היסטוריה

היהודים התיישבו בונציה לראשונה במאה ה- 13, אולם כבר במאה ה- 10 הם ביקרו בעיר לצרכי מסחר ועסקים. ב- 1290 סוחרים ומלווים בריבית יהודים הורשו לעבוד בעיר אבל אולצו לשלם מס מיוחד בגובה 5% על כל הסחורות המיובאות או המיוצאות. בשנת 1385 הורשו המלווים כבר להתגורר בעיר וב- 1386 הוקצה להם שטח להקמת בית הקברות. כמעט עשור לאחר מכן, ב- 1394 החליט הסנאט לגרש את היהודים מהעיר בשל חשש שהם משתלטים כל מספר תחומים כלכליים. מלווי הריבית שנותרו בעיר הוגבלו לתקופת עבודה של שבועיים ועל האחרים הוטלו מגבלות קשות והם נאלצו ללבוש סימנים מזהים גם חוקים נגד אפשרות לבניית בתי כנסת (1426) או רכישת אדמות נחקקו נגדם. יחד עם זאת צריך לזכור שהותר ליהודים לשמר סממנים תרבותיים.

לאחר גירוש ספרד ופורטוגל (1492), החלה הגירה מאסיבית של יהודים לעיר והאזור בו התגוררו היהודים היה קטן מלהכיל את כל היהודים ועל כן הותר סיפוח שטחים. בשנת 1516 החילט הסנאט בונציה להקים שכונה יהודית סגורה - "גטו". המשמעות המעשית היתה להגן על היהודים מפני הכנסיה הקתולית-רומית ששאפה לגרשם כפי שעשתה ברוב מערב אירופה. באותן שנים הגטו היה מקום שוקק ופעיל, כשעד אמצע המאה ה-17 היהודים שלטו על כל סחר החוץ ותפסו מקום חשוב בחיי האקדמיה, המדע, עריכת דין ועסקים. במהלך היום היהודים היו רשאים לעזוב את הגטו לצורך פרנסה, אולם שערי הגטו ננעלו לקראת ערב.

 הגירת יהודים ממדינות שונות באירופה התבטאה בהבדלי תרבות, מעמדות ועבר שונה וגם בבניית בתי כנסת. ברחבי הגטו נבנו חמישה בתי כנסת- אחד ליהודי גרמניה (Tedesca- שנמצא משמאל למוזיאון היהודי), אחד ליהודי איטליה, אחד ליהדות ספרד, אחד ללבנטינים- יהודים שהגרו מהאימפריה הע`ותמנית והאחרון- "סקולה קנטון" כנראה ליהודי צרפת. כשונציה שקעה במצב כלכלי ופוליטי קשה, במאה ה- 18, שקע הגטו גם כן ו- 60 שנים לאחר מכן צבאות נפוליאון הביאו לקיצה של הרפובליקה של ונציה ושערי הגטו נהרסו כך שיהודי ונציה זכו עצמאות ולחופש כמו כל שאר האזרחים, אולם רבים מהם בחרו להמשיך לחיות בתוך הרובע עד לתחילת הכיבוש הנאצי שהביא למותם של 200 מיהודי ונציה בשנים 1943-1945.

לתחילת הכתבה

הקהילה היהודית כיום

כיום חיים בעיר כ- 500 יהודים אורתודוכסים, מתוכם רק 30 חיים באזור הגטו. כל חמשת בתי הכנסת שהוקמו בעבר בעיר נותרו עומדים על כנם, כששלושה מהם פתוחים לקהל הרחב במסגרת סיורים מאורגנים ובשניים הנוספים (Scuola Grande Spagnola ו- the Scuola Levantina ) מתקיימים לסירוגין ארועים דתיים. האחד פתוח בחורף והשני רק בקיץ. יש לציין שלא נותנים למבקרים להכנס לבית הכנסת בזמן התפילה. ביקורים אחרים אפשריים רק דרך המוזיאון והם עולים כסף. ברובע ישנו מספר חנויות לממכר מוצרים כשרים, מוזיאון יהודי, בית אבות, ישיבה ומסעדה כשרה בשם גאם גאם. לסיורים בגטו ניתן להצטרף מהמוזיאון היהודי שב- Campo Ghetto Nuovo. במוזיאון עצמו תצוגה גדולה של חפצי דת וכלי כסף. הסיורים בגטו נמשכים 40 דקות וכוללים ביקור בבתי כנסת המצויים בקומות עליונות. הסיור אינו מומלץ למי שאינו יכול לטפס הרבה מדרגות, מאידך זו הזדמנות יחידה לראות איך בונים בונציה בנין רב קומות. הבעיה היא שעל האדמה הבוצית של הלגונה לא ניתן לבנות בתים במשקל, לכן כל המבנה עשוי קורות עץ ואין בו לא ברזל ולא בטון. כאשר עולים במדרגות רואים יפה את צורת הבניה האופינית לונציה.


 הגטו כולל כיכר מרכזית פתוחה המוקפת בבניינים רבי קומות משלושה צדדים שהוקמו בשנים בהם הגטו היה קטן מכדי לאכלס את כל היהודים. בבית האבות (Casa di Riposo Israelitica) מתגוררים דיירים ספורים ועיקר מטרתו לספק ארוחות כשרות לאורחים ומטיילים. משני צידי בית האבות ישנן מצבות זכרון לזכר קורבנות השואה שעוצבו ע"י הפסל ארביט בלאטס. על אחת המצבות ישנו תגליף עשוי ברונזה של "הרכבת האחרונה", על השניה תאור של הברוטליות הנאצית נגד היהודים.

לתחילת הכתבה

הגעה אל הגטו

סעו בוופרטו או לכו ברגל עד תחנת Ponte delle Guglie/Ghetto שעל Fondamenta di Cannaregio, ממש מעל לגשר Ponte delle Guglie. שם תראו פתח כניסה עם קשת מלבנית צמוד למסעדת גאם גאם. חלפו על פני הקשת והכנסו אל הגטו (Ghetto Vecchio). המשיכו ללכת עד שתגיעו לגטו הגדול יותר Ghetto Nuovo בו נמצא המוזיאון היהודי. אתרים בעלי מורשת יהודית ישנם גם בקתדרלת סט. מארק בה נמצא מגן דויד, שעל פי האמונה הובא לונציה מבית המקדש בירושלים. מעליו ישנו פסיפס של משה ופסיפסים של המלך שלמה, יוסף ואברהם. בארמון דוגס שליד הקתדרלה ישנו פסל של המלך שלמה ושל מספר דמויות אחרות מהתנ"ך.


בית חב"ד בעיר:
Chabad of Venice
כתובת: Ghetto Nuovo
Cannaregio 2884
Venice, Italy
 טלפון/פקס: 3941715284
[email protected]

לתחילת הכתבה


 * תודה לדניאל ונטורה אשר ייעץ בנוגע למידע המובא כאן.