לליט מיודענו ממאונט אבו שלח אותנו לגסט-האוס בעיר העתיקה של ג`ודפור: cosy נקרא המקום, שם שיווקי אך בהחלט ראוי- כך גם הרגשנו בו. ג`ושי חיכה לנו בתחנת הרכבת, הראה לנו כיצד לעקוף את עדת נהגי הריקשה ויחדיו הגענו לגסט האוס. טוב לא ממש עד הגסט-האוס, חיכה לנו עוד מסע קטן בסמטאות מפותלות, ריקשה לא תעבור בהם וטוב שכך. בחרנו חדרים ועלינו למסעדת הגג, חיכתה לנו הפתעה. כל העיר העתיקה, כולה בכחול וטורקיז, היתה פרושה לרגלינו, ממול צפה בנו יותר משאנו צפינו בו, מבצר מהרנגאר המרשים. התחלנו בסיור קטן בסמטאות, מציצים לבתים והילדים המקומיים מציצים בנו. התרשמנו שהאוכלוסיה משכילה, בכל מקום פנו אלינו באנגלית רהוטה, ילדים ומבוגרים. ניגוד מוחלט לתעלות הביוב הפתוחות בצידי הסמטאות? לא, פשוט אין קשר בין השניים.
למחרת בחרנו לצאת בצהריים המאוחרות לסיור בחומות המבצר. טוב חשבנו גם לסייר במוזאון שבתוך כתלי המבצר אך משום שהגענו מכיוון העיר העתיקה ולא במונית כשאר התיירים, פיספסנו את משרד הכרטיסים וטוב שכך. חומות המבצר מהוות אטרקציה בפני עצמה, העיר על כל חלקיה פרוסה מטה, דיות מרשימות הוסיפו להוד וההדר, השמש שקעה במערב. למחרת טיפסנו שוב למבצר. הפעם קנינו כרטיסים למוזאון וקיבלנו ערכת אודיאו המלווה את המאזין בסיור במבצר. לשמוע את המהראג`ה ואת אימו החיים גם כיום, מספרים על חוויות וטקסים שעברו בדיוק בחדר בו היינו מצויים באותו הרגע היה חוויה יוצאת דופן.
ביום אחר בחרנו לסייר בכפרי האזור. ר"ז רצה גמל ורותי רצתה מונית, במה נסענו? נכון, במונית...הבטיחו לנו סיור לא תיירותי וקיימו. הגענו לכפרי שבט הצ`וטי. אלה מאמינים בקדושת העצים באיזורם ואינם פוגעים בהם, אתר זיכרון צנוע מעיד על טבח שנעשה בבני השבט עת ניסו למנוע את כריתת העצים לטובת בנית ארמון אחד המהראג`ות. בני השבט צימחונים ועל כן צפינו באיילות רבות המסתובבות ללא חשש בשדות. הגברים לובשים לבן ועוטים טורבן, לנשים הנשואות- נזם גדול באף. עת יהיו בכפר הולדתם יתהלכו גלויות פנים, לא כך בכפר משפחת הבעל, אזי יכסו את פניהם. שגרת חיי הזוג בין שני הכפרים ולא דווקא יחדיו.
הוזמנו בלבביות לבתים, מבני טיט עגולים, נמוכים ולהם כיסוי קש קוני כגג. הילדים כאילו הוצאו הישר מערוץ 8, רודפים עם מקל אחרי צמיג מוכה, המבוגרים עוסקים כל אחד בתחומו. לתוך הקלחת הזו התמזגנו. טוב, יותר ראינו ופחות הראנו, יותר אכלנו מאשר בישלנו אך כרמל התרוצץ בהנאה עם הילדים ואומץ על ידם בחום וגם המבוגרים ביקשו שנשאיר אותו מספר שנים...בלונים שהבאנו עימנו הפכו לאטרקציה וכל ילדי הכפר הגיעו לשמע השמועה. ר"ז הוזמן ללגום לקינוח אופיום מהול במים כמנהג הגברים והסתפק בצ`אי...לאחר הארוחה כולנו מצחצחים שיניים עם ענף עץ הנים. זהו עץ צל המצוי גם בישראל. לראשונה נחשפנו למנהג בתחנות הרכבת דווקא, שם מסתובבים נערים ומוכרים את הענפים למשכימים, בין אם לאחר לינה על הרציף או לינה בדרגש אחת הרכבות שהגיעו לרציף לאחר נסיעת לילה. סיבי הענף ללא הקליפה, מחליקים את השיניים יותר מכל מברשת שיניים של קולגייט. כעת נותר לנו רק לנגב את הטוסיק עם מים ללא נייר ובזאת נשלים את התמזגותינו בהודו. (קטע זה פורסם ללא אישורן של הבנות...).
בגסט האוס נהנינו להעביר את שעות בין הערביים. רוח קלילה, בירה צוננת, נדנדה, שוב ערב רב של תיירים נחמדים מכל קצוות תבל, חלקם כמונו הגיעו ממאונט אבו. מדהים כיצד שיחה ערה יכולה להפוך לתחילתה של היכרות, לתחילתה של חברות. הכרנו זוג שוויצרים נחמדים שהגיע ל"טיול אחרון לפני הלידה", אלה כל-כך נהנו לראות שהחיים ממשיכים גם עם ילדים, מאז אנו מתכתבים וחופשת הסקי הבאה כבר מתוכננת איתם יחדיו בשווצריה. את ג`ודפור עזבנו ברכבת מוקדמת לג`יפור. חושך, העיר עוד ישנה, נהג ריקשה יחיד מחכה לנו על פי תיאום ורק הכחול הכחול הזה עוטף אותנו אפילו בחשיכה.
המלצות:
ג`ודפור מפורסמת גם בשווקי הריהוט שלה. מכרינו, בני משפחת רהט, שסיימו טיול ארוך בהודו, בחרו, כך נאמר לנו, ריהוט חדש לכל חדרי הבית. זה יגיע בנפרד במכולה ארצה. מרכז העיר כולל שווקי ערים. אנו הסתפקנו בצפיה ממעל, כך התאים לנו בשלב זה של סיורינו ברג`סטאן. Cosy guest house - ככל הנראה באמת היחיד בעיר העתיקה וזאת על פי השילוט הצבוע על קירות הבתים כמעט בכל קרן רחוב. כך חזרנו כל פעם לאחר שהלכנו לאיבוד. לא ראינו שילוט למקום לינה אחר. סביטה אם הבית מבשלת מצויין, ג`ושי עוזר בכל, שנקא הבן יעלה וירד בכל פעם שתבקשו משהו במסעדת הגג הקטנה ואם תבואו עם ילדים תשמחו מאד את שמפו הקטנה ששיחקה עם כרמל ללא ליאות.
פרטים:
0091-291-2612066 0091-291-2638018
[email protected]
על קצה המזלג ממטבחו של כרמל: כרמל ליד הכיור יורק לאחר ציחצוח שיניים (כן, עם מברשת ומשחה..). רותי שואלת אותו:" כרמל, מה ירקת?". כרמל עונה "את המים שההודים שותים.."
