חופשת סקי בדולומיטים האיטלקים

החופשה החלומית הזו לא הייתה יוצאת לפועל, אלמלא שלוש מילים, שכתב גולש אלמוני באחד מפורומי הסקי הישראלים. בינואר, לקראת הנסיעה שלי לשלושת העמקים בצרפת, קראתי ברשת עשרות תחזיות מזג אוויר סותרות ודיווחים מרוככים בסגנון "המצב לא אידיאלי אבל...". יממה לפני ההמראה, נתקלתי בהודעה של אותו צדיק, אשר תיאר בבוטות חסרת רחמים את תנאי הגלישה ביעד הנסיעה שלי. המילים "סלעים", "קרח" ובעיקר "חרמון" המחישו את השפל אליו הידרדרו המדרונות אחרי שבועות של גשם, שמש ובצורת שלג. כרטיסי הטיסה הלכו לפח, המלון בוטל, הרכב השכור (דרך Carrent.co.il - מחירים מצויינים) הוקפא ומאותו יום ארבתי לתנאי שלג ומזג אוויר שיאפשרו לי ליהנות מסקי.

צילום: dflצילום: dfl

עבר יותר מחודש עד שתקוותי התגשמה. לקראת סוף פברואר ניבאו אתרי מזג האוויר לאיזור הדולומיטים באיטליה סוף שבוע מושלג שאחריו ימים בהירים עם טמפרטורות סביב 0 מעלות. בצירוף מקרים מוצלח, היו מקומות על טיסת שכר של סאן-דור למילאנו בפחות מ-200 דולר (נרכש דרך "נופש ישיר" - Nofy.co.il). שותף ספונטני לנסיעה הגיע מלוח מדור מחפשים שותפים באתר למטייל, שכירת הרכב הועברה למילאנו ונותרה רק שאלת המגורים. בביקורי הקודמים בהרי הדולומיטים, התוודעתי למלונות ובקתות הרים (Rifugio באיטלקית), שנמצאים מחוץ לעיירות, בגובה של כ-2,000 מטר ויותר, בסמוך למסלולי הגלישה. ידעתי שזה יהיה סגנון המגורים הפעם. גם לגבי המיקום במרחב הגלישה העצום של הדולומיטים לא הייתה התלבטות. אחרי שגולשים בפורום למטייל השתפכו אודות סגולותיו של המסלול מפסגת הסשדה (Seceda) לעיירה אורטיזיי (Ortisei), רציתי לחוות את הפלא מקרוב. חיפוש באמצעות המילים Rifugio Ortisei בגוגל הניב תוצאות, אשר אחת מהן היא קישור לפורטל עמק ואל גרדנה (Val Gardena), דרכו הגעתי אל המקום ששימש לנו בית למשך שישה ימים קסומים - Rifugio Fermeda (אתר אינטרנט: www.fermeda.com/eng). הליך הזמנת ושכירת החדר היה מאד לא פורמאלי - כמה אימיילים ושיחת טלפון, בלי טפסי הרשמה ובלי העברת פרטי אשראי. מנהל הבקתה הוא בחור חביב ותכליתי בשם אלפרד קוסטנר, שמדבר אנגלית טובה. במחיר המאד נוח של 60 יורו ללילה לאדם, קיבלנו חדר עם שירותים ומקלחת, ארוחת בוקר וארוחת ערב. בקתת הפרמדה מציעה שני חדרים כאלה ועוד כחמישה חדרים עם 4-8 מיטות ושירותים ומקלחות משותפים במסדרון. במקום יש חיבור WiFi, שזמין לאורחים בחינם - הקליטה בחדרים סבירה, בקומת המסעדה טובה מאד.

לתחילת הכתבה

הדרך לאתר הסקי

מאחר שהנחיתה הייתה באחת וחצי בצהריים, היום הראשון הוקדש לנסיעה רגועה משדה התעופה לאתר (ראו מפת מסלול נסיעה: tinyurl.com/mxptosc). עצרנו ללינה בעיירה Chiusa, אליה הגענו מיד אחרי הירידה מהאוטוסטרדה. מלון קורונה (Korona) שיכן אותנו ב-30 יורו ללילה לאדם בחדר יחיד (אפשר גם 25 לאדם אם חולקים חדר). המקום שווה עצירה בכל מקרה, בזכות הפיצה המצויינת.

 על שכירת הציוד ושאר ההכנות לפני העליה להר, ראו בהמשך בפרק הטיפים. בעשר בבוקר כבר היינו על הרכבל מתחנת Col Raiser בעיירה סנטה כריסטינה (Santa Cristina). הגענו למעלה, התקשרנו לאלפרד והוא הגיע תוך דקות רכוב על ה-Skidoo שלו (אופנוע שלג). הנסיעה על האופנוע לבקתה הייתה חוויה מהנה בפני עצמה, שנמשכה למרבה הצער רק שלוש דקות, בסופן היינו ליד בית העץ הגדול, שבו נבלה את החופשה. חדרי המגורים שוכנים בקומה השניה, מעל המסעדה, והם פשוטים וחמימים, ספוני עץ ובעלי מיטות נוחות ומצעים רכים. אחרי שסיימנו להתפעל מהנוף הנשקף מהחלון הקטן, נדחקנו לתוך בגדי הסקי, יצאנו החוצה, הרכבנו את המגלשיים וגלשנו. כלומר, לא היה שום שלב ביניים בין היציאה מחדר הסקי לבין הגלישה. צריך רק להטות את הגוף קדימה ולהצטרף למסלול האדום המצוין, שיורד מפסגת הסשדה בחזרה לרכבל ה-Col Raiser. זה מה שנקרא סקי אין-סקי אאוט. החזרה לבקתה היא דרך המסלול הזה ורק דרכו - אם מחמיצים את המעלית האחרונה שיוצאת בחמש אחר הצהריים, צריך לקוות שאלפרד בסביבה כדי להגיע עם אופנוע השלג שלו. אם הוא לא זמין, צריך ללכת כחצי קילומטר בעליה, עם המגלשיים על השכם (רמז: מבוסס על סיפור אמיתי).

לתחילת הכתבה

ארוחות ולילות בבקתה

ארוחות הערב בפרמדה היו פשוטות וטעימות, ללא בחירה - סלט, פסטה, בשר, תוספות, קינוח. זכינו גם לפיצה נהדרת מתנור העצים הגדול של המקום, אשר מוסק כל היממה ומשרה חום נעים בקומת המסעדה. ארוחות הבוקר כוללות לחם טרי, שינקן, גבינה, ביצים מבושלות, מדגני בוקר ויוגורט. כשמוסיפים לכל אלה חמאה, שמן זית, חומץ בלסמי וזריחה פלילית ביופיה מעל הצוקים שממול, ארוחת הבוקר הזו היא פתיחה מעולה ליום סקי. הערבים והלילות בחופשה כזו שונים מאד, כמובן, מחגיגות המוסיקה והאלכוהול שמתארים החוזרים מאוסטריה וממועדוני "הכל כלול". השיבה לבקתה הייתה לקראת דמדומי השקיעה, אותה ראינו תוך ישיבה מותשת בחוץ, מול סלעי הפרא, כשאנחנו לוגמים שוקו חם, קפוצ'ינו או - כשרצינו לחיות ממש על הקצה - יין מתוק לוהט. אחרי ארוחת הערב קראתי, כתבתי, צפיתי בסרט ובעיקר התענגתי על השלווה ההררית שאין דומה לה.

לתחילת הכתבה

על הגלישה

אשר לגלישה, קשה לדמיין מקום טוב יותר להתחיל בו את היום. מדי בוקר עלינו על מסלול ריק מאדם, לפעמים עוד בטרם החלו המעליות לנוע. אורכו של המסלול מהאכסניה לכיוון ה-Col Raiser הוא כחמישה קילומטר (אורך המדרון מהפסגה הוא כשבעה וחצי קילומטר). הבונוס האמיתי הוא האפשרות להגיע ראשונים למסלול הסשדה שהוזכר קודם, מהפסגה שמעל הבקתה ועד לעיירה אורטיזיי. עוד לפני שההמונים הספיקו לצבוא על הרכבלים, הספקנו להכניס כ-25 קילומטרים של גלישה מעולה (ירידה מהמלון ופעמיים סשדה), כל זאת בזמן שיום הסקי שלנו בקושי החל. יום הסקי הראשון הוקדש להתמצאות באיזור ולגישושים באיזור סלבה (Selva). נהנינו ממסלולי ה-Dantecerpies ומה-Saslong. בימים הבאים עברנו, אחרי פולחן הסשדה ההכרחי של הבוקר, על כמה אזורי גלישה. ראו בפרק הטיפים רשימה של מסלולים מומלצים.

לתחילת הכתבה

היכרות עם איזור סלה רונדה והסביבה

ביום שלישי יצאנו לגלות את סלה רונדה (Sella Ronda), המהווה סדרת מסלולים ומעליות, שמקיפים את גוש הצוקים, שנקרא Gruppo Sella. התחלנו מסלבה והמשכנו בכיוון הירוק (נגד כיוון השעון). סיימנו את הסיבוב בשלוש שעות וחזרנו לגלוש על "הר הבית" שלנו. ביום רביעי - Alpe di Suisi. אזור הגלישה הזו נמצא ליד אורטיזיי וכולל כ-15 מעליות, שמכסות שלוש פסגות בגובה של כ-2,100 מטר. המסלולים לא מאתגרים ורוב המעליות איטיות, כך שהמקום מתאים למתחילים ולמי שחפץ להתרחק מהצפיפות של הסלה רונדה. באזור ה-Spitzbuhl ליד מעלית 73 מצאנו מסלולים נוחים, רחבים ומשופעים מספיק כדי להתאמן על טכניקה ולעשות תחרויות מהירות. יום חמישי - איזור Val di Fassa, מהעיירה אלבה (Alba) עד Pozza di Fassa. ההגעה למקום היא דרך קנציי (Canazei) ומשם באוטובוס עד אלבה. זהו אזור מהנה עם מעט גולשים, כמה אדומים טובים ומסלול שחור מצוין שיורד בחזרה לאלבה. בהחלט שווה ביקור.

 יום שישי - טיול לפסגת ה-Punta Rocca, על קרחון המרמולדה (Marmolada). היום החל בתורים הארוכים ביותר שבהם נתקלנו בכל החופשה, עד כדי חצי שעה בהמתנה למעלית דו-מושבית שיוצרת צוואר בקבוק בדרך למעבר פאדון (Padon). אחרי שסיימנו להשתכר מהנופים בפסגת ה-Punta Rocca, גלשנו במורד המסלול הארוך ביותר בדולומיטים, עד ל-Malga Ciapela. חלקו האחרון של המסלול כמעט מישורי וכדאי להגיע אליו עם מהירות גבוהה. בגלל טעות קלה בניווט בדרך חזרה, היה לנו העונג לגלוש עד Canazei על גבי מסלול אדום ארוך, מגוון ומלבב, שהחל בסוף מעלית 124 והסתיים בהליכה ארוכה עד לרכבל, שהעלה אותנו חזרה מעלה.

 יום שבת - איזור קורברה (Corvara), העמק הנעלם. טיול חובה למבקרים בדולומיטים. להבדיל מלא מעט מקומות סביב הסלה רונדה, הכחולים של קורברה אינם מישוריים, אלא יורדים במתינות על גבעות נעימות. כדאי להגיע לפסגת ה-Pralongia ולרדת ממנה עד Armentarola, משם יוצא אוטובוס לכיוון Passo Falzarego. במעבר הזה כדאי לגלוש באזור העמק הנעלם ואז לעלות על הרכבל לפסגת Lagazuoi, שממנה יורד מסלול כל הדרך חזרה ל-Armentarola. חלקו האחרון (הכחול) של המסלול די מישורי, כך שכדאי לאגור תנופה בדרך אליו. בסוף המסלול הזה יש חוויה ייחודית במחיר שלושה יורו - סוסים שגוררים את הגולשים האוחזים בחבל ארוך במעלה הגבעה. משם חזרנו הביתה. סיימנו את החופשה בעליות וירידות מפסגת הסשדה לאורטיזיי ולסנטה כריסטינה כאילו אין מחר, כנראה בגלל שמהבחינות החשובות של החיים, באמת לא היה מחר.

לתחילת הכתבה

מסלולים מומלצים

1. מסלול מספר 2 מפסגת ה-Seceda עד לעיירה אורטיזיי: כמעט 11 קילומטרים, שמשנים צורה כל כמה מאות מטרים, משבילים לצלע שלמה של הר, ממדרון של מוגולים רכים לדרך מלך רחבה, בין עצים ומעליהם - לונה פארק של סקי ברצף מענג אחד.
2. מסלול 7 מפסגת ה-Seceda בחזרה לרכבל Col Raiser: מסלול מעט יותר מאתגר מאשר מסלול 2, בפרט בחלקיו הראשונים.
3. הירידה מה-Punta Rocca, אורך הקטע: 12 קילומטרים - גיוון, יחד עם נופים לא מתקבלים על הדעת.
 4. הירידה לקנציי מאזור ה-Belvedere
 5. קטע Saslong, מפסגת ה-Ciampinoi, שמעל סלבה ועד סנטה כריסטינה. בחלק מהמסלול אפשר לבחור בין קטע שחור לבין קטע אדום.
 6. הירידה מ-Lagazuoi לכיוון Armentarola. יותר בגלל הנוף והאורך מאשר אופי המסלול, שהוא בעיקר שביל הררי.

צילום: dflצילום: dfl

לתחילת הכתבה

טיפים נוספים

רוב המקומיים באיזור הסקי של הדולומיטים לא מדברים אנגלית והשפות השגורות בפיהם הן גרמנית ואיטלקית. כדאי מאד להשקיע בלימוד מילים וביטויים בסיסיים כמו ארוחת בוקר/ערב, ימין, שמאל, ביצה, עד מתי פתוח, באיזו שעה תפילת מנחה וכיוצא בזה.

 גלישה -
• צאו מוקדם. הרבה נופשים רוצים להגיע לאטרקציות כמו ה-Marmolada או העמק הנעלם. עלו על השלג לפני שמונה וחצי והקדימו את תורי הענק, שלפעמים מצטברים במעבר מהסלה רונדה לאזורי הגלישה הסמוכים.
• במרחבי הגלישה של הסלה רונדה יש כמה מקומות שבהם אפשר לבחור בין מסלול שחור לבין מסלול אדום, שמגיעים לאותו יעד. אחרי הצהריים, בעיקר בתקופות של שלג קלוש, קחו בחשבון שהאדום יהיה צפוף, זרוע קרחות ומוגולים וכנראה קשה ומסוכן יותר מהשחור.
 • שימרו את הסקי-פאס - באתר Dolomitisuperski.com אפשר לקבל דו"ח מלא על הגלישה שלכם.

מגורים על ההר - 
 בקתת Rifugio Fermeda מייצגת אחת מכמה אפשרויות של מגורים סמוך למסלולי הגלישה. מי שמעוניין בתנאים יותר מפנקים, יכול למצוא את מבוקשו בקלות במלונות, שנמצאים במעברי ההרים השונים סביב הסלה רונדה, כמו Passo Pordoi, Passo Sella, Passo Gardena וגם בנקודות כמו Plan de Gralba, Pecol, שבהן יש מלונות של ממש, עם ספא ומסעדות פאר. המחירים דומים למה שתשלמו בעיירות על מגורים בקטגוריה דומה. באשר למגורים בבקתת הרים, צריך אינטואיציה טובה, מזל או פשוט ביקור מוקדם במקום כדי לא ליפול על מלון מוזנח או ספרטני מדי. לי הייתה חוויה עגומה ב-Rifugio Lagazuoi, שנמצא בגובה 2,900 מטר, במיקום מושלם מעל Passo Falzarego, אבל מציע לאורחיו חדרים זעירים וקרים, אוכל מטופש ויחס עוין.

שכירת רכב - 
 קחו מכונית נוחה, בעדיפות לסטיישן (Station Wagon) או מיניואן. הסקי-פאס של הדולומיטים מאפשר גלישה בכמה אזורים, חלקם לא מקושרים. נחמד מאד לצאת בבוקר לגלוש במקום חדש וכדאי שהרכב יכיל בנוחות את ציוד הגלישה. חשוב לבדוק, מבעוד מועד, אם יש מעברי הרים סגורים בדרך המתוכננת.

חניה - 
• חנו כחוק, חבל להסתבך.
 • קיים חניון ממש ליד רכבל ה-Col Raiser, המחיר הוא ארבעה יורו ליום.

ציוד סקי - 
 • שכרנו מגלשיים ונעליים דרך Skiset.com וקיבלנו את הציוד בחנות באורטיזיי. אין כאן המלצה חד-משמעית, לבטח יש באיזור חנויות באותה רמת מחירים ואיכות, אבל חלק מהחכמה בארגון חופשה הוא דבקות בכלל, "אויבו של הטוב הוא הטוב ביותר". חנות Skiset נתנה מחיר טוב, מקום החנות היה סמוך לנתיב ההגעה והחזרה - סוף החיפוש.
 • תיקון והתאמת נעלי סקי עושים בחנות ActivSport ברחוב המסחרי הראשי (Dursan) של סנטה כריסטינה.

טלפון - 
 מומלץ מאד לרכוש SIM מקומי, דאגו עוד בארץ שהטלפון יהיה SIM-free. אפשר לקנות סימים של TIM בחנויות בשם Chipware באורטיזיי (ברחוב Rezia) וגם ברחוב Dursan בסנטה כריסטינה. הקליטה על ההר טובה, שיחות ו-SMS מקומיים זולים, שיחות ו-SMS נכנסים בחינם. מעבר לערך הכרטיס משלמים עוד חמישה יורו חד-פעמי ואחר כך אפשר להטעין את הכרטיס בחנות. עבורי הספיק קרדיט של 10 יורו לכל החופשה, כך שסך כל ההוצאה היה 15 יורו. קיים גם MicroSIM לאייפון, אבל שותפי לא הצליח לגרום לו לעבוד.

קניות -
 לא מצאנו חנויות מעניינות בעיירות בהן ביקרנו. ההתמחות המקומית היא בפסלי עץ בגדלים שונים ובמחירים מופקעים, לא הצלחנו להתלהב. מזכרות יפות אפשר לרכוש על ההר, בחנות שבתחנה העליונה של ה-Col Raiser. כל השאר נרכש בדרך חזרה לשדה התעופה. לנסיעה מהדולומיטים לנמל התעופה מלפנסה (MXP) יש להקצות לפחות חמש שעות, למרות שהמקומיים מספרים שהם עושים את הדרך בשלוש. מנסיון של כמה ביקורים, מומלץ לעשות את הקניות אחרי מילאנו, כך שאם הסתבכתם בפקק שיש לפעמים ליד העיר תדעו כמה זמן נותר לכם. אחרי מילאנו נוסעים על האוטוסטרדה לכיוון וורזה (Varese), עולים ביציאה ללניינו (Legnano) ועוקבים אחרי השילוט לרסקלדינה (Rescaldina) ולמרכז המסחרי (Centro Commerciale). מדובר בנסיעה של כשלוש דקות עד לקניון, שבו יש כל מה שצריך כדי לספק אמהות, אחיינים ובני דודים. בקומה השניה נמצאת חנות Decathlon עם ביגוד וציוד ספורט במחירים טובים. מחירי השוקולד, הגבינות והנקניקים בסופרמרקט הענק שם הם בין חצי לשליש ממה ש(לא)תשלמו בדיוטי פרי. החזרה היא לאוטוסטרדה לכיוון וורזה ומשך הנסיעה לשדה התעופה (Terminal 1) הוא כעשרים דקות. ליד המרכז המסחרי הזה יש גם תחנת דלק בשירות עצמי. הדלק שם זול והמרחק משדה התעופה מתאים לתדלוק אחרון לפני החזרת הרכב השכור. אם לא נכנסתם לשם, יש תחנת דלק מיד אחרי היציאה מהאוטוסטרדה לכיוון שדה התעופה.

לתחילת הכתבה

דיווח זה מתמודד בתחרות דיווחי גולשים 2011, בה הפרס הראשון: חופשת סקי בסלה רונדה עם הופעה של ברי סחרוף - במתנה! השתתפו גם אתם - כל הפרטים בפנים >> 

רוצה לקרוא עוד על סקי באיטליה? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך: