הר ויטושה
הר ויטושה (Vitosha) נמצא ממש מדרום לסופיה ומשמש לה ריאה ירוקה וסמל, הר ויטושה הוא אתר נופש נעים בקיץ ואתר סקי בחורף ובכלל הוא אחד ההרים הכי פופולריים בבולגריה. הפסגה הגבוהה שלו מתנשאת ל-2,290 מטר מעל פני הים ונקראת Cherni Vrah.
למרות שפסגתו אינה מן הגבוהות בבולגריה, פארק ויטושה שומר על יתרונו בקרבתו למרכז העניינים (סופיה), באוויר הצלול, מאות הקילומטרים של השבילים המסומנים, היסטוריה מפוארת, יער עשיר ומתקני סקי.
בתחומי הפארק הלאומי ויטושה, המתוח על פני יותר מ-20,000 הקטרים, נמצאים שני מרכזים תיירותיים עיקריים: האחד נמצא בעיר אלקו (Aleko) – בגובה 1,800 מטר בחלק המזרחי של ההר והוא נחשב לאחד ממרכזי הסקי הגדולים בבולגריה. במקום תוכלו למצוא מלונות ובקתות טיילים. ממש שם גם עובר המסלול הטרנס אירופי הרביעי (E-4) ומסלול סקי מהגדולים הטבעיים בבולגריה – Stenata. העיירה אלקו היא גם הנקודה ממנה מטפסים אל הפסגה הגבוהה בוויטושה - Cherni Vrah (יש כמובן גם רכבל למי שלא בא ללכת). על הפסגה עצמה נמצאים תחנה מטאורולוגית ומקום מקלט לתיירים במזג אוויר קשה (ללא מיטות אבל עם משקה חם).
מאלקו ניתן לטייל ברגל לכמה כיוונים חוץ מהפסגה כמובן: לרדת במדרונות המזרחיים לכיוון הכפר ביסטריצה (Bistaritsa) הליכה של שעתיים בערך; לכיוון הכפר דרגלווטסי (Dragalevtsi) – ירידה במדרונות הצפוניים – כשעתיים הליכה; אל הפסגות המערביות של ויטושה – כשלוש שעות הליכה. הגעה לאלקו: ניתן להגיע ברכב פרטי לכל הכפרים שהוזכרו.
תחנות רכבל: הרכבל מתחיל בשתי נקודות עיקריות, אחת מעל הכפר Dragalevtzi – שם מתחיל רכבל כסאות. הרכבל מגיע לתחנה סופית בגובה של 1,700 מטר ליד פסגת – Goli Vrah בגובה 1,837 מטר, כשבאמצע הדרך קיימת תחנת עצירה נוספת. כל הנסיעה ברכבל מתכמתת לכחצי שעה.
נקודת ההתחלה הנוספת היא העיירה Simeonovo מזרחית ל-Dragalevtzi. מ-Simeonovo יש רכבל-מעלית עם תאים סגורים המעלה אתכם עד קרוב לפסגה הגבוהה ביותר ומעל לאלקו. על הדרך של המעלית כשתי תחנות עצירה נוספות בהן תוכלו לרדת ולטייל ברגל.
המרכז התיירותי השני נמצא בצד המערבי של רכס הוויטושה ונקרא Zlatnite Mostove (גשרי זהב – על שם הזהב שהיה נכרה פה בעבר). זלטני מוסטוב נמצאת בגובה של 1,400 מטר מעל פני הים וניתן למצוא שם מלון ומסעדה וכמה חנויות של מזכרות ובתי קפה. מ-Zlatnite Mostove ניתן לערוך טיול רגלי של כשלוש שעות לפסגה הגבוהה בוויטושה – ה-Cherni Vrah. כמו כן טיול קצר (שעה הליכה) לבקתה היושבת על הרכס מדרום – kumata ונחשבת לאחד המקומות היפים בהר.
אתרים מומלצים אם אתם כבר בסביבה
מנזר דרגלווטסי (Dragalevtzi Monastery): שנמצא לא רחוק מאתר הרכבל התחתון כ-3-4 ק"מ מהכפר בתוך יער ירוק עד. המנזר נוסד תחת שלטונו של המלך איוון אלכסנדר באמצע המאה ה-14, והיה מרכז תרבותי בתקופת השלטון התורכי.
כנסיית בויאנה (Boyana Church): קצת יותר קרוב לסופיה, ממש מדרום אל העיר (כ-8 ק"מ דרומית מהמרכז), נמצאת כנסייה קטנטנה השמורה בנכסי המורשת העולמית של אונסק”ו. הכנסייה נבנתה ב-1259 והיא אחד המקומות הפופולריים לביקור בבולגריה. היא שמורה היטב ומלאה יצירות אמנות יפות, יש אומרים שהפרסקאות שבה הן היפות באירופה השמורות מתקופה זו.
כנסיית סיינט ג`ורג` (The Church of Saint George): בעיירה ביסטריצה שממזרח לוויטושה.
קופריושטיטצה
קופריושטיטצה (Koprivshtitsa) היא עיר מוזיאון המנציחה בתוכה את נצחונם של הבולגרים בדרך לעצמאותם - או מה שנקרא אצלם "ההתקוממות של אפריל". כל בית בעיירה זו נראה כמיצג אמנותי, בתים צבועים מחוזקים בעצים כהים, גרניום פורח על אדן החלונות ובגינות. רחובות אבן ושקט.
בקופריושטיטצה תוכלו גם לסייר בין בתיהם של גדולי האומה הבולגרית המציגים ארכיטקטורה לאומית שאפיינה את תקופת המאבק במחצית השנייה של המאה ה-19. בין הבתים – ביתו של אוסקלוב, שהיה סוחר עשיר אשר לקח חלק במאבק על עצמאות בולגריה ונרצח בידי התורכים, וביתו של קבלשקוב– שנחשב לאדם שירה את הכדור הראשון במהפכת העצמאות ב-1876 נגד התורכים. כמו כן, במקום תמצאו את ביתו של ליוטוב המזכיר קצת בסגנונו את הבתים הברוקיים של פלובדיב ובו מייצגים יפים מתקופת ההתקוממות הבולגרית.
קופריושטיטצה נמצאת כ-80 ק”מ מסופיה, קצת דרומית מהכביש הראשי שחוצה את בולגריה ממזרח למערב. למגיעים ברכבת, מדובר בנסיעה של כשעתיים וחצי.
מנזר רילה
מנזר רילה (Rila Monastery) הוא בהחלט אחד מהמקומות הפופולריים ביותר לביקור בבולגריה. זהו המנזר הגדול והשמור ביותר בבולגריה, אשר שוכן מעל הכפר רילה, כמאה ק"מ דרומית לסופיה.
המנזר היפה הזה נבנה במאה ה-10 על ידי הנזיר הבולגרי סנט ג`ון. לאחר שנחרב וננטש כמה פעמים חודש ושופץ במאות ה-13 וה-14 ואז גם הורחב, ונוספו לו ביצורים ומגדלים למיניהם. כאשר הבולגרים נפלו לשליטת התורכים במאה ה-15, עבר המנזר מסכת דומה של נטישות וחזרות עד לתחייתו הגדולה של המנזר בתחילת המאה ה-19, כאשר קרנה של הכנסייה הגדולה של הבתולה הקדושה עלתה בכל המדינה ורבים החלו לעלות אליו לרגל. שווה להסתובב במנזר ובחצר הפנימית שלו כמו גם בשטח שסביבו כחצי יום.
