרחץ ללא דאגה ואילו אנו חרדים על כל טיפת מים מיותרת, שנשפכת ללא צורך. מדהים לראות את ההבדל העצום בין שתי מדינות ושני עמים, האחד חי בשלווה וללא דאגות קיום והאחר חרד על חייו ומחייתו כל העת.
ועם הכול - אנו יושבים כאן ומרגישים כי הקשר השורשי והמשפחתי אין שני לו. קשה לנו לראות עצמנו חיים כאן בטקסס עם כל הכייף והשלווה (להם אנו משתוקקים וכמהים) אך ללא משפחתנו, שפתנו, מנהגינו ונופינו. זהו איזשהו פרדוקס בלתי מובן, שנראה לנו היום מכאן הרבה יותר קשה לגישור אף משהיינו בארץ.
עבר שבוע, ואנו מתאספים ב-Rechall להיפרד ממשפחת לשם. ביבי מכינה קפה לכולם, התרגשות גדולה, כולם מצלמים ומצטלמים ולקינוח, ביבי פותחת לנו בקפה ואני (גלית) פותחת בקלפים. הימים שחולפים מאפשרים לנו להתערות, להתחבר ולהרגיש את האנשים המקומיים ולחוש את המקום. זהו כייף אדיר לעשות את הטיול בצורה הזאת ולא לרוץ ממקום למקום. טקסס נראית לנו מקום אידיאלי לשהות ולגור בו.
החברות עם ביבי ואלבין היא מן הדברים המוזרים, שקורים לנו במסע הזה. שוב מפגש חזק מאוד ואינטנסיבי בין אנשים זרים לגמרי, אך כה קרובים נשמתית. זוג אנשים טובי לב, שעברו חיים כה קשים, מלאים כרימון, ושנראה כי חייהם נלקחו מתוך ספר ביוגרפי מרתק. אנו מתחברים ומתחברים והנה בעוד שבועיים לא נראה אותם שוב - אלו הם היחסים שמזמן לנו המסע הזה - קרובים ואינטנסיביים ואז פרידה.
לתחילת הכתבה
שיעורי רכיבת סוסים
הגיע הזמן להתחיל את שעורי הרכיבה וליסה באה לאסוף אותנו בבקרים אל החווה שלה. (calmity jane ranch, 234 burning treelane, bandera,tx 78003 tel: 830-796-7885). ליסה פשוט מדהימה - הקשר שיש לה עם הסוסים, היכולת שלה להבין אותם, לקרוא את שפת הגוף שלהם, לדבר עמם ולקבל מהם התייחסות תוך כדי דיבור בלבד - משאירים אותנו פעורי פה. חלק מהסוסים שיש לה היו נידונים להריגה ואכילה כי בעיני בעליהם לא היו כבר מספיק טובים. היא, מתוך הבנתה את בעיות הסוס, לוקחת אותם, מטפלת בהם ומצילה אותם. כל הסוסים שלה טובים, נינוחים ויוצרים קשר טוב עם האדם וזאת עקב האהבה הרבה שהם מקבלים ממנה. ליסה מעבירה אלינו המון ידע על הסוס, אופיו, איך לזהות אופי ע"י מבט בסוס, איך לדעת את גילו, איך לטפל בו, ועוד ועוד ידע אינסופי נשפך ממנה עם המון טוב ואהבה גדולה לסוס. לטענתה, הייעוד שלה הוא להעביר לבני האדם את אהבת הסוס - אכן, היא מצליחה.
השקעה רבה יש להשקיע בסוס מבחינת טיפול: סירוק והברשה לפני הרכיבה ואחריה, ניקיון הפרסות לפני הרכיבה ואחריה, להאכילו פעמיים ביום, אחת ל- 6 שבועות להחליף לו פרסות ולמי שיש 19 סוסים כמו לליסה - זו המון עבודה!!! יום אחד הגיע מפרזל הסוסים ואנו קיבלנו שעור בפירזול סוסים, ביום שלאחריו הגיע הפיסיותרפיסט לטפל בסוסים החדשים שסבלו מכאבים ואנחנו נוכחנו לראות איך בסיום הטפול חזרה אל הסוסים שמחת החיים.
שעורי הרכיבה אצל ליסה הם כייף והנאה ואנחנו שמחים להעביר את השבוע הזה ברכיבה על הסוסים שלה. את תחושת ההתאקלמות חשנו היטב כאשר גם "חטפנו" וירוס קל אשר מסתובב באזור וזה שכנע אותנו לשהות פה שבוע נוסף - עד שנרגיש ממש בריאים ונאפשר לאוויר בניו מכסיקו להתחמם מעט - אנחנו מקווים...עם השהייה פה נוצרו ידידויות עם תושבי הקמפגראונד: פגי שאופה לנו לחמים, "איש השבשבות" שעשה לנו שבשבת מהממת מפחיות קולה והן מסתובבות ומשמיעות צליל מיוחד ברוח ועוד אחרים שמתעניינים מתי אנו נוסעים ומתרים בנו שניידע אותם לפני שנעזוב.. תחושת בית אין ספק.
לתחילת הכתבה
פוגשים אנשים
מפגש נוסף, מאוד מעניין קרה לנו, כאשר הלכנו לגלריה בבנדרה על מנת למסגר תמונה של אייל ושם פגשנו זוג אומנים מיוחדים.. מסגרת לא יצאה מכך, אולם הם התלהבו מאוד מתמונותיו של אייל ואפילו קנו אחת מהן והזמינו אותנו לבוא אליהם לשיעור ציור בשבת. השיחה עמם הייתה מאוד פתוחה, חמה וזורמת וגרמה לנו לתהות כי אולי אנו שוב, מול אחד המפגשים החשובים של המסע שלנו.
ואומנם, בשבת שמנו פעמינו אל אותה גלריה ואל אותו זוג מיוחד, ריצ`רד וטרינה, ופגשנו שם אנשים נוספים שבאו ללמוד ציור. אני (גלית) שזו לי הפעם הראשונה שאני מציירת, מאוד נהניתי ויצאתי משם עם 3 ציורים ולאייל, הציע ריצ`רד, שהתלהב מאוד מאוד מיצירותיו, לארגן לו תערוכה... מפגש גורלי?? מעניין!! התערוכה נקבעה לעוד 5 שבועות ונראה שאנחנו נשאיר בידי רי`צרד, בעל הגלריה את כל הארגונים, ניסע לנו לניו מכסיקו ואריזונה ונחזור לפתיחת התערוכה ומי יודע לאן יובילו אותנו הגלים?? מה שברור לנו שוב ושוב כי יש לשעות ולשים לב לסימנים שהיקום שולח אליך...
כך חלפו להם כ- 5 שבועות במקום הקטן והנעים הזה ולמרות שעדיין די קר בסנטה פה אנו חייבים להמשיך בדרך. די מהר התרגלנו לשגרה, לקביעות, לנוחיות ונראה לנו די מוזר להתחיל להיטלטל עם ביתינו הקט, אולם, זו מטרתנו ואנו רוצים להספיק לראות עוד הרבה מהיבשת הענקית הזו ולכן נראה לנו שהפרק של טקסס הנינוחה מגיע לסיומו ואנחנו נצא בדרכנו אל ניו מכסיקו.
לתחילת הכתבה
