קארלובי ווארי -; העיקר הבריאות
קארלובי ווארי (Karlovy Vary), הידועה גם בשמה הגרמני קארלסבאד, היא עיירת נופש וספא הנמצאת בצפון מערב צ'כיה. ניתן להגיע אליה ברכב (כמובן), בטיול מאורגן או באוטובוס. אנחנו בחרנו באפשרות השלישית, ולא הצטערנו. חברת הנסיעות שמפעילה קווי אוטובוס מפראג לקארלובי ווארי היא Student Agency. האוטובוסים יוצאים מתחנת האוטובוסים Florenc, שנמצאת בסמוך לתחנת המטרו הנושאת את אותו השם ומאחורי בניין מוזיאון העיר פראג (Muzeum Hlvaniho Mesta Prahy). כפי שרבים ציינו, מומלץ לקנות כרטיס הלוך ושוב מראש, יום או יומיים לפני הנסיעה, על מנת למנוע אי נעימויות. העלות היא 140 קרונות צ'כיות לכל כיוון והאוטובוסים עצמם פשוט מדוגמים: כיסאות נוחים, סרט, מוזיקה, מכונת קפה, שירותים ואפילו WIFI, כך שניתן לגלוש באינטרנט במהלך הנסיעה. מדהים. הנסיעה נמשכה כשעתיים, בגלל תחנת הביניים בשדה התעופה של פראג, דרך נוף פסטורלי של יערות, עיירות וכפרים ציוריים.
ירדנו בתחנה השנייה בעיר, ליד מרכז המידע (משם גם יוצא האוטובוס חזרה), קנינו מפה של העיר והתחלנו ללכת לאורך הטיילת (רחוב Masaryka), לכיוון נהר הטפלה, החוצה את העיר. בהמשך התחברנו לרחוב Zahradni והתקדמנו דרומה, במקביל לנהר. על הדרך טעמנו, כמו כולם, מהמים שאמורים להיות בריאים במיוחד. שיהיה. העיירה עצמה שקטה ורגועה, ונעים מאד לטייל ברחובותיה, כפי שניתן לצפות מעיירת מרפא.
בסופו של דבר, הגענו לרכבל Diana. הכניסה לרכבל היא דרך סימטה צרה שקל מאד לפספס, סימטת Marianska, המתפצלת מרחוב Stara Louka, ממש לפני הכניסה למלון גראנד, שכשמו כן הוא, ואותו בהחלט אי אפשר לפספס. עלינו בקרונית עד התחנה העליונה (יש גם תחנת ביניים), שבה יש מגדל תצפית (מגדל Diana), בית קפה ויער מקסים. היינו גיבורים ועלינו אל ראש המגדל ברגל (יש גם מעלית), ואחר כך פשוט טיילנו להנאתנו ביער, ונהננו מהשקט והשלווה. כשהזמן התחיל לדחוק, ירדנו חזרה אל העיר והתחלנו במסע חזרה אל תחנת האוטובוס, כשבדרך קנינו כוסות למזכרת וטעמנו אופלטקי -; הגרסה המקומית (הטעימה למדי) לוופל. נפרדנו בצער מקארלובי ווארי המקסימה ועלינו לאוטובוס שלקח אותנו חזרה לפראג, עייפים אך בהחלט מרוצים.
טיפ לגבי הנסיעה: אנחנו יצאנו מפראג באוטובוס של 10:00, הגענו לקארלובי ווארי לקראת 12:00, יצאנו חזרה באוטובוס של 19:00 (האחרון לאותו היום) והגענו לקראת 21:00. בדיעבד, עדיף היה לצאת מוקדם יותר, כי לא הרגשנו שמיצינו את קארלובי ווארי עד הסוף.
צ'סקי קרומלוב -; המקום בו הזמן עמד מלכת
צ'סקי קרומלוב (Cesky Krumlov) היא עיירה קטנה וציורית, שנמצאת בדרום צ'כיה. בדומה לקארלובי ווארי, גם הפעם השתמשנו בשירותים המצויינים של חברת האוטובוסים Student Agency על מנת להגיע אליה. גם הפעם קנינו את כרטיסי הנסיעה (הלוך ושוב) מראש, בתחנת Florenc, אף על פי שהאוטובוס יוצא (וגם חוזר אל) מתחנת Andel, מה ששיחק הפעם לטובתנו, משום שהתחנה נמצאת במרחק הליכה של מספר דקות מהמלון שלנו. העלות היא 180 קרונות צ'כיות לכל כיוון והנסיעה המתישה נמשכת כשלוש שעות. מכיוון שהנסיעה כל כך ארוכה, מומלץ לצאת באוטובוס המוקדם ביותר, שיוצא ב-7:00 בבוקר מפראג, למרות שמבאס מאד לקום מוקדם בחופשה, ולחזור באוטובוס האחרון, שיוצא בשעה 19:00 מצ'סקי קרומלוב.
חמש דקות אחרי שירדנו מהאוטובוס (בתחנה השנייה והסופית בעיירה) כבר התאהבנו בצ'סקי קרומלוב. מדובר בעיירה פסטורלית ויפהפיה, שהזמן כאילו קפא בה מאז ימי הביניים. מתחנת האוטובוס ירדנו אל רחוב Horni, המוביל אל מרכז העיירה, שנמצא על שלושת רבעי אי, מוקף על ידי נהר הוולטאבה כמעט מכל צדדיו. ואם יש וולטאבה גם בצ'סקי קרומלוב -; אז בדומה לפראג, יש גם כנסיית סט. ויטוס, וגם במקרה הזה מדובר בכנסייה מרשימה ויפה. לאחר מכן המשכנו לכיכר המרכזית, Namesti Svomosti, שם יש גם מרכז מידע לתיירים.
התחנה הבאה שלנו הייתה מוזיאון השעווה של העיר, שלקח אותנו מאות שנים לאחור. המוזיאון מנציח את אווירת ימי הביניים בעזרת דמויות, קולות וצלילים. בנוסף אפשר למצוא במוזיאון גם פנים מוכרות יותר, כגון וולפגאנג אמדיאוס מוצארט, אלברט איינשטיין, צ'רלי צ'פלין וביל קלינטון. אחרי המוזיאון המשכנו לשוטט בלי מטרה מוגדרת בין הסימטאות המקסימות, וישבנו לארוחת צהריים טעימה במסעדת פארקאן שעל גדות הוולטאבה.
אחרי ארוחת הצהריים חצינו את הנהר צפונה, אל הטירה הענקית שחולשת על העיירה. כמו במקרים קודמים, לא וויתרנו גם הפעם על העלייה למגדל הטירה, והנוף שנשקף משם אכן היה מדהים. ירדנו מהמגדל והמשכנו לטייל בטירה. דילגנו על הסיור בתשלום בין חדרי הטירה והלכנו אל הגנים היפים שנמצאים מאחוריה. חצינו את הגנים, עשינו היכרות עם הסנאים שדילגו בין העצים, עברנו גם את האודיטוריום והגענו לאגם שליו ומקסים, מלא בפרחי נופר. נהנינו מהשלווה האינסופית, עד שהגיע הזמן לחזור אל תחנת האוטובוס, כדי לנסוע חזרה לפראג.
צ'סקי ראיי -; שלושה ימים בגן עדן
צ'סקי ראיי ("גן העדן הצ'כי", בתרגום חופשי) הוא כינוי לאיזור בצפון צ'כיה, שתחום באופן גס על ידי משולש הערים Mlada Boleslav (בקצה הדרום מערבי), Turnov (בקצה הצפון מערבי) ו - Jicin (בקצה המזרחי). כפי שניתן להבין מהשם, מדובר באיזור שבורך בשלל נופים נהדרים, כולל יערות (שביחס ל"יערות" שאנחנו מכירים מהארץ יכולים להיחשב לג'ונגלים), מצוקים ואגמים -; בקיצור, כל מה שצריך על מנת לתפוס שלווה אחרי הטירוף של פראג. גן העדן הצ'כי מלא במסלולי טיול המתאימים לכל: החל מהמטייל העצלן, שמעוניין לטייל רק במכונית, דרך מי שמעוניין בטיול רגלי קצר בן מספר שעות וכלה בתרמילאים מנוסים, שיוצאים עם צאת החמה וחוזרים עם צאת הנשמה. המסלולים משולטים ומסומנים בצבעים, בדומה למסלולי הטיול בארץ, ולא מסובך להתמצא. וגם אם הולכים לאיבוד -; תהיו בטוחים שזה בדיוק המקום ללכת בו לאיבוד.
על מנת לטייל בצ'סקי ראיי שכרנו רכב. לא בדקנו אפשרויות להגיע למקום בתחבורה ציבורית, אך מכיוון שמרבית הישובים באיזור הם כפרים או עיירות קטנות סביר להניח שהאופציה הזו לא נוחה במיוחד. את שני הלילות שלנו בילינו במלון Hruba Skala, שהוא בעצם טירה עתיקה שהוסבה לבית מלון. מי שמחפש שלל פינוקים ונוחות מקסימלית -; לא יימצא כאן את מבוקשו, אך החדר עם הריהוט העתיק משתלב מצויין עם האווירה הכללית של האזור, ובהחלט יענה על הצרכים של התייר הממוצע. המלון-טירה נמצא בקרבת הכפר Hruba Skala, בין Jicin לבין Turnov, ומהווה נקודה מצויינת לצאת ממנה לטיולים, הן רגליים והן רכובים. את המלון הזמנו דרך אתר www.booking.com, והתשלום התבצע במלון עצמו, שאגב מקבל מזומן בלבד, ולא כרטיסי אשראי, וכנ"ל לגבי המסעדה של המלון, כך שיש להערך בהתאם.
היום הראשון שלנו בצ'סקי ראיי החל בעצם בפראג, בלקיחת הרכב השכור. יצאנו מהבירה הצ'כית ונסענו צפונה. לאחר נסיעה שלווה ונעימה של קצת יותר משעה עצרנו בעיירה Jicin ועשינו סיבוב קצר במדרחוב הראשי. התאכזבנו לגלות שחלק מהמדרחוב חסום והכניסה אליו בתשלום בשל פסטיבל כלשהו, שלא הצלחנו לעמוד על מהותו (ככלל, ידיעת השפה האנגלית עומדת ביחס הפוך למרחק מפראג, ויש לקחת זאת בחשבון. באזורים הכפריים והמרוחקים מפראג האנגלית היא על תקן יפנית, והשפות המדוברות היחידות הן צ'כית וגרמנית). חזרנו למכונית והמשכנו בנסיעה לעבר המלון ב-Hruba Skala.
לאט לאט התחלנו להבין מדוע האיזור נקרא גן עדן. הצבע הירוק שולט, שבילים נסתרים מובילים אל נופי בראשית של מצוקים תלולים ואגמים. הטבע במיטבו. המשכנו בנסיעה בנוף הקסום עד שהגענו למלון, שנראה יותר כמו מוזיאון. אחרי מנוחה קצרה יצאנו לסיבוב ראשון בגן עדן. פשוט נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע, בלי שום מטרה מוגדרת. עד מהרה הגענו לאגם מקסים, שם עצרנו וטיילנו ברגל, מתלהבים מהפסטורליות האינסופית. המשכנו לנסוע לכיוון Turnov, והתאכזבנו לגלות שכמעט כל המקומות היו סגורים. בנוסף כבר התחיל להחשיך, ולכן עשינו אחורה פנה וחזרנו למלון.
היום השני שלנו בצ'סקי ראיי לא היה בעצם בצ'סקי ראיי, אלא ב"בוהמיה השוויצרית" -; Bohemian Switzerland. יצאנו מוקדם מהמלון ונסענו צפון מערבה, לכיוון הגבול עם גרמניה. הדרך, מיותר לומר, פשוט יפהפיה, עם המון כפרים קטנים ושלווים, נחלים ואגמים. היעד הסופי שלנו היה העיירה Hrensko, הנמצאת ממש על הגבול. בעיירה השארנו את הרכב (חנייה בתשלום) והתחלנו במסע אל Pravcicka Brana, גשר אבן טבעי מדהים, שניצב בראשו של צוק אימתני, במעבה היער. על מנת להגיע אל גשר האבן הנ"ל יש לחזור כק"מ וחצי לאורך כביש הגישה אל Hrensko, עד שמגיעים אל שביל הכניסה אל תוך היער. החנייה בכניסה ליער אסורה, אך אם רוצים, ניתן לרדת שם ולשלוח רק את הנהג לחנות ב-Hrensko (כאמור, מרחק של כק"מ וחצי משם). אפשרות אחרת היא לחנות בעיירה Menzi Louka, שנמצאת לפני Hrensko, ואז ללכת כ-2.5 ק"מ עד שביל הכניסה ליער (לא נראה שיש בכך היגיון רב...).
העלייה האמיתית מתחילה לאחר הכניסה ליער. מדובר בדרך לא קלה, בין 45 דקות לשעה (תלוי בקצב) שכמעט כולן במגמת עלייה די תלולה, אך המאמץ בהחלט שווה. מפסגת הצוק נשקף נוף פשוט נהדר, וגשר האבן גם הוא מדהים ביופיו. התענגנו על כל המראות, אכלנו מרק חם במסעדה שנמצאת על הפיסגה והתחלנו בירידה חזרה אל Hrensko, משם נסענו חזרה למלון. לחובבי הטראקים כדאי לדעת שיש אפשרות להמשיך במסלול לאחר הירידה מהגשר, עד העיירה Mezna, ומשם לשוב בשייט אל Hrensko. מדובר במסלול של כ-15 ק"מ, שצריך להתחיל מוקדם בבוקר. והערה אחרונה: המסלול בהחלט אינו מתאים לעגלות ילדים.
היום הבא היה היום האחרון בהחלט שלנו בצ'כיה המדהימה. טיילנו עוד ביערות האינסופיים של גן העדן הצ'כי ונהנינו מכל שנייה בנופים הציוריים ובשלווה הבלתי נגמרת. עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת בסגנון ימי הביניים בטירת Detenice, שנמצאת בכפר הנושא את אותו השם והתחלנו לנסוע חזרה דרומה, לעבר שדה התעופה. מכיוון שעוד נותר לנו זמן עד הטיסה, סטינו מעט מהכביש המהיר לפראג, ועצרנו בעיר Melnik, בה התרשמנו מהטירה, מהכנסייה ובעיקר מהטיילת שמשקיפה על נהר הוולטאבה. כאשר זמננו אזל סופית, נסענו לשדה התעופה ונפרדנו בצער מצ'כיה, אחרי 11 ימים של שיכרון חושים.
