שוויץ - על המדרונות הלבנים בשמפוזן

הכפר פורט דה סוליי, שבשוויץ, משמש כאטרקציה חורפית, בזכות אתר הסקי שלו. עדו נסע לשם בחודש מרץ ולמרות שמדובר בסופה של עונה, הצליח ליהנות ולחזור עמוס בחוויות. בדיווח הסקי שלו, הוא מביא לנו את החוויות וההמלצות שלו.
עידו צפור
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: שוויץ - על המדרונות הלבנים בשמפוזן
© יעל כפיר

ארגון החופשה

כמו ישראלים רבים, גם הורי "נפלו" למלכודת יחידות הנופש בשנות ה-90', ואנו הרווחנו יחידת נופש בכפר Champoussin (מבוטא שמפוזא) בשוויץ באמצע פברואר. השנה, מסיבות שונות, דחינו את השבוע לאמצע מרץ ולמרות שהשלג החל להתמוסס, הרי שנהיננו מממזג אויר מצויין ומאתרים ריקים יחסית. הכפר הוא חלק מרשת אתרים ענקית הנקראת Port Du Soleil (אתר אינטרנט: www.portesdusoleil.com) ונרחיב עליה בהמשך. הכפר עצמו די גבוה ונהנה מתנאי שלג טובים גם לקראת האביב.

שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר הוא ג'נבה, הנמצא כשעה וחצי מהאתר. ההכנות, הדרושות לנסיעה, כוללות חיפוש טיסה, רכב, ביגוד מתאים והיערכות לשהייה ביחידה. ברוב המקרים, היחידה היא שבועית, משבת עד שבת. הכניסה ליחידה אפשרית החל משעה 16:00. ביחידות (הרגילות) יש מקום לשני מבוגרים בניחותא. למעשה, יש שתי מיטות זוגיות, אולם לארבעה מבוגרים זה קצת צפוף, אלא אם כן אתם ארבעה חבר'ה צעירים, שיכולים לחיות "אחד בתוך הוריד של השני..". הטיסה האופטימאלית היא ישירה, של סן דור לג'נבה. החיסרון שלה שהיא כוללת בעיקר נוסעים לקלאבים/חבילות בצרפת, ולכן מציעים את מעט המקומות הפנויים במחירים מטורפים של 600-700$. אולם, אם יש לכם עצבים חזקים, תוכלו להמתין לרגע האחרון ולרכוש את הכרטיסים, על אותה טיסה, ב- 300$-500$. אנחנו רכשנו ב-500 ביום רביעי שלפני היציאה, ולמחרת המחיר ירד ל-300, אולם הטיסה הייתה מלאה, אז יש סיכון. כמובן יש אופציות שפויות אחרות עם קונקשן של אליטליה ושל טרקיש.

לתחילת הכתבה

 טיסה והגעה אל האתר

היתרון של טיסות סן דור בשבת, הוא שלמרות שהן מוגדרות "שכר", הן מבוצעות במטוסי אלעל הנוחים יחסית (עם טייסי אלעל ודיילי אלעל... בכלל איזה מין לוקש זה שאלעל "לא טסה בשבת" ??) ויש סיכוי גבוה שהן תצאנה ותחזורנה בזמן וכך היה.

הגעה לכפר – לכפר אפשר להגיע בצורה מאד מסובכת בתחבורה ציבורית (מנמל התעופה של ג'נבה רכבת למונטריי, משם רכבת לואל-דילאז ומשם אוטובוס לשמפוזן). בקיצור, לא מומלץ ועדיף לשכור רכב (אפשר כמובן עם שותפים). היתרון של רכב הוא ברור – יש עצמאות ופרטיות, אפשר לטייל כשרוצים, לעשות יום מנוחה מהסקי וכו'.

רכב – מכיוון שלא היינו בטוחים שנוכל לעלות על טיסת סאנדור, הזמנו ממש ברגע האחרון וברוב הסוכנויות הודיעו שנגמרו כלי הרכב. החברה היחידה שהיה לה רכב הייתה אופרן (חברי הנוסע המתמיד של אל על מקבלים ב"סיקסט" הנחה יפה -12-15%, אולם לא היו להם רכבים. זה לא מנע ממני להצהיר באופרן שבסיקסט מקבלים מחיר טוב יותר, והם אכן השוו!). רכבים זולים כבר לא היו בנמצא, והזמנו VW גולף, אולם בג'נבה קיבלנו טויוטה RAV4. מכיוון שהרכב 4X4, אין צורך בשרשראות שלג, אולם כשמשכירים בג'נבה בחורף, יש לבדוק שזה כלול במחיר, אחרת תחוייבו לשלם תוספת. הרכב מצוייד בצמיגי חורף, ומדבקת כבישים, שמאפשרת לנסוע בחופשיות באוטוסטראדות (בדיוק בגלל זה עדיף להזמין בצד השוויצרי). המסקנה היא שעדיף להזמין רכב מראש, ולהסתכן בדמי ביטול של 15 יורו, אך ליהנות ממבחר רכבים ומחירים נוחים יותר. אגב, בהשכרת הרכב של יורופקאר מחלקים שובר הנחה של 15% לרשת השכרת ציוד הסקי Intersport (כולל החנות שנמצאת בכפר שמפוזן). השדה של ג'נבה לא גדול, ועדיף ללכת ממקום למקום ברגל, במקום להמתין לשאטל העמוס. תדלוק עדיף בצד השוויצרי (זה אחד הדברים היחידים שיותר יקרים בצרפת). מיכל שלם הספיק לנו לכל השבוע, כולל יום טיול נחמד.

לתחילת הכתבה

שבוע הגלישה

עם הנחיתה בשבת בצהריים, החלטנו לשוטט רגלית בעיר ג'נבה (מרחק של 10 דקות מהשדה ואתם בחניון תת קרקעי במרכז שעולה גרושים). אחר הצהריים נסיעה לכיוון הכפר, דרך הצד השוויצרי של האגם (כשעה וחצי מג'נבה, אם אין פקקים). רצוי לעצור בסופר כדי לקנות מצרכים ליחידה. בשבת הסופר נסגר בשש בערב ויש להיערך לכך. יש מתחם גדול על הכביש הראשי בעיר Aubonne, הכולל את IKEA (כך מזהים אותו) וסופר גדול COOP. בכפר, בקבלה, מקבלים מפתח ליחידה ושובר הנחה לציוד (10%, כאמור בהשכרת הרכב קיבלנו שובר של 15%. שימו לב להקפיד שהם עושים את ההנחה על הציוד של כולם). אם מגיעים מספיק מוקדם, כדאי כבר לשכור ציוד בשבת בערב למרות התור הארוך (פתוח עד 19:00). הפעם לא הספקנו והלכנו לשם בראשון בבוקר, החנות הייתה ריקה וקיבלנו את מלוא תשומת הלב.

ציוד - החנות עם הציוד צמודה לקבלה והאנשים שם מאד אדיבים ומקצועיים - מודדים את הרגל, שוקלים אותך ומוודאים שאתה נכנס טוב לנעל. הנתונים מוכנסים למחשב, כך שאם תחזור לשם שוב בשנה הבאה, הם כבר "יכירו" אותך. כמובן שאפשר להחליף את הציוד במידת הצורך (לי היו שלפוחיות ברגל כתוצאה משפשוף של הנעל וכמובן הנעליים הוחלפו בלי בעיה). כמו כן הם מציעים שם שלוש "רמות" של ציוד במחירים שונים, הנבדלים באיכות הציוד, גילו וכו'. המחיר הוא 100-150 יורו לשישה ימים. קסדות מושכרות במחיר סימלי של עשרה פרנק, גם למבוגרים. ביחידה בערב התארגנו על האוכל והציוד. חייבים לארגן הכל בארונות, אחרת אין מקום לזוז. ביחידה יש מיטה גדולה שיוצאת מהקיר, עוד מיטה נפתחת מהספה, מטבחון ואמבטיה. המטבחון מאובזר היטב לבישול (סירים, כלים וכו'), מקרר, כיריים ותנור, מיקרו, מקינטה לקפה וכמובן כלי ייעודי לפונדו... דברים שנראים מובנים מאליהם אין בנמצא וצריך להביא מהבית (סקוטש, סבון כלים מטלית וכו'). ביחידה מקבלים מגבות וכלי מיטה. למרות השמיכות העבות, אין בהן צורך כי מאד חם שם. החלק הכי יפה ביחידה (אם כי בקושי תצאו אליו) הוא המרפסת עם הנוף להר "דנטס דו מידי". קרוב ליחידה, בקומת הקרקע, יש חדר לציוד סקי עם לוקר (הפעם הלכנו לשם עם גרביים כי זה היה חמישה מטרים מהחדר). קליטת אינטרנט בינתיים יש רק בקבלה בתשלום. כמו כן, צמוד לקבלה יש חנות מכולת עם לחם טרי מדי בוקר ומוצרים בסיסיים.

בבוקר יום ראשון הלכנו, כאמור, לשכור ציוד ולקנות סקי פס. הסקי פס הוא כרטיס "ידיים חופשיות" מגנטי שדורש פיקדון של חמישה יורו. אפשר לקנות רק לאיזור השוויצרי ויש כרטיס שכולל גם את הצד הצרפתי, כלומר לכל ה-650 ק"מ. הכרטיס כמובן נשאר במעיל בכיס ולא יוצא משם. אפשר לקנות לחצאי יום, ימים בודדים, ימים רצופים וכו'. תעשו את החישוב שלכם. לא בטוח שכל כך מהר תגיעו גם לצד הצרפתי. המחיר כ-200 יורו סקיפס לכל האיזור לשישה ימים. אגב, אם שומרים את הכרטיס אצלכם מקבלים "נקודות בונוס". לפי הערכה שלי, אחרי כעשרה ימי סקי מקבלים יום אחד מתנה (רלבנטי, כמובן, אם חוזרים לאיזור בעתיד).

בתי ספר – יש בכפר שני בתי ספר (עם מחירים, מפתיע, זהים) - אחד בקבלה של היחידות והשני במרחק הליכה, בדוכן המידע לתיירים בכפר. בשנה שעברה לקחתי קורס מתחילים בקבוצה עם עוד חמישה אנשים. המדריך היה די מקצועי והאווירה הייתה נעימה. השנה לקחתי שיעור אחד בבית הספר השני (זה שליד לשכת התיירות) והמדריך, אמנם, היה מקצועי, אבל לא תרם לי הרבה ולא חידש לי הרבה והיה רק עסוק בלהראות שהוא יודע לקפוץ באוויר ולגלוש הפוך... כנראה עניין של מזל.

הסקי – מחדר הציוד בקומת הקרקע יוצאים החוצה, ואחרי מטר או שניים שמים את הסקי וגולשים למטה אל המעלית. לא נראה לי שיש סקי אין-סקי אאוט יותר קרוב מזה. הכפר שמפוזן הוא חלק מאתר ענק שנקרא פורט דו סוליי, ובו מסלולים ללא סוף. הכפר נמצא בחלק המזרחי, יחסית, של המכלול, ובאיזור שמפוזן יש הרבה רכבלי T וכפתור למתחילים. על מנת להגיע לצד הצרפתי, יש לעשות סקי לכפר הסמוך - Les Crosets, ומשם יש חיבור לצד הצרפתי (לאתר אבוריאז' הידוע). לכפר Les Crosets אפשר להגיע גם באוטו (שבע דקות נסיעה משמפוזן) ולקצר טווחים. חונים שם בחניון ענק, בעלות של חמישה פרנק ליום.

באתר פורט דו סוליי יש בעיקר מסלולים כחולים ואדומים. מעט מאוד ירוקים ופה ושם גם שחורים. צריך לשים לב שהמסלולים הכחולים בשמפוזן, ובכלל בצד השוייצרי, הם די "אדומים" ביחס למסלולים הכחולים בצד הצרפתי. באיזור אבוריאז', למשל, יש מסלולים כחולים רחבים איטיים שרק עומדים בהם, לעומת הכחולים בשמפוזן שהם קצת מאתגרים למתחילים. בצד הצרפתי השילוט של המסלולים איכותי ומסודר, ודווקא השוויצרים הדייקנים מאפשרים לך יותר "ללכת לאיבוד", אולם המפות נוחות ויעילות. שימו לב שלמרות שלכל האתרים יש מפה משותפת, בכל אתר יש פירוט של האיזור הספציפי, אז כדאי לקחת מפה בכל אתר. המעליות בכל המרחב יעילות ומהירות. "תור" נחשב אם חיכית חמש דקות כדי לעלות על המעלית. במעבר בין הצד הצרפתי לצד השוויצרי יש איזור שנקרא Lindarets, שם רואים את ההבדל בין הצד השוייצרי המנומנם והשקט, לצד הצרפתי מלא שמחת החיים. תמיד יש שם מוזיקה חיה, הרבה אלכוהול ואווירה נחמדה עם המון כסאות נוח.

לתחילת הכתבה

 אוכל ואפרה סקי

שמפוזן הוא ממש כפר קטן, עם כביש אחד, ללא בניינים גבוהים, והמון המון שקט. האפרה סקי היחידי הוא בפאב קטן עשוי מעץ עם מוסיקה שמחה ואלכוהול חביב (כמובן יין חם). השיא שם הוא בסביבות השעות שמונה, תשע בערב. בעשר כבר אין ממש מה לעשות חוץ מלקרוא ספר ביחידה (או לראות טלויזיה עם עשרים ערוצים דוברי צרפתית/ גרמנית/ איטלקית). עדיף, אם כן, לאכול ולשתות אלכוהול ביחידה. זה יותר זול, יותר טעים וזה נותן תעסוקה לשעות הערב הארוכות. בכפר יש מספר מסעדות עם אוכל די בינוני ויקר יחסית (די סטנדרטי - פיצות, פונדו, בשרים). בכפר, שנמצא במרחק 20 דקות נסיעה מ - Champery, יש יותר מבחר, וגם מסעדה יקרה עם דירוג מישלן (C21) למי שמחפש חוויה. בשעות היום העדפנו לצאת עם כריכים מוכנים בכל טוב, ולא להכביד על הגלישה עם ארוחה כבדה. ברחבי האתר מפוזרים מיזנונים עם אוכל די סטנדרטי ומגוון סוגי אלכוהול. בכל מקום, אגב, מקבלים הן יורו והן פרנקים, אך בצד הצרפתי עדיף לשלם ביורו ובצד השוויצרי כמובן בפרנק.

מתחת לבניין עם היחידות יש מלון שבו יש בריכה מחוממת עם סאונות חדשות. כדאי לבוא לשם בסוף יום הגלישה. בעיקרון, הכניסה עולה 12 פרנק, אבל ישראלים שהיו שם טענו שהכניסה, למי שמתארח ביחידות, היא חופשית.

יום טיול - אם חשקה נפשכם במנוחה מהסקי, ניתן לרדת מההר ולטייל קצת בשוויץ. במזג אויר יפה ניתן להסתובב קצת בעיירות שלאורך האגם, כגון מונטרי וטירת Chillon, או להגיע אפילו לעיר Evian היפה, שבצד הצרפתי. אופציה אחרת היא לנסוע דווקא דרומה לכיוון העיר Sion - עיר ימייבינמית נעימה, עם מצודה מרשימה ונוף מאלף.

לסיכום - החופשה הנ"ל היא לא מהזולות באירופה, למרות שהרבה עשינו בעצמנו, אולם אם לוקחים בחשבון את איכות הסקי וגודל האתר, זה בהחלט משתלם. אנחנו היינו כבר שלוש שנים ברציפות, אז אם תזדקקו לטיפים ספציפים, אנא פנו אלי. סקי נעים!

לתחילת הכתבה

גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון: חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>

יעדי הכתבה

כתבות על חופשת סקי 2022

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם