ג'איסלמאר
קחו אוטובוס, הציע לנו הפקיד בתחנת הרכבת של ג`איסלמר ואורית התכווצה לשם הרעיון בלבד. יציאה בשלוש אחרי הצהרים והגעה בבוקר לאודיפור. 15 שעות נסיעה בדרך לא דרך באוטובוסים שלא שמעו על משככים. עדי מתקפלת לתנוחת עובר ונרדמת, אני מקבל הכל בהשלמה הודית, אך מאי ואורית נאבקות עם החלון שנפתח, עם הקפיצות התכופות, עם הקלטת ההודית המתנגנת לסירוגין בקולי קולות ועם הצפירות לשם שמיים. אלו הזיכרונות שלנו מהנסיעה הקודמת ואנו מחליטים לפצל את הנסיעה.
עם ערב הגענו לג`ודפור. קסם לא היה שם. עיר שטוחה, רועשת ומאובקת. רק המבצר האדיר התלוי מעליה מזכיר ימים יפים יותר. עם בוקר קנינו כרטיסים לאוטובוס צהרים לאודיפור ויצאנו ל- Mherangarh Fort. מבצר מרשים, משומר היטב אך עטוף בנפטלין, אוצרותיו שמורים במוזיאון. יפה. גם החלילן היושב באחד החללים, אינו יכול להוציאו מתרדמתו. מוזיאון לארכיטקטורה וחלומות שחלפו להם.
עיר מקלט
אם בידכם לצמצם את המנהלות סביב הנסיעות, עשו זאת, גם אם הדבר כרוך בנסיעת לילה ארוכה מאוד. כל פיצול מכפיל את המנהלות מסביב ומגדיל את הסיכוי שמשהו ישתבש. שתיים בצהרים, מגיעים למשרד הנסיעות, עולים בריקשה למפגש עם האוטובוס, ועוזבים את העיר. בדיקת רשיונות מבטלת את הנסיעה ואנו מוחזרים לעיר.
החום בחוץ 41 מעלות, באוטובוס כנראה יותר. מנסים לשרוף את השעות עד האוטובוס הבא, בשעה תשע בערב והולכים לגן החיות. הדפנו אחד מעשרות ילדי הרחוב ההולכים אחרינו אחרי שלא פסק לנסות ולגעת בעדי. החום משפיע גם עלינו, מובילים בראש שיירה של ילדים הצועקים לעברנו ומחקים אותנו.
מחיר כרטיס הכניסה לגן החיות הוא שני רופי לאחד, מנתקים אותנו מהשיירה. גן החיות עצוב ועזוב. הטיגריס ההודי הענק שוכב מזוגג עיניים, עכברושים גדולים מכרסמים את חתיכות הבשר שנזרקו לתאו. נערים עוברים את גדר הביטחון ודוקרים בענפים את פניו. הוא קם, נעמד על שתי רגליו האחוריות בתנועה מאיימת ומחלץ אנקת ייאוש. ילדי הרחוב המשיכו לקרוא לעברנו מאחורי הגדר. נמלטנו משם, מותירים את הטיגריס מאחור ופנינו לתחנת הרכבת.
שם, דווקא שם בתחנת הרכבת, בתוך ים האנשים העומדים בתור או רובצים על הרצפה מעולפים מהחום, מצאנו עיר מקלט. חדר מנוחה גדול לתיירים זרים בלבד. פקיד מסביר פנים ומקלחת ושירותים צמודים. התקלחנו ועלינו למסעדת הרכבת בקומה השניה. אוכל רב נארז שם לרכבת הדלוקס היוצאת לדלהי. במסעדה אוכל הודי פשוט טוב וזול ואנחנו מטעינים מצברים מחדש לקראת נסיעת הלילה. האוטובוס יוצא באיחור של שעה, מתקלקל ומוחלף באוטובוס הצהרים שיציאתו לא אושרה... לבסוף יצאנו בדרך חתחתים לאודיפור הרומנטית.
לתחילת הכתבה
המלצות והגיגים
עבורנו ג`ודפור Jodhpur לא היתה מטרה, רק עיר על אם הדרך למנוחה קצרה. אם אינכם בדרך למקום אחר, אל תגיעו לכאן. אם בכל זאת החלטתם להישאר, תוכלו לארגן גם מכאן יציאה לכפרים, ספארי גמלים וכדומה. לבד מהמבצר, יצאנו גם לארמון Chhittar Palace - כיום זהו מלון יקר שהקצה מספר חדרי תצוגה בהם תמונות, פרטי לבוש ונשק. אם אין לכם עניין של ממש בתקופה, חבל על הזמן. לקחנו ללילה את Durga Niwas Guest House, מחיר מופרז ותמורה נמוכה -300 רופי.
בהודו הדברים קורים אך זורמים ומסתדרים. אין טעם להתנפץ כאן. אנו התיירים היחידים על האוטובוס. ההודים קיבלו, ללא הרמת גבה או קול, את ביטול הנסיעה והמתינו כמונו לאוטובוס הלילה. הדבר המערבי היחיד שעשינו היה להסביר בשקט לאחראי שיזכה אותנו במחצית מחיר הכרטיס. קיבלנו. בהודו, כשאתה מדבר בשקט ולא מתרגז, מקשיבים לך ומכבדים אותך. התרגזת, ואנשים מנתקים מגע מיד. הלוואי ונביא עמנו קצת מהתכונה הזו לארץ ה"מגיע לי" שלנו.
זה ימים שלא ראינו תייר מלבדנו, אנחנו בולטים כאן יותר, סוקרים אותנו ונוגעים בנו. העובדה שאנו אוכלים טאלי עם כולם, אינה עושה אותנו להודים יותר. המעברים ממקום למקום אינם קלים ברג`סטן היוקדת ואנו מברכים על שהשארנו את הציוד העודף שלנו בדלהי. הילדות מדהימות אותנו ביכולת ההסתגלות שלהן והן מעסיקות עצמן במשחקים שהן ממציאות בשעות החום המתישות תוך כדי טלטלות האוטובוס והמוסיקה הבוקעת מהרמקולים הקרועים. אנו נזכרים במשחקים שהבנות היו משחקות מהמושב האחורי של הסוברו הממוזגת שלנו בנסיעות הקצרות בארץ ומחייכים בסיפוק.
בכפרים אתה זר ומסתכלים עליך בסקרנות ובצניעות הכפרית. לא יציקו לך. בערים צריך לדעת להפסיק את ההטרדות.החודש משתנה אופי הטיול שלנו בהודו. שרפנו את עתודות הזמן ואנו רוצים לראות קצת יותר מקומות לפני שניפרד. ההתעקשות לראות את ג`איסלמר ואת דיונות המדבר גבתה זמן נסיעות לא קל. עם זאת, ולמרות שאנו יודעים שעוד נחזור להודו, אנו שמחים על החוויות והמראות שאנו אוספים בדרך. כהמלצה, כדאי להוריד את קצב הטיול, אך לחודש זה מתאים לנו יותר להגביר את הקצב. אנו באודיפור עתה, יושבים על מרפסת המלון צופים באגם. נסיעות היומיים האחרונים נראות רחוקות אך גופנו מזכיר לנו שאנו זקוקים למנוחה.
להתראות בכתבה הבאה עם פינוקיה של אודיפור.
לתחילת הכתבה
