ממש ביציאה ממתחם הארמון הפנימי יושבים כמה אמנים ועוסקים במלאכתם. אחד מהם, היוצר פסלים וכלים שונים מ- Papier Mache, מוציא מתחת ידיו כלים בצרופי צבעים ובעיטורים כל כך יפים ועשירי דמיון, שאנחנו קונות מיד את חצי תכולת החנות שלו. עד היום, פיל קטן בצבעי ירוק דהוי ואדום, עומד ליד המיטה שלי ומחזיר אותי להודו בכל פעם שאני מציצה לעברו.
הקדמה למרבית הפלא, מעט תיירים עוצרים בג`ודפור, וגם רוב התרמילאים לוקחים את האוטובוס מפושקר ישר לג`איסלמר. למה? לא יודעת, אולי בגלל שבהודו המחשבה על עוד מבצר מפסיקה להפעים אחרי זמן קצר, אבל זה מעגל קסמים - אם התרמילאים, מפלסי הדרך, לא באים, גם שרותים ומלונות זולים לא צומחים, וחוזר חלילה. לראשונה מאז...
יש לכם טיפ מדהים להוסיף?
שתפו אותו עם קהילת המטיילים של למטייל